מורח ודאין

מוֹרַח וְדָאין הינו אחד מסימניו של מלך המשיח.

פירושו הוא שמלך המשיח בזמן הגאולה ידון וישפוט את משפטיו ודיניו לא על פי עיניו או אוזניו אלא על פי הריח, "מורח ודאין"- מריח ודן. ובהעדר סימן זה אינו יכול להיות משיח.

מקורות

סימן זה של מלך המשיח נלמד מהפסוק בספר ישעיה,

ויצא חוטר מגזע ישי... והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח"

— ישעיהו י"א פסוקים א' ו-ג.

.

על פסוק זה כותב רש"י: "שמריח באדם ושופט ויודע מי החייב".

וכן כותב הזוהר: "מלכא משיחא (ידון) בריחא... בלא סהדין והתראה. (מלך המשיח ידון על פי הריח, בלי צורך בעדים והתראה)

איך אפשר למשיח לשפוט על פי ריח?

כיצד יוכל משיח לדון על פי הריח, בה בשעה שעל פי דין התורה (שהיא נצחית, ולא תשתנה לעולמים) צריכים עדים כדי לדון מישהו שהוא חייב?

יש אומרים כי מסיבה זו הרגו את בר כוזיבא, מכיון שלא היה לו הסימן של "מורח ודאין" התברר שאינו מלך המשיח. אז יש לו דין של רודף, מכיון שהוא מסכן את בני ישראל במלחמתו.

לפי שיטת הרוגוצו'בר אין חוש זה מדין סנהדרין שפוסקים מדין אומדנא, שהרי בר כוזיבא היה נ"ב שנים לאחר החורבן בית המקדש, ולא היו אז סנהדרין, ולכן מוכרח שהוא מדין מלך.

הרבי מבאר שמה שמשיח יהיה "מורח ודאין" אינו מדין מלך. אלא חוש רוחני זה הינו מבחינת המלכות שלמעלה מחכמה ובינה, בחינה המתגלית עם ביאת המשיח.

ההסבר בפנימיות

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

חוש הריח הינו החוש הכי רוחני ועדין בין חושי האדם כמו שאמרו חז"ל "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח" חוש הריח מאוחד עם הנשמה וגורם עונג לעצם הנפש. כמו שרואים שאחד האפשרויות להעיר אדם מעלפונו הוא באמצעות ריח חריף או חזק מאד, כי הריח מגיע לנשמה בעצמה.

זהו המיוחדות של חוש הריח, ביכולתו לגעת בשורשם של הדברים בעצם הדבר לכן עתיד מלך המשיח לדון דווקא באמצעות הריח כי הוא קשור עם שורש האדם ודווקא באמצעותו יוכל המשיח לדעת את האמת של הנשפט לפניו.

אדמו"ר הריי"ץ אומר שהמשפט של משיח יהיה בזה שידע את הסיבות שהביאו אתו למצב שהוא נמצא בו, ועל דרך שאמרו רז"ל "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו", מפני שהאדם עצמו יודע ומכיר את הסיבות שהביאו אותו למצב בו הוא נמצא, וככה צריך להיות גם במשפט ששופטים מישהו אחר, שצריך לדעת את הסיבות שהביאוהו למצב זה, לדעת שבעצם הוא טוב, והסיבה היחידה שנמצא במצב בלתי רצוי הוא רק מחמת סיבות צדדיות.

אפילו לבקש לא שייך לכל אחד

בפתיחת הארון בשלש רגלים מבקשים "ויתקיים בנו מקרא שכתוב "ונחה עליו רוח ה' . ."", שזה מדבר על מלך המשיח. אבל כל אחד, אפילו יהודי הכי פשוט מבקש את זה, כי לכל יהודי יש לו ניצוץ משיח, והוא צריך לגלות את זה לפועל, ולכן מבקשים שיתקיים בנו את מה שנאמר אודות המידות של משיח.

אבל הפסוק של משיח המדבר אודות המשפט של משיח באופן של מורח ודאין - "והריחו ביראת ה'", אין אנו מבקשים, כי זה לא שייך לכל אחד, כי כדי להיות שופט יש ללמוד ידין ידין, אז אי אפשר לכלול אותו בנוסח התפילה ששוה לכל נפש.

בעבודתינו עתה להביא פרט זה בגאולה

מכיון שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, לכן צריך להיות אצלנו כבר עכשיו עבודה דומה להענינים שיהיו לעתיד.

לנו זה אומר, שישנם ענינים שקשה למצוא במפורש ב"שלחן ערוך" אם הם מותרים או לא. וישנם ענינים שאפשר להצביע על סעיף מסויים בשולחן ערוך שבו מפורש שזהו היפך התורה.

אבל ישנם ענינים שאי אפשר למשש אותם, אבל כן יכולים להבחין אם נודף מהם ריח של יראת שמים, או להיפך חס ושלום.

וזהו ענין "מורח ודאין" – שבזמן של עקבתא דמשיחא ישנם כמה וכמה ענינים שביחס אליהם צריכים להשתמש בחוש הריח, להרגיש בחוש הריח אם הם מוסיפים בתורה ומצוות ויראת שמים או לא, ולפסוק דין בפועל על סמך זה – שכאשר מרגישים בחוש הריח שענין מסויים הוא סתירה ליראת שמים, צריכים ללחום בהחלט כנגדו.