עקבתא דמשיחא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עקבתא דמשיחא (עקבות המשיח) הוא סוף זמן הגלות. זמן זה המוגדר בגמרא סוטה כזמן בו חשכת הגלות מתחזקת ברוחניות.

מכיון שהוא הזמן בו צריך משיח לבוא, דווקא בזמן זה ניתנים כוחות מיוחדים להביא את המשיח.

החושך כפול ומכופל

אדמו"ר הריי"צ אמר, שבסיום הלילה, ברגעים האחרונים קודם עלות השחר וזריחת החמה, גוברת תאוות השינה ביותר, וצריכים לידע שהכל תלוי ועומד על הרגעים הספורים שבסיום החושך כפול ומכופל דליל הגלות: אם במשך רגעים ספורים אלה לא יהיה המצב כדבעי - עלולים לאבד ח"ו כל מה שפעלו על ידי זה שהיו ערים במשך כל הלילה; אבל אם יחזיקו מעמד שלא להרדם במשך רגעים ספורים אלה - נשארת בשלימות לא רק הפעולה של רגעים ספורים אלה, אלא גם הפעולה שפעלו במשך כל הלילה, הן מה שהתייגעו בעצמם, והן מה שקיבלו על ידי היגיעה של אחרים.

וכיון שבכל זאת ישנם כמה וכמה העלמות והסתרים, ומוגבלים ומוגדרים בכמה וכמה גדרים - ניתנה עצה: שמחה פורצת גדר, היינו, שכל גדר איזה שיהיה, יש בכחה של שמחה לבטל ולפרוץ גם גדר זה. בשביל גדר קטן - מספיק שמחה קטנה, וככל שיגדל הגדר - יש צורך בשמחה גדולה יותר.[1]

שמחה בעקבתא דמשיחא כדי להביא את המשיח

הדרך להביא את המשיח היא על ידי הוספה בשמחה, שמחה בטהרתה, שמחה שתכף ומיד תביא את משיח צדקנו. ועל אף שכשנמצאים בחושך כפול ומכופל דהגלות, שכל בני ישראל נמצאים בגלות, ושכינתא בגלותא, הרי מובן, שמצד גודל צער הגלות לא שייך שמחה בטהרתה. אבל אף על פי כן, כיון שסוף כל סוף מוכרחים להביא את המשיח - לא נותרה ברירה אלא להביא את המשיח על ידי השמחה, שמחה בטהרתה.

ובנוגע להקושי לפעול רגש של שמחה בטהרתה בחשכת הגלות - הרי, מכיון שמוכרחים להביא את משיח צדקנו, על כרחך צריך לומר שבסוף זמן הגלות ממש - נותנים כוחות מיוחדים שיוכל להיות ענין השמחה בטהרתה, והביאור - ששמחה זו נעשית על ידי התבוננות שתיכף ומיד ממש בא משיח צדקנו, שאז תהיה בכל העולם שלימות השמחה, שלכן, ישנו כבר רגש של שמחה בטהרתה (מעיו ודוגמת שמחת הגאולה).

הרבי אמר דברים אלו, כשהוא מסיים בקריאה מיוחדת: והעיקר - שבמקום אריכות הדיבור והשקלא וטריא יתחילו במעשה בפועל: לצאת בקריאה והכרזה על הוספה מיוחדת בשמחה כדי להביא את המשיח, ובוודאי שעל ידי זה יביאו את המשיח בפועל ממש, ובזריזות הכי גדולה בהרף עין, ואדרבה - ינסו ויווכחו![2]

חוצפא יסגי

בגמרא כתוב כי בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי. הרבי אמר כי אמנם בהכרח שחוצפא יסגי, אך חובתינו לנצל כח זה לחוצפא יסגי דקדושה.[3]

גם על הנאמר "ונערים פני זקנים ילבינו" אמר הרבי כי יש לנצל כח זה לקדושה, ולהתחזק בקדושה באופן שהעלייה של הנערים תהיה באופן מבהיל שממילא פני הזקנים ילבינו ויעוררו גם אותם לכך.

קליפת עמלק

קליפת עמלק בעקבתא דמשיחא קשה יותר. בעוד שבכל הזמנים היא הייתה גלויה, כיום היא לא נלחמת ישירות בתורה ומצוות, אלא מתחילה לקרר את האדם, מלשון "אשר קרך בדרך".

דבר זה הוא כמו עמלק בזמן הארבעים שנה במדבר - בתחילה נלחם בגלוי ואחרי כן התחפש לכנעני - כך גם כאן - בכל הדורות נלחם בגלוי, ובזמן עקבתא דמשיחא מתחפש.

וכאשר ימחה זכר ה"עמלק אשר בקרבך" - יהא כסא ה' שלם - ותבוא הגאולה.

קישורים חיצוניים


הערות שוליים