חזקיהו המלך

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוחמי חזקיהו המלך על חומות ירושלים. פרט מתצוגה במוזיאון מגדל דוד
חזקיהו המלך היה מלך ממלכי יהודה, שמוזכר בתורה שבכתב ושבעל פה לטובה בעקבות צדקותו הרבה ומעשיו הטובים, ובמיוחד על כך שעקר את העבודה זרה מארצו.
י.png הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן י.png
ספר מלכים ב', יח ד
.

על פי תורת החסידות, על ידו העולם במעלה עליונה שהיה גילוי אלקות על כל הברואים[1].

בתורה שבעל פה[עריכה]

כוח התפילה[עריכה]

בתלמוד בבלי בברכות [2] מתוארת המחלה של חזקיהו כעונש על כך שהוא לא נשא אישה והוליד ילדים, בניגוד לצו פרו ורבו.
נבואתו של ישעיהו הנביא, "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה" [3] מועצמת - "כי מת אתה" בעולם הזה "ולא תחיה" - לעולם הבא. כאשר ישעיהו מודיע לו כי הסיבה לעונש החמור היא הימנעותו מהולדת ילדים, עונה לו חזקיהו כי הוא ראה ברוח הקודש שבניו יהיו רשעים. ישעיהו משיב לו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לכבשונו של מקום, מה שצווית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה.). חזקיהו מבקש מהנביא שישיא לו את בתו לאישה, ואולי זכות הנביא וזכותו שלו תעמוד להם והעתיד של בניו ישתנה, אבל ישעיהו מתנגד ואומר לו שכבר נגזרה גזירה שימות. חזקיהו עונה לו: "בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים".

חזקיהו נתרפא, נשא את בתו של ישעיהו ונולדו לו ממנה בנים, ביניהם רבשקה ומנשה.

בהגהות הב"ח (על אתר) מובא המשך למדרש, ומסופר שכשגדלו שני בניו של חזקיהו המלך, רבשקה ומנשה, הוא הוליך אותם על כתפיו לבית המדרש ללמוד תורה. בזמן הליכתם שמע חזקיהו את שני בניו מתלוצצים ומדברים על ראשו כעל קרבן לעבודה זרה. חזקיהו השליך אותם לקרקע. רבשקה נהרג ומנשה חי והפך למלך יהודה. לפי גרסה זו רבשקה המתואר במדרש איננו רבשקה שליחו של סנחריב, שכן הוא מת בילדותו.

שישה מעשים[עריכה]

במסכת פסחים [4] מובאת ברייתא המתארת שישה מעשים של חזקיהו, מתוכם לשלושה חכמי דורו הסכימו ולשלושה התנגדו. ברייתא זו חדרה למשנה ומפיעה במשניות הנדפסות כמשנה האחרונה בפרק הרביעי בפסחים.
המעשים שהסכימו להם הם: 1. "גנז ספר רפואות". 2. "כתת נחש הנחושת", הוא נחש הנחושת שיצר משה רבנו במדבר ואנשים עבדו אותו בתור אליל. 3. "גרר עצמות אביו על מטה של חבלים": אביו הוא אחז הרשע. מעשים שלא הסכימו להם: 1. "סתם מי גיחון", כדי שלא יבוא צבא אשור וימצאו מים לשתות, ובכך מנע גם מים מתושבי ירושלים. 2. "קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור". 3. "עיבר ניסן בניסן", כלומר, לאחר שנכנס ניסן עיבר את השנה והחליט שאותו החודש יהיה אדר ב' הפסח יעשה רק חודש מאוחר יותר.

שמו[עריכה]

לפעמים הוא נקרא בשם "חזקיהו" ולפעמים נקרא בשם "חזקיה". אדמו"ר הצמח צדק כותב כי יתכן ששמו האמיתי היה חזקיהו, וכינויו היה "חזקיה"[5].

בחזקיהו מובא שאמר "זכור את אשר התהלכתי לפניך באמת ובתמים...", והשיב לו ה' וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, אבל האמת והתמים שלו אינו נתקבל. אדמו"ר הזקן מסביר את הדבר במשל המלך בשר ודם גם שעושין לו פנימיות רצונותיו וממלאין תאוותו ורצונו האהוב לו, ובכל זאת לפעמים אינו מקבל תענוג מזה[6].

הקשת בימיו[עריכה]

בפסוק כתוב "ויאמר אלקים זאת אות הברית גו' לדורות עולם"[7], ואיתא במדרש רבה[8]: "לדרת כתיב, פרט לשני דורות [שבהם לא נראה אות הקשת בעולם], לדורו של חזקיה ולדורו של אנשי כנסת הגדולה, רבי חזקיה מוציא דורן של אנשי כנסת הגדולה ומביא דורו של ר"ש בן יוחאי".

ובפרש"י על הפסוק הובאה דרשה זו, וז"ל: "לדרת עולם - נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בן יוחאי".

הרבי מסביר[9], שהמדרש ופרש"י מחולקים בטעם הדבר שדורות אלו לא הוצרכו לאות, שיש לבארו בב' אופנים: א) שזהו מצד זכות הצדיקים שבדור, המגינה על העולם. ב) מצד מצב כל אנשי הדור, שמצד צדקתם כו' אינם זקוקים לאות הקשת, שמלכתחילה אינם ראויים לעונש.

ברש"י מפורש "שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו", שתיבת "היו" מוסבת על תיבת "דורות" שלפני', שהדורות עצמם היו צדיקים גמורים. ומזה מובן, שהדוגמאות שמביא רש"י אחר כך, "כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמ­עון בן יוחאי", אין כוונתו בזה להדגיש גודל צדקתם של שני צדיקים אלה[10], אלא שאנשי דורו של חזקיהו ואנשי דורו של רשב"י היו צדיקים גמורים. וכדמצינו בפירוש בחז"ל[11] לגבי דורו של חזקיהו, שבימיו "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ כו' ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר כו'" - וזוהי הסיבה שלא הוצרכו לאות.

[ואף שזה בא על ידי חזקיהו המלך (כמסופר בחז"ל שם[12]), מכל מקום, מה שנוגע כאן (בטעם שלא היו צריכים לאות) אינו גודל זכותו דחזקיה בזה, אלא זה שב­פועל היו אנשי דורו צדיקים גמורים].

אבל המדרש סבירא ליה שהטעם שנתמעטו ב' דורות אלו מאות הקשת הוא מצד גודל צדקתם של חזקיהו ושל (אנשי כנסת הגדולה, או) רשב"י עצמם. וכמובן גם מהמשך דברי המדרש[13], שמסופר שם אודות דברי רשב"י לאליהו הנביא בנו­גע לרבי יהושע בן לוי[14], דכיון שנראתה הקשת בימיו אין הוא כדאי לראות פניו, שמזה מובן, שהמעלה של אי ראיית קשת שבימי רשב"י מתייחסת לרשב"י עצמו (ולא לאנשי דורו), שמצד גודל צדקתו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה קשת בימיו. וכן מובן ממה שהמדרש ממשיך ומבאר עוד כמה מעלות ושבחים של רשב"י, כי שבחים אלה מוסיפים ביאור בטעם שלא נראתה קשת בימיו[15].

הערות שוליים

  1. אדמו"ר האמצעי מאמרי אדמו"ר האמצעי הנחות - תקע"ז, וידעת היום רנט
  2. דף י עמוד א
  3. מלכים ב', כ' א'
  4. דף נו עמוד ב
  5. שו"ת צמח צדק, אבן העזר סימן רח א
  6. מאמרי אדמו"ר האמצעי הנחות - תקע"ז, ועתה ישראל עמ' רצה
  7. בראשית ט יב
  8. על אתר (פל"ה, ב)
  9. לקוטי שיחות כרך לה, נח שיחה ג עמ' 32
  10. ע"ד פרש"י בש"ס (כתובות שם) "ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות". אבל ראה הנסמן לקמן.
  11. סנהדרין צד, ב (הובא גם ביפ"ת לב"ר שם..
  12. וראה לקוטי ישחות חלק ד' (ע' 1230. ע' 1235 ואילך) בנוגע לרבי יהושע בן לוי, שהוא פעל זיכוך בהדור. וראה לקוטי שיחות חי"ז ע' 363 הערה 77.
  13. וכן בירושלמי ברכות שם.
  14. ראה גם כתובות שם. מדרש תהילים שם. פסיקתא דר"כ פרשה ויהי בשלח. ועוד.
  15. ראה נזר הקודש (השלם) לב"ר שם. - ודלא כמו שכתוב ביפה תואר (השלם) לב"ר שם, ששבחים אלה הובאו שם רק דרך אגב.