בקיעת הנהר

אחד מיעודי הגאולה הוא: "וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים".

על פי תורת החסידות, עניינו הוא כשם שקריעת ים סוף לשתים עשרה חלקים בפנמיות היוותה קריעת וביטול הצימצומים וההגבלות שיוצרת ספירת המלכות שבעולם האצילות, שנמשלת לדיבור, שעניינו הוא צמצום, שהרי הדיבור מעלים ומסתיר על המידות והמוחין שלפניו, כך ספירת המלכות מעלימה ומצמצמת את האור שנמשך מהספירות שלפניה. ועל ידי קריעת הים – עלמא דאתכסיא, המלכות שבאצילות האור והחיות שבעולם האצילות נמשך לעולם הבריאה, כהכנה למתן תורה, לחבר את שתים עשרה השבטים שמקומם בעולם הבריאה אל מקורם שבעולם האצילות, שלא יהיה הפסק והפרד בין עולם האצילות לבריאה, שהרי כל עניינו של מתן תורה הוא חיבור העולמות העליונים עם התחתונים, וההמשכה מאלו לאלו.

כך יהיה גם לעתיד לבוא: היות ויקומו לתחיה כל הצדיקים הגדולים שלמדו את כול התורה כולה, כמו משה רבינו והאבות, התורה שלימד מלך המשיח תהיה בלתי ידועה, ועל כך אומרים שהלימוד שיהיה בימות המשיח יהיה טעמי המצוות האמתיים כפי שהם על פי פנימיות התורה (שאין לה גבול ומידה^{[דרוש מקור]}) שלא התגלו לנו, ולכן כתוב על מלך המשיח שיהיה בדרגה נעלית יותר אף מהאבות, משה רבינו, ואף מאדם הראשון לפני שחטא, שהרי יגלה את החכמה הזו שלא התגלתה אף להם.

בכדי שתתאפשר המשכה כזו של גילוי טעמי המצוות כפי שהם בעצם החכמה, צריך להיות "קריעת הנהר" – קריעת ההגבלות של הבינה – שעניינה הוא מחשבה המסתירה על עצם החכמה בכדי לאחד את העולמות (שכבר אוחדו מקריעת ים סוף עם המידות שבאצילות) עם החכמה שבאצילות.

הלימוד לעתיד לבוא יהיה באופן של ראיה כמו שכתוב "וראו כל עמי הארץ כי פיה ה' דיבר"^{[דרוש מקור]} - שהרי דיבור ה' אינו נפרד ממנו כדיבור אדם אלא מאוחד עימו ממש, וכזה יהיה הגילוי של התורה – "דבר ה'" – באופן שיראה ויורגש שכשם שהדיבור של ה' אינו נפרד ממנו, כך גם כל העולמות כולם – שיאוחדו על ידי ביטול ההסתרות של הבינה, כך שעצם החכמה יושפע ל"שבע נחלים" – שבע המידות.

  ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולה ומשיח. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.