כבר היה לעולמים

כבר היה לעולמים הוא ביטוי תורני, מתוך מאמרו של שלמה המלך בקהלת, על דברים שנראים כאילו "רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא", אבל האמת היא ש"כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים". משמש גם כהגדרת מצב העולם בגאולה, כמצב שכבר היה בעת מתן תורה מצד גילוי האלקות בעולם.

מקור הביטוי ביחס לגאולה

אדמו"ר הזקן כותב בספר התניא פרק ל"ו שהגילוי האלוקי שיהיה בימות המשיח איננו חידוש, כיון שכבר היה מעין ייעוד זה בשעת מתן תורה:

"וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו" הראת ממש בראיה חושיית כדכתיב וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע ופי' רז"ל מסתכלים למזרח ושומעין את הדבור יוצא אנכי כו'"

— ליקוטי אמרים, פרק ל"ו

בתורתו של הרבי נמצא ביטוי זה בקשר ליעודי הגאולה הגאולה פעמים רבות.

כבר היה לעולמים בייעודי הגאולה

מהירות הילודה

• בתחילת הבריאה אצל אדם הראשון וחווה, הלידה היתה תיכף ומיד. ולעתיד לבוא יהיה זה באופן נעלה יותר.
• כן היה לפני המבול, שאשה ילדה באותו היום בו נתעברה.

עתידין אילני סרק שיתנו פירות

• בתחילת הבריאה כל האילנות (אפילו אילני סרק) נתנו פירות.
• בעת בריאת העולם היה צריך להיות גם גזע העץ ראוי לאכילה.
• ליד בארה של מרים צמחו אילנות עם פירות.
• צמיחת הפרחים, הציץ והשקדים במטה אהרן.
• צמיחת עץ החרוב על יד מערת רבי שמעון בר יוחאי.

וארו עם ענני שמיא

• ענני הכבוד ביציאת מצרים.
• משה רבינו שלח שלוחים לקלבריה על ענני הכבוד להביא משם אתרוגים.
• בעת שרצה רבי חנינה בן דוסא להעלות עימו לרגל אבן מיוחדת, נזדמנו לו חמישה סבלים שסייעו לו להעלותה בתנאי שיניח גם את אצבעו הקטנה, וברגע קט הגיע ליעדו.

מתי היה כבר?

בתחילת הבריאה

עולם על מילואו נברא, ורק שאחרי חטא עץ הדעת, נתערב טוב ורע, ועוד. בזמן הגאולה תחזור העולם למצב שבו הוא כבר היה.

תיבת נח

היתה מצב כמו הזמן של הגאולה.

יציאת מצרים

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות": א. דומות ליצי"מ. ב. נפלאות אפי' בערך ליצי"מ<ref name=":0">כימי צאתך תשמ"ב, סה"מ מלוקט ב.}}.

מתן תורה

כמו שאמו"ר הזקן מפרש בתניא פל"ו (מקור הציטוט).

זמן בית ראשון - מלכות שלמה המלך

אז מצב עם ישראל היתה בשלימות, קיימא סיהרא בשלימותא, בדומה לזמן הגאולה.

רק "מעין זה"

(אף שכבר היה, הרי זה רק "מעין זה", ולעתיד לבא יהיה) חידוש שלא מצינו לעולם. ובכל יעוד שנדמה שזה רק חזרה למה שכבר היה, אכן יש לבאר מהו השלימות והחידוש שיהיה בזה בזמן הגאולה.

למאי נפקא מינה

מכיון שכבר היה לעולמים, זה כבר נמשך בגדרי העולם ("לעולמים") - זמן ומקום, וזה נותן הכח שיהיה בגאולה העתידה. ואין צריך אפילו לפעול דבר חדש, מכיון שכבר היה, ולכן נקל יותר שדבר זה יחזור ויהיה עוד הפעם, כלשון הגמרא "דלא הוו - חיי, דהוי חיי - לא כ"ש?! (אותן שלא היו מעולם - נוצרין ונולדין וחיין, אותן שהיו כבר - לא כל שכן שחוזרין וחיין)".

וגם כשיודעים שזה כבר היה, זה מחזק את האמונה, שכמו שכבר היה, כך גם יהיה.

אנו רוצים גאולה שלימה

ועוד והוא העיקר שבני ישראל לא מסתפקים בכל הגילויים שכבר היו, כי אם רוצים בגילוי חדש שלא היה לעולמים.