תורה שבעל פה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תורה שבעל פה הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן הגלות כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי משנה ומבוארים בתלמוד.

תורה שבכתב ותורה שבעל פה[עריכה]

מבואר כי תורה שבעל פה היא בחינת ארץ שהוא בחינת רצון. שתכלית הרצון איך להיות המצווה ופרטיה מבואר דווקא בתורה שבעל פה, מה שאין כן בתורה שבכתב שהדברים נכתבו בדרך כלל ולא בכל הפרטים.

גילוי הרצון[עריכה]

את ענין תורה שבעל פה מסביר אדמו"ר הזקן, כי רצון העליון ברוך הוא המלובש בתרי"ג מצוות שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה.

אחת הדוגמאות לכך, היא מצוות תפילין, שנאמר בתורה שבכתב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, והוא מאמר סתום ונעלם שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור מהו "טוטפות", והיכן הוא "בין עיניך" ו"על ידך", עד שפירשה תורה שבעל פה שצריך לקשור בית אחד על היד, וד' בתים על הראש, ובתוכם ד' פרשיות, והבתים יהיו מעור מעובד ומרובעים דוקא, ומקושרים ברצועות של עור שחורות דוקא, וכל שאר פרטי הלכות עשיית התפילין שנאמרו בעל פה, ועל ידך היא הזרוע דוקא ולא כף היד, ובין עיניך זה קדקוד ולא המצח.

כמו כן, כל המצוות שבתורה בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה, אינן גלויות וידועות ומפורשות, אלא על ידי תורה שבעל פה, כמצות לא תעשה שנאמר בשבת "לא תעשה מלאכה" ולא פירש מה היא "מלאכה". ובתורה שבעל פה נתפרש שהן ל"ט מלאכות הידועות, ולא טלטול אבנים וקורות כבידות וכיוצא בהן, וכן גם כל המצות בין מצוות עשה בין מצוות לא תעשה, הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא על ידי תורה שבעל פה.

מסיבה זו כתוב על תורה שבעל פה "אל תטוש תורת אמך", ומבואר בזוהר, משום שכמו שכל אברי הוולד כלולים בטיפת האב בהעלם גדול, והאם מוציאתו לידי גילוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך ממש כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה באים מההעלם אל הגילוי בתורה שבעל פה. ותחילת הפסוק - "שמע בני מוסר אביך" הוא על תורה שבכתב שמקורה מחכמה עילאה הנקראת בשם אב.

מסיבה זו נמשלה תורה שעל פה ל"אשה" וכאמור בפסוק כתוב אשת חיל עטרת בעלה, כי התורה שבעל פה היא "אשת חיל" המולידה ומעמדת חיילות הרבה, שהרי ההלכות נמשלו לחיילות כאמור בפסוק בשיר השירים "ועלמות אין מספר", ועל כך נאמר בתיקוני הזוהר - "אל תקרי עלמות אלא עולמות אלו הלכות דלית לון חושבנא" וכולן הן בחינה גילוי רצון העליון ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב[1].

הערות שוליים

  1. אגרת הקודש - פרק כ"ט.

ראו גם[עריכה]