חב"דפדיה

רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן): הבדלים בין גרסאות בדף

חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
(הגהה, עיצוב, עריכה - כשבא למזריטש עוד לא היו לו חסידים שרצו למנותו לרבם ולכן מחקתי משפט.)
 
(129 גרסאות ביניים של 42 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{דמות
{{דמות
|שם=רבי שניאור זלמן ברוכוביץ'
|שם=רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'
|תמונה=[[קובץ:רבי שניאור זלמן.jpg|ללא מסגרת|250px]]
|תמונה=רבי שניאור זלמן.jpg
|כינוי=אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך
|כינוי=אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך
|תיאור=מייסד [[חסידות חב"ד]]
|תיאור=מייסד [[חסידות חב"ד]]
|תאריך לידה=[[י"ח באלול]] ה'[[תק"ה]]{{הערה|בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] מביא שנולד ב[[י"ז כסלו]] [[תק"ז]], או [[ט"ז]] [[כסלו]] [[תק"ח]], אבל על פי מסורת [[חב"ד]], נולד ב[[י"ח אלול]] [[תק"ה]]}}
|תאריך לידה=[[י"ח באלול]] [[ה'תק"ה]]{{הערה|בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] מביא שנולד ב[[י"ז כסלו]] [[תק"ז]], או [[ט"ז]] [[כסלו]] [[תק"ח]], אבל על פי מסורת [[חב"ד]], נולד ב[[י"ח אלול]] [[תק"ה]]}}
|מקום לידה=[[ליאזנא]]
|מקום לידה=[[ליאזנא]]
|תאריך פטירה=[[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]]
|תאריך פטירה=[[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]]
שורה 10: שורה 10:
|מקום פעילות=[[רוסיה]]
|מקום פעילות=[[רוסיה]]
|תפקידים נוספים=
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=[[המגיד ממעזריטש]]
|רבותיו=[[המגיד ממעזריטש]], [[יששכר בער מליובאוויטש|יששכר בער]] [[ליובאוויטש|מליובאוויטש]]
|תלמידיו=
|תלמידיו=
|חיבוריו=[[תניא]] ו[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]] וליקוטי תורה ותורה אור
|חיבוריו=[[תניא]] ו[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]] וליקוטי תורה ותורה אור
|השתייכות=
|השתייכות=
}}
}}
 
'''רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'{{הערה|נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'}} מליאדי - האדמו"ר הזקן{{הערה|במקור ב[[אידיש]] '''דעֶר אַלטעֶר רבי'''}}''' {{הערה|היה מכונה גם '''דער ליטוואק'''. בעקבות אמירתו של [[המגיד ממזריטש]] לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי".}}, '''הרב''' '''המגיד מליוזנא''' או '''בעל התניא והשולחן ערוך'''{{הערה|כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]]. [[הרבי]] מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק ב[[פנימיות התורה]], ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק ב[[נגלה דתורה]]. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי [[שולחן ערוך הרב]].}}), ([[י"ח באלול]] [[ה'תק"ה]] - [[כ"ד בטבת]] [[ה'תקע"ג]]), מגדולי תלמידיו של [[המגיד ממזריטש]], הוא מייסדה של שיטת [[חסידות חב"ד]] וה[[אדמו"ר]] הראשון בשושלת [[אדמו"רי חב"ד]]. חיבר את [[ספר התניא]], ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|"שולחן ערוך הרב"]].
'''[[רבי]] שניאור זלמן בורוכוביץ'{{הערה|נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'}} מליאדי - האדמו"ר הזקן''' (במקור ב[[אידיש]] '''דעֶר אַלטעֶר רבי'''. מכונה גם "דער ליטוואק" ,'''הרב'''{{הערה|בעקבות אמירתו של [[המגיד ממזריטש]] לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי"}} המגיד מליוזנה או '''בעל התניא והשולחן ערוך'''{{הערה|כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]]. [[הרבי]] מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק ב[[פנימיות התורה]], ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק ב[[נגלה דתורה]]. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי [[שולחן ערוך הרב]].}}) ([[י"ח באלול]] [[ה'תק"ה]] - [[כ"ד בטבת]] [[ה'תקע"ג]]), הוא מייסדה של שיטת [[חסידות חב"ד]] וה[[אדמו"ר]] הראשון בשושלת [[אדמו"רי חב"ד]]. חיבר את [[ספר התניא]], ספר היסוד של [[חסידות חב"ד]] וכתב את ה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|"שולחן ערוך הרב"]].


==תולדות חיים==
==תולדות חיים==
===לידתו וילדותו===
===לידתו===
[[קובץ:אדמור הזקן - תמונה קטנה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחזור צבעוני על פי [[ציור אדמו"ר הזקן]]]]
[[קובץ:אדמור הזקן - תמונה קטנה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחזור צבעוני על פי [[ציור אדמו"ר הזקן]]]]
הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך פויזנר]] (מצאצאי [[המהר"ל מפראג]]{{הערה|1=ל[[מהר"ל מפראג]] היה בן יחיד - רבי בצלאל חריף שנולד בשנת ה'שט"ז ונפטר בשנת ה'ש"פ. בנו ר' שמואל היה ראש קהילת פראג ונפטר בשנת ה'תט"ו. בנו ר' יהודה ליב היה אב"ד בקהילת קאווילי. בנו ר' [[משה מפוזנא]] (מחבר הספר "קול יהודה" על ה[[שולחן ערוך]]). בנו ר' [[שניאור זלמן פוזנר]], סבו של אדמו"ר הזקן. בנו ר' [[ישראל ברוך פוזנר]] היה אביו של אדמו"ר הזקן. ראו גם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&hilite=a49c5317-2495-4dab-af8b-bb8404ad75d1&st=משה+מפוזנא&pgnum=107 קובץ אור ישראל] מ[[חודש כסלו]] [[תשס"ד]] וקובץ "מאסף ישורון" [[ג' באלול]] [[תשנ"ז]] עמוד [[תרע"ט]].}}) ו[[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|רבקה]] נישאו ב[[יום שישי]] [[י"ז באלול]] שנת [[תק"ג]]. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי יצחק שאול, ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת ה[[בעל שם טוב]]. בחודש [[מנחם אב]] שנת [[תק"ד]] הגיעו אל הבעל שם טוב והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי ברוך ורבקה נשארו קצת אצל הבעל שם טוב ובסעודת [[יום הולדת|יום ההולדת]] של הבעל שם טוב ב[[י"ח באלול]] פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן". בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי י"ח ב[[אלול]] שנת [[תק"ה]] נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיר ליאזנא.
הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך פויזנר]] (מצאצאי [[המהר"ל מפראג]]{{הערה|1=ל[[מהר"ל מפראג]] היה בן יחיד - רבי בצלאל חריף שנולד בשנת ה'שט"ז ונפטר בשנת ה'ש"פ. בנו ר' שמואל היה ראש קהילת פראג ונפטר בשנת ה'תט"ו. בנו ר' יהודה ליב היה אב"ד בקהילת קאווילי. בנו ר' [[משה מפוזנא]] (מחבר הספר "קול יהודה" על ה[[שולחן ערוך]]). בנו ר' [[שניאור זלמן פוזנר]], סבו של אדמו"ר הזקן. בנו ר' [[ישראל ברוך פוזנר]] היה אביו של אדמו"ר הזקן. ראו גם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&hilite=a49c5317-2495-4dab-af8b-bb8404ad75d1&st=משה+מפוזנא&pgnum=107 קובץ אור ישראל] מ[[חודש כסלו]] [[תשס"ד]] וקובץ "מאסף ישורון" [[ג' באלול]] [[תשנ"ז]] עמוד [[תרע"ט]].}}) ו[[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|רבקה]] נישאו ב[[יום שישי]] [[י"ז באלול]] שנת [[תק"ג]]. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי [[יצחק שאול]], ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת ה[[בעל שם טוב]]. בחודש [[מנחם אב]] שנת [[תק"ד]] הגיעו אל [[הבעל שם טוב]] והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)| ברוך]] ורבקה נשארו קצת אצל [[הבעל שם טוב]] ובסעודת [[יום הולדת|יום ההולדת]] של הבעל שם טוב ב[[י"ח באלול]] פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן".
 
לפני שעזבו את [[מז'יבוז']], נכנסו אל [[הבעש"ט]] לקבל ברכת פרידה. [[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|הרבנית רבקה]] אמרה ל[[בעש"ט]] שכאשר ה' ימלא את ברכתו הקדושה של הבעש"ט היא תקדיש אותו ל[[תורה]] ועבודה בדרכו של הבעש"ט. הבעש"ט ברכם, והם נסעו לביתם בשמחה. בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי [[י"ח באלול]] שנת [[תק"ה]] נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיירה [[ליאזנא]].
 
ב[[חודש אדר]] שנת [[תק"ה]] נסע ר' [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך]] אל הבעש"ט לבשר לו שברכתו נתקיימה ואשתו נפקדה. הבעש"ט התעניין על זמן הפקידה וכששמע זאת, ציווה את ר' ברוך לחגור אבנט ולברך "[[ברכת שהחיינו|שהחיינו]]" ללא שם ומלכות.
 
בהמשך נתן לו [[הבעש"ט]] הוראות כיצד תנהג האשה בעת ההיריון ואחר הלידה והזהירו שלא לספר לאיש שנולד לו בן ואם ישאלוהו על כך, יאמר באופן סתמי: ה' יעזור.
 
ב[[יום הכיפורים]] שנת [[תק"ו]] נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים, וזכר הרבה פרקי [[תהילים]] בעל פה.
 
כשר' ברוך בא ל[[בעש"ט]] ב[[ראש השנה]] [[תק"ז]], סיפר לו על החלטתו שב[[ח"י אלול]] הבא, כשבנו יגיע לגיל שלוש, [[הבעש"ט]] יגזור לו את שערותיו. בהגיעו לגיל שלוש (בשנת [[תק"ח]]) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל [[הבעל שם טוב]], ל[[מז'יבוז']]. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו [[ברכת כהנים]] והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".


ב[[חודש אדר]] שנת [[תק"ה]] נסע [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ר' ברוך]] אל [[הבעש"ט]] לבשר לו שברכתו נתקיימה ואשתו נפקדה. [[הבעש"ט][ התעניין על זמן הפקידה וכששמע זאת, ציווה את [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ר' ברוך]] לחגור אבנט ולברך "שהחיינו" ללא שם ומלכות.
===ילדותו ונעוריו===
אח"כ נתן לו [[הבעש"ט]] הוראות כיצד תנהג האשה בעת ההריון ואחר הלידה, וכן הזהירו שלא לספר לאף אחד שנולד לו בן ואם ישאלום על-כך, יאמרו באופן סתמי: ה' יעזור.
רבי שניאור זלמן נחשב לילד מסודר בזמנים ובלימודים. היתה לו הצלחה גדולה בידיעת התורה ואף את הענין הקשה ביותר בתורה הבין לכל פרטיו. ב[[י"ז בכסלו]] [[תק"י]] התקבל רבי שניאור זלמן לשמש ה[[חבריא קדישא]] בעיירה [[ליאזנא]], עד [[בר מצווה| הבר מצווה]] שלו. בגיל 15 הספיק לסיים את כל הש"ס 3 פעמים. ובגיל 16, באור ל[[י"ז כסלו]] [[תקכ"א]], התקבל לאחד מחברי ה'חבריא קדישא'{{הערה|ראה [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] פרק א', והדיונים בהערות שם.}}. הוא היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה.


ב[[יום הכיפורים]] שנת [[תק"ו]] נסע [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ר' ברוך]] אל [[הבעש"ט]], וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. הבעש"ט הזהירו שלא לספר לאף אחד שנולד לו בן ולא על חכמותיו. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים.
בגיל שמונה כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של [[רש"י]], האבן עזרא וה[[רמב"ן]]. בהיותו בן עשר חלם [[חלום]], בו רבי ראובן בעל-שם (שהיה צדיק נסתר) אומר לו שהוא נתבע לדין. כאשר נכנס ל[[בית הכנסת]] ב[[ליאזנא]], רבי ראובן בעל-שם הוליכו לעבר השולחן, והדיינים החלו לומר: {{ציטוטון|שלושה זקנים אלה, [[רש"י]], האבן עזרא וה[[רמב"ן]], תובעים אותך לדין תורה, על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים מלהגות וללמוד בפירושיהם, על ידי פירושך הכלול משלושת הפירושים.}}, אדמו"ר הזקן נבהל מהדברים, והבטיח שישרוף את פירושו. לאחר פנו אליו הזקנים ובירכו אותו שיחדש [[חידושי תורה]] ודרכי עבודה ב[[עבודת ה']].


בהגיעו לגיל שלוש (בשנת [[תק"ח]]) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל הבעל שם טוב, ל[[מז'יבוז']]. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו [[ברכת כהנים]] והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".
לאחר שהתעורר התענה אדמו"ר הזקן, ולאחר שחלם בשנית שרף את פירושו{{הערה|רשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, [[בטאון חב"ד]] גיליון 19-20.}}.


שניאור זלמן אובחן כילד מסודר בזמנים ובלימודים. ביום [[ט"ו בכסלו]] [[תק"י]] בגיל חמש התקבל ר' שניאור זלמן כאחד מחברי ה[[חברה קדישא]] בעיירה ליאזנא. בגיל שמונה כבר היה בקי בסידור "שער השמים" של ה[[של"ה]], והתנהג לפי הנהגות השל"ה. כמו כן, כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של [[רש"י]], אבן עזרא ו[[רמב"ן]] אך לאחר שחלם שלוש פעמים כי רש"י, אבן עזרא ורמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש!
בהיותו בן תשע לקחו אביו לעיירה [[ליובאוויטש]] ללמוד תורה אצל הגאון ר' [[יששכר בער מליובאוויטש | יששכר דב]]. כשמלאו לרבינו הזקן אחת עשרה שנים, כשנתיים לאחר הגיעו ל[[ליובאוויטש]], אמר רבי [[יששכר בער מליובאוויטש | יששכר דב]] לרבי ברוך שבנו אינו זקוק עוד ל[[מלמדים]], ור' [[ישראל ברוך פוזנר | ברוך]] לקח אותו לביתו בליאזנא.


בהיותו בן אחת עשרה החל בעסקנות כללית, ובגיל [[בר מצווה]] בשנת [[תקי"ח]] הוכתר בתארים גאון, רב תנא הוא ופליג. בגיל שמונה עשרה סיים ללמוד את ה[[תלמוד]] עם נושאי כליו ואת ספרי הראשונים והאחרונים.
בהיותו בן אחת עשרה, החל ללמוד בנוסף ל[[גמרא]] ופוסקים, ספרי [[קבלה]] ו[[מוסר]]. בנוסף לחיזוק לימודיו, החל לעסוק בפעילות ציבורית. הוא נהג להגיע לשוק בליאזנא, לעודד את היהודים לעזוב את עיסוקם במסחר, שלא כל-כך התפרנסו מהם, ולעבור להתפרנס מעבודת האדמה. משפחות רבות עברו בשיכנועו לעסוק בחקלאות{{הערה|ספר השיחות תש"ה עמוד 78}}.


===נישואיו===
===בר המצווה===
כשהגיע אדמו"ר הזקן לפרקו - בהיותו בן ארבע עשרה - כבר יצא שמו בכל הסביבה כגאון.
בחגיגת [[בר המצווה]] בשנת [[תקי"ח]], נטלו חלק מגדולי הגאונים של אותו הדור, מ[[וויטבסק]], פולוצק ומינסק. אביו של אדמו"ר הזקן רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך]] וסבו רבי משה, ערכו אז שבעת ימי משתה, ובכל יום היתה [[סעודת מצווה]] בה נאמרו הרבה חידושי תורה. חידושיו של אדמו"ר הזקן עלו על כולם ונכתבו על ידי אחיו ר' [[יהודה לייב מינוביץ']]{{הערה|רבי יצחק אייזיק מ[[וויטבסק]] סיפר, שנמצאו אצלו שלושה כרכים כתב יד שהעתיק מתוך כתבי רבי יהודה לייב - אחיו של אדמו"ר הזקן, תשובותיו של אדמו"ר הזקן על כל השאלות מהגאונים שהיו נוכחים בחגיגות הבר מצווה שלו.}}. כל הגאונים הסמיכוהו והכתירוהו בתארים "גאון" ו"[[רב]] [[תנא]] הוא ופליג"{{הערה|תארים אלו נרשמו בפנקס ה'חבריא קדישא' בתור זכרון לדורות.}}.
 
זמן קצר אחרי בר-המצוה שלו, נסע ל[[וויטבסק]] אל דודו רבי [[יוסף יצחק משריי]] ושהה שם כמה חודשים. שם, הוא שמע על [[שיטת החסידות]] ועל דרך [[הבעש"ט]], אך מבלי לדעת שאלו הם מאמרי הבעש"ט. לאחר זמן סיפר, שכאשר היה אצל דודו, הרגיש כל יום אווירה של עונג [[יום טוב]]{{הערה|ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק א'}}.
 
===[[נישואיו]]===
כשהגיע אדמו"ר הזקן לפרקו - בהיותו בן ארבע עשרה - כבר יצא שמו בכל סביבת מגוריו כגאון.


ר' [[יהודה לייב סגל]], שהיה אחד מעשירי ונכבדי העיר [[ויטבסק]], לקחו לחתן לבתו מרת [[סטערנא]].
ר' [[יהודה לייב סגל]], שהיה אחד מעשירי ונכבדי העיר [[ויטבסק]], לקחו לחתן לבתו מרת [[סטערנא]].


בתחילה קבעו את זמן ה[[חתונה]] ל[[חודש אלול]] [[תקי"ט]], אבל אביו של אדמו"ר הזקן - רבי ברוך נסע מביתו בתחילת חודש אלול ולכן דחו את החתונה.
בתחילה קבעו את זמן ה[[חתונה]] ל[[חודש אלול]] [[תקי"ט]], אבל אביו של אדמו"ר הזקן - רבי ברוך נסע מביתו בתחילת חודש אלול ולכן דחו את החתונה.
המחותן ר' [[יהודה לייב סגל]] דרש לערוך את החתונה בחורף [[תק"כ]], אבל רבי ברוך לא הסכים. אחרי [[חג הפסח]] נסע רבי ברוך שוב מביתו וחזר ב[[חודש תמוז]], ואז קבע את זמן החתונה ליום שישי, ערב שבת נחמו, [[י"ב במנחם אב]] תק"כ.
המחותן ר' [[יהודה לייב סגל]] דרש לערוך את החתונה בחורף [[תק"כ]], אבל רבי ברוך לא הסכים. אחרי [[חג הפסח]] נסע רבי ברוך שוב מביתו וחזר ב[[חודש תמוז]], ואז קבע את זמן החתונה ליום שישי, ערב שבת נחמו, [[י"ב במנחם אב]] תק"כ.


לאחר החתונה, היה סמוך על שולחן חותנו רבי [[יהודה לייב סגל]] בויטבסק{{הערה|ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 79}}.
לאחר החתונה, היה סמוך על שולחן חותנו רבי [[יהודה לייב סגל]] בוויטבסק{{הערה|ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 79}}.
 
אחד התנאים שהתנה אדמו"ר הזקן בהסכמתו לשידוך, היה שימסרו לרשותו את חמשת אלפי שקלים הזהב שהובילו עבורו כ[[נדוניה]], ושהוא יעשה בהם כחפצו. ואמנם בשנה הראשונה לחתונתו מסר את כל הסכום, בהסכמת רעייתו, עבור משפחות שרצו להתפרנס מעבודתו האדמה. בכסף זה סייע להם לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים לציוד חקלאי. בזכות כסף זה הוקמו ישובים גדולים של יהודים עובדי אדמה לאורך נהר הדווינה החוצה את העיר [[וויטבסק]]. אדמו"ר הזקן ביקר פעמים רבות בישובים אלו, עורר את היהודים לקבוע עיתים לתורה, והרבה לספר להם סיפורי תורה ואגדות חז"ל{{הערה|שיחות תש"ה עמוד 131}}.
 
בגיל שמונה עשרה היה בקי בכל ה[[תלמוד]] עם נושאי כליו כולל ספרי ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]].


===במזריטש===
===במזריטש===
למרות שהוא לא נפגש עם הבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, התבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני, "ר' [[ברוך ממז'יבוז]] הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, או שהתכוון דרך מורו הראשון ר' [[יששכר בער מליובאוויטש]] שהיה תלמיד הבעש"ט, או דרך מורו העיקרי, [[המגיד ממזריטש]] שהיה גם מגדולי תלמידי הבעש"ט{{הערה|ספר הזכרונות בתחילתו}}.
למרות שהוא לא נפגש עם הבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, התבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני: "ר' [[ברוך ממז'יבוז]] הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, או שהתכוון דרך מורו הראשון ר' [[יששכר בער מליובאוויטש]] שהיה תלמיד הבעש"ט, או דרך מורו העיקרי, [[המגיד ממזריטש]] שהיה גם מגדולי תלמידי הבעש"ט{{הערה|ספר הזכרונות בתחילתו}}.


לאחר חג הפסח בשנת [[תקכ"ד]] החליט, בהסכמת אשתו, לנסוע ל[[מזריטש]] ללמוד אצל [[המגיד ממזריטש]]. שיקולו העיקרי היה, שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת כבר ידע. במזריטש מלמדים כיצד [[עבודת התפילה|להתפלל]] וזאת טרם ידע.
לאחר חג הפסח בשנת [[תקכ"ד]] נסע, בהסכמת אשתו, לקיים "הוי גולה למקום תורה"<ref>אבות ד, יד.</ref>.  


כשבא למזריטש ביקשו חסידיו לעשותו רבי, אך הוא סירב בטענה כי הינו צעיר. כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא [[נשמה]] חדשה ד[[אצילות]] בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט ב[[אהבת ה']] ו[[אהבת ישראל]] ולגלות את דרך [[חסידות חב"ד]], כי צריכים לאהוב [[יהודי]] מפני שהוא יהודי.
אחר התלבטות בחר לנסוע ל[[מזריטש]] ללמוד אצל רבי דובער המגיד ממזריטש. שיקולו העיקרי היה, שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת הוא כבר יודע, ואילו במזריטש מלמדים כיצד [[עבודת התפילה|להתפלל]] וזאת הוא טרם למד כיצד.


בהיותו במזריטש למד בחברותא עם רבי [[אברהם המלאך]] (בנו של המגיד).
כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא [[נשמה]] חדשה ד[[אצילות]] בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט ב[[אהבת ה']] ו[[אהבת ישראל]] ולגלות את דרך [[חסידות חב"ד]], כי צריכים לאהוב [[יהודי]] מפני שהוא יהודי.
אדמו"ר הזקן אמר שבמזריטש הוא למד: מה הוא הקב"ה, מה הם ישראל ומהו כוחו של ניגון.


בגיל עשרים וחמש החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם: "[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]" (או "שו"ע הרב").
בהיותו ב[[מזריטש]] למד בחברותא עם רבי [[אברהם המלאך]] (בנו של המגיד).


בשנת [[תקל"ד]] נסע יחד עם רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] אל [[הגאון מווילנה]], אך הוא לא קיבלם.
לאחר ששהה ב[[מזריטש]] במשך שנה וחצי, חזר לביתו בעיר [[ויטבסק]], והחל לפרסם את שיטת החסידות שיסד [[הבעש"ט]]. אדמו"ר הזקן חולל מהפכה בוויטבסק. גם גאוני וויטבסק נפעמו מאוד מגאונותו העצומה. כאשר ראה חותנו, הגביר ר' [[יהודה לייב סגל]], שחתנו 'נתפס' ל[[דרך החסידות]], החל לרדת לחייו ולהציק לו. הוא אף לחץ על בתו להתגרש וכשלא הסכימה לגירושין, גירש אותה אביה מביתו.
 
בגיל עשרים ושתיים - בשנת [[תקכ"ז]], נתמנה אדמו"ר הזקן למגיד העיר [[ליאזנא]].
 
בגיל עשרים וחמש - בשנת [[תק"ל]], החל בהוראת [[המגיד]] לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם "[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]" ו"שולחן ערוך הרב". בשעה שציווה עליו לחבר את השולחן ערוך, עמד המגיד מלוא קומתו, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים{{הערה|התמים עמוד עב{{הבהרה}}}}.
 
בשנת [[תקל"א]], נסע בשליחות חשאית של [[המגיד ממזריטש]] אל רבי [[יוסף כלבו]] מ[[שקלוב]].
 
==יסוד חסידות חב"ד==
{{ערך מורחב|התייסדות חסידות חב"ד}}
כשחזר אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה מ[[מזריטש]], הוא סיפר שהרב המגיד גילה לו שאחד מתפקידיו ב[[עולם הזה]] הוא לגלות את [[חסידות חב"ד]]. בשנת [[תקל"ב]], כאשר כבשו הרוסים את כל איזור [[ויטבסק]] ו[[ליאזנא]] מידי הפולנים{{הערה|חסידות חב"ד יכלה להיווסד רק ב[[רוסיה]], ראה שיחת [[הרבי]], [[י"ב תמוז]] [[תשי"ג]].}}, ייסד את שיטת חסידות חב"ד – [[עבודת ה']] ב[[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]]{{הערה|שיחות תש"ט עמוד 293, [[שלשלת היחס]] - אדמו"ר הזקן}}.
 
לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי [[יהודה לייב פוזנר]]. בארבע השנים הבאות התפשטה חסידות חב"ד בקרב מאות בני עלייה נוספים, ולאחר פטירתו של [[המגיד ממעזריטש]] ונסיעתו של בחיר התלמידים רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ל[[ארץ הקודש]], כאשר עברה הנהגת החסידות במדינת [[ליטא]] לידיו של אדמו"ר הזקן, הצטרפו אלפי משפחות נוספות לחסידות חב"ד והתקשרו לאדמו"ר הזקן, ובשנת תק"מ מנו חסידי חב"ד כ-15,000 משפחות ברחבי רוסיה.
 
במשך שנה זו - [[תקל"ב]] - ניהל תעמולה שהיהודים הגרים בעיר [[ויטבסק]], יעבירו את מושבם מעבר לגבול - למדינת [[רוסיה]]{{הערה|שלשלת היחס}}.


==נשיא חסידות חב"ד==
==נשיא חסידות חב"ד==
{{ערך מורחב|התייסדות חסידות חב"ד}}
===הסתלקות המגיד ממזריטש===
===הסתלקות המגיד ממזריטש===
[[קובץ:ציון המגיד ממעזריטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון [[המגיד ממזריטש]], רבו של אדמו"ר הזקן]]
[[קובץ:ציון המגיד ממעזריטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון [[המגיד ממזריטש]], רבו של אדמו"ר הזקן]]
שורה 64: שורה 97:
ב[[י"ח בכסלו]] [[תקל"ג]], ביקש [[המגיד ממזריטש]] מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי [[אברהם המלאך]] ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ימלא את מקומו. למחרת, ביום [[י"ט בכסלו]] תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מענדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.
ב[[י"ח בכסלו]] [[תקל"ג]], ביקש [[המגיד ממזריטש]] מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי [[אברהם המלאך]] ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ימלא את מקומו. למחרת, ביום [[י"ט בכסלו]] תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מענדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.


באותם שנים הייתה ההתנגדות ל[[תורת החסידות]] בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היה דרוש איש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי [[אברהם המלאך]] והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.
באותם שנים הייתה ההתנגדות ל[[תורת החסידות]] בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היתה דרישה לאיש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי [[אברהם המלאך]] והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.


בשנת [[תקל"ו]] (1776) ייסד אדמו"ר הזקן את [[חדרים (תקופת אדמו"ר הזקן)|ה'חדרים']] בליאזנא לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם ה[[חב"ד]]י.
בשנת [[תקל"ו]] (1777) ייסד אדמו"ר הזקן את [[חדרים (תקופת אדמו"ר הזקן)|ה'חדרים']] בליאזנא לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם ה[[חב"ד]]י.


בשנת תקל"ו נסע ר' מנחם מענדל מוויטבסק יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש [[נשמה|נשמות]] שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ"{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]] חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק}}. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו ב[[חלום]] והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ו[[שד"ר]]ים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בזמן הזה הלך האדמ"ר הזקן לשהות במוהילוב.
בשנת [[תקל"ז]]{{הערה|[[שלשלת היחס]]}} נסע ר' [[מנחם מענדל מוויטבסק]] יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש [[נשמה|נשמות]] שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ"{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]] חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק}}. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו ב[[חלום]] והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ו[[שד"ר]]ים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בזמן הזה הלך האדמ"ר הזקן לשהות במוהילוב.


===המעבר לליאזנא===
===המעבר לליאזנא===
באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר ויטבסק ומליאזנא והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. ב[[חודש אלול]] שנת [[תקל"ו]] יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא וב[[חודש שבט]] שנת [[תקל"ח]] הגיע לליאזנא.
באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר [[ויטבסק]] ומ[[ליאזנא]] והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. ב[[חודש אלול]] שנת [[תקל"ו]] יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא וב[[חודש שבט]] שנת [[תקל"ח]] הגיע לליאזנא.


באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של '[[רבי]]' שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה, והם ביטאו את רצונם בפני רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק]]. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".
באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של '[[רבי]]' שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה, והם ביטאו את רצונם בפני רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק]]. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".
שורה 78: שורה 111:


כשהבין רבי מענדל שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה.
כשהבין רבי מענדל שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה.
===הנסיעה אל הגאון מווילנה===
לאחר הסתלקות הרב [[המגיד ממזריטש]], הגבירו המתנגדים את מלחמתם בחסידות. רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ואדמו"ר הזקן נסעו ל[[ווילנה]] בשנת [[תקל"ד]], כדי להיפגש עם [[הגאון מווילנה]], לשכנע אותו שה[[חסידים]] לא 'סטו' מדרך ה[[תורה]], ובכך להביא להפסקת מלחמותיהם של המתנגדים נגד החסידים. אולם [[הגר"א]] סירב לקבלם ועזב את וילנה. הוא חזר אליה רק לאחר שאדמו"ר הזקן ורבי מנחם מענדל עזבו את העיר.
וכך כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]] אגרת לד}}: {{ציטוט|תוכן=מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד ע"י לביתו להתווכח עימו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד מוהר"ר מענדיל האראדאקער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים... וכאשר החלו להפציר בו מאוד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מן העיר...ומלחמת המתנגדים נמשכה במלוא עוזה.}}
רבי מנחם מענדל ואתו אחדים מתלמידי [[המגיד]], שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{מקור}}}}.


===ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידות===
===ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידות===
שורה 86: שורה 126:


===התמנותו לרבי===
===התמנותו לרבי===
בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מענדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן{{הערה|בפתיחת המכתב מופיעים שבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: "אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה"ה כבוד אהובנו ידיד ה' וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק"ש מוהר"ר שניאור זלמן נ"י".}} בו הוא מודיע לו ודורש ממנו{{הערה|"ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה' אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'".}} שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה{{הערה|"לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו'".}}. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים{{הערה|"ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא הייתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאד מטומאת הגוים".}}. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר '[[רבי]]', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמ"ר הזקן (בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מענדל) שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו{{הערה|"ישא ברכה מאת ה'. העולה להר ה' והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו"ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו' וכו' מורינו ורבינו הרב ר' מנחם מענדיל שיחי' נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.
בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מענדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן{{הערה|בפתיחת המכתב מופיעים שבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: "אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה"ה כבוד אהובנו ידיד ה' וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק"ש מוהר"ר שניאור זלמן נ"י".}} בו הוא מודיע לו ודורש ממנו{{הערה|"ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה' אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'".}} שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה{{הערה|"לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו'".}}. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים{{הערה|"ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא הייתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים".}}. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר '[[רבי]]', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מענדל}} שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו{{הערה|"ישא ברכה מאת ה'. העולה להר ה' והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו"ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו' וכו' מורינו ורבינו הרב ר' מנחם מענדיל שיחי' נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.{{ש}}הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ"ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי."}}. עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות{{הערה|אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה"ו ואיש על דגל"ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי"ם י"נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ו[[אהבה]] ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם".}}. רבי מענדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני [[הסתלקות]]ו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה{{הערה|.. כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים.. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו".}}. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.


הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ"ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי.}}. יחד עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות{{הערה|אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה"ו ואיש על דגל"ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי"ם י"נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ו[[אהבה]] ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם".}}. רבי מענדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני [[הסתלקות]]ו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה{{הערה|.. כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים.. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו".}}. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.
רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, בשנת תקמ"ח קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.


רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.
==עם תנועת ההשכלה==
 
המשכילים באותו תקופה הצליחו לחדור ל[[ווילנה]], המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז ל[[התנגדות לחסידות]]. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם [[הגר"א]], ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד [[לימוד התורה]], ובפרט בלימוד [[דקדוק]] [[לשון הקודש]]. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל [[שמעון ליליינטל]] (שמעון הכופר), שהתחזה למלמד ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך ל[[רוסיה הלבנה]] ואף נפגש עם [[אדמו"ר הזקן]], אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי{{הערה|[[הרבי הריי"צ]], '''[https://docs.google.com/viewerng/viewer?url=https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן]''', עמ' לב ואילך, [[קה"ת]], תשע"א
==מלחמת אדמו"ר הזקן במשכילים==
}}.
{{להשלים}}
עד שנת [[תקכ"ד]] היה במדינות אירופה את [[ועד ארבע הארצות]] שייצג את היהדות מול השלטונות, אולם מאז ביטולו של ועד ארבע הארצות החלו כל מיני אנשים אשר נקראו [[משכילים]]{{הערה|שמייסדם היה מנדלסון}} החלו לפרוק עול תורה ומצוות ולהקל בקיומם.
 
בשנת [[תקל"ו]] החלו להפיץ המשכילים את ספרותם ברבים, אדמו"ר הזקן החל מיד במלחמה נגדם, המשכילים היו מנגד שולחים שליחים שלהם לשלטונות ומשכנעים אותם לפעול לפי דרכם, אדמו"ר הזקן היה צריך לשלוח את חסידיו שיסכלו את מזימותיהם.
 
בשנת [[תקנ"ב]] נשלח אחד מהמשכילים בשם [[שמעון הכופר]] שבא בשביל להתחזה ליהודי ירא שמיים ולקחת נערים וללמודם את ספרות המשכילים, אולם לבסוף אדמו"ר הזקן חשף אותו וגילה זאת לחסידיו ב[[וילנה]].


==ספר התניא==
==ספר התניא==
[[קובץ:ספר התניא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת [[ספר התניא]]]]
[[קובץ:ספר התניא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת [[ספר התניא]]]]
{{ערך מורחב|ערך=[[ספר התניא]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[ספר התניא]]}}
"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת [[חסידות חב"ד]] ואחד מספרי היסוד של ה[[חסידות הכללית]]. הספר סוקר את [[נפש]] האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו ל[[עבודת השם]], תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך.
"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת [[חסידות חב"ד]] ואחד מספרי היסוד של ה[[חסידות הכללית]]. הספר סוקר את [[נפש]] האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו ל[[עבודת השם]], תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך. מסופר, שאדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא עם כל התשובות של כל הדורות עד ביאת משיח צדקנו.
 


בשנת [[תקל"ב]] (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ב[[יחידות]], בענייני [[עבודת השם]]. הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת [[תשד"מ]] כספר "[[תניא מהדורא קמא]]"{{הערה|בהוראת [[הרבי]]}}. בשנת [[תקל"ה]] (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את [[ספר התניא]] ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת [[תקנ"ה]] (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. ה[[מתנגדים]] חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת [[תקנ"ו]] (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי [[המגיד ממזריטש]]; ר' [[משולם זוסיא מאניפולי]] ור' [[יהודה לייב הכהן]]. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום [[כ"ו בכסלו]] [[תקנ"ז]].
בשנת [[תקל"ב]] (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ב[[יחידות]], בענייני [[עבודת השם]]. הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת [[תשד"מ]] כספר "[[תניא מהדורא קמא]]"{{הערה|בהוראת [[הרבי]]}}. בשנת [[תקל"ה]] (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את [[ספר התניא]] ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת [[תקנ"ה]] (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. ה[[מתנגדים]] חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת [[תקנ"ו]] (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי [[המגיד ממזריטש]]; ר' [[משולם זוסיא מאניפולי]] ור' [[יהודה לייב הכהן]]. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום [[כ"ו בכסלו]] [[תקנ"ז]].
שורה 131: שורה 166:
מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, אך כשנודע מזה לר' [[זוסיא מאניפולי]], אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת [[תקנ"ט]]{{הערה|מובא בספר פדה בשלום עמוד 83}}.
מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, אך כשנודע מזה לר' [[זוסיא מאניפולי]], אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת [[תקנ"ט]]{{הערה|מובא בספר פדה בשלום עמוד 83}}.


ב[[כ"ד בתשרי]] שנת [[תקס"א]] [[מאסרו השני של אדמו"ר הזקן|נאסר אדמו"ר הזקן בשנית]], אך בתנאים טובים יותר. יחד עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום [[כ"ז בכסלו]] (נר שלישי של [[חנוכה]]) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום [[כ"ט בכסלו]] (נר חמישי של חנוכה){{הערה|על שני התאריכים כותב [[הרבי]]: "ויש לומר דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)". ב[[כרם חב"ד]] פירסם הרב [[יהושע מונדשיין]] מסמכים מהם עולה שב[[כ"ז בכסלו]] יצא אדמו"ר הזקן מן הכלא למאסר בית וב[[כ"ט בכסלו]] שוחרר לחלוטין.}}.
ב[[כ"ד בתשרי]] שנת [[תקס"א]] [[מאסרו השני של אדמו"ר הזקן|נאסר אדמו"ר הזקן בשנית]], אך בתנאים טובים יותר. עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום [[כ"ז בכסלו]] (נר שלישי של [[חנוכה]]) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום [[כ"ט בכסלו]] (נר חמישי של חנוכה){{הערה|על שני התאריכים כותב [[הרבי]]: "ויש לומר דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)". ב[[כרם חב"ד]] פירסם הרב [[יהושע מונדשיין]] מסמכים מהם עולה שב[[כ"ז בכסלו]] יצא אדמו"ר הזקן מן הכלא למאסר בית וב[[כ"ט בכסלו]] שוחרר לחלוטין.}}.


==בליאדי==
==בליאדי==
שורה 142: שורה 177:
==מלחמת נפוליאון==
==מלחמת נפוליאון==
{{ערך מורחב|ערך=[[מלחמת נפוליאון]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[מלחמת נפוליאון]]}}
עם פרוץ [[מלחמת נפוליאון]] נגד הממלכה הרוסית, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת [[תקע"ב]] (1812 למניינם) - שלח אדמו"ר הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרב [[משה מייזליש]]).
עם פרוץ [[מלחמת נפוליאון]] נגד הממלכה הרוסית, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שאם נפוליאון ינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת [[תקע"ב]] (1812 למניינם) - שלח אדמו"ר הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרב [[משה מייזליש]]).


אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. אדמו"ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".
אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. אדמו"ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".
שורה 150: שורה 185:
בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, אדמו"ר הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.
בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, אדמו"ר הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.


זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של אדמו"ר הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מאדמו"ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.
זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו יחד עם חיילי צבא צרפת, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של אדמו"ר הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מאדמו"ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.


במשך מאה וארבעים יום היו אדמו"ר הזקן ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של אדמו"ר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "וב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."
במשך מאה וארבעים יום היו אדמו"ר הזקן ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של אדמו"ר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "וב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] שמענו שהיתה מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."


כאשר אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה [[אדמו"ר האמצעי]] בנו וממשיך דרכו.
כאשר אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה [[אדמו"ר האמצעי]] בנו וממשיך דרכו.
שורה 159: שורה 194:
[[קובץ:אוהל אדמוהז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל אדמו"ר הזקן]] המשופץ ב[[האדיטש]] ([[תשנ"ד]])]]
[[קובץ:אוהל אדמוהז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל אדמו"ר הזקן]] המשופץ ב[[האדיטש]] ([[תשנ"ד]])]]
[[קובץ:פנים אוהל אדמור הזקן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון אדמו"ר הזקן מבפנים]]
[[קובץ:פנים אוהל אדמור הזקן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון אדמו"ר הזקן מבפנים]]
ביום שישי [[ח' בטבת]] [[תקע"ג]] הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא{{הערה|1=[https://www.google.com.ua/maps/place/Peny,+Kurskaya+oblast',+רוסיה/@51.0693537,35.9543904,13z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x4128b695373d9355:0x70a7e22b3e35db6d מיקום הכפר] במפות גוגל, [https://ssl.panoramio.com/photo/46542781 תמונת הכפר ] באתר panoramio.com}}, שם נודע לו על חורבן [[רוסיה הלבנה]]{{הערה|ישנה גרסא שאף על כיבוש [[מוסקבה]] בידי נפוליון, ויש מכחישים.}}. ב[[יום חמישי]] [[כ"א בטבת]] שנת [[תקע"ג]] התפלל אדמו"ר הזקן את תפילת הערבית האחרונה שלו{{הערה|ראו בהרחבה אודות כל המאורעות סביב ההסתלקות בספר 'המסע האחרון' של הר' [[יהושע מונדשיין]] ובכתבה '''השבוע האחרון''', שבועון כפר חב"ד גליון 1891 עמוד 36.}}. בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת וב[[דביקות]] נפלאה". לפני [[הסתלקות]]ו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)]] [[תרצ"ט]], עמוד 338. בהמשך כותב [[אדמו"ר הריי"צ]] ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מ[[אדמו"ר הצמח צדק]]" והוא מביא את אחד הפירושים.}}. עוד אמר{{הערה|מופיע ברשימה של אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו, אדמו"ר הורש"ב}}: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן ה[[גוף]] הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות ה[[נשמה]] בגוף, ומזה הוא התרגשותי. רגעים לפני [[הסתלקות]]ו כתב אדמור הזקן על פתקא: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"{{הערה|[[ליקוטי דיבורים (ספר)|ליקוטי דיבורים]] חלק ג'-ד', ליקוט לב בסופו}}. אדמו"ר הזקן הורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי){{הערה|מרשימותיו של הרב [[עזריאל זעליג סלונים]] - '[[מגדל עז]]' עמוד קעד-ה. משמו של ה[[שד"ר]] ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר [[האדיטש]]. בספר [[שבחי הרב]] מוזכר שסגרו את החדר, אך לא ציון שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.}}.
===ימים אחרונים===
ביום שישי [[ח' בטבת]] [[תקע"ג]] הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא{{הערה|1=[https://www.google.com.ua/maps/place/Peny,+Kurskaya+oblast',+רוסיה/@51.0693537,35.9543904,13z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x4128b695373d9355:0x70a7e22b3e35db6d מיקום הכפר] במפות גוגל, [https://ssl.panoramio.com/photo/46542781 תמונת הכפר ] באתר panoramio.com}}, שם נודע לו על חורבן [[רוסיה הלבנה]]{{הערה|ישנה גרסא שאף על כיבוש [[מוסקבה]] בידי נפוליון, ויש מכחישים{{מקור}}.}}. ב[[יום חמישי]] [[כ"א בטבת]] שנת [[תקע"ג]] התפלל אדמו"ר הזקן את תפילת הערבית האחרונה שלו{{הערה|ראו בהרחבה אודות כל המאורעות סביב ההסתלקות בספר 'המסע האחרון' של הרב [[יהושע מונדשיין]] ובכתבה '''השבוע האחרון''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1891 עמוד 36.}}.  
 
בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת וב[[דביקות]] נפלאה". לפני [[הסתלקות]]ו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)]] [[תרצ"ט]], עמוד 338. בהמשך כותב [[אדמו"ר הריי"צ]] ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מ[[אדמו"ר הצמח צדק]]" והוא מביא את אחד הפירושים.}}.  
 
עוד אמר{{הערה|מופיע ברשימה של אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו, אדמו"ר הרש"ב}}: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן ה[[גוף]] הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות ה[[נשמה]] בגוף, ומזה הוא התרגשותי.  
 
רגעים לפני [[הסתלקות]]ו כתב אדמור הזקן על פתקא את הדרוש הנפש השפלה: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"{{הערה|[[ליקוטי דיבורים (ספר)|ליקוטי דיבורים]] חלק ג'-ד', ליקוט לב בסופו}}.  


ב[[מוצאי שבת]] פרשת שמות, [[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]], מיד{{הערה|על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. [[אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי)]] ע' רלד}} לאחר [[הבדלה]]{{הערה|בה הבדיל הרבי הזקן על [[קפה]].}}, בשעה 22:22 - הוא נפטר. כיון שלא היה בכפר פיענא בית קברות, הובילו אותו למחרת בעגלה{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)]], קיץ ה'ש"ת' ע' 96.}} לעיירה [[האדיטש]] במרחק של כ300 ק"מ ששם היה בית עלמין יהודי{{הערה|במהלך המסע עמדה העגלה למנוחה ב[[פונדק]], ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.}}. מאוחר יותר נבנה על מקום הקבר [[אוהל אדמו"ר הזקן|אוהל]]. כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.
אדמו"ר הזקן הורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי){{הערה|מרשימותיו של הרב [[עזריאל זעליג סלונים]] - '[[מגדל עז]]' עמוד קעד-ה. משמו של ה[[שד"ר]] ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר [[האדיטש]]. בספר [[שבחי הרב]] מוזכר שסגרו את החדר, אך לא צויין שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.}}.
 
===ההסתלקות===
ב[[מוצאי שבת]] פרשת שמות, [[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]], מיד{{הערה|על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. [[אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי)]] ע' רלד}} לאחר ערבית ו[[הבדלה]] על קפה{{הערה|בה הבדיל הרבי הזקן על [[קפה]] שנשפך לו כמה פעמים במהלך ההבדלה ("לקט הליכות ומנהגי שבת קודש" (קה"ת תשנ"ו) פרק י' עמוד 63).}}, בשעה 22:22 - הסתלק.
 
===מקום מנוחתו - האדיטש===
{{ערך מורחב|אוהל אדמו"ר הזקן}}
{{ערך מורחב|האדיטש}}
 
בכפר פיענא לא היה בית קברות יהודי, לכן הובילו את אדמו"ר הזקן למחרת במזחלת שלג, לעיירה [[האדיטש]] במרחק של כ300 ק"מ שם היה בית עלמין יהודי{{הערה|במהלך המסע עמדה העגלה למנוחה ב[[פונדק]], ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.}}.  
 
כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.
 
אדמו"ר הזקן הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בהאדיטש ומאוחר יותר נבנה על מקום הקבר [[אוהל אדמו"ר הזקן|אוהל]].  


לאחר הקבורה עבר [[אדמו"ר הצמח צדק]] לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.
לאחר הקבורה עבר [[אדמו"ר הצמח צדק]] לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.
שורה 178: שורה 233:
[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב{{הערה|ספר הזכרונות ו[[היום יום]] בתחילת [[שלשלת היחס]]}} שאדמו"ר הזקן היה בנו של רבי [[ישראל ברוך פוזנר]], בנו של רבי [[שניאור זלמן פוזנר]]{{הערה|1=ראה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן].}}, בנו של רבי [[משה מפוזנא]], בנו של רבי יהודה לייב, בנו של רבי שמואל חריף, בנו של רבי בצלאל חריף, בנו יחידו של המהר"ל מפראג.
[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב{{הערה|ספר הזכרונות ו[[היום יום]] בתחילת [[שלשלת היחס]]}} שאדמו"ר הזקן היה בנו של רבי [[ישראל ברוך פוזנר]], בנו של רבי [[שניאור זלמן פוזנר]]{{הערה|1=ראה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן].}}, בנו של רבי [[משה מפוזנא]], בנו של רבי יהודה לייב, בנו של רבי שמואל חריף, בנו של רבי בצלאל חריף, בנו יחידו של המהר"ל מפראג.


לפי הספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פרק א'}} רבי [[משה מפוזנא]] (סב אביו של אדמו"ר הזקן) היה בנו של רבי יהודה מקוואלי{{הערה|בעל "קול יהודה" על [[שולחן ערוך אורח חיים]]}}, שהיה בנו של רבי משה, שהיה בנו של רבי צבי הירש, שהיה הבן של הגאון ר' יוסף יאסקי אב-בית-דין קהילת לובלין (ויש אומרים אב"ד קהילת לבוב), וחתנו של המהר"ל מפראג. אך בשנים האחרונות נכתבו מחקרים המסתפקים אם ניתן לבנות ייחוס למהר"ל דרך הרב יהודה מקוואלי{{הערה|1=לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, ראה הערת הרב שלמה אנגלארד ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13611&pgnum=128 ספר אור ישראל, ל"ג, עמ' קכ"ח והלאה]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&pgnum=102 שם, ל"ד, עמ' צ"ט והלאה].}}.
לפי הספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פרק א'}} רבי [[משה מפוזנא]] (סב אביו של אדמו"ר הזקן) היה בנו של רבי יהודה מקוואלי{{הערה|בעל "קול יהודה" על [[שולחן ערוך אורח חיים]]}}, שהיה בנו של רבי משה, שהיה בנו של רבי צבי הירש, שהיה הבן של הגאון ר' יוסף יאסקי אב-בית-דין קהילת לובלין (ויש אומרים אב"ד קהילת לבוב), וחתנו של המהר"ל מפראג. אך בשנים האחרונות נכתבו מחקרים המסתפקים אם ניתן לבנות ייחוס למהר"ל דרך הרב יהודה מקוואלי{{הערה|1=לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, ראה הערת הרב שלמה אנגלארד ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13611&pgnum=128 ספר אור ישראל, ל"ג, עמ' קכ"ח והלאה]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&pgnum=102 שם, ל"ד, עמ' צ"ט והלאה].}} {{הערה|ואין אחר דבר המלך כלום. ואע"פ שדברי קדשו של כ"ק אדמור הריי"צ אינם זקוקים לחיזוק וסיוע.}}.


== תמונתו ==
== ציור אדמו"ר הזקן ==
[[קובץ:רבי_שניאור_זלמן.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור אדמו"ר הזקן]]
[[קובץ:רבי_שניאור_זלמן.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור אדמו"ר הזקן]]
[[קובץ:לקוטי תורה דפוס ראשון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף שער ההדפסה הראשונה של ה[[לקוטי תורה (ספר)|לקוטי תורה]], שנת [[תר"ח]]]]
 
{{ערך מורחב|ערך=[[ציור אדמו"ר הזקן]]}}
{{ערך מורחב|ערך=[[ציור אדמו"ר הזקן]]}}
בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא צויר על על ידי האדונים של [[פטרבורג]], בו הוא נראה כבשנותיו האמצעיים. דבר זה נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת [[תרכ"ב]], את [[אדמו"ר הצמח צדק]] אומר זאת לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]].
בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא צויר על על ידי האדונים של [[פטרבורג]], בו הוא נראה בגיל המתאים לתקופה זו. על הציור נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת [[תרכ"ב]], את [[אדמו"ר הצמח צדק]] אומר זאת לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]].


עדיין אינו ברור, האם התמונה המקורית צויירה בצבעים, או שמא בעופרת שחורה, כפי שהיא ידועה מן ההדפסים. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של התמונה, בפורמט גדול. נעשתה על ידי ר' שמריה שניאורסון והיא שמורה כיום ב[[ספריית ליובאוויטש]].
לא ידוע בוודאות אם הציור המקורי צוייר בעופרת שחורה, כפי שהוא ידוע מן ההדפסים או בצבע. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של הציור, בפורמט גדול. נעשה על ידי ר' שמריה שניאורסון והוא שמור כיום ב[[ספריית ליובאוויטש]].


==חיבוריו==
==חיבוריו==
שורה 194: שורה 249:
*[[הלכות תלמוד תורה]]
*[[הלכות תלמוד תורה]]
*[[לקוטי תורה]]
*[[לקוטי תורה]]
[[קובץ:לקוטי תורה דפוס ראשון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף שער ההדפסה הראשונה של ה[[לקוטי תורה (ספר)|לקוטי תורה]], שנת [[תר"ח]]]]
*[[מאה שערים (ספר)]]
*[[מאה שערים (ספר)]]
*[[ספר המאמרים (אדמו"ר הזקן)]]
*[[ספר המאמרים (אדמו"ר הזקן)]]
שורה 206: שורה 262:
*[[בונה ירושלים]]
*[[בונה ירושלים]]
*[[מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים]]
*[[מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים]]
*[[לוח ברכות הנהנין]]


==חידושיו ותקנותיו==
==חידושיו ותקנותיו==
{{פסקה חסרה}}
{{פסקה חסרה}}
אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים:
אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים:
:*[[ספר התניא]] - דרך עבודת ה'.
:*[[סידור אדמו"ר הזקן|נוסח התפילה]] - סידור השווה לכל נפש.
:*[[סידור אדמו"ר הזקן|נוסח התפילה]] - סידור השווה לכל נפש.
:*[[סכינים מלוטשים]] - ליטוש סכיני השחיטה מב' צדדי הלהב.
:*[[סכינים מלוטשות]] - ליטוש סכיני השחיטה מב' צדדי הלהב.
:*[[כתב אדמו"ר הזקן|כתב סת"ם]] - צורת [[אותיות]] חדשה המשלבת קבלה והלכה, כידוע הסיפור שהרב המגיד קרא לאדמו"ז ואמר לו שיש קיטרוג בשמים על כך שיש מחלוקת בין הנגלה והקבלה בנוגע לצורת הסת"ם וביקש ממנו לחבר כתב שיאחד בין הנגלה לקבלה. וכך נוצר הכתב והרב המגיד היה מרוצה מכך.
:*[[כתב אדמו"ר הזקן|כתב סת"ם]] - צורת [[אותיות]] חדשה המשלבת קבלה והלכה, כידוע הסיפור שהרב המגיד קרא לאדמוה"ז ואמר לו שיש קיטרוג בשמים על כך שיש מחלוקת בין הנגלה והקבלה בנוגע לצורת הסת"ם וביקש ממנו לחבר כתב שיאחד בין הנגלה לקבלה. וכך נוצר הכתב והרב המגיד היה מרוצה מכך.
:*[[חלוקת הש"ס]] - סיום הש"ס מידי שנה על ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.
:*[[חלוקת הש"ס]] - סיום הש"ס מדי שנה על ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.
:*[[מקווה בשיטת אדמו"ר הזקן|תקנת המקוה]] - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.
:*[[מקווה בשיטת אדמו"ר הזקן|תקנת המקוה]] - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.
:*[[מכירת חמץ בערב קבלן|ערב קבלן]] - מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.
:*[[מכירת חמץ בערב קבלן|ערב קבלן]] - מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.
שורה 235: שורה 293:


==ראו גם==
==ראו גם==
*[[תניא]]
*[[איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן]]
*[[איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן]]
*[[האדיטש]]


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*הרב [[שלום דובער לוין]], "[[תולדות חב"ד ברוסיא הצארית]]"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/arum/chabad-russia-czarit/index.htm תולדות חב"ד ברוסיא הצארית]}}, הוצאת [[קה"ת]], [[ניו יורק]], [[תש"ע]]
*[[שטערנא שרה שניאורסון (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה שניאורסון]], '''מגילת חייו של הרב מליאדי''' - תיעוד מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן כפי שנכתב על ידי אשת [[אדמו"ר הרש"ב]] בצעירותה ונאבד במהלך השנים. בשנת [[ת"ש]] נמצאה על ידי אחיינה החורג, הרב שמשון דוב ירושלמסקי שמסרה ל[[אדמו"ר הריי"צ]].
*[[שטערנא שרה שניאורסון (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה שניאורסון]], '''מגילת חייו של הרב מליאדי''' - תיעוד מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן כפי שנכתב על ידי אשת [[אדמו"ר הרש"ב]] בצעירותה ונאבד במהלך השנים. בשנת [[ת"ש]] נמצאה על ידי אחיינה החורג, הרב שמשון דוב ירושלמסקי שמסרה ל[[אדמו"ר הריי"צ]].
*הרב [[חיים מאיר הילמן]], [[בית רבי (ספר)|'''בית רבי''']].
*הרב [[חיים מאיר הילמן]], [[בית רבי (ספר)|'''בית רבי''']].
*מרדכי טיטלבוים, '''הרב מלאדי ומפלגת חב"ד''', [[תר"ע]].
*מרדכי טיטלבוים, '''הרב מלאדי ומפלגת חב"ד''', [[תר"ע]].
*הרב [[יהושע מונדשיין]], מסע ברדיצ'ב
*הרב [[שניאור זלמן ברגר]], [[תולדות חב"ד בפטרבורג]], פרק ד - אדמו"ר הזקן במאסר
*מאסר וגאולה י"ט כסלו, מוסף מיוחד ב[[שבועון בית משיח]] 207
*סקירה - שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (גדולי ישראל ושו"ע אדמוה"ז, כיצד התקבל שו"ע אדמוה"ז בציבור הליטאי), [[שבועון בית משיח]] 1343
*הרב [[חנוך גליצנשטיין]], '''[[ספר התולדות]]''', אדמו"ר הזקן.
*הרב [[חנוך גליצנשטיין]], '''[[ספר התולדות]]''', אדמו"ר הזקן.
*[[התמים (בית משיח)]] (מוסף ב[[שבועון בית משיח]]). סדרה על תלמידיו הגדולים.
*[[שניאור זלמן ברגר]], [[התמים (בית משיח)]] (מוסף ב[[שבועון בית משיח]]). סדרה על תלמידיו הגדולים.
*הרב דב טברדוביץ', '''הלכתא כרב''' - ביאור על הלכות [[שבת]] לדעת אדמו"ר הזקן, מכפר-חב"ד.
*הרב [[דב טברדוביץ']], '''הלכתא כרב''' - ביאור על הלכות [[שבת]] לדעת אדמו"ר הזקן, [[כפר-חב"ד]].
*ר' אברהם לוי, קונטרס '''כתב חב"ד''' - סקירה ודיוקים בכתב אדמו"ר הזקן. [[מגדל העמק]], [[טבת]] [[תשס"ט]].
*ר' אברהם לוי, קונטרס '''כתב חב"ד''' - סקירה ודיוקים בכתב אדמו"ר הזקן. [[מגדל העמק]], [[טבת]] [[תשס"ט]].
*'''הראשון''', הוצאת [[תורת חב"ד לבני הישיבות]], [[תשע"ד]] - 2013.
*'''הראשון''', הוצאת [[תורת חב"ד לבני הישיבות]], [[תשע"ד]] - 2013.
*[[נחום גרינוואלד]], [http://www.alysefer.com/הרב/ הרב], תשע"ה.
*[[מנחם זיגלבוים]], אסתלק יקרא - סיפור הסתלקותם של נשיאי חב"ד עמוד 54, [[תשע"ג]]
*הרב [[נחום גרינוואלד]], [http://www.alysefer.com/הרב/ הרב], [[תשע"ה]].
*מתניה אנגלמן, '''דרך חדשה של 'נשמה חדשה'''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1992 עמוד 20


==קישורים חיצונים==
==קישורים חיצונים==
*הרב [[שלמה יוסף זווין]], [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1582 הרב בעל ה"תניא" - מפעלו הרוחני והספרותי של מייסד חסידות חב"ד, וציוני הדרך של חייו]
*הרב [[שלמה יוסף זווין]], [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1582 הרב בעל ה"תניא" - מפעלו הרוחני והספרותי של מייסד חסידות חב"ד, וציוני הדרך של חייו] {{חב"ד בישראל|}}
*רות צוקר [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1618 ניתוח גרפולוגי על כתב היד של אדמו"ר הזקן] - {{חב}}
*רות צוקר [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1618 ניתוח גרפולוגי על כתב היד של אדמו"ר הזקן] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56570 מסמך היסטורי אודות מעורבתו של אדמו"ר הזקן במלחמת נפוליאון] - בטאון 'סגולה' - אתר col
*[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56570 מסמך היסטורי אודות מעורבתו של אדמו"ר הזקן במלחמת נפוליאון] - בטאון 'סגולה' - אתר {{COL|}}
*[[מנחם זיגלבוים]] '''[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71069 200 שנה ליציאת ליאדי תחת אש]''', '''[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71197 המלך בשדה והרבי נודד בדרכים]''', [[שבועון בית משיח]], [[אלול]] [[תשע"ב]] - {{אינפו}}
*[[מנחם זיגלבוים]] '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71069 200 שנה ליציאת ליאדי תחת אש]''', '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71197 המלך בשדה והרבי נודד בדרכים]''', [[שבועון בית משיח]], [[אלול]] [[תשע"ב]] - {{אינפו}} {{קישור שבור|כ"ח אייר תשפ"ג}}
*[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=106&article=1794 רבי שניאור זלמן מליאדי], ירחון [[שיחות לנוער]] - {{חב}}
*[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=106&article=1794 רבי שניאור זלמן מליאדי], ירחון [[שיחות לנוער]] - {{חב"ד בישראל}}
* ציון אדמו"ר הזקן באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@50.3549522,34.0072083,3a,75y,97.81h,89.45t/data=!3m6!1e1!3m4!1sK_93ZD9qskuoSAIrtPWVgg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/50°21'16.3%22N+34°00'29.8%22E/@50.354523,34.0104677,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0?hl=iw מיקום]
* ציון אדמו"ר הזקן באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@50.3549522,34.0072083,3a,75y,97.81h,89.45t/data=!3m6!1e1!3m4!1sK_93ZD9qskuoSAIrtPWVgg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/50°21'16.3%22N+34°00'29.8%22E/@50.354523,34.0104677,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0?hl=iw מיקום]
*שאול סילם, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Shayevitz-Silem%20-%203%20Adar%202%205774.pdf דברי ימי אדמו"ר הזקן]''' נדפס כתשורה לנישואי בתו ג' אדר תשע"ד
*שאול סילם, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Shayevitz-Silem%20-%203%20Adar%202%205774.pdf דברי ימי אדמו"ר הזקן]''' נדפס כתשורה לנישואי בתו ג' אדר תשע"ד {{PDF|}}
* [[מנחם ברונפמן]], [http://www.alysefer.com/ראיון-עם-אדמור-הזקן/ ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו], [http://www.alysefer.com באתר עלי ספר]
* [[מנחם ברונפמן]], [http://www.alysefer.com/ראיון-עם-אדמור-הזקן/ ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו], [http://www.alysefer.com באתר עלי ספר]
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3562034 6 סרטונים על אדמו"ר הזקן]''' {{וידאו}} {{בית חבד}} קטעי מולטימדיה על אדמו"ר הזקן באתר בית חב"ד
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3562034 6 סרטונים על אדמו"ר הזקן]''' {{וידאו}} {{בית חבד}} קטעי מולטימדיה על אדמו"ר הזקן באתר בית חב"ד
*'''[https://77012.blogspot.com/2022/12/blog-post_57.html 'זכה לגילוי אליהו': מכתב נדיר של המגיד ממעזריטש על אדמו"ר הזקן]''', באתר 'לחלוחית גאולתית' {{לחלוחית|}}


{{אדמו"רי חב"ד|אדמו"ר=הזקן}}
{{אדמו"רי חב"ד|אדמו"ר=הזקן}}
{{סדרה|הקודם=[[המגיד ממזריטש]]|רשימה=[[פורטל:נשיאי חב"ד|נשיאי חב"ד]]|שנה=[[י"ט בכסלו]] [[תקל"ג]] - [[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]]|הבא=[[אדמו"ר האמצעי]]}}
{{סדרה|הקודם=[[המגיד ממזריטש]]{{הערה|כנשיא החסידות הכללית}}|רשימה=[[פורטל:נשיאי חב"ד|נשיאי חב"ד]]|שנה=[[י"ט בכסלו]] [[תקל"ג]] - [[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]]|הבא=[[אדמו"ר האמצעי]]}}
{{אחרונים}}
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
שורה 268: שורה 337:
[[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש|ש]]
[[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש|ש]]
[[קטגוריה:מגידים|ש]]
[[קטגוריה:מגידים|ש]]
[[קטגוריה:אישים בליאדי]]

גרסה אחרונה מ־19:38, 27 באוגוסט 2024

רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'

מייסד חסידות חב"ד
אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך
לידה י"ח באלול ה'תק"ה[1]
ליאזנא
פטירה כ"ד בטבת תקע"ג
פיענא (קבור בהאדיטש)
מקום פעילות רוסיה
רבותיו המגיד ממעזריטש, יששכר בער מליובאוויטש
חיבוריו תניא ושולחן ערוך וליקוטי תורה ותורה אור

רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'[2] מליאדי - האדמו"ר הזקן[3] [4], הרב המגיד מליוזנא או בעל התניא והשולחן ערוך[5]), (י"ח באלול ה'תק"ה - כ"ד בטבת ה'תקע"ג), מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את "שולחן ערוך הרב".

תולדות חייםעריכה

לידתועריכה

 
שחזור צבעוני על פי ציור אדמו"ר הזקן

הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי ברוך פויזנר (מצאצאי המהר"ל מפראג[6]) ורבקה נישאו ביום שישי י"ז באלול שנת תק"ג. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי יצחק שאול, ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת הבעל שם טוב. בחודש מנחם אב שנת תק"ד הגיעו אל הבעל שם טוב והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי ברוך ורבקה נשארו קצת אצל הבעל שם טוב ובסעודת יום ההולדת של הבעל שם טוב בי"ח באלול פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן".

לפני שעזבו את מז'יבוז', נכנסו אל הבעש"ט לקבל ברכת פרידה. הרבנית רבקה אמרה לבעש"ט שכאשר ה' ימלא את ברכתו הקדושה של הבעש"ט היא תקדיש אותו לתורה ועבודה בדרכו של הבעש"ט. הבעש"ט ברכם, והם נסעו לביתם בשמחה. בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי י"ח באלול שנת תק"ה נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיירה ליאזנא.

בחודש אדר שנת תק"ה נסע ר' ברוך אל הבעש"ט לבשר לו שברכתו נתקיימה ואשתו נפקדה. הבעש"ט התעניין על זמן הפקידה וכששמע זאת, ציווה את ר' ברוך לחגור אבנט ולברך "שהחיינו" ללא שם ומלכות.

בהמשך נתן לו הבעש"ט הוראות כיצד תנהג האשה בעת ההיריון ואחר הלידה והזהירו שלא לספר לאיש שנולד לו בן ואם ישאלוהו על כך, יאמר באופן סתמי: ה' יעזור.

ביום הכיפורים שנת תק"ו נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים, וזכר הרבה פרקי תהילים בעל פה.

כשר' ברוך בא לבעש"ט בראש השנה תק"ז, סיפר לו על החלטתו שבח"י אלול הבא, כשבנו יגיע לגיל שלוש, הבעש"ט יגזור לו את שערותיו. בהגיעו לגיל שלוש (בשנת תק"ח) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל הבעל שם טוב, למז'יבוז'. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו ברכת כהנים והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".

ילדותו ונעוריועריכה

רבי שניאור זלמן נחשב לילד מסודר בזמנים ובלימודים. היתה לו הצלחה גדולה בידיעת התורה ואף את הענין הקשה ביותר בתורה הבין לכל פרטיו. בי"ז בכסלו תק"י התקבל רבי שניאור זלמן לשמש החבריא קדישא בעיירה ליאזנא, עד הבר מצווה שלו. בגיל 15 הספיק לסיים את כל הש"ס 3 פעמים. ובגיל 16, באור לי"ז כסלו תקכ"א, התקבל לאחד מחברי ה'חבריא קדישא'[7]. הוא היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה.

בגיל שמונה כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, האבן עזרא והרמב"ן. בהיותו בן עשר חלם חלום, בו רבי ראובן בעל-שם (שהיה צדיק נסתר) אומר לו שהוא נתבע לדין. כאשר נכנס לבית הכנסת בליאזנא, רבי ראובן בעל-שם הוליכו לעבר השולחן, והדיינים החלו לומר: "שלושה זקנים אלה, רש"י, האבן עזרא והרמב"ן, תובעים אותך לדין תורה, על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים מלהגות וללמוד בפירושיהם, על ידי פירושך הכלול משלושת הפירושים.", אדמו"ר הזקן נבהל מהדברים, והבטיח שישרוף את פירושו. לאחר פנו אליו הזקנים ובירכו אותו שיחדש חידושי תורה ודרכי עבודה בעבודת ה'.

לאחר שהתעורר התענה אדמו"ר הזקן, ולאחר שחלם בשנית שרף את פירושו[8].

בהיותו בן תשע לקחו אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד תורה אצל הגאון ר' יששכר דב. כשמלאו לרבינו הזקן אחת עשרה שנים, כשנתיים לאחר הגיעו לליובאוויטש, אמר רבי יששכר דב לרבי ברוך שבנו אינו זקוק עוד למלמדים, ור' ברוך לקח אותו לביתו בליאזנא.

בהיותו בן אחת עשרה, החל ללמוד בנוסף לגמרא ופוסקים, ספרי קבלה ומוסר. בנוסף לחיזוק לימודיו, החל לעסוק בפעילות ציבורית. הוא נהג להגיע לשוק בליאזנא, לעודד את היהודים לעזוב את עיסוקם במסחר, שלא כל-כך התפרנסו מהם, ולעבור להתפרנס מעבודת האדמה. משפחות רבות עברו בשיכנועו לעסוק בחקלאות[9].

בר המצווהעריכה

בחגיגת בר המצווה בשנת תקי"ח, נטלו חלק מגדולי הגאונים של אותו הדור, מוויטבסק, פולוצק ומינסק. אביו של אדמו"ר הזקן רבי ברוך וסבו רבי משה, ערכו אז שבעת ימי משתה, ובכל יום היתה סעודת מצווה בה נאמרו הרבה חידושי תורה. חידושיו של אדמו"ר הזקן עלו על כולם ונכתבו על ידי אחיו ר' יהודה לייב מינוביץ'[10]. כל הגאונים הסמיכוהו והכתירוהו בתארים "גאון" ו"רב תנא הוא ופליג"[11].

זמן קצר אחרי בר-המצוה שלו, נסע לוויטבסק אל דודו רבי יוסף יצחק משריי ושהה שם כמה חודשים. שם, הוא שמע על שיטת החסידות ועל דרך הבעש"ט, אך מבלי לדעת שאלו הם מאמרי הבעש"ט. לאחר זמן סיפר, שכאשר היה אצל דודו, הרגיש כל יום אווירה של עונג יום טוב[12].

נישואיועריכה

כשהגיע אדמו"ר הזקן לפרקו - בהיותו בן ארבע עשרה - כבר יצא שמו בכל סביבת מגוריו כגאון.

ר' יהודה לייב סגל, שהיה אחד מעשירי ונכבדי העיר ויטבסק, לקחו לחתן לבתו מרת סטערנא.

בתחילה קבעו את זמן החתונה לחודש אלול תקי"ט, אבל אביו של אדמו"ר הזקן - רבי ברוך נסע מביתו בתחילת חודש אלול ולכן דחו את החתונה.

המחותן ר' יהודה לייב סגל דרש לערוך את החתונה בחורף תק"כ, אבל רבי ברוך לא הסכים. אחרי חג הפסח נסע רבי ברוך שוב מביתו וחזר בחודש תמוז, ואז קבע את זמן החתונה ליום שישי, ערב שבת נחמו, י"ב במנחם אב תק"כ.

לאחר החתונה, היה סמוך על שולחן חותנו רבי יהודה לייב סגל בוויטבסק[13].

אחד התנאים שהתנה אדמו"ר הזקן בהסכמתו לשידוך, היה שימסרו לרשותו את חמשת אלפי שקלים הזהב שהובילו עבורו כנדוניה, ושהוא יעשה בהם כחפצו. ואמנם בשנה הראשונה לחתונתו מסר את כל הסכום, בהסכמת רעייתו, עבור משפחות שרצו להתפרנס מעבודתו האדמה. בכסף זה סייע להם לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים לציוד חקלאי. בזכות כסף זה הוקמו ישובים גדולים של יהודים עובדי אדמה לאורך נהר הדווינה החוצה את העיר וויטבסק. אדמו"ר הזקן ביקר פעמים רבות בישובים אלו, עורר את היהודים לקבוע עיתים לתורה, והרבה לספר להם סיפורי תורה ואגדות חז"ל[14].

בגיל שמונה עשרה היה בקי בכל התלמוד עם נושאי כליו כולל ספרי הראשונים והאחרונים.

במזריטשעריכה

למרות שהוא לא נפגש עם הבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, התבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני: "ר' ברוך ממז'יבוז הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, או שהתכוון דרך מורו הראשון ר' יששכר בער מליובאוויטש שהיה תלמיד הבעש"ט, או דרך מורו העיקרי, המגיד ממזריטש שהיה גם מגדולי תלמידי הבעש"ט[15].

לאחר חג הפסח בשנת תקכ"ד נסע, בהסכמת אשתו, לקיים "הוי גולה למקום תורה"[16].

אחר התלבטות בחר לנסוע למזריטש ללמוד אצל רבי דובער המגיד ממזריטש. שיקולו העיקרי היה, שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת הוא כבר יודע, ואילו במזריטש מלמדים כיצד להתפלל וזאת הוא טרם למד כיצד.

כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא נשמה חדשה דאצילות בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד, כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי. אדמו"ר הזקן אמר שבמזריטש הוא למד: מה הוא הקב"ה, מה הם ישראל ומהו כוחו של ניגון.

בהיותו במזריטש למד בחברותא עם רבי אברהם המלאך (בנו של המגיד).

לאחר ששהה במזריטש במשך שנה וחצי, חזר לביתו בעיר ויטבסק, והחל לפרסם את שיטת החסידות שיסד הבעש"ט. אדמו"ר הזקן חולל מהפכה בוויטבסק. גם גאוני וויטבסק נפעמו מאוד מגאונותו העצומה. כאשר ראה חותנו, הגביר ר' יהודה לייב סגל, שחתנו 'נתפס' לדרך החסידות, החל לרדת לחייו ולהציק לו. הוא אף לחץ על בתו להתגרש וכשלא הסכימה לגירושין, גירש אותה אביה מביתו.

בגיל עשרים ושתיים - בשנת תקכ"ז, נתמנה אדמו"ר הזקן למגיד העיר ליאזנא.

בגיל עשרים וחמש - בשנת תק"ל, החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם "שולחן ערוך אדמו"ר הזקן" ו"שולחן ערוך הרב". בשעה שציווה עליו לחבר את השולחן ערוך, עמד המגיד מלוא קומתו, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים[17].

בשנת תקל"א, נסע בשליחות חשאית של המגיד ממזריטש אל רבי יוסף כלבו משקלוב.

יסוד חסידות חב"דעריכה

  ערך מורחב – התייסדות חסידות חב"ד

כשחזר אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה ממזריטש, הוא סיפר שהרב המגיד גילה לו שאחד מתפקידיו בעולם הזה הוא לגלות את חסידות חב"ד. בשנת תקל"ב, כאשר כבשו הרוסים את כל איזור ויטבסק וליאזנא מידי הפולנים[18], ייסד את שיטת חסידות חב"ד – עבודת ה' בחכמה בינה ודעת[19].

לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי יהודה לייב פוזנר. בארבע השנים הבאות התפשטה חסידות חב"ד בקרב מאות בני עלייה נוספים, ולאחר פטירתו של המגיד ממעזריטש ונסיעתו של בחיר התלמידים רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש, כאשר עברה הנהגת החסידות במדינת ליטא לידיו של אדמו"ר הזקן, הצטרפו אלפי משפחות נוספות לחסידות חב"ד והתקשרו לאדמו"ר הזקן, ובשנת תק"מ מנו חסידי חב"ד כ-15,000 משפחות ברחבי רוסיה.

במשך שנה זו - תקל"ב - ניהל תעמולה שהיהודים הגרים בעיר ויטבסק, יעבירו את מושבם מעבר לגבול - למדינת רוסיה[20].

נשיא חסידות חב"דעריכה

הסתלקות המגיד ממזריטשעריכה

 
ציון המגיד ממזריטש, רבו של אדמו"ר הזקן
  ערך מורחב – אסיפות תלמידי המגיד

בי"ח בכסלו תקל"ג, ביקש המגיד ממזריטש מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי אברהם המלאך ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי מנחם מענדל מויטבסק ימלא את מקומו. למחרת, ביום י"ט בכסלו תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מענדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.

באותם שנים הייתה ההתנגדות לתורת החסידות בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היתה דרישה לאיש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי אברהם המלאך והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.

בשנת תקל"ו (1777) ייסד אדמו"ר הזקן את ה'חדרים' בליאזנא לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.

בשנת תקל"ז[21] נסע ר' מנחם מענדל מוויטבסק יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש נשמות שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ"[22]. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ושד"רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בזמן הזה הלך האדמ"ר הזקן לשהות במוהילוב.

המעבר לליאזנאעריכה

באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר ויטבסק ומליאזנא והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. בחודש אלול שנת תקל"ו יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא ובחודש שבט שנת תקל"ח הגיע לליאזנא.

באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של 'רבי' שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה, והם ביטאו את רצונם בפני רבי מנחם מענדל מוויטבסק. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".

במכתב זה נתן רבי מנחם מענדל מוויטבסק את האישור לחסידיו ברוסיה, לשאול בעצתם ולהקשיב לדעתם. מצב זה נמשך תקופה מסויימת, כאשר רבי מענדל הוא המנהיג הבלתי מעורער, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה' ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. עם הזמן חש רבי מנחם מענדל כי למרות מאמציו לנהל את עדת החסידים מרחוק, הרי שיש מחסידיו שכבר החלו לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מפולין את 'החוזה' מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.

כשהבין רבי מענדל שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה.

הנסיעה אל הגאון מווילנהעריכה

לאחר הסתלקות הרב המגיד ממזריטש, הגבירו המתנגדים את מלחמתם בחסידות. רבי מנחם מענדל מויטבסק ואדמו"ר הזקן נסעו לווילנה בשנת תקל"ד, כדי להיפגש עם הגאון מווילנה, לשכנע אותו שהחסידים לא 'סטו' מדרך התורה, ובכך להביא להפסקת מלחמותיהם של המתנגדים נגד החסידים. אולם הגר"א סירב לקבלם ועזב את וילנה. הוא חזר אליה רק לאחר שאדמו"ר הזקן ורבי מנחם מענדל עזבו את העיר.

וכך כותב אדמו"ר הזקן[23]:

מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד ע"י לביתו להתווכח עימו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד מוהר"ר מענדיל האראדאקער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים... וכאשר החלו להפציר בו מאוד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מן העיר...ומלחמת המתנגדים נמשכה במלוא עוזה.

רבי מנחם מענדל ואתו אחדים מתלמידי המגיד, שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע לארץ ישראל[24].

ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידותעריכה

  ערך מורחב – הויכוח הגדול במינסק (תקמ"ג)

בחמשת השנים בהן כיהן אדמו"ר הזקן כמסדר הכללי של תנועת החסידות מאז עלייתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש ועד שנת תקמ"ג, ערך מספר ויכוחים מול גדולי המתנגדים, כשלצורך כך נסע במיוחד למעוזיהם של המתנגדים לתורת החסידות והוכיח להם את כוחם של החסידים בלימוד תורת הנגלה, ואת צדקת דרכם ושיטתם.

הויכוחים הידועים מבין ויכוחים אלו הינם 'ויכוח שקלוב' ו'הויכוח הגדול במינסק' שנערך בשנת תקמ"ג, בעקבותיהם התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית, ונותרה רק ההתנגדות המפלגתית מצד הקיצוניים שבעדת המתנגדים, שלא היו מוכנים להשלים עם כך שאדמו"ר הזקן ניצח אותם בויכוחים בצורה מוחצת.

התמנותו לרביעריכה

בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מענדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן[25] בו הוא מודיע לו ודורש ממנו[26] שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה[27]. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים[28]. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר 'רבי', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמו"ר הזקן[29] שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו[30]. עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות[31]. רבי מענדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני הסתלקותו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה[32]. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.

רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, בשנת תקמ"ח קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.

עם תנועת ההשכלהעריכה

המשכילים באותו תקופה הצליחו לחדור לווילנה, המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז להתנגדות לחסידות. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם הגר"א, ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד לימוד התורה, ובפרט בלימוד דקדוק לשון הקודש. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל שמעון ליליינטל (שמעון הכופר), שהתחזה למלמד ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך לרוסיה הלבנה ואף נפגש עם אדמו"ר הזקן, אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי[33].

ספר התניאעריכה

 
כריכת ספר התניא
  ערך מורחב – ספר התניא

"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך. מסופר, שאדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא עם כל התשובות של כל הדורות עד ביאת משיח צדקנו.


בשנת תקל"ב (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ביחידות, בענייני עבודת השם. הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת תשד"מ כספר "תניא מהדורא קמא"[34]. בשנת תקל"ה (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את ספר התניא ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת תקנ"ה (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. המתנגדים חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת תקנ"ו (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי המגיד ממזריטש; ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום כ"ו בכסלו תקנ"ז.

בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף מראשי החסידות, בעקבות האלמנט האינטלקטואלי שבו, אך לאחר שראו שהדבר הביא להוספה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.

לספר התניא מספר כינויים; "לקוטי אמרים" - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן. "ספר של בינונים" - על שם מטרת הספר. "תניא" - על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר. "תורה שבכתב של תורת החסידות" - על שם הדיוק שבכל אות בספר, עד התורה שבכתב של נגלה.

ספר התניא מחולק לחמשה חלקים:

  1. לקוטי אמרים - חלקו הראשון והעיקרי.
  2. שער היחוד והאמונה (או לקוטי אמרים חלק שני) - הסבר שכלי בנושא אחדות השם.
  3. אגרת התשובה - ביאור מהותה של תשובה על פי תורת חסידות.
  4. אגרת הקודש - ליקוט של שלושים ושניים מכתבים מאדמו"ר הזקן.
  5. קונטרס אחרון - ביאוריו של אדמו"ר הזקן במספר סוגיות הנידונות בחלק הראשון 'לקוטי אמרים'.

סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא על ידי אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל, בעקבות כך נוהגים גם לשנן את ספר התניא בעל פה. לספר גם השפעה מכרעת על האמונה היהודית ובעיקר בהסבר חידוש הבעש"ט בדבר ההשגחה פרטית של הקב"ה. כיום נחשב הספר לספר יסוד בעבודת ה' וחסידי חב"ד לומדים בו כל יום קטע, על פי תקנת אדמו"ר הריי"צ, ובמשך שנה מסיימים את כולו.

במהלך השנים נכתבו על התניא עשרות פירושים וביאורים, חלקם על ידי אדמו"ר חב"ד וחלקם על ידי חסידים. נכון להיום (תש"ע) הודפס התניא בלמעלה מחמשת אלפים מהדורות.

מאסריועריכה

 
מבצר פטרופבלסקי
  ערך מורחב – מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן, מאסרו השני של אדמו"ר הזקן

לאחר התמנותו הרשמית של אדמו"ר הזקן לנשיא חסידות חב"ד ופירסום שיטתו החדשה בעבודת השם, נתקל אדמו"ר הזקן בהתנגדויות רבות. מצד אחד המתנגדים ומצד שני המשכילים. בשנת תקנ"ט (1798) הלשינו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלט אז בארץ, במטרה להפיל את הממשל הרוסי. מטרת אסיפת הכספים הייתה לחיזוק החסידים שבארץ. ביום כ"ד בתשרי אסר שלטון הצאר את אדמו"ר הזקן והוא נידון למוות כמורד במלכות. חמישים ושלושה יום ישב אדמו"ר הזקן במאסר במבצר הפטרופבלי שבפטרבורג, כאשר לבסוף הצליח להוכיח את חפותו. ביום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט לפנות ערב, שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על שיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי".

יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד והוא נחוג עד היום.

מאסרו של אדמו"ר הזקן היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, אך כשנודע מזה לר' זוסיא מאניפולי, אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת תקנ"ט[35].

בכ"ד בתשרי שנת תקס"א נאסר אדמו"ר הזקן בשנית, אך בתנאים טובים יותר. עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום כ"ז בכסלו (נר שלישי של חנוכה) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום כ"ט בכסלו (נר חמישי של חנוכה)[36].

בליאדיעריכה

לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג. החסידים שלא התגוררו באזור הצטערו מאוד על המרחק מרבם. באותה תקופה משל בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי שרצה לפגוש את אדמו"ר הזקן. אחד החסידים סיפר לנסיך בגדולת אדמו"ר הזקן, את ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של החסידים מהחלטת השלטונות שאדמו"ר הזקן יגור בפטרבורג.

כשנפגשו ליובאמירסקי ואדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים להתיישב בעיירה ליאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.

ביום שישי, ערב שבת נחמו, י"ד במנחם אב תקס"א הגיע אדמו"ר הזקן עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. מאז רווח לאדמו"ר הזקן ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו של אדמו"ר הזקן בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים[37].

מלחמת נפוליאוןעריכה

  ערך מורחב – מלחמת נפוליאון

עם פרוץ מלחמת נפוליאון נגד הממלכה הרוסית, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שאם נפוליאון ינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת תקע"ב (1812 למניינם) - שלח אדמו"ר הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרב משה מייזליש).

אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. אדמו"ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".

אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, ציווה אדמו"ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב. אדמו"ר הזקן יחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהייתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון.

בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, אדמו"ר הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.

זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו יחד עם חיילי צבא צרפת, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של אדמו"ר הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מאדמו"ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.

במשך מאה וארבעים יום היו אדמו"ר הזקן ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של אדמו"ר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "ובי"ט כסלו שמענו שהיתה מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."

כאשר אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה אדמו"ר האמצעי בנו וממשיך דרכו.

הסתלקותועריכה

 
אוהל אדמו"ר הזקן המשופץ בהאדיטש (תשנ"ד)
 
ציון אדמו"ר הזקן מבפנים

ימים אחרוניםעריכה

ביום שישי ח' בטבת תקע"ג הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא[38], שם נודע לו על חורבן רוסיה הלבנה[39]. ביום חמישי כ"א בטבת שנת תקע"ג התפלל אדמו"ר הזקן את תפילת הערבית האחרונה שלו[40].

בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה". לפני הסתלקותו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"[41].

עוד אמר[42]: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי.

רגעים לפני הסתלקותו כתב אדמור הזקן על פתקא את הדרוש הנפש השפלה: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"[43].

אדמו"ר הזקן הורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי)[44].

ההסתלקותעריכה

במוצאי שבת פרשת שמות, כ"ד בטבת תקע"ג, מיד[45] לאחר ערבית והבדלה על קפה[46], בשעה 22:22 - הסתלק.

מקום מנוחתו - האדיטשעריכה

  ערך מורחב – אוהל אדמו"ר הזקן
  ערך מורחב – האדיטש

בכפר פיענא לא היה בית קברות יהודי, לכן הובילו את אדמו"ר הזקן למחרת במזחלת שלג, לעיירה האדיטש במרחק של כ300 ק"מ שם היה בית עלמין יהודי[47].

כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.

אדמו"ר הזקן הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בהאדיטש ומאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.

לאחר הקבורה עבר אדמו"ר הצמח צדק לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.

משפחתועריכה

יחוסועריכה

ייחוס אדה"ז מגיע למהר"ל מפראג שהוא עצמו מיוחס עד רב האי גאון בנו של רב שרירא גאון בנו של רב חנינא גאון שהם ממשפחת ראשי הגולה והנשיאים עד מלכי יהודה ודוד המלך[48].

אדמו"ר הריי"צ כותב[49] שאדמו"ר הזקן היה בנו של רבי ישראל ברוך פוזנר, בנו של רבי שניאור זלמן פוזנר[50], בנו של רבי משה מפוזנא, בנו של רבי יהודה לייב, בנו של רבי שמואל חריף, בנו של רבי בצלאל חריף, בנו יחידו של המהר"ל מפראג.

לפי הספר בית רבי[51] רבי משה מפוזנא (סב אביו של אדמו"ר הזקן) היה בנו של רבי יהודה מקוואלי[52], שהיה בנו של רבי משה, שהיה בנו של רבי צבי הירש, שהיה הבן של הגאון ר' יוסף יאסקי אב-בית-דין קהילת לובלין (ויש אומרים אב"ד קהילת לבוב), וחתנו של המהר"ל מפראג. אך בשנים האחרונות נכתבו מחקרים המסתפקים אם ניתן לבנות ייחוס למהר"ל דרך הרב יהודה מקוואלי[53] [54].

ציור אדמו"ר הזקןעריכה

 
ציור אדמו"ר הזקן
  ערך מורחב – ציור אדמו"ר הזקן

בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא צויר על על ידי האדונים של פטרבורג, בו הוא נראה בגיל המתאים לתקופה זו. על הציור נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת תרכ"ב, את אדמו"ר הצמח צדק אומר זאת לבנו אדמו"ר המהר"ש.

לא ידוע בוודאות אם הציור המקורי צוייר בעופרת שחורה, כפי שהוא ידוע מן ההדפסים או בצבע. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של הציור, בפורמט גדול. נעשה על ידי ר' שמריה שניאורסון והוא שמור כיום בספריית ליובאוויטש.

חיבוריועריכה

 
דף שער ההדפסה הראשונה של הלקוטי תורה, שנת תר"ח

חידושיו ותקנותיועריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים:

  • ספר התניא - דרך עבודת ה'.
  • נוסח התפילה - סידור השווה לכל נפש.
  • סכינים מלוטשות - ליטוש סכיני השחיטה מב' צדדי הלהב.
  • כתב סת"ם - צורת אותיות חדשה המשלבת קבלה והלכה, כידוע הסיפור שהרב המגיד קרא לאדמוה"ז ואמר לו שיש קיטרוג בשמים על כך שיש מחלוקת בין הנגלה והקבלה בנוגע לצורת הסת"ם וביקש ממנו לחבר כתב שיאחד בין הנגלה לקבלה. וכך נוצר הכתב והרב המגיד היה מרוצה מכך.
  • חלוקת הש"ס - סיום הש"ס מדי שנה על ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.
  • תקנת המקוה - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.
  • ערב קבלן - מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.
  • קשר התפילין - שיטה מיוחדת בקשירת תפילין של ראש[55] ותפילין של יד[56].

עשרת הניגוניםעריכה

 
תווי הניגון ארבע בבות מספר הניגונים
  ערך מורחב – עשרת הניגונים

מסורת בידי חסידי חב"ד שאדמו"ר הזקן חיבר בעצמו עשרה ניגונים מכוונים שסגולה מיוחדת להם - הבאת המנגן אותם להתעוררות תשובה ודביקות הנשמה באלקות. נוהגים לא לנגן ניגונים אלו באופן שגרתי כי-אם בעיתים מזומנים או בשעת הכושר. חמשה מתוך עשרת הניגונים אנו יודעים מה הם ושאר הניגונים מיוחסים אליו אך ספק אם הוא בעצמו חיברם.

  1. אבינו מלכנו
  2. אלי אתה
  3. ארבע בבות
  4. בני היכלא
  5. כאייל תערוג
  6. לכה דודי
  7. ניגון דבקות ראש השנה
  8. ניגון דבקות שבת
  9. צאינה וראינה
  10. קול דודי

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצוניםעריכה

אדמו"ר הזקן
קטגוריות בנושא אדמו"ר הזקן
משפחת אדמו"ר הזקן
חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן
ספרי אדמו"ר הזקן
ניגוני אדמו"ר הזקן
הקודם:
המגיד ממזריטש[58] 		נשיאי חב"ד
י"ט בכסלו תקל"ג - כ"ד בטבת תקע"ג 		הבא:
אדמו"ר האמצעי


עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית סטערנא
 
 
 
שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שיינא
 
דובער - אדמו"ר האמצעי
 
חיים אברהם
 
משה
 
פריידא
 
דבורה לאה
 
רחל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
?
 
שפרה
 
אליהו
 
שלום שכנא אלטשולר
 
 
אברהם שיינס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם נחום
 
ברוך
 
שרה
 
ביילא
 
 
דבורה לאה
 
ברכה
 
מנוחה רחל
 
חיה שרה
 
אסתר מרים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית חיה מושקא
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום
 
יהודה לייב
 
חיים שניאור זלמן
 
ישראל נח
 
יוסף יצחק
 
יעקב
 
 
ראדע פריידא
 
דבורה לאה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שטערנא
 
 
 
שמואל - אדמו"ר המהר"ש
 
 
 
הרבנית רבקה
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי יצחק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן אהרן
 
 
אברהם סנדר
 
מנחם מענדל
 
דבורה לאה
 
חיה מושקא
 
ברוך שניאור זלמן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב
 
 
 
הרבנית שטערנא שרה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי לוי יצחק
 
הרבנית חנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ
 
 
 
הרבנית נחמה דינה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דובער
 
ישראל אריה לייב
 
 
 
 
 
 
חנה
 
 
 
 
שיינא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א
 
 
חיה מושקא
 
 
 

הערות שוליים

  1. ↑ בספר בית רבי מביא שנולד בי"ז כסלו תק"ז, או ט"ז כסלו תק"ח, אבל על פי מסורת חב"ד, נולד בי"ח אלול תק"ה
  2. ↑ נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'
  3. ↑ במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי
  4. ↑ היה מכונה גם דער ליטוואק. בעקבות אמירתו של המגיד ממזריטש לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי".
  5. ↑ כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים התניא והשולחן ערוך. הרבי מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק בפנימיות התורה, ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק בנגלה דתורה. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי שולחן ערוך הרב.
  6. ↑ למהר"ל מפראג היה בן יחיד - רבי בצלאל חריף שנולד בשנת ה'שט"ז ונפטר בשנת ה'ש"פ. בנו ר' שמואל היה ראש קהילת פראג ונפטר בשנת ה'תט"ו. בנו ר' יהודה ליב היה אב"ד בקהילת קאווילי. בנו ר' משה מפוזנא (מחבר הספר "קול יהודה" על השולחן ערוך). בנו ר' שניאור זלמן פוזנר, סבו של אדמו"ר הזקן. בנו ר' ישראל ברוך פוזנר היה אביו של אדמו"ר הזקן. ראו גם קובץ אור ישראל מחודש כסלו תשס"ד וקובץ "מאסף ישורון" ג' באלול תשנ"ז עמוד תרע"ט.
  7. ↑ ראה בית רבי פרק א', והדיונים בהערות שם.
  8. ↑ רשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, בטאון חב"ד גיליון 19-20.
  9. ↑ ספר השיחות תש"ה עמוד 78
  10. ↑ רבי יצחק אייזיק מוויטבסק סיפר, שנמצאו אצלו שלושה כרכים כתב יד שהעתיק מתוך כתבי רבי יהודה לייב - אחיו של אדמו"ר הזקן, תשובותיו של אדמו"ר הזקן על כל השאלות מהגאונים שהיו נוכחים בחגיגות הבר מצווה שלו.
  11. ↑ תארים אלו נרשמו בפנקס ה'חבריא קדישא' בתור זכרון לדורות.
  12. ↑ ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק א'
  13. ↑ ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 79
  14. ↑ שיחות תש"ה עמוד 131
  15. ↑ ספר הזכרונות בתחילתו
  16. ↑ אבות ד, יד.
  17. ↑ התמים עמוד עב[דרושה הבהרה]
  18. ↑ חסידות חב"ד יכלה להיווסד רק ברוסיה, ראה שיחת הרבי, י"ב תמוז תשי"ג.
  19. ↑ שיחות תש"ט עמוד 293, שלשלת היחס - אדמו"ר הזקן
  20. ↑ שלשלת היחס
  21. ↑ שלשלת היחס
  22. ↑ אגרות קודש (אדמו"ר הזקן) חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק
  23. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לד
  24. ↑ בית רבי[דרוש מקור]
  25. ↑ בפתיחת המכתב מופיעים שבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: "אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה"ה כבוד אהובנו ידיד ה' וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק"ש מוהר"ר שניאור זלמן נ"י".
  26. ↑ "ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה' אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'".
  27. ↑ "לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו'".
  28. ↑ "ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא הייתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים".
  29. ↑ בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מענדל
  30. ↑ "ישא ברכה מאת ה'. העולה להר ה' והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו"ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו' וכו' מורינו ורבינו הרב ר' מנחם מענדיל שיחי' נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.
    הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ"ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי."
  31. ↑ אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה"ו ואיש על דגל"ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי"ם י"נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ואהבה ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם".
  32. ↑ .. כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים.. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו".
  33. ↑ הרבי הריי"צ, רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן, עמ' לב ואילך, קה"ת, תשע"א
  34. ↑ בהוראת הרבי
  35. ↑ מובא בספר פדה בשלום עמוד 83
  36. ↑ על שני התאריכים כותב הרבי: "ויש לומר דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)". בכרם חב"ד פירסם הרב יהושע מונדשיין מסמכים מהם עולה שבכ"ז בכסלו יצא אדמו"ר הזקן מן הכלא למאסר בית ובכ"ט בכסלו שוחרר לחלוטין.
  37. ↑ על פי קונטרס לימוד החסידות עמ' 12-13
  38. ↑ מיקום הכפר במפות גוגל, תמונת הכפר באתר panoramio.com
  39. ↑ ישנה גרסא שאף על כיבוש מוסקבה בידי נפוליון, ויש מכחישים[דרוש מקור].
  40. ↑ ראו בהרחבה אודות כל המאורעות סביב ההסתלקות בספר 'המסע האחרון' של הרב יהושע מונדשיין ובכתבה השבוע האחרון, שבועון כפר חב"ד גליון 1891 עמוד 36.
  41. ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ) תרצ"ט, עמוד 338. בהמשך כותב אדמו"ר הריי"צ ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מאדמו"ר הצמח צדק" והוא מביא את אחד הפירושים.
  42. ↑ מופיע ברשימה של אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו, אדמו"ר הרש"ב
  43. ↑ ליקוטי דיבורים חלק ג'-ד', ליקוט לב בסופו
  44. ↑ מרשימותיו של הרב עזריאל זעליג סלונים - 'מגדל עז' עמוד קעד-ה. משמו של השד"ר ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר האדיטש. בספר שבחי הרב מוזכר שסגרו את החדר, אך לא צויין שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.
  45. ↑ על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי) ע' רלד
  46. ↑ בה הבדיל הרבי הזקן על קפה שנשפך לו כמה פעמים במהלך ההבדלה ("לקט הליכות ומנהגי שבת קודש" (קה"ת תשנ"ו) פרק י' עמוד 63).
  47. ↑ במהלך המסע עמדה העגלה למנוחה בפונדק, ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.
  48. ↑ ראה בזה גם מאמר הרב שלום דובער וולפא
  49. ↑ ספר הזכרונות והיום יום בתחילת שלשלת היחס
  50. ↑ ראה במבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן.
  51. ↑ פרק א'
  52. ↑ בעל "קול יהודה" על שולחן ערוך אורח חיים
  53. ↑ לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, ראה הערת הרב שלמה אנגלארד בספר אור ישראל, ל"ג, עמ' קכ"ח והלאה; שם, ל"ד, עמ' צ"ט והלאה.
  54. ↑ ואין אחר דבר המלך כלום. ואע"פ שדברי קדשו של כ"ק אדמור הריי"צ אינם זקוקים לחיזוק וסיוע.
  55. ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כ"ז סעיף י"ז. וראה גם הסיפור על כך בלשמע אזן (מהדורת תשע"ו) עמוד 82.
  56. ↑ קצות השולחן סימן ח' סעיף ה' בהגהה.
  57. ↑ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית
  58. ↑ כנשיא החסידות הכללית
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=רבי_שניאור_זלמן_מליאדי_(אדמו%22ר_הזקן)&oldid=709690"