קידושין ונישואין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף נישואין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרבי מסדר קידושין בחופת אחד החסידים

קידושין הוא קנין רוחני, בו האדם קונה את אשתו לקנין אישות ואוסרה על כל העולם. נישואין הם גמר קנין הקידושין, והיא חלק ממצוות פריה ורביה.

גם אדם שאשתו מתה עליו אחרי שכבר הוליד ילדים, מחויב על פי ההלכה[1] לישא אשה נוספת, מכיון ש"לא טוב היות האדם לבדו", וממצוות "לערב אל תנח ידיך". יש החוששים כי הדבר יביא לריחוק בינם לבין הילדים מהאשה הקודמת, אך הרבי לא קיבל חששות אלו, ואדרבה.[2]

כתי"ק של הרבי עם ברכה לחתונה

שידוכים[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בשידוכים יש לסמוך על הרגשת הלב של האדם עצמו, ולא על גורל[3].

חתונה[עריכה]

תאריך החתונה[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

קבלת פנים[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבלת פנים

קודם החופה נהוג לעשות מסיבת קבלת פנים לחתן וכן לכלה, אומרים לחיים והחתן חוזר בעל פה מאמר, נהוג לחזור מאמר דיבור המתחיל "לכה דודי" מתשי"ד.

מקובל לערוך את מסיבת הקבלת פנים דווקא בבנין ישיבת תומכי תמימים.

כתובה[עריכה]

כבר מבעוד יום כותבים את הכתובה, ומחתימים שני עדים בתחתית הטופס, ולאחר מכן בשעת החופה מכבדים רב לקרוא את הנוסח בקול.

שטר הכתובה, כתוב בנוסח קבוע ומוכן בשפה הארמית, ומסכם את מחויבויות הבעל לאישה, על כל פרטי מחויבויותיו, ישנו מחלוקת האם מקור הכתובה הוא מהתורה או רק חידוש של חז"ל

עיקר הכתובה נועד עבור מקרה של גירושין, שגם במקרה כזה על הבעל לזון ולפרנס את גרושתו כמסוכם בדיוק בכתובה.

סידור הקידושין[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

חופה[עריכה]

טבעת הנישואין[עריכה]

מובא בספרים שטבעת נישואין צריכה להיות כמו סמ"ך וכמו מ"ם - עגולה (כסמ"ך) מבפנים, ומרובעת (כמ"ם) מבחוץ. ועל פי הקבלה יש לקדש בטבעת של כסף. אבל אף על פי כן, מנהג חב"ד בפועל לקדש בטבעת עגולה (גם מבחוץ), ומזהב דוקא.[4]

מנהגי יום החופה[עריכה]

וידוי - בתפילת מנחה ביום החופה, אומרים החתן והכלה, את כל נוסח הוידוי של יום כיפורים - על חטא, ואם החופה לפני זמן מנחה אומרים את הוידוי בתפילת שחרית, כמו כן בשמונה עשרה אומרים את נוסח עננו של תעניות.

נהוג להוסיף בצדקה במשך היום לזכות החתן והכלה, וכן באמירת תהילים[5].

צום - החתן והכלה צמים ביום חופתם, שלשה טעמים מובאים לכך: א) משום דהוי יום סליחה וכפרה כדוגמת יום הכיפורים[6]. ב) שלא ישתכרו[7]. ג)מפני שמצווה חביבה עליהם, וכדרך שהיו עושים חסידים ראשונים, שהיו מתענין בעת שהיתה באה מצווה החביבה עליהם כעין סוכה ולולב[8]. לפי הטעם הראשון יש ענין של תענית דווקא, ואילו לפי שני הטעמים האחרים יש רק ענין של העדר אכילה.

הרבי[9] תולה זאת באותה מחלוקת אם יום הכיפורים אינו מכפר ללא תשובה אם כן הוא הדין ביום החופה, ולכן צריך תענית של תשובה. אך פוסקים אחרים סוברים שכפרת יום החופה אינו כדוגמת יום הכיפורים מכח התשובה, אלא חלות חדש מכח יום החופה, ולכן אינם סבורים כהטעם הראשון.

כאשר יום החופה הינו בימי שמחה וחג אין מתענים, - ראש חודש, חנוכה, פורים, איסרו חג, ט"ו אב.

אדמו"ר הריי"צ נהג להתענות גם בעצמו ביום החתונה של בנותיו, והיה משלים את התענית עד לסיום היום. בחתונת בתו הצעירה התאחר מאד זמן החופה (בגלל התעכבותו של אחד המוזמנים שהמתינו לבואו), ולמרות זאת המשיך אדמור הריי"צ לישב בתענית עד לאחר החופה.[10]

חדר היחוד[עריכה]

חסיד אחד[11] נכנס לרבי קודם חתונתו, ושאל האם נכון לקיים המנהג המובא בספרים שהחתן ידרוך על רגל הכלה בשעת החופה.

ענה הרבי: בשביל מה צריך בכלל סגולות?![12], והוסיף ואמר: אם אתה תהיה בעל-הבית כמו שאתה צריך להיות [=קרי: ההנהגה תהיה בהתאם לשולחן ערוך ודרישות תורת החסידות] אז ממילא [=באופן טבעי] אתה תהיה בעל-הבית! [ועוד] שזהו - ההנהגה לדרוך כו' - עניין בלתי צנוע!!

אדמו"ר המשיך ואמר: "אם בכל זאת אתה רוצה סגולה, אני אתן לך סגולה" - להיכנס ל"חדר ייחוד" ראשון, ובאם ישכח להיכנס ראשון בחדר ייחוד, אזי כשיגיעו לדירה של הזוג - אחרי החתונה - שהחתן יכנס ראשון.[13]

כף כסף בפתח החדר[עריכה]

מנהג לשים כף כסף בפתח חדר הייחוד של חתן וכלה, ואמר לי כך:

אחד הדרכים שהאישה מתקדשת בהם הוא קידושי כסף, ובדרך זו נוהגים למעשה לקדש את האישה. אמנם לפועל הקידושין נעשים בהרבה קהילות על ידי טבעת זהב שהיא שווה כסף אך איננה כסף ממש. ומאחר וכסף מסמל על אהבה מלשון "נכסוף נכספתי", לכן כדי להשלים את העניין מבחינה רוחנית, ולהשלים את ה"קידושין בכסף", מניחים כף כסף בפתח חדר הייחוד שלכמה דעות הוא השלמת הקידושין. כף מסמלת כלי קיבול, ובעניין זה כלי קיבול לאהבה[14]

שבע ברכות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

כריכת הספר

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. יבמות סא, ב. שולחן ערוך אבן העזר.
  2. אגרות קודש חלק י"ז, עמ' פח.
  3. הרבי, אגרות קודש חלק י"ז עמ' פז.
  4. תורת מנחם. וגם ספר המנהגים עמ' 76, וראה אגרות קודש חלק ג' עמ' תכט, לא לקדש בטבעת כסף מוזהבת.
  5. ספר המנהגים עמ' 75
  6. מהר"ם מינץ סימן קט' וראה ליקוטי שיחות חלק ה' עמ' 170.
  7. מהר"ם מינץ שם.
  8. רוקח סי' שנג.
  9. לקוטי שיחות חלק ח' עמ' 165 (עמ' 178).
  10. תורת מנחם.
  11. הרב יהודה משה קלאפמאן
  12. לפי דברי הנ"ל: וכמדומני שעשה גם תנועה של תמיהה.
  13. גליון התקשרות, גליון 704.
  14. הרב ברוך בליזינסקי, כפר חב"ד.