רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
מ (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}")
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(579 גרסאות ביניים של יותר מ־100 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:רבי_שניאור_זלמן.jpg|left|thumb|250px|ציור אדמו"ר הזקן]]
{{דמות
|שם=רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'
|תמונה=רבי שניאור זלמן.jpg
|כינוי=אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך
|תיאור=מייסד [[חסידות חב"ד]]
|תאריך לידה=[[י"ח באלול]] [[ה'תק"ה]]{{הערה|בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] מביא שנולד ב[[י"ז כסלו]] [[תק"ז]], או [[ט"ז]] [[כסלו]] [[תק"ח]], אבל על פי מסורת [[חב"ד]], נולד ב[[י"ח אלול]] [[תק"ה]]}}
|מקום לידה=[[ליאזנא]]
|תאריך פטירה=[[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]]
|מקום פטירה=פיענא (קבור ב[[האדיטש]])
|מקום פעילות=[[רוסיה]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=[[המגיד ממעזריטש]], [[יששכר בער מליובאוויטש|יששכר בער]] [[ליובאוויטש|מליובאוויטש]]
|תלמידיו=
|חיבוריו=[[תניא]] ו[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]] וליקוטי תורה ותורה אור
|השתייכות=
}}
'''רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'{{הערה|נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'}} מליאדי - האדמו"ר הזקן{{הערה|במקור ב[[אידיש]] '''דעֶר אַלטעֶר רבי'''}}''' {{הערה|היה מכונה גם '''דער ליטוואק'''. בעקבות אמירתו של [[המגיד ממזריטש]] לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי".}}, '''הרב''' '''המגיד מליוזנא''' או '''בעל התניא והשולחן ערוך'''{{הערה|כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים ה[[תניא]] וה[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|שולחן ערוך]]. [[הרבי]] מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק ב[[פנימיות התורה]], ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק ב[[נגלה דתורה]]. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי [[שולחן ערוך הרב]].}}), ([[י"ח באלול]] [[ה'תק"ה]] - [[כ"ד בטבת]] [[ה'תקע"ג]]), מגדולי תלמידיו של [[המגיד ממזריטש]], הוא מייסדה של שיטת [[חסידות חב"ד]] וה[[אדמו"ר]] הראשון בשושלת [[אדמו"רי חב"ד]]. חיבר את [[ספר התניא]], ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן|"שולחן ערוך הרב"]].


'''אדמו"ר הזקן - רבי שניאור זלמן בורוכוביץ''' - נולד ב[[ח"י אלול קה"ת]] לאביו [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|רבי ברוך]] ולאמו הרבנית רבקה בליאזני שבפלך מוהילוב בבלארוס, שהייתה אז תחת שלטון פולין.
==תולדות חיים==
===לידתו===
[[קובץ:אדמור הזקן - תמונה קטנה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחזור צבעוני על פי [[ציור אדמו"ר הזקן]]]]
הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך פויזנר]] (מצאצאי [[המהר"ל מפראג]]{{הערה|1=ל[[מהר"ל מפראג]] היה בן יחיד - רבי בצלאל חריף שנולד בשנת ה'שט"ז ונפטר בשנת ה'ש"פ. בנו ר' שמואל היה ראש קהילת פראג ונפטר בשנת ה'תט"ו. בנו ר' יהודה ליב היה אב"ד בקהילת קאווילי. בנו ר' [[משה מפוזנא]] (מחבר הספר "קול יהודה" על ה[[שולחן ערוך]]). בנו ר' [[שניאור זלמן פוזנר]], סבו של אדמו"ר הזקן. בנו ר' [[ישראל ברוך פוזנר]] היה אביו של אדמו"ר הזקן. ראו גם [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&hilite=a49c5317-2495-4dab-af8b-bb8404ad75d1&st=משה+מפוזנא&pgnum=107 קובץ אור ישראל] מ[[חודש כסלו]] [[תשס"ד]] וקובץ "מאסף ישורון" [[ג' באלול]] [[תשנ"ז]] עמוד [[תרע"ט]].}}) ו[[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|רבקה]] נישאו ב[[יום שישי]] [[י"ז באלול]] שנת [[תק"ג]]. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי [[יצחק שאול]], ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת ה[[בעל שם טוב]]. בחודש [[מנחם אב]] שנת [[תק"ד]] הגיעו אל [[הבעל שם טוב]] והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)| ברוך]] ורבקה נשארו קצת אצל [[הבעל שם טוב]] ובסעודת [[יום הולדת|יום ההולדת]] של הבעל שם טוב ב[[י"ח באלול]] פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן".


הסתלק בליל מוצאי שבת פרשת שמות [[כ"ד טבת תקע"ג]] ומנוחתו כבוד בעיר האדיטש.
לפני שעזבו את [[מז'יבוז']], נכנסו אל [[הבעש"ט]] לקבל ברכת פרידה. [[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)|הרבנית רבקה]] אמרה ל[[בעש"ט]] שכאשר ה' ימלא את ברכתו הקדושה של הבעש"ט היא תקדיש אותו ל[[תורה]] ועבודה בדרכו של הבעש"ט. הבעש"ט ברכם, והם נסעו לביתם בשמחה. בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי [[י"ח באלול]] שנת [[תק"ה]] נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיירה [[ליאזנא]].


==לידתו==
ב[[חודש אדר]] שנת [[תק"ה]] נסע ר' [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך]] אל הבעש"ט לבשר לו שברכתו נתקיימה ואשתו נפקדה. הבעש"ט התעניין על זמן הפקידה וכששמע זאת, ציווה את ר' ברוך לחגור אבנט ולברך "[[ברכת שהחיינו|שהחיינו]]" ללא שם ומלכות.
רבי ברוך והרבנית רבקה נישאו ביום שישי [[י"ז אלול תק"ג]]. בעצת ר' יצחק שאול נסעו יחד בחודש מנחם אב ה'תק"ד אל [[הבעל שם טוב]], כיון שעדיין לא ניפקדו. הבעש"ט שידע כי נשמה חדשה צריכה לרדת לעולם, ברכם והבטיח להם שבשנה הבאה יפקדו בבן זכר.  


ביום ההולדת שלו - [[ח"י אלול]], ערך הבעש"ט סעודה ובמהלכה ברך את ר' ברוך: למועד הזה ממש אתם חובקים בן.  
בהמשך נתן לו [[הבעש"ט]] הוראות כיצד תנהג האשה בעת ההיריון ואחר הלידה והזהירו שלא לספר לאיש שנולד לו בן ואם ישאלוהו על כך, יאמר באופן סתמי: ה' יעזור.


שנה לאחר מכן, ביום הרביעי [[ח"י אלול קה"ת]] ירדה לעולם נשמה חדשה, בעיירה קטנה ליד ליאזני – רבי שניאור זלמן, אשר האיר את העולם בשני אורות של התורה: הנגלית והחסידות.
ב[[יום הכיפורים]] שנת [[תק"ו]] נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים, וזכר הרבה פרקי [[תהילים]] בעל פה.


==ילדותו==
כשר' ברוך בא ל[[בעש"ט]] ב[[ראש השנה]] [[תק"ז]], סיפר לו על החלטתו שב[[ח"י אלול]] הבא, כשבנו יגיע לגיל שלוש, [[הבעש"ט]] יגזור לו את שערותיו. בהגיעו לגיל שלוש (בשנת [[תק"ח]]) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל [[הבעל שם טוב]], ל[[מז'יבוז']]. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו [[ברכת כהנים]] והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".
ביום הכיפורים שנת ה'תק"ו נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. הבעש"ט הזהירו שלא לספר לאף אחד שנולד לו בן ולא על חכמותיו.  


בגיל שנה החל לדבר, בהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים. בהגיעו לגיל 3 ח"י אלול ה'תק"ח הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו), הרבנית דבורה לאה למז'יבוז' אל הבעש"ט. מייד לאחר שהבעש"ט חינך אותו בפאות הראש בירכו ברכת כוהנים, הזהיר את הוריו לחזור מיד לביתם מבלי לספר על מקום היותם ולשאלת הילד מי היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו "סבא".
===ילדותו ונעוריו===
רבי שניאור זלמן נחשב לילד מסודר בזמנים ובלימודים. היתה לו הצלחה גדולה בידיעת התורה ואף את הענין הקשה ביותר בתורה הבין לכל פרטיו. ב[[י"ז בכסלו]] [[תק"י]] התקבל רבי שניאור זלמן לשמש ה[[חבריא קדישא]] בעיירה [[ליאזנא]], עד [[בר מצווה| הבר מצווה]] שלו. בגיל 15 הספיק לסיים את כל הש"ס 3 פעמים. ובגיל 16, באור ל[[י"ז כסלו]] [[תקכ"א]], התקבל לאחד מחברי ה'חבריא קדישא'{{הערה|ראה [[בית רבי (ספר)|בית רבי]] פרק א', והדיונים בהערות שם.}}. הוא היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה.


ביום [[ט"ו כסלו תק"י]] בגיל 5 התקבל ר' שניאור זלמן כאחד מחברי החברה קדישא בעיירה ליאזני.
בגיל שמונה כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של [[רש"י]], האבן עזרא וה[[רמב"ן]]. בהיותו בן עשר חלם [[חלום]], בו רבי ראובן בעל-שם (שהיה צדיק נסתר) אומר לו שהוא נתבע לדין. כאשר נכנס ל[[בית הכנסת]] ב[[ליאזנא]], רבי ראובן בעל-שם הוליכו לעבר השולחן, והדיינים החלו לומר: {{ציטוטון|שלושה זקנים אלה, [[רש"י]], האבן עזרא וה[[רמב"ן]], תובעים אותך לדין תורה, על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים מלהגות וללמוד בפירושיהם, על ידי פירושך הכלול משלושת הפירושים.}}, אדמו"ר הזקן נבהל מהדברים, והבטיח שישרוף את פירושו. לאחר פנו אליו הזקנים ובירכו אותו שיחדש [[חידושי תורה]] ודרכי עבודה ב[[עבודת ה']].


מקטנותו היה מסודר בשמירת הזמן ובגיל 8 היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי השל"ה. כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, ראב"ע ורמב"ן אך לאחר שחלם שלוש פעמים כי רש"י, ראב"ע ורמב"ן תובעים אותו לדין, שרף את הפירוש!
לאחר שהתעורר התענה אדמו"ר הזקן, ולאחר שחלם בשנית שרף את פירושו{{הערה|רשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, [[בטאון חב"ד]] גיליון 19-20.}}.


בהיותו בן 11 החל בעסקנות כללית. בגיל בר המצווה בשנת ה'תקי"ח הוכתר בתארים גאון, רב תנא הוא ופליג. בגיל 18 סיים ללמוד את התלמוד עם נושאי כליו, ואת ספרי הראשונים והאחרונים.  
בהיותו בן תשע לקחו אביו לעיירה [[ליובאוויטש]] ללמוד תורה אצל הגאון ר' [[יששכר בער מליובאוויטש | יששכר דב]]. כשמלאו לרבינו הזקן אחת עשרה שנים, כשנתיים לאחר הגיעו ל[[ליובאוויטש]], אמר רבי [[יששכר בער מליובאוויטש | יששכר דב]] לרבי ברוך שבנו אינו זקוק עוד ל[[מלמדים]], ור' [[ישראל ברוך פוזנר | ברוך]] לקח אותו לביתו בליאזנא.


לאחר נישואיו, עם [[הרבנית סטערנא]] שהתקיימו ביום שישי [[י"ב מנחם אב תק"כ]] היה סמוך על שולחן חותנו ב[[וויטבסק]].
בהיותו בן אחת עשרה, החל ללמוד בנוסף ל[[גמרא]] ופוסקים, ספרי [[קבלה]] ו[[מוסר]]. בנוסף לחיזוק לימודיו, החל לעסוק בפעילות ציבורית. הוא נהג להגיע לשוק בליאזנא, לעודד את היהודים לעזוב את עיסוקם במסחר, שלא כל-כך התפרנסו מהם, ולעבור להתפרנס מעבודת האדמה. משפחות רבות עברו בשיכנועו לעסוק בחקלאות{{הערה|ספר השיחות תש"ה עמוד 78}}.


==במזריטש==
===בר המצווה===
בחגיגת [[בר המצווה]] בשנת [[תקי"ח]], נטלו חלק מגדולי הגאונים של אותו הדור, מ[[וויטבסק]], פולוצק ומינסק. אביו של אדמו"ר הזקן רבי [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|ברוך]] וסבו רבי משה, ערכו אז שבעת ימי משתה, ובכל יום היתה [[סעודת מצווה]] בה נאמרו הרבה חידושי תורה. חידושיו של אדמו"ר הזקן עלו על כולם ונכתבו על ידי אחיו ר' [[יהודה לייב מינוביץ']]{{הערה|רבי יצחק אייזיק מ[[וויטבסק]] סיפר, שנמצאו אצלו שלושה כרכים כתב יד שהעתיק מתוך כתבי רבי יהודה לייב - אחיו של אדמו"ר הזקן, תשובותיו של אדמו"ר הזקן על כל השאלות מהגאונים שהיו נוכחים בחגיגות הבר מצווה שלו.}}. כל הגאונים הסמיכוהו והכתירוהו בתארים "גאון" ו"[[רב]] [[תנא]] הוא ופליג"{{הערה|תארים אלו נרשמו בפנקס ה'חבריא קדישא' בתור זכרון לדורות.}}.


לאחר פסח שנת ה'תקכ"ד החליט בהסכמת אשתו לנסוע למקום תורה ועבודה. בהתאם לידיעתו כי ב[[ווילנה]] יכולים להתלמד ללמוד ובמעזריטש להתלמד איך להתפלל, החליט כי ללמוד יודע קצת אבל להתפלל לא ידע כמעט כלום והגיע ל[[מעזריטש]] ללמוד תורה אצל [[המגיד ממזריטש]].  
זמן קצר אחרי בר-המצוה שלו, נסע ל[[וויטבסק]] אל דודו רבי [[יוסף יצחק משריי]] ושהה שם כמה חודשים. שם, הוא שמע על [[שיטת החסידות]] ועל דרך [[הבעש"ט]], אך מבלי לדעת שאלו הם מאמרי הבעש"ט. לאחר זמן סיפר, שכאשר היה אצל דודו, הרגיש כל יום אווירה של עונג [[יום טוב]]{{הערה|ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק א'}}.


למד בחברותא עם רבי [[אברהם המלאך]] (בנו של המגיד). בגיל 25 החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם: "[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]". כשבא למעזריטש ביקשו חסידיו לעשותו רבי, אך אדמו"ר הזקן סירב בטענה כי הינו צעיר. כשהחליט להישאר במעזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא נשמה חדשה ד[[אצילות]] בהתלבשות בגופו בגילוי, עבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד (חכמה –בינה – דעת), כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי.
===[[נישואיו]]===
כשהגיע אדמו"ר הזקן לפרקו - בהיותו בן ארבע עשרה - כבר יצא שמו בכל סביבת מגוריו כגאון.


יחד עם רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] נסע בשנת ה'תקל"ד לפגוש את הגר"א מווילנה, אך הגר"א לא קיבלם.  
ר' [[יהודה לייב סגל]], שהיה אחד מעשירי ונכבדי העיר [[ויטבסק]], לקחו לחתן לבתו מרת [[סטערנא]].


==נשיא חסידות חב"ד==
בתחילה קבעו את זמן ה[[חתונה]] ל[[חודש אלול]] [[תקי"ט]], אבל אביו של אדמו"ר הזקן - רבי ברוך נסע מביתו בתחילת חודש אלול ולכן דחו את החתונה.
רבינו הזקן, למרות היותו מורם מעם כבר בקטנותו, מנהיג ומוביל, לא קיבל את נזר המנהיגות באופן רשמי, אלא בתהליך הדרגתי שנמשך חמש עשרה שנים.  


בי”ח כסלו תקל”ג. המגיד ממזריטש מבקש מתלמידו אדמו"ר הזקן לעשות ככל יכולתו כדי למנות את בנו רבי [[אברהם המלאך]] לממלא מקומו, ואם לא ירצה בכך, אזי ימנו את רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]].
המחותן ר' [[יהודה לייב סגל]] דרש לערוך את החתונה בחורף [[תק"כ]], אבל רבי ברוך לא הסכים. אחרי [[חג הפסח]] נסע רבי ברוך שוב מביתו וחזר ב[[חודש תמוז]], ואז קבע את זמן החתונה ליום שישי, ערב שבת נחמו, [[י"ב במנחם אב]] תק"כ.


למחרת, [[י"ט כסלו תקל"ג]], הסתלק הרב המגיד לגנזי מרומים. אדמו”ר הזקן, כמו רבים מתלמידי המגיד, מסר כתב התקשרות לבנו רבי אברהם המלאך ימים ספורים לאחר ההסתלקות.  
לאחר החתונה, היה סמוך על שולחן חותנו רבי [[יהודה לייב סגל]] בוויטבסק{{הערה|ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 79}}.


לאחר הסתלקות הרב המגיד, התפזרו תלמידיו הגדולים כבירי הרוח בארצות שונות, שם הפיצו את תורת החסידות. בעוד שרבי אברהם “המלאך” התגורר במדינת וואהלין, הרי שרבי מענדל’י מויטבסק התגורר ברוסיה ושם הפיץ את תורת החסידות בסיוע תלמידיו הגדולים.  
אחד התנאים שהתנה אדמו"ר הזקן בהסכמתו לשידוך, היה שימסרו לרשותו את חמשת אלפי שקלים הזהב שהובילו עבורו כ[[נדוניה]], ושהוא יעשה בהם כחפצו. ואמנם בשנה הראשונה לחתונתו מסר את כל הסכום, בהסכמת רעייתו, עבור משפחות שרצו להתפרנס מעבודתו האדמה. בכסף זה סייע להם לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים לציוד חקלאי. בזכות כסף זה הוקמו ישובים גדולים של יהודים עובדי אדמה לאורך נהר הדווינה החוצה את העיר [[וויטבסק]]. אדמו"ר הזקן ביקר פעמים רבות בישובים אלו, עורר את היהודים לקבוע עיתים לתורה, והרבה לספר להם סיפורי תורה ואגדות חז"ל{{הערה|שיחות תש"ה עמוד 131}}.


באותם שנים בערה במלוא עוזה המלחמה הגדולה עם המתנגדים, ולשם כך היה דרוש איש אשר רוח בו שידע לעמוד מול המתנגדים. באסיפה שנערכה באותה תקופה בראשות רבי אברהם המלאך, הוחלט למנות וועד הנהגה בראשו יעמוד מסדר כללי, אשר לו יהיה הכח והרשות לתת פקודות לכל המרכזים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. לתפקיד ה’מסדר כללי’ נבחר אדמו”ר הזקן, שאכן מאז במשך שלוש שנים היה טרוד בנסיעותיו בין תלמידי המגיד לחזקם ולעודדם.  
בגיל שמונה עשרה היה בקי בכל ה[[תלמוד]] עם נושאי כליו כולל ספרי ה[[ראשונים]] וה[[אחרונים]].


בתום שלוש השנים נסע רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש עם שלוש מאות איש עמו. זמן קצר קודם לכן ייסד אדמו”ר הזקן מרכז תורה בליאזני, הלא הם [[חדרים (תקופת אדמו"ר הזקן)|ה'חדרים']]. ל’חדרים’ אלה התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור, שישבו ושקדו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו”ר הזקן.  
===במזריטש===
למרות שהוא לא נפגש עם הבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, התבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני: "ר' [[ברוך ממז'יבוז]] הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, או שהתכוון דרך מורו הראשון ר' [[יששכר בער מליובאוויטש]] שהיה תלמיד הבעש"ט, או דרך מורו העיקרי, [[המגיד ממזריטש]] שהיה גם מגדולי תלמידי הבעש"ט{{הערה|ספר הזכרונות בתחילתו}}.


שנה זו, [[תקל"ו]] (1776), היא גם, כפי הנראה, השנה שבה החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל יותר ויותר את הגוון החב"די. במשך השנים הבאות נתגלה כיוון זה כמיוחד במינו, ולא עבר זמן רב והכל ידעו, כי בשיטת החסידות נולד זרם חדש – הזרם ה[[חב"ד]]י.
לאחר חג הפסח בשנת [[תקכ"ד]] נסע, בהסכמת אשתו, לקיים "הוי גולה למקום תורה"{{הערה|אבות ד, יד.}}.  


זמן רב היה אדמו”ר הזקן נתון בהתלבטות אם להצטרף אל רבי מענדל’י מויטבסק בנסיעתו לארץ הקודש. בתחילה חשב שלא לנסוע, ואף נימק זאת במכתבו לרבי ישראל מפולוצק: “...הסיבה העיקרית היא כי על מי אוכל לעזוב את אנ”ש אחינו בני ישראל...”. בהמשך המכתב הוא מזכיר את דברי המגיד על כך ש[[הבעל שם טוב]] לא עלה בידו לעלות לארץ הקודש: “יש נשמות שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ” (אגרות קודש אדמוה”ז ח”א עמוד רב).  
אחר התלבטות בחר לנסוע ל[[מזריטש]] ללמוד אצל רבי דובער המגיד ממזריטש. שיקולו העיקרי היה, שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת הוא כבר יודע, ואילו במזריטש מלמדים כיצד [[עבודת התפילה|להתפלל]] וזאת הוא טרם למד כיצד.


רבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, בשעה שאדמו"ר הזקן החליט בכל זאת להצטרף אליו. הוא לקח את תלמידיו ונסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל’י, והודיעו כי הוא מבקש להצטרף עמו לנסיעה. רבי מענדל’י וגדולי תלמידיו, חבריו של אדה”ז, שכנעו אותו נמרצות שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים.  
כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא [[נשמה]] חדשה ד[[אצילות]] בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט ב[[אהבת ה']] ו[[אהבת ישראל]] ולגלות את דרך [[חסידות חב"ד]], כי צריכים לאהוב [[יהודי]] מפני שהוא יהודי.
אדמו"ר הזקן אמר שבמזריטש הוא למד: מה הוא הקב"ה, מה הם ישראל ומהו כוחו של ניגון.


לא קלה היתה החלטתו של אדמו”ר הזקן. אף מורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר. שעות ארוכות מדי יום, במשך שבוע שלם, הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו. בתום אותו שבוע גורלי החליט אדמו”ר הזקן להישאר ברוסיה.  
בהיותו ב[[מזריטש]] למד בחברותא עם רבי [[אברהם המלאך]] (בנו של המגיד).


רבינו הזקן נשאר במוהילוב, בעוד שאר אהוביו ממשיכים בדרכם לארץ הקודש. רק בתחילת חודש אלול של אותה שנה עזב אדמו”ר הזקן את מוהילוב בדרכו חזרה אל קהילת הקודש שבליאזנא, לאחר שראשי הקהילה, אנשים פשוטים אך יראי אלוקים ומחבבי בני תורה, קיבלו על עצמם להחזיק ולכלכל את אדמו”ר הזקן, שלושת אחיו ומשפחותיהם יחד עם כל האברכים ותלמידי החדרים. כמו כן קיבלו על עצמם לארח בסבר פנים יפות את החסידים האורחים שהגיעו מכל קצוי רוסיה וליטא מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, להסתופף בצילא דמהימנותא.  
לאחר ששהה ב[[מזריטש]] במשך שנה וחצי, חזר לביתו בעיר [[ויטבסק]], והחל לפרסם את שיטת החסידות שיסד [[הבעש"ט]]. אדמו"ר הזקן חולל מהפכה בוויטבסק. גם גאוני וויטבסק נפעמו מאוד מגאונותו העצומה. כאשר ראה חותנו, הגביר ר' [[יהודה לייב סגל]], שחתנו 'נתפס' ל[[דרך החסידות]], החל לרדת לחייו ולהציק לו. הוא אף לחץ על בתו להתגרש וכשלא הסכימה לגירושין, גירש אותה אביה מביתו.


חודשים מספר ארכה הדרך חזרה לליאזנא, ובעיצומו של חודש שבט תקל”ח הגיע צלחה בחזרה לליאזנא.  
בגיל עשרים ושתיים - בשנת [[תקכ"ז]], נתמנה אדמו"ר הזקן למגיד העיר [[ליאזנא]].


בתחילה הנהיג רבי מענדל’י מויטבסק את הנהגת החסידים מארץ הקודש על ידי מכתבים ושד”רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה.  
בגיל עשרים וחמש - בשנת [[תק"ל]], החל בהוראת [[המגיד]] לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם "[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]" ו"שולחן ערוך הרב". בשעה שציווה עליו לחבר את השולחן ערוך, עמד המגיד מלוא קומתו, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים{{הערה|התמים עמוד עב{{הבהרה}}}}.


באותם ימים רבינו הזקן כבר היה מנהיג נכבד בעמיו, ואלפי חסידים הסתופפו בצילו. למרות כל זאת, השתוקקותם לדמות של ‘[[רבי]]’ שיהיה לידם בגשמיות, אשר יבוא ויצא לפניהם - הלכה והתעצמה. הם לא הסתירו שאיפה זו מרבי מענדל’י. הוא הורה להם כי למרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ”הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים . . שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים”, “גדולי העצה מפורסמים בתורה וביראת ה’ הנמצאים עמהם במקומות מושבותם”.  
בשנת [[תקל"א]], נסע בשליחות חשאית של [[המגיד ממזריטש]] אל רבי [[יוסף כלבו]] מ[[שקלוב]].


צדיקים אלה עליהם התכוון רבי מענדל’י, היו רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד”ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, “וכבוד הרב מו”ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד’ ישמרם ויה’ שמם לעולם. והחוט המשולש וכו’. אשר בע”ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת”.  
==יסוד חסידות חב"ד==
{{ערך מורחב|התייסדות חסידות חב"ד}}
כשחזר אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה מ[[מזריטש]], הוא סיפר שהרב המגיד גילה לו שאחד מתפקידיו ב[[עולם הזה]] הוא לגלות את [[חסידות חב"ד]]. בשנת [[תקל"ב]], כאשר כבשו הרוסים את כל איזור [[ויטבסק]] ו[[ליאזנא]] מידי הפולנים{{הערה|חסידות חב"ד יכלה להיווסד רק ב[[רוסיה]], ראה שיחת [[הרבי]], [[י"ב תמוז]] [[תשי"ג]].}}, ייסד את שיטת חסידות חב"ד – [[עבודת ה']] ב[[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]]{{הערה|שיחות תש"ט עמוד 293, [[שלשלת היחס]] - אדמו"ר הזקן}}.


בכך נתן רבי מענדל’י הרשאה לאנ”ש ברייסין להשען על האילנות הגדולים והמפורסמים במדינת רייסין, לשאול בעצם ולהקשיב לדעתם.  
לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי [[יהודה לייב פוזנר]]. בארבע השנים הבאות התפשטה חסידות חב"ד בקרב מאות בני עלייה נוספים, ולאחר פטירתו של [[המגיד ממעזריטש]] ונסיעתו של בחיר התלמידים רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ל[[ארץ הקודש]], כאשר עברה הנהגת החסידות במדינת [[ליטא]] לידיו של אדמו"ר הזקן, הצטרפו אלפי משפחות נוספות לחסידות חב"ד והתקשרו לאדמו"ר הזקן, ובשנת תק"מ מנו חסידי חב"ד כ-15,000 משפחות ברחבי רוסיה.


מצב זה נמשך תקופה מסויימת, כאשר רבי מענדל’י הוא המנהיג הבלתי מעורער, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה’ ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק.  
במשך שנה זו - [[תקל"ב]] - ניהל תעמולה שהיהודים הגרים בעיר [[ויטבסק]], יעבירו את מושבם מעבר לגבול - למדינת [[רוסיה]]{{הערה|שלשלת היחס}}.


לימים חש רבי מנחם מענדל כי למרות התאמצותו ויגיעתו לנהל את עדת החסידים מרחוק על ידי המכתבים, הרי שיש מחסידיו שהחלו לשוטט במקומות אחרים כדי לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מפולין את ‘החוזה’ מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.  
==נשיא חסידות חב"ד==
===הסתלקות המגיד ממזריטש===
[[קובץ:ציון המגיד ממעזריטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון [[המגיד ממזריטש]], רבו של אדמו"ר הזקן]]
{{ערך מורחב|אסיפות תלמידי המגיד}}
ב[[י"ח בכסלו]] [[תקל"ג]], ביקש [[המגיד ממזריטש]] מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי [[אברהם המלאך]] ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ימלא את מקומו. למחרת, ביום [[י"ט בכסלו]] תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מענדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.


כשהבין רבי מענדל’י שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט לעשות מעשה.  
באותם שנים הייתה ההתנגדות ל[[תורת החסידות]] בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היתה דרישה לאיש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי [[אברהם המלאך]] והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.


בשנת תקמ”ו הוא משגר אגרת מיוחדת לחברו-תלמידו אדמו"ר הזקן, אותה הוא פותח בשבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו:
בשנת [[תקל"ו]] (1777) ייסד אדמו"ר הזקן את [[חדרים (תקופת אדמו"ר הזקן)|ה'חדרים']] בליאזנא לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם ה[[חב"ד]]י.


“אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה”ה כבוד אהובנו ידיד ה’ וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק”ש מוהר”ר שניאור זלמן נ”י”.  
בשנת [[תקל"ז]]{{הערה|[[שלשלת היחס]]}} נסע ר' [[מנחם מענדל מוויטבסק]] יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש [[נשמה|נשמות]] שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ"{{הערה|[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]] חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק}}. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו ב[[חלום]] והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ו[[שד"ר]]ים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בזמן הזה הלך האדמ"ר הזקן לשהות במוהילוב.


באגרת זו מורה רבי מענדל’י לחברו-תלמידו הדגול, רבי שניאור זלמן, כי הגיע הזמן שיקבל על עצמו את עול הנהגת החסידים בחוץ לארץ כ’[[רבי]]’ ו’נשיא’ לכל דבר ועניין. בקשתו זו של רבי מענדל’י הגיעה בהפצרה ודרישה גם יחד:
===המעבר לליאזנא===
באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר [[ויטבסק]] ומ[[ליאזנא]] והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. ב[[חודש אלול]] שנת [[תקל"ו]] יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא וב[[חודש שבט]] שנת [[תקל"ח]] הגיע לליאזנא.


“ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה’ לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה’ אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה’ ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה’”.  
באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של '[[רבי]]' שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה, והם ביטאו את רצונם בפני רבי [[מנחם מענדל מוויטבסק]]. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".


רבי מענדל’י מבקש במפגיע כי לא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו להיות רועה לעדת החסידים כי “רועה נתנו ה’”. הצדיק השוהה בטבריה אף מוסיף ומבטיחו נאמנה בברכת הצלחה “לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו’”.  
במכתב זה נתן רבי מנחם מענדל מוויטבסק את האישור לחסידיו ברוסיה, לשאול בעצתם ולהקשיב לדעתם. מצב זה נמשך תקופה מסויימת, כאשר רבי מענדל הוא המנהיג הבלתי מעורער, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה' ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. עם הזמן חש רבי מנחם מענדל כי למרות מאמציו לנהל את עדת החסידים מרחוק, הרי שיש מחסידיו שכבר החלו לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מ[[פולין]] את 'החוזה' מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.


רבי מענדל’י אף מתווה לפניו דרכי הנהגה על פיהם ינהיג את עדת החסידים:
כשהבין רבי מענדל שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה.


“ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא היתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאד מטומאת הגוים”.  
===הנסיעה אל הגאון מווילנה===
לאחר הסתלקות הרב [[המגיד ממזריטש]], הגבירו המתנגדים את מלחמתם בחסידות. רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] ואדמו"ר הזקן נסעו ל[[ווילנה]] בשנת [[תקל"ד]], כדי להיפגש עם [[הגאון מווילנה]], לשכנע אותו שה[[חסידים]] לא 'סטו' מדרך ה[[תורה]], ובכך להביא להפסקת מלחמותיהם של המתנגדים נגד החסידים. אולם [[הגר"א]] סירב לקבלם ועזב את וילנה. הוא חזר אליה רק לאחר שאדמו"ר הזקן ורבי מנחם מענדל עזבו את העיר.


באותם ימים רבינו הזקן כבר היה מנהיג נכבד בעמיו, כאשר אלפי חסידים הסתופפו בצילו, וב’חדרים’ שלו היו מאות תלמידים גאונים, קדושים ובעלי תריסין, שכל אחד מהם היווה ברכה בפני עצמה.  
וכך כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]] אגרת לד}}: {{ציטוט|תוכן=מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד ע"י לביתו להתווכח עימו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד מוהר"ר מענדיל האראדאקער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים... וכאשר החלו להפציר בו מאוד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מן העיר...ומלחמת המתנגדים נמשכה במלוא עוזה.}}


למרות זאת רבינו הזקן לא שש לקבל על עצמו את התואר ‘רבי’ ו’נשיא’ עם כל העול הכרוך בזה. ביום ראשון “לסדר ‘ונחנו מה’ שנת תקמ”ח” משיב רבי שניאור זלמן במכתב שנכתב מעומק לבו הטהור:
רבי מנחם מענדל ואתו אחדים מתלמידי [[המגיד]], שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע ל[[ארץ ישראל]]{{הערה|[[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{מקור}}}}.


“ישא ברכה מאת ה’. העולה להר ה’ והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו”ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו’ וכו’ מורינו ורבינו הרב ר’ מנחם מענדיל שיחי’ נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.  
===ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידות===
{{ערך מורחב|ערך=[[הויכוח הגדול במינסק (תקמ"ג)]]}}
בחמשת השנים בהן כיהן אדמו"ר הזקן כמסדר הכללי של תנועת החסידות מאז עלייתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש ועד שנת [[תקמ"ג]], ערך מספר ויכוחים מול גדולי המתנגדים, כשלצורך כך נסע במיוחד למעוזיהם של המתנגדים ל[[תורת החסידות]] והוכיח להם את כוחם של החסידים בלימוד [[תורת הנגלה]], ואת צדקת דרכם ושיטתם.


“הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ”ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי.  
הויכוחים הידועים מבין ויכוחים אלו הינם '[[שקלוב#ויכוח שקלוב|ויכוח שקלוב]]' ו'[[הויכוח הגדול במינסק]]' שנערך בשנת [[תקמ"ג]], בעקבותיהם התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית, ונותרה רק ההתנגדות המפלגתית מצד הקיצוניים שבעדת המתנגדים, שלא היו מוכנים להשלים עם כך שאדמו"ר הזקן ניצח אותם בויכוחים בצורה מוחצת.


“אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה”ו ואיש על דגל”ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי”ם י”נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ואבה ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם”.  
===התמנותו לרבי===
בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מענדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן{{הערה|בפתיחת המכתב מופיעים שבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: "אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה"ה כבוד אהובנו ידיד ה' וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק"ש מוהר"ר שניאור זלמן נ"י".}} בו הוא מודיע לו ודורש ממנו{{הערה|"ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה' אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'".}} שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה{{הערה|"לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו'".}}. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים{{הערה|"ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא הייתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים".}}. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר '[[רבי]]', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מענדל}} שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו{{הערה|"ישא ברכה מאת ה'. העולה להר ה' והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו"ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו' וכו' מורינו ורבינו הרב ר' מנחם מענדיל שיחי' נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.{{ש}}הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ"ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי."}}. עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות{{הערה|אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה"ו ואיש על דגל"ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי"ם י"נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ו[[אהבה]] ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם".}}. רבי מענדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני [[הסתלקות]]ו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה{{הערה|.. כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים.. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו".}}. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.


מכתב זה נכתב כארבעה חדשים לפני הסתלקותו של רבי מענדל’י.  
רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, בשנת תקמ"ח קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.


רבינו הזקן חושש לקבל על עצמו את העול, אך למרות זאת הוא מסכים - לא לפני שהוא מבקש ומפציר בצדיק כי יעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות.
==עם תנועת ההשכלה==
המשכילים באותו תקופה הצליחו לחדור ל[[ווילנה]], המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז ל[[התנגדות לחסידות]]. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם [[הגר"א]], ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד [[לימוד התורה]], ובפרט בלימוד [[דקדוק]] [[לשון הקודש]]. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל [[שמעון ליליינטל]] (שמעון הכופר), שהתחזה למלמד ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך ל[[רוסיה הלבנה]] ואף נפגש עם [[אדמו"ר הזקן]], אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי{{הערה|[[הרבי הריי"צ]], '''[https://docs.google.com/viewerng/viewer?url=https://w3.chabad.org/media/pdf/899/WqPJ8993112.pdf רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן]''', עמ' לב ואילך, [[קה"ת]], תשע"א
}}.


רבי מענדל’י מצידו לא שקט על שמריו, ובמכתבים נוספים עודד את חסידיו ברוסיה לקבל על עצמם את עול הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ”ח, זמן קצר לפני הסתלקותו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר אל רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה:
==ספר התניא==
[[קובץ:ספר התניא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת [[ספר התניא]]]]
{{ערך מורחב|ערך=[[ספר התניא]]}}
"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת [[חסידות חב"ד]] ואחד מספרי היסוד של ה[[חסידות הכללית]]. הספר סוקר את [[נפש]] האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו ל[[עבודת השם]], תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך. מסופר, שאדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא עם כל התשובות של כל הדורות עד ביאת משיח צדקנו.


“..כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים .. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד’, ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד’ היקר בעיניו”.


בעקבות זאת חסידי רוסיה קיבלו על עצמם את נשיאותו של רבינו הזקן שזה מכבר החל אורו להתפשט ולהאיר מליאזנא לכל היהודים ברוסיה “ואור החסידות התחיל להאיר במדינתנו ביתר שאת ויתר עז”.  
בשנת [[תקל"ב]] (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ב[[יחידות]], בענייני [[עבודת השם]]. הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת [[תשד"מ]] כספר "[[תניא מהדורא קמא]]"{{הערה|בהוראת [[הרבי]]}}. בשנת [[תקל"ה]] (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את [[ספר התניא]] ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת [[תקנ"ה]] (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. ה[[מתנגדים]] חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת [[תקנ"ו]] (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי [[המגיד ממזריטש]]; ר' [[משולם זוסיא מאניפולי]] ור' [[יהודה לייב הכהן]]. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום [[כ"ו בכסלו]] [[תקנ"ז]].


חמש-עשרה שנה לאחר הסתלקות הרב המגיד, קיבל אדמו”ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם של החסידים בכל המובנים.  
בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף מראשי החסידות, בעקבות האלמנט האינטלקטואלי שבו, אך לאחר שראו שהדבר הביא להוספה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.


==מאסריו==
לספר התניא מספר כינויים; "לקוטי אמרים" - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן. "ספר של בינונים" - על שם מטרת הספר. "תניא" - על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר. "תורה שבכתב של תורת החסידות" - על שם הדיוק שבכל אות בספר, עד התורה שבכתב של [[נגלה]].
[[תמונה:מבצר מאסר אדמוהז.jpg|left|thumb|450px|המבצר בפטרבורג בו ישב אדמו"ר הזקן במאסר]]
:::'''לערך המלא: [[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן]]'''.  
[[חסידות חב"ד]] הפכה מעתה למטרה העיקרית שאליה כוונו התקפותיהם של המתנגדים-מזה ושל המשכילים-מזה. רבי שניאור זלמן סבל רבות בשל כך, ובשנת [[תקנ"ט]] (1799) אף נאסר על-ידי השלטון הצארי, בעקבות הלשנה של ה[[מתנגד]]ים והמשכילים. הוא ישב 53 יום במאסר ב[[פטרבורג]], כאשר עונש מוות, המיועד למורדים במלכות, מרחף מעליו. אולם בסופו של דבר הצליח להוכיח את חפותו ויצא בכבוד ובניצחון גדול, ב[[יום שלישי]] [[י"ט כסלו תקנ"ט]] לפנות ערב, כאשר קרא בתהילים את הפסוק "פדה בשלום נפשי". יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך מאז לחג-הגאולה בקרב חסידי חב"ד והקרובים אליהם.


במאסר השני בשנת [[תקס"א]] לא ישב במאסר כבד כבראשונה, אך המלשינות הייתה כבדה יותר ויצא לחירות בנר שלישי או חמישי של [[חנוכה]].
ספר התניא מחולק לחמשה חלקים:
#'''לקוטי אמרים''' - חלקו הראשון והעיקרי.
#'''שער היחוד והאמונה''' (או '''לקוטי אמרים חלק שני''') - הסבר שכלי בנושא אחדות השם.
#'''אגרת התשובה''' - ביאור מהותה של [[תשובה]] על פי תורת חסידות.
#'''אגרת הקודש''' - ליקוט של שלושים ושניים מכתבים מאדמו"ר הזקן.
#'''קונטרס אחרון''' - ביאוריו של אדמו"ר הזקן במספר סוגיות הנידונות בחלק הראשון 'לקוטי אמרים'.


==ספרו העיקרי - התניא==
סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא על ידי אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל, בעקבות כך נוהגים גם לשנן את [[ספר התניא]] בעל פה. לספר גם השפעה מכרעת על האמונה היהודית ובעיקר בהסבר חידוש הבעש"ט בדבר ה[[השגחה פרטית]] של הקב"ה. כיום נחשב הספר לספר יסוד בעבודת ה' וחסידי חב"ד לומדים בו כל יום קטע, על פי תקנת אדמו"ר הריי"צ, ובמשך שנה מסיימים את כולו.
:::'''לערך המלא: [[ספר התניא]]'''.
במשך עשרים שנה משנת [[תקל"ה]] (1775) כתב אדמו"ר הזקן את הספר בו הוא פורש את משנתו, משנת חסידות חב"ד. כמו כן כתב בו עצות ותשובות רבות על שאלות בענייני עבודת ה' ששאלוהו חסידיו ב[[יחידות]]. בשנת [[תקנ"ה]] (1795) סיים את כתיבתו, ואישר להעתיקו. הספר הופץ בקרב החסידים שקיבלוהו בשמחה.  


מתנגדי החסידות חששו מהשפעת הספר, ועל כן הטילו בו זיופים מכוונים על מנת להציגו כספר "כפרני". עם זיופים כאלה הציגוהו בפני הגאון מוילנה, ומשום כך הורה לשרפו. כשנודע לאדמו"ר הזקן על כך, הורה להדפיסו ובכך למנוע את המשך זיופו.  
במהלך השנים נכתבו על התניא עשרות פירושים וביאורים, חלקם על ידי אדמו"ר חב"ד וחלקם על ידי חסידים. נכון להיום (תש"ע) הודפס התניא בלמעלה מחמשת אלפים מהדורות.


בשנת [[תקנ"ז]] (1797) שלח אדמו"ר הזקן את הספר לבית הדפוס בסלאוויטא, כשהוא מבקש מחבריו, תלמידי [[המגיד ממזריטש]], ר' [[זושא מאניפולי]] ור' [[יהודה לייב הכהן]] לצרף את הסכמתם. הללו התפעלו מאד מהספר וצרפו את הסכמותיהם החמות. העותקים הראשונים הגיעו לידי אדמו"ר הזקן ב-כ' כסלו [[תקנ"ז]].  
==מאסריו==
[[קובץ:מבצר פטרופבלסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבצר פטרופבלסקי]]
{{ערך מורחב|ערך=[[מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן]], [[מאסרו השני של אדמו"ר הזקן]]}}
לאחר התמנותו הרשמית של אדמו"ר הזקן לנשיא [[חסידות חב"ד]] ופירסום שיטתו החדשה ב[[עבודת השם]], נתקל אדמו"ר הזקן בהתנגדויות רבות. מצד אחד ה[[מתנגדים]] ומצד שני ה[[תנועת ההשכלה|משכילים]]. בשנת [[תקנ"ט]] (1798) הלשינו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלט אז בארץ, במטרה להפיל את הממשל הרוסי. מטרת אסיפת הכספים הייתה לחיזוק החסידים שבארץ. ביום [[כ"ד בתשרי]] אסר שלטון הצאר את אדמו"ר הזקן והוא נידון למוות כמורד במלכות. חמישים ושלושה יום ישב אדמו"ר הזקן במאסר במבצר הפטרופבלי שב[[פטרבורג]], כאשר לבסוף הצליח להוכיח את חפותו. ב[[יום שלישי]] [[י"ט בכסלו]] תקנ"ט לפנות ערב, שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על שיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי".


בתחילה היו מראשי החסידות שלא קיבלו את הספר, עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חסידות חב"ד, אך לבסוף הוא אומץ בחום גם על ידם. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.  
יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד והוא נחוג עד היום.


בספר זה מצויים יסודותיה של תורת חב"ד ופנימיות התורה. הספר מבאר בהרחבה את מבנה נפש האדם ואת מערך הכוחות הפועל בקרבו; הוא חודר לעומקן של בעיות פילוסופיות מקיפות, כמו היחס בין הבורא לעולם, בריאת [[יש מאין]], [[אחדות ה']], מטרת התורה והמצוות וכדומה, והוא סולל לפני האדם דרך בטוחה וקלה להגיע לדרגות נעלות ולעבוד את ה' כראוי.
מאסרו של [[אדמו"ר הזקן]] היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, אך כשנודע מזה לר' [[זוסיא מאניפולי]], אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת [[תקנ"ט]]{{הערה|מובא בספר פדה בשלום עמוד 83}}.


ספר התניא השפיע השפעה מכרעת על האמונה היהודית. עד הבעש"ט היו דעות גדולי ישראל חלוקות בענין אופן השגחתו של הקב"ה על עולמו. הבעש"ט חידש שההשגחה של הקב"ה הינה [[השגחה פרטית]] על כל פרט ופרט ביקום. אדמו"ר הזקן, בביאורו את שיטת הבעש"ט בספרו, הפך את אמונה זו לרווחת בכל קהילות ישראל.  
ב[[כ"ד בתשרי]] שנת [[תקס"א]] [[מאסרו השני של אדמו"ר הזקן|נאסר אדמו"ר הזקן בשנית]], אך בתנאים טובים יותר. עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום [[כ"ז בכסלו]] (נר שלישי של [[חנוכה]]) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום [[כ"ט בכסלו]] (נר חמישי של חנוכה){{הערה|על שני התאריכים כותב [[הרבי]]: "ויש לומר דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)". ב[[כרם חב"ד]] פירסם הרב [[יהושע מונדשיין]] מסמכים מהם עולה שב[[כ"ז בכסלו]] יצא אדמו"ר הזקן מן הכלא למאסר בית וב[[כ"ט בכסלו]] שוחרר לחלוטין.}}.
 
השפעתו היתה רבה כל כך עד שאפילו תלמידו של הגר"א, ר' חיים מוולוז'ין, חזר בו מתפיסת רבו, בעקבות הלימוד בתניא, והודה בספרו 'נפש החיים' שהאמת כשיטת החסידות בענין "[[צמצום לא כפשוטו]]".  
 
כיום משתתפים ברחבי העולם כולו, יהודים רבים, חסידים וליטאים, חרדים ואף כאלה שאינם מגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות, בשיעורים הנלמדים בספר זה ואשר להם השפעה מכרעת על חייהם של אנשים רבים. חסידים רבים הצטרפו לחסידות חב"ד בעקבות לימוד התניא. אכן, נכרת בהשפעתו של ספר זה שהוא היסודי בחסידות, הבטחתו של המשיח לבעש"ט "[[יפוצו מעינותיך חוצה]]".


==בליאדי==
==בליאדי==
בעיירה [[ליאדי]] התיישב אדמו"ר הזקן ב[[י"ד מנחם אב תקס"א]].
לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג. החסידים שלא התגוררו באזור הצטערו מאוד על המרחק מרבם. באותה תקופה משל בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי שרצה לפגוש את אדמו"ר הזקן. אחד החסידים סיפר לנסיך בגדולת אדמו"ר הזקן, את ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של החסידים מהחלטת השלטונות שאדמו"ר הזקן יגור בפטרבורג.
 
מאז בואו של אדמו"ר הזקן לליאדי התווספו לעדת החסידים עשרות אלפי חסידים.
 
לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שאדמו"ר הזקן יקבע את מקומו בעיר פטרבורג. הדבר גרם צער רב לחסידים. באותה עת היה בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי. כשראה את אדמו"ר הזקן התפעל ממנו ורצה לפגוש אותו. אחד מהחסידים סיפר לנסיך את גדולת אדמו"ר הזקן ואיך שרבבות אנשים מכבדים אותו, ובתוך כך סיפר לו על הצער הגדול שיש לחסידים מזה שהשלטונות רוצים שאדמו"ר הזקן ישאר לגור בפטרבורג.


כשפגש הנסיך את אדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים והתיישב בעיירה ליאדי.
כשנפגשו ליובאמירסקי ואדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים להתיישב בעיירה ליאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.


הנסיך ציווה לבנות בית עבור אדמו"ר הזקן וחסידיו, וב[[יום שישי]], ערב [[שבת]] נחמו, הגיע אדמו"ר הזקן בלווית חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי.  
ב[[יום שישי]], ערב [[שבת]] נחמו, [[י"ד במנחם אב]] [[תקס"א]] הגיע אדמו"ר הזקן עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. מאז רווח לאדמו"ר הזקן ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו של אדמו"ר הזקן בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי [[רוסיה]] הלבנה ו[[אוקראינה]] ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים{{הערה|על פי [[קונטרס לימוד החסידות]] עמ' 12-13}}.


כל ימי שבתו של אדמו"ר הזקן בליאדי היו ימים של קורת רוח. עבודתו בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי [[רוסיה]] הלבנה ואוקראינה. גם מה[[מתנגד|מתנגדים]] הונח לו ויכול היה לעבוד את עבדותו ללא הגבלה.
==מלחמת נפוליאון==
{{ערך מורחב|ערך=[[מלחמת נפוליאון]]}}
עם פרוץ [[מלחמת נפוליאון]] נגד הממלכה הרוסית, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שאם נפוליאון ינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת [[תקע"ב]] (1812 למניינם) - שלח אדמו"ר הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרב [[משה מייזליש]]).


==מלחמת צרפת רוסיה==
אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. אדמו"ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".
מיד בפרוץ [[מלחמת נפוליאון]] נגד הממלכה הרוסית, גילה כ"ק רבינו הזקן את דעתו בפני החסידים, שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה כ"ק אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת תקע"ב (1812 למניינם) – שלח כ"ק רבינו הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרה"ח ר' [[משה מיזליש]]).


כ"ק אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. כ"ק רבינו הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".
אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, ציווה אדמו"ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, [[כ"ט אב| כ"ט מנחם-אב]], ער"ח [[אלול]] שנת תקע"ב. אדמו"ר הזקן יחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהייתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון.


כ"ק אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, ציווה כ"ק רבינו הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב. כ"ק אדמו"ר הזקן ביחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהיתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון.
בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, אדמו"ר הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.


בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם כ"ק רבינו הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, גם את מיטותיהם ושולחנותיהם. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם כ"ק אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים שני נעלי-בית בלויים, וכ"ק רבינו הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.
זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו יחד עם חיילי צבא צרפת, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של אדמו"ר הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מאדמו"ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.


זמן קצר לאחר עזיבתו של כ"ק רבינו הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו כשהוא מלווה באנשי חייל, הוא מיהר אל מקום ביתו של כ"ק אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של כ"ק רבינו הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מכ"ק רבינו הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לכ"ק אדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.
במשך מאה וארבעים יום היו אדמו"ר הזקן ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של אדמו"ר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "וב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] שמענו שהיתה מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."


במשך מאה וארבעים יום היו כ"ק רבינו הזקן וביחד עימו שלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך הקשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של כ"ק רבינו הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון היחל לנחול מפלות, וכפי שכותב כ"ק אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "ובי"ט כסלו שמענו שהי' מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."
כאשר אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה [[אדמו"ר האמצעי]] בנו וממשיך דרכו.
 
כאשר כ"ק אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה כ"ק אדמו"ר האמצעי בנו וממשיך דרכו.


== הסתלקותו ==
== הסתלקותו ==
ביום שישי י"ב טבת הגיעו לכפר פייענא, אך מרוב חלישות ומצערו הרב על שעוללו חיילי נפוליון ליהודים, נפטר בליל מוצאי שבת פרשת שמות [[כ"ד טבת תקע"ג]]. משם הובא לקבורה בעיר [[האדיטש]].
[[קובץ:אוהל אדמוהז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל אדמו"ר הזקן]] המשופץ ב[[האדיטש]] ([[תשנ"ד]])]]
[[קובץ:פנים אוהל אדמור הזקן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון אדמו"ר הזקן מבפנים]]
===ימים אחרונים===
ביום שישי [[ח' בטבת]] [[תקע"ג]] הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא{{הערה|1=[https://www.google.com.ua/maps/place/Peny,+Kurskaya+oblast',+רוסיה/@51.0693537,35.9543904,13z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x4128b695373d9355:0x70a7e22b3e35db6d מיקום הכפר] במפות גוגל, [https://ssl.panoramio.com/photo/46542781 תמונת הכפר ] באתר panoramio.com}}, שם נודע לו על חורבן [[רוסיה הלבנה]]{{הערה|ישנה גרסא שאף על כיבוש [[מוסקבה]] בידי נפוליון, ויש מכחישים{{מקור}}.}}. ב[[יום חמישי]] [[כ"א בטבת]] שנת [[תקע"ג]] התפלל אדמו"ר הזקן את תפילת הערבית האחרונה שלו{{הערה|ראו בהרחבה אודות כל המאורעות סביב ההסתלקות בספר 'המסע האחרון' של הרב [[יהושע מונדשיין]] ובכתבה '''השבוע האחרון''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1891 עמוד 36.}}.  


על תפלת ערבית קודם פטירתו של אדמו"ר הזקן סיפרו בניו שהייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה".  
בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת וב[[דביקות]] נפלאה". לפני [[הסתלקות]]ו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)]] [[תרצ"ט]], עמוד 338. בהמשך כותב [[אדמו"ר הריי"צ]] ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מ[[אדמו"ר הצמח צדק]]" והוא מביא את אחד הפירושים.}}.
=== דיבורים אחרונים ===
ב'ספר השיחות תרצ"ט' עמוד 338 נדפס סיפורו של כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]], על דברים שאמר אדמו"ר הזקן "במוצאי שבת קודש האחרון לפני הסתלקותו:


"דער וואס וועט זיך האלטן אן מיין קליאמקע וועל איך אים טאן א טובה (=זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה) בעלמא דין ובעלמא דאתי".
עוד אמר{{הערה|מופיע ברשימה של אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו, אדמו"ר הרש"ב}}: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן ה[[גוף]] הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות ה[[נשמה]] בגוף, ומזה הוא התרגשותי.  
ובהמשך מביא ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מ[[אדמו"ר הצמח צדק]] ומפורט פירוש אחד".


ב[[התוועדות]] כ"ד טבת [[תרנ"ז]] הזכיר כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] פתגם זה באומרו: "דער וואס האלט זיך אן דעם רבי'נס קליאמקע היט אים דער רבי [=שומר עליו הרבי] אין גשמיות און אין רוחניות" ('אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ד ע' רמא).  
רגעים לפני [[הסתלקות]]ו כתב אדמור הזקן על פתקא את הדרוש הנפש השפלה: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"{{הערה|[[ליקוטי דיבורים (ספר)|ליקוטי דיבורים]] חלק ג'-ד', ליקוט לב בסופו}}.  


בספר 'לקוטי ספורים' מובא סיפור בשם ה[[משפיע]] הרב [[שמואל גרונם אסתרמן]]:
אדמו"ר הזקן הורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי){{הערה|מרשימותיו של הרב [[עזריאל זעליג סלונים]] - '[[מגדל עז]]' עמוד קעד-ה. משמו של ה[[שד"ר]] ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר [[האדיטש]]. בספר [[שבחי הרב]] מוזכר שסגרו את החדר, אך לא צויין שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.}}.
ידוע שכ"ק אדמוה"ז . . נסתלק במוצשב"ק (כ"ד טבת תקע"ג) קודם הסתלקותו אמר לנכדו הרה"ק הרמ"מ בעל צ"צ זצ"ל בזה"ל: מענדל פרעג! (=שאל!) והוא לא הרגיש מה היתה כוונתו מה שישאל ממנו. ואח"כ אמר שכוונתו היתה שאצל בנו הרה"ק ר' [[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק|ברוך שלום]] זצ"ל חסרו לו פס ידו הימנית והאצבעות מלידה, והיתה אח"כ שאלה גדולה לענין הנחת תפילין על איזה יד יניח (עי' שו"ת צ"צ חלק או"ח סי' ה' ו' זיי"ן), ואמר כ"ק אדמו"ר הצ"צ שכוונתו היתה שישאל על זה.


ברשימה אחרת של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, הוזכרו דברים שאמר אדמו"ר הזקן לנכדו קודם הסתלקותו. דברים אלו שמע מאביו, אדמו"ר מהורש"ב.
===ההסתלקות===
אדמו"ר הריי"צ מספר שרבי [[ברוך שלום שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק}|ברוך שלום]], בן אדמו"ר הצמח צדק סיפר: . . ששמעתי מכ"ק אאזמו"ר הזקן במוצאי שבת האחרון בגופו הקדוש בעולם זה שאמר לכ"ק דודי הר' נחום, ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללי', יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי.
ב[[מוצאי שבת]] פרשת שמות, [[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]], מיד{{הערה|על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. [[אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי)]] ע' רלד}} לאחר ערבית ו[[הבדלה]] על קפה{{הערה|בה הבדיל הרבי הזקן על [[קפה]] שנשפך לו כמה פעמים במהלך ההבדלה ("לקט הליכות ומנהגי שבת קודש" (קה"ת תשנ"ו) פרק י' עמוד 63).}}, בשעה 22:22 - הסתלק.


=== הסתלקותו מיד לאחר הבדלה ===
===מקום מנוחתו - האדיטש===
באגרת שכתב אדמו"ר האמצעי אחר הסתלקות אביו, בחורף תקע"ג, הוא כותב - לפי העתקה חלקית שנדפסה ב'אגרות-קודש' ע' רלד:
{{ערך מורחב|אוהל אדמו"ר הזקן}}
הנה וודאי הגיע אליהם השמועה . . אוי לנו כי נפלה עטרת ראשינו . . רוח אפינו משיח ה' . . וביום הגיע השמועה הרעה הזאת אלי לכאן קרימענצוק, כי לא זכיתי להיות בשעת הסתלקותו, נפלתי לארץ . . וגם אחי ידידי ר' חיים אברהם לא הי' בשעת הסתלקותו כי הי' מוטל על ערש דוי באותו יום, כי נסתלק נר האלקי' ביום שב"ק פ' שמות מיד אחר הבדלה ונקבר . . וע"כ לא ידענו שום צואה מאיתו לא בדברים ולא בכתב.
{{ערך מורחב|האדיטש}}


מכאן שאדמו"ר הזקן הסתלק מיד אחר הבדלה.
בכפר פיענא לא היה בית קברות יהודי, לכן הובילו את אדמו"ר הזקן למחרת במזחלת שלג, לעיירה [[האדיטש]] במרחק של כ300 ק"מ שם היה בית עלמין יהודי{{הערה|במהלך המסע עמדה העגלה למנוחה ב[[פונדק]], ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.}}.  


=== חדר ההסתלקות ===
כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.
ברשימותיו של הרב [[עזריאל זעליג סלונים]] - '[[מגדל עז]]' עמוד קעד-ה - מסופר בשמו של ה[[שד"ר]] ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר [[האדיטש]]:
רבנו ציוה לפני הסתלקותו (בכפר פיענא) שהחדר בו תהיה הסתלקותו ישאר סגור, ורק החפץ להתפלל יורשה להכנס אליו, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים הקלים ביהדותם - שישתדל בעה"ב להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעה"ב (הגוי).


יש לציין כי סגירת החדר מוזכרת במקור קדום יותר, בספר 'שבחי הרב', אך שם לא צויין שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.
אדמו"ר הזקן הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בהאדיטש ומאוחר יותר נבנה על מקום הקבר [[אוהל אדמו"ר הזקן|אוהל]].  


=== קבורתו ===
לאחר הקבורה עבר [[אדמו"ר הצמח צדק]] לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.
[[תמונה:אוהל אדמוהז.jpg|left|thumb|250px|אוהל אדמו"ר הזקן המשופץ בהאדיטש]]
ארועי כ"ד טבת תקע"ג לא תמו, עד למחרת, יום ראשון, שאז הובל רבינו הזקן לקבורה בעיר האדיץ. על-כך סיפר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - להלן בתרגום מהנדפס ב'ספר השיחות קיץ ה'ש"ת' ע' 96:
כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח צדק וכ"ק הרה"ח ר' [[נחום (בן אדמו"ר האמצעי)]] היו בכפר פיענא עם אדמו"ר הזקן אחרי הסתלקותו.  


ביום ראשון כ"ד טבת הם נסעו אחרי העגלה בה הונח ארון הקודש של אדמו"ר הזקן. עניני הפלא שארעו בעת נסיעת ארון הקודש רשומים אצלי מ"רשימת נפלאות רבינו", אותה רשם הרבי הצמח-צדק במשך קרוב לשבעים שנה..."
==משפחתו==
 
*בתו, [[פריידא (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית פריידא]] - נישאה לרב [[אליהו (חתן אדמו"ר הזקן)|אליהו קלוצקר]].
אותם ארועים מפליאים לא נתפרשו ע"י אדמו"ר הריי"צ. הרב פרלוב מספר בספרו מה ששמע: ...והי' זה בימות החורף (כ"ד טבת) ששם השלג אז הרבה ועמוק מאד, ולקחו אותו בעגלה שקורין שליטן שבעגלה עם אופנים (רעדער) אי-אפשר לנסוע אז, וליוו אותו כ"ק הצ"צ זצ"ל וגיסו ר' נחום זצ"ל בנו של כ"ק אדמו"ר האמצעי זצ"ל ובדרך המה ראו פלאות עד אין שיעור, שכמה פעמים ראו איך שהשליטן מתהפך מחמת ההרים ממש של שלג קפוא אבל לא נתהפך אף פעם, ופעם א' עמד השליטן והמה ראו שהרבי זצ"ל כמו הגביה את-עצמו ושוכב באויר, המה נתפחדו מאד והביטו תחת השליטן וראו שחזיר נכנס תחתיו וגירשו אותו ושכב רבינו זצ"ל על מקומו כמקודם.
*בתו, [[דבורה לאה (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית דבורה לאה]] - נישאה לרב [[שלום שכנא (אב אדמו"ר הצמח צדק)|שלום שכנא אלטשולער]].
 
*בתו, [[רחל (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית רחל]] - נישאה לרב [[אברהם (חתן אדמו"ר הזקן)|אברהם שיינעס]].
=== נוסח המצבה ===
*בנו, [[רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי)|רבי דובער, האדמו"ר האמצעי]] - נישא לרבנית [[הרבנית שיינא|שיינא שניאורי]].
מסופר שאחר הקבורה קבע אדמו"ר הצמח-צדק את דירתו בהאדיץ, ומסתבר להניח שהוא - ביחד עם חותנו אדמו"ר האמצעי - היו אלו שקבעו את הנוסח הנחרת על מצבת רבנו: נוסח זה נעתק מן המצבה המקורית ע"י מר יוסף ליב שניאורסאהן, ונדפס לראשונה בספר 'הרב מלאדי' ע' 165 (המצבות הקבועות כיום על קיר האהל הן מאוחרות, ונעשו לפי העתקה זו).  
*בנו, [[חיים אברהם (בן אדמו"ר הזקן)|הרב חיים אברהם]].
 
*בנו, [[משה (בן אדמו"ר הזקן)|הרב משה]] - נישא למרת [[שפרה (כלת אדמו"ר הזקן)|שפרה שניאורי]] לבית ריבלין.
בעניין זה יש לציין שלמרות שמופיע בכמה מקומות ('לקוטי שיחות' כרך טז ע' 4-33) שהתסלקות אדמו"ר הזקן הייתה במוצאי שבת, הרי שבנוסח המצבה נרשם שהיתה: "ביום ראשון בשבת" - וכך גם בנוסח הנחרת על המצבה המחודשת של אדמו"ר מהורש"ב, שהיה למראה עיני כ"ק אדמו"ר שליט"א, ולא ב"מוצאי שבת קודש".


== ציור דמותו ==
==יחוסו==
:::'''לערך המלא ראה: [[ציור אדמו"ר הזקן]]'''
ייחוס אדה"ז מגיע ל[[מהר"ל מפראג]] שהוא עצמו מיוחס עד רב האי גאון בנו של [[רב שרירא גאון]] בנו של רב חנינא גאון שהם ממשפחת ראשי הגולה והנשיאים עד מלכי יהודה ודוד המלך{{הערה|1=ראה בזה גם [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=63386 מאמר הרב שלום דובער וולפא]}}.
[[ציור אדמו"ר הזקן|ציור תואר אדמו"ר הזקן]], צויר בעת מאסרו הראשון בשנת [[תקנ"ט]]. בשנת תרכ"ב סיפר [[חסיד]] כי שמע את [[אדמו"ר הצמח צדק]] אומר לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]] בזו הלשון: "הציור הוא אמיתי כמו שאני זוכר בשנותיו האמצעים". אותו חסיד גם העיד ש"כעבור כשתי שנים או שלש", [[תרכ"ד]]-[[תרכ"ה]], כבר נשמע בין החסידים, אשר אחד האדונים הגבוהים ב[[פטרבורג]] צייר את כ"ק אדמו"ר הזקן בעת אשר ישב בבית האסורים".


עדיין אינו ברור, האם התמונה המקורית צויירה בצבעים, או שמא בעופרת שחורה, כפי שהיא ידועה מן ההדפסים.  
[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב{{הערה|ספר הזכרונות ו[[היום יום]] בתחילת [[שלשלת היחס]]}} שאדמו"ר הזקן היה בנו של רבי [[ישראל ברוך פוזנר]], בנו של רבי [[שניאור זלמן פוזנר]]{{הערה|1=ראה ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן].}}, בנו של רבי [[משה מפוזנא]], בנו של רבי יהודה לייב, בנו של רבי שמואל חריף, בנו של רבי בצלאל חריף, בנו יחידו של המהר"ל מפראג.


הפריט הקדום ביותר הנשמר כיום מהציור המקורי הוא טופס מן ההדפסה הראשונית של התמונה, בפורמט גדול, שנעשתה ע"י ר' שמריה שניאורסאהן. טופס כזה מוצג כעת לפני המבקרים בתערוכת [[ספריית ליובאוויטש]].
לפי הספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פרק א'}} רבי [[משה מפוזנא]] (סב אביו של אדמו"ר הזקן) היה בנו של רבי יהודה מקוואלי{{הערה|בעל "קול יהודה" על [[שולחן ערוך אורח חיים]]}}, שהיה בנו של רבי משה, שהיה בנו של רבי צבי הירש, שהיה הבן של הגאון ר' יוסף יאסקי אב-בית-דין קהילת לובלין (ויש אומרים אב"ד קהילת לבוב), וחתנו של המהר"ל מפראג. אך בשנים האחרונות נכתבו מחקרים המסתפקים אם ניתן לבנות ייחוס למהר"ל דרך הרב יהודה מקוואלי{{הערה|1=לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, ראה הערת הרב שלמה אנגלארד ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13611&pgnum=128 ספר אור ישראל, ל"ג, עמ' קכ"ח והלאה]; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13612&pgnum=102 שם, ל"ד, עמ' צ"ט והלאה].}} {{הערה|ואין אחר דבר המלך כלום. ואע"פ שדברי קדשו של כ"ק אדמור הריי"צ אינם זקוקים לחיזוק וסיוע.}}.


==ניגוניו==
== ציור אדמו"ר הזקן ==
[[קובץ:רבי_שניאור_זלמן.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ציור אדמו"ר הזקן]]


אדמו"ר הזקן חיבר [[עשרת הניגונים|עשרה ניגונים]] והם:
{{ערך מורחב|ערך=[[ציור אדמו"ר הזקן]]}}
*[[אבינו מלכנו (ניגון)|אבינו מלכנו]]
בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא צויר על על ידי האדונים של [[פטרבורג]], בו הוא נראה בגיל המתאים לתקופה זו. על הציור נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת [[תרכ"ב]], את [[אדמו"ר הצמח צדק]] אומר זאת לבנו [[אדמו"ר המהר"ש]].
*[[אלי אתה (ניגון)|אלי אתה]]
*[[ארבע בבות (ניגון)|ארבע בבות]]
*[[בני היכלא (ניגון)|בני היכלא]]
*[[כאיל תערוג (ניגון)|כאייל תערוג]]
*[[לכה דודי (ניגון)|לכה דודי]]
*[[ניגון דבקות ראש השנה (אדמו"ר הזקן)|ניגון דבקות ראש השנה]]
*[[ניגון דבקות שבת (אדמו"ר הזקן)|ניגון דבקות שבת]]
*[[צאינה וראינה (ניגון)|צאינה וראינה]]
*[[קול דודי דופק (ניגון)|קול דודי]]


==משפחתו==
לא ידוע בוודאות אם הציור המקורי צוייר בעופרת שחורה, כפי שהוא ידוע מן ההדפסים או בצבע. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של הציור, בפורמט גדול. נעשה על ידי ר' שמריה שניאורסון והוא שמור כיום ב[[ספריית ליובאוויטש]].
'''אביו:''' [[ברוך (אב אדמו"ר הזקן)|רבי ברוך]]
'''אמו:''' [[רבקה (אם אדמו"ר הזקן)| הרבנית רבקה]]
'''רעייתו:''' [[הרבנית סטערנא]]


'''בניו:'''
==חיבוריו==
*[[אדמו"ר האמצעי|רבי דובער]].
*[[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)]]
*[[חיים אברהם (בן אדמו"ר הזקן)|רבי חיים אברהם]].
*[[אמירה לנכרי (ספר)]]
*[[משה (בן אדמו"ר הזקן)|רבי משה]].
*[[ביאורי הזהר (אדמו"ר הזקן)]]
*[[הלכות תלמוד תורה]]
*[[לקוטי תורה]]
[[קובץ:לקוטי תורה דפוס ראשון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף שער ההדפסה הראשונה של ה[[לקוטי תורה (ספר)|לקוטי תורה]], שנת [[תר"ח]]]]
*[[מאה שערים (ספר)]]
*[[ספר המאמרים (אדמו"ר הזקן)]]
*[[סידור אדמו"ר הזקן]]
*[[ספר התניא]]
*[[פסקי הסידור]]
*[[קונטרס הרב]]
*[[שאלות ותשובות אדמו"ר הזקן]]
*[[שאלות ותשובות הרב]]
*[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]]
*[[תורה אור (ספר)]]
*[[בונה ירושלים]]
*[[מאמרי אדמו"ר הזקן – הקצרים]]
*[[לוח ברכות הנהנין]]


'''בנותיו:'''
==חידושיו ותקנותיו==
*[[פרידא (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית פרידא]].
{{פסקה חסרה}}
*[[דבורה לאה (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית דבורה לאה]].
אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים:
*[[רחל (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית רחל]].
:*[[ספר התניא]] - דרך עבודת ה'.
:*[[סידור אדמו"ר הזקן|נוסח התפילה]] - סידור השווה לכל נפש.
:*[[סכינים מלוטשות]] - ליטוש סכיני השחיטה מב' צדדי הלהב.
:*[[כתב אדמו"ר הזקן|כתב סת"ם]] - צורת [[אותיות]] חדשה המשלבת קבלה והלכה, כידוע הסיפור שהרב המגיד קרא לאדמוה"ז ואמר לו שיש קיטרוג בשמים על כך שיש מחלוקת בין הנגלה והקבלה בנוגע לצורת הסת"ם וביקש ממנו לחבר כתב שיאחד בין הנגלה לקבלה. וכך נוצר הכתב והרב המגיד היה מרוצה מכך.
:*[[חלוקת הש"ס]] - סיום הש"ס מדי שנה על ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.
:*[[מקווה בשיטת אדמו"ר הזקן|תקנת המקוה]] - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.
:*[[מכירת חמץ בערב קבלן|ערב קבלן]] - מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.
:*[[קשר תפילין בשיטת אדמו"ר הזקן|קשר התפילין]] - שיטה מיוחדת בקשירת תפילין של ראש{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כ"ז סעיף י"ז. וראה גם הסיפור על כך בלשמע אזן (מהדורת תשע"ו) עמוד 82.}} ותפילין של יד{{הערה|קצות השולחן סימן ח' סעיף ה' בהגהה.}}.


'''אחיו:'''
==עשרת הניגונים==
*[[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)|רבי יהודה לייב]]
[[קובץ:ארבע בבות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תווי ה[[ניגון ארבע בבות]] מ[[ספר הניגונים]]]]
*[[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|רבי מרדכי]]
{{ערך מורחב|ערך=[[עשרת הניגונים]]}}
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]
מסורת בידי [[חסידי]] חב"ד שאדמו"ר הזקן חיבר בעצמו עשרה [[ניגונים מכוונים]] שסגולה מיוחדת להם - הבאת המנגן אותם להתעוררות תשובה ו[[דביקות]] ה[[נשמה]] באלקות. נוהגים לא לנגן [[ניגונים]] אלו באופן שגרתי כי-אם בעיתים מזומנים או בשעת הכושר. חמשה מתוך עשרת הניגונים אנו יודעים מה הם ושאר הניגונים מיוחסים אליו אך ספק אם הוא בעצמו חיברם.


'''אחותו:'''
#[[אבינו מלכנו (ניגון)|אבינו מלכנו]]
*[[שרה (אחות אדמו"ר הזקן)|הרבנית שרה]]
#[[אלי אתה (ניגון)|אלי אתה]]
#[[ניגון ארבע בבות|ארבע בבות]]
#[[ניגון בני היכלא|בני היכלא]]
#[[כאיל תערוג (ניגון)|כאייל תערוג]]
#[[לכה דודי (ניגון)|לכה דודי]]
#[[ניגון דבקות ראש השנה (אדמו"ר הזקן)|ניגון דבקות ראש השנה]]
#[[ניגון דבקות שבת (אדמו"ר הזקן)|ניגון דבקות שבת]]
#[[צאינה וראינה (ניגון)|צאינה וראינה]]
#[[קול דודי דופק (ניגון)|קול דודי]]


==ראו גם==
==ראו גם==
*[[:קטגוריה:ספרי אדמו"ר הזקן|ספרי אדמו"ר הזקן]]
*[[תניא]]
*[[:קטגוריה:ניגוני אדמו"ר הזקן|ניגוני אדמו"ר הזקן]]
*[[איגוד צאצאי אדמו"ר הזקן]]
*[[האדיטש]]


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*הרב [[שלום דובער לוין]], "[[תולדות חב"ד ברוסיא הצארית]]"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/arum/chabad-russia-czarit/index.htm תולדות חב"ד ברוסיא הצארית]}}, הוצאת [[קה"ת]], [[ניו יורק]], [[תש"ע]]
*[[שטערנא שרה שניאורסון (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה שניאורסון]], '''מגילת חייו של הרב מליאדי''' - תיעוד מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן כפי שנכתב על ידי אשת [[אדמו"ר הרש"ב]] בצעירותה ונאבד במהלך השנים. בשנת [[ת"ש]] נמצאה על ידי אחיינה החורג, הרב שמשון דוב ירושלמסקי שמסרה ל[[אדמו"ר הריי"צ]].
*הרב [[חיים מאיר הילמן]], [[בית רבי (ספר)|'''בית רבי''']].
*מרדכי טיטלבוים, '''הרב מלאדי ומפלגת חב"ד''', [[תר"ע]].
*הרב [[יהושע מונדשיין]], מסע ברדיצ'ב
*הרב [[שניאור זלמן ברגר]], [[תולדות חב"ד בפטרבורג]], פרק ד - אדמו"ר הזקן במאסר
*מאסר וגאולה י"ט כסלו, מוסף מיוחד ב[[שבועון בית משיח]] 207
*סקירה - שולחן ערוך אדמו"ר הזקן (גדולי ישראל ושו"ע אדמוה"ז, כיצד התקבל שו"ע אדמוה"ז בציבור הליטאי), [[שבועון בית משיח]] 1343
*הרב [[חנוך גליצנשטיין]], '''[[ספר התולדות]]''', אדמו"ר הזקן.
*[[שניאור זלמן ברגר]], [[התמים (בית משיח)]] (מוסף ב[[שבועון בית משיח]]). סדרה על תלמידיו הגדולים.
*הרב [[דב טברדוביץ']], '''הלכתא כרב''' - ביאור על הלכות [[שבת]] לדעת אדמו"ר הזקן, [[כפר-חב"ד]].
*ר' אברהם לוי, קונטרס '''כתב חב"ד''' - סקירה ודיוקים בכתב אדמו"ר הזקן. [[מגדל העמק]], [[טבת]] [[תשס"ט]].
*'''הראשון''', הוצאת [[תורת חב"ד לבני הישיבות]], [[תשע"ד]] - 2013.
*[[מנחם זיגלבוים]], אסתלק יקרא - סיפור הסתלקותם של נשיאי חב"ד עמוד 54, [[תשע"ג]]
*הרב [[נחום גרינוואלד]], [http://www.alysefer.com/הרב/ הרב], [[תשע"ה]].
*מתניה אנגלמן, '''דרך חדשה של 'נשמה חדשה'''', [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1992 עמוד 20


* [[בית רבי]]
==קישורים חיצונים==
* [[תולדות אדמו"ר הזקן]]
*הרב [[שלמה יוסף זווין]], [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1582 הרב בעל ה"תניא" - מפעלו הרוחני והספרותי של מייסד חסידות חב"ד, וציוני הדרך של חייו] {{חב"ד בישראל|}}
* במוסף [[התמים]] של [[שבועון בית משיח]], פורסמה סדרה אודות תלמידיו הגדולים.
*רות צוקר [http://chabad.co.il/?template=article&topic=183&article=1618 ניתוח גרפולוגי על כתב היד של אדמו"ר הזקן] - {{חב"ד בישראל}}
 
*[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56570 מסמך היסטורי אודות מעורבתו של אדמו"ר הזקן במלחמת נפוליאון] - בטאון 'סגולה' - אתר {{COL|}}
==קישורים חיצוניים==
*[[מנחם זיגלבוים]] '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71069 200 שנה ליציאת ליאדי תחת אש]''', '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=71197 המלך בשדה והרבי נודד בדרכים]''', [[שבועון בית משיח]], [[אלול]] [[תשע"ב]] - {{אינפו}} {{קישור שבור|כ"ח אייר תשפ"ג}}
 
*[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=106&article=1794 רבי שניאור זלמן מליאדי], ירחון [[שיחות לנוער]] - {{חב"ד בישראל}}
* [http://chabadlibrarybooks.com/16093 ספרו ליקוטי תורה לקריאה והורדה]
* ציון אדמו"ר הזקן באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@50.3549522,34.0072083,3a,75y,97.81h,89.45t/data=!3m6!1e1!3m4!1sK_93ZD9qskuoSAIrtPWVgg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/50°21'16.3%22N+34°00'29.8%22E/@50.354523,34.0104677,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0?hl=iw מיקום]
 
*שאול סילם, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Shayevitz-Silem%20-%203%20Adar%202%205774.pdf דברי ימי אדמו"ר הזקן]''' נדפס כתשורה לנישואי בתו ג' אדר תשע"ד {{PDF|}}
{{סדרה|הקודם=[[מגיד ממעזריטש]]|הבא=[[אדמו"ר האמצעי]]}}
* [[מנחם ברונפמן]], [http://www.alysefer.com/ראיון-עם-אדמור-הזקן/ ראיון מיוחד עם האדמו"ר הזקן – "תרגום" לעברית לטעימה מתשובותיו לחוקריו], [http://www.alysefer.com באתר עלי ספר]
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3562034 6 סרטונים על אדמו"ר הזקן]''' {{וידאו}} {{בית חבד}} קטעי מולטימדיה על אדמו"ר הזקן באתר בית חב"ד
*'''[https://77012.blogspot.com/2022/12/blog-post_57.html 'זכה לגילוי אליהו': מכתב נדיר של המגיד ממעזריטש על אדמו"ר הזקן]''', באתר 'לחלוחית גאולתית' {{לחלוחית|}}


{{אדמו"רי חב"ד|אדמו"ר=הזקן}}
{{סדרה|הקודם=[[המגיד ממזריטש]]{{הערה|כנשיא החסידות הכללית}}|רשימה=[[פורטל:נשיאי חב"ד|נשיאי חב"ד]]|שנה=[[י"ט בכסלו]] [[תקל"ג]] - [[כ"ד בטבת]] [[תקע"ג]]|הבא=[[אדמו"ר האמצעי]]}}
{{אחרונים}}
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אדמו"ר הזקן|*]]
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן|*]]
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד|3]]
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד|3]]
[[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש|ש]]
[[קטגוריה:מגידים|ש]]
[[קטגוריה:אישים בליאדי]]
[[קטגוריה:אישים בליאזנא]]

גרסה אחרונה מ־06:21, 18 בנובמבר 2024

רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'

מייסד חסידות חב"ד
אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך
לידה י"ח באלול ה'תק"ה[1]
ליאזנא
פטירה כ"ד בטבת תקע"ג
פיענא (קבור בהאדיטש)
מקום פעילות רוסיה
רבותיו המגיד ממעזריטש, יששכר בער מליובאוויטש
חיבוריו תניא ושולחן ערוך וליקוטי תורה ותורה אור

רבי שניאור זלמן בורוכוביץ'[2] מליאדי - האדמו"ר הזקן[3] [4], הרב המגיד מליוזנא או בעל התניא והשולחן ערוך[5]), (י"ח באלול ה'תק"ה - כ"ד בטבת ה'תקע"ג), מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש, הוא מייסדה של שיטת חסידות חב"ד והאדמו"ר הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד. חיבר את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד וכתב את "שולחן ערוך הרב".

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

לידתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

שחזור צבעוני על פי ציור אדמו"ר הזקן

הוריו של אדמו"ר הזקן, רבי ברוך פויזנר (מצאצאי המהר"ל מפראג[6]) ורבקה נישאו ביום שישי י"ז באלול שנת תק"ג. במשך כעשרה חדשים לא היו להם ילדים ובעצת רבי יצחק שאול, ידידו של רבי ברוך, נסעו הזוג לבקש את ברכת הבעל שם טוב. בחודש מנחם אב שנת תק"ד הגיעו אל הבעל שם טוב והוא הבטיח להם שתוך שנה יהיה להם בן. רבי ברוך ורבקה נשארו קצת אצל הבעל שם טוב ובסעודת יום ההולדת של הבעל שם טוב בי"ח באלול פנה הבעל שם טוב לרבי ברוך ואמר לו: "למועד הזה ממש אתם חובקים בן".

לפני שעזבו את מז'יבוז', נכנסו אל הבעש"ט לקבל ברכת פרידה. הרבנית רבקה אמרה לבעש"ט שכאשר ה' ימלא את ברכתו הקדושה של הבעש"ט היא תקדיש אותו לתורה ועבודה בדרכו של הבעש"ט. הבעש"ט ברכם, והם נסעו לביתם בשמחה. בדיוק שנה לאחר מכן, ביום רביעי י"ח באלול שנת תק"ה נולד שניאור זלמן, בעיירה קטנה ליד העיירה ליאזנא.

בחודש אדר שנת תק"ה נסע ר' ברוך אל הבעש"ט לבשר לו שברכתו נתקיימה ואשתו נפקדה. הבעש"ט התעניין על זמן הפקידה וכששמע זאת, ציווה את ר' ברוך לחגור אבנט ולברך "שהחיינו" ללא שם ומלכות.

בהמשך נתן לו הבעש"ט הוראות כיצד תנהג האשה בעת ההיריון ואחר הלידה והזהירו שלא לספר לאיש שנולד לו בן ואם ישאלוהו על כך, יאמר באופן סתמי: ה' יעזור.

ביום הכיפורים שנת תק"ו נסע ר' ברוך אל הבעש"ט, וקיבל ממנו סדר איך להתנהג עם הילד. בגיל שנה החל לדבר ובהיותו בן שנתיים הרגישו הוריו כי לילד יש זיכרון ותפיסה בלתי רגילים, וזכר הרבה פרקי תהילים בעל פה.

כשר' ברוך בא לבעש"ט בראש השנה תק"ז, סיפר לו על החלטתו שבח"י אלול הבא, כשבנו יגיע לגיל שלוש, הבעש"ט יגזור לו את שערותיו. בהגיעו לגיל שלוש (בשנת תק"ח) הביאו אותו הוריו ודודתו (אחות אביו - הרבנית דבורה לאה) אל הבעל שם טוב, למז'יבוז'. הבעש"ט הניח לו את פיאותיו, בירכו ברכת כהנים והזהיר את הוריו שיחזרו לביתם מיד ושלא יספרו היכן היו. לשאלת הילד מי היה היהודי שגזז את שערותיו השיבה אמו שזהו היה "סבא".

ילדותו ונעוריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבי שניאור זלמן נחשב לילד מסודר בזמנים ובלימודים. היתה לו הצלחה גדולה בידיעת התורה ואף את הענין הקשה ביותר בתורה הבין לכל פרטיו. בי"ז בכסלו תק"י התקבל רבי שניאור זלמן לשמש החבריא קדישא בעיירה ליאזנא, עד הבר מצווה שלו. בגיל 15 הספיק לסיים את כל הש"ס 3 פעמים. ובגיל 16, באור לי"ז כסלו תקכ"א, התקבל לאחד מחברי ה'חבריא קדישא'[7]. הוא היה בקי בסידור "שער השמים" של השל"ה, והתנהג לפי הנהגות השל"ה.

בגיל שמונה כתב פירוש על התורה שכלל את הפירושים של רש"י, האבן עזרא והרמב"ן. בהיותו בן עשר חלם חלום, בו רבי ראובן בעל-שם (שהיה צדיק נסתר) אומר לו שהוא נתבע לדין. כאשר נכנס לבית הכנסת בליאזנא, רבי ראובן בעל-שם הוליכו לעבר השולחן, והדיינים החלו לומר: "שלושה זקנים אלה, רש"י, האבן עזרא והרמב"ן, תובעים אותך לדין תורה, על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים מלהגות וללמוד בפירושיהם, על ידי פירושך הכלול משלושת הפירושים.", אדמו"ר הזקן נבהל מהדברים, והבטיח שישרוף את פירושו. לאחר פנו אליו הזקנים ובירכו אותו שיחדש חידושי תורה ודרכי עבודה בעבודת ה'.

לאחר שהתעורר התענה אדמו"ר הזקן, ולאחר שחלם בשנית שרף את פירושו[8].

בהיותו בן תשע לקחו אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד תורה אצל הגאון ר' יששכר דב. כשמלאו לרבינו הזקן אחת עשרה שנים, כשנתיים לאחר הגיעו לליובאוויטש, אמר רבי יששכר דב לרבי ברוך שבנו אינו זקוק עוד למלמדים, ור' ברוך לקח אותו לביתו בליאזנא.

בהיותו בן אחת עשרה, החל ללמוד בנוסף לגמרא ופוסקים, ספרי קבלה ומוסר. בנוסף לחיזוק לימודיו, החל לעסוק בפעילות ציבורית. הוא נהג להגיע לשוק בליאזנא, לעודד את היהודים לעזוב את עיסוקם במסחר, שלא כל-כך התפרנסו מהם, ולעבור להתפרנס מעבודת האדמה. משפחות רבות עברו בשיכנועו לעסוק בחקלאות[9].

בר המצווה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחגיגת בר המצווה בשנת תקי"ח, נטלו חלק מגדולי הגאונים של אותו הדור, מוויטבסק, פולוצק ומינסק. אביו של אדמו"ר הזקן רבי ברוך וסבו רבי משה, ערכו אז שבעת ימי משתה, ובכל יום היתה סעודת מצווה בה נאמרו הרבה חידושי תורה. חידושיו של אדמו"ר הזקן עלו על כולם ונכתבו על ידי אחיו ר' יהודה לייב מינוביץ'[10]. כל הגאונים הסמיכוהו והכתירוהו בתארים "גאון" ו"רב תנא הוא ופליג"[11].

זמן קצר אחרי בר-המצוה שלו, נסע לוויטבסק אל דודו רבי יוסף יצחק משריי ושהה שם כמה חודשים. שם, הוא שמע על שיטת החסידות ועל דרך הבעש"ט, אך מבלי לדעת שאלו הם מאמרי הבעש"ט. לאחר זמן סיפר, שכאשר היה אצל דודו, הרגיש כל יום אווירה של עונג יום טוב[12].

נישואיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשהגיע אדמו"ר הזקן לפרקו - בהיותו בן ארבע עשרה - כבר יצא שמו בכל סביבת מגוריו כגאון.

ר' יהודה לייב סגל, שהיה אחד מעשירי ונכבדי העיר ויטבסק, לקחו לחתן לבתו מרת סטערנא.

בתחילה קבעו את זמן החתונה לחודש אלול תקי"ט, אבל אביו של אדמו"ר הזקן - רבי ברוך נסע מביתו בתחילת חודש אלול ולכן דחו את החתונה.

המחותן ר' יהודה לייב סגל דרש לערוך את החתונה בחורף תק"כ, אבל רבי ברוך לא הסכים. אחרי חג הפסח נסע רבי ברוך שוב מביתו וחזר בחודש תמוז, ואז קבע את זמן החתונה ליום שישי, ערב שבת נחמו, י"ב במנחם אב תק"כ.

לאחר החתונה, היה סמוך על שולחן חותנו רבי יהודה לייב סגל בוויטבסק[13].

אחד התנאים שהתנה אדמו"ר הזקן בהסכמתו לשידוך, היה שימסרו לרשותו את חמשת אלפי שקלים הזהב שהובילו עבורו כנדוניה, ושהוא יעשה בהם כחפצו. ואמנם בשנה הראשונה לחתונתו מסר את כל הסכום, בהסכמת רעייתו, עבור משפחות שרצו להתפרנס מעבודתו האדמה. בכסף זה סייע להם לקנות שטחי אדמה, בעלי חיים לציוד חקלאי. בזכות כסף זה הוקמו ישובים גדולים של יהודים עובדי אדמה לאורך נהר הדווינה החוצה את העיר וויטבסק. אדמו"ר הזקן ביקר פעמים רבות בישובים אלו, עורר את היהודים לקבוע עיתים לתורה, והרבה לספר להם סיפורי תורה ואגדות חז"ל[14].

בגיל שמונה עשרה היה בקי בכל התלמוד עם נושאי כליו כולל ספרי הראשונים והאחרונים.

במזריטש[עריכה | עריכת קוד מקור]

למרות שהוא לא נפגש עם הבעש"ט למעט במועד גזיזת שערותיו בגיל 3, התבטא על הבעש"ט שהוא סבו הרוחני: "ר' ברוך ממז'יבוז הוא נכד גשמי לבעש"ט ואני נכד רוחני" ישנם שני אופנים להסביר משפט זה, או שהתכוון דרך מורו הראשון ר' יששכר בער מליובאוויטש שהיה תלמיד הבעש"ט, או דרך מורו העיקרי, המגיד ממזריטש שהיה גם מגדולי תלמידי הבעש"ט[15].

לאחר חג הפסח בשנת תקכ"ד נסע, בהסכמת אשתו, לקיים "הוי גולה למקום תורה"[16].

אחר התלבטות בחר לנסוע למזריטש ללמוד אצל רבי דובער המגיד ממזריטש. שיקולו העיקרי היה, שבווילנה מלמדים כיצד ללמוד וזאת הוא כבר יודע, ואילו במזריטש מלמדים כיצד להתפלל וזאת הוא טרם למד כיצד.

כשהחליט להישאר במזריטש גילה לו המגיד את דברי הבעש"ט - שהוא נשמה חדשה דאצילות בהתלבשות בגופו בגילוי ועבודתו לגלות ולבאר את תורת הבעש"ט באהבת ה' ואהבת ישראל ולגלות את דרך חסידות חב"ד, כי צריכים לאהוב יהודי מפני שהוא יהודי. אדמו"ר הזקן אמר שבמזריטש הוא למד: מה הוא הקב"ה, מה הם ישראל ומהו כוחו של ניגון.

בהיותו במזריטש למד בחברותא עם רבי אברהם המלאך (בנו של המגיד).

לאחר ששהה במזריטש במשך שנה וחצי, חזר לביתו בעיר ויטבסק, והחל לפרסם את שיטת החסידות שיסד הבעש"ט. אדמו"ר הזקן חולל מהפכה בוויטבסק. גם גאוני וויטבסק נפעמו מאוד מגאונותו העצומה. כאשר ראה חותנו, הגביר ר' יהודה לייב סגל, שחתנו 'נתפס' לדרך החסידות, החל לרדת לחייו ולהציק לו. הוא אף לחץ על בתו להתגרש וכשלא הסכימה לגירושין, גירש אותה אביה מביתו.

בגיל עשרים ושתיים - בשנת תקכ"ז, נתמנה אדמו"ר הזקן למגיד העיר ליאזנא.

בגיל עשרים וחמש - בשנת תק"ל, החל בהוראת המגיד לחבר את השולחן ערוך הידוע בשם "שולחן ערוך אדמו"ר הזקן" ו"שולחן ערוך הרב". בשעה שציווה עליו לחבר את השולחן ערוך, עמד המגיד מלוא קומתו, הניח את ידיו על ראשו וברכו בברכת כהנים[17].

בשנת תקל"א, נסע בשליחות חשאית של המגיד ממזריטש אל רבי יוסף כלבו משקלוב.

יסוד חסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – התייסדות חסידות חב"ד

כשחזר אדמו"ר הזקן בפעם הראשונה ממזריטש, הוא סיפר שהרב המגיד גילה לו שאחד מתפקידיו בעולם הזה הוא לגלות את חסידות חב"ד. בשנת תקל"ב, כאשר כבשו הרוסים את כל איזור ויטבסק וליאזנא מידי הפולנים[18], ייסד את שיטת חסידות חב"ד – עבודת ה' בחכמה בינה ודעת[19].

לאחר התפשטות השיטה על ידי אדמו"ר הזקן ועל ידי שליחיו, הצטרפו אליה מאות אברכים צעירים. לימינו של אדמו"ר הזקן בהקמת חסידות חב"ד עמד אחיו רבי יהודה לייב פוזנר. בארבע השנים הבאות התפשטה חסידות חב"ד בקרב מאות בני עלייה נוספים, ולאחר פטירתו של המגיד ממעזריטש ונסיעתו של בחיר התלמידים רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש, כאשר עברה הנהגת החסידות במדינת ליטא לידיו של אדמו"ר הזקן, הצטרפו אלפי משפחות נוספות לחסידות חב"ד והתקשרו לאדמו"ר הזקן, ובשנת תק"מ מנו חסידי חב"ד כ-15,000 משפחות ברחבי רוסיה.

במשך שנה זו - תקל"ב - ניהל תעמולה שהיהודים הגרים בעיר ויטבסק, יעבירו את מושבם מעבר לגבול - למדינת רוסיה[20].

נשיא חסידות חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסתלקות המגיד ממזריטש[עריכה | עריכת קוד מקור]

ציון המגיד ממזריטש, רבו של אדמו"ר הזקן
ערך מורחב – אסיפות תלמידי המגיד

בי"ח בכסלו תקל"ג, ביקש המגיד ממזריטש מתלמידו אדמו"ר הזקן שיעשה מה שביכולתו כדי שבנו רבי אברהם המלאך ימלא את מקומו ובאם הוא לא ירצה, שרבי מנחם מענדל מויטבסק ימלא את מקומו. למחרת, ביום י"ט בכסלו תקל"ג, הסתלק המגיד ותלמידיו הגדולים התפזרו לארצות שונות, בכדי להפיץ את תורת החסידות. רבי אברהם "המלאך" התגורר במדינת וואהלין ורבי מנחם מענדל מוויטבסק התגורר ברוסיה. אדמו"ר הזקן ושאר תלמידי המגיד, מסרו מיד כתב התקשרות לרבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממזריטש.

באותם שנים הייתה ההתנגדות לתורת החסידות בשיא תוקפה ובכדי להתגבר על המתנגדים היתה דרישה לאיש איתן ברוחו שידע לעמוד מולם. לצורך כך ערכו אסיפה בראשות רבי אברהם המלאך והוחלט למנות ועד הנהגה והיו"ר שלו יהיה מוסמך לתת פקודות לכל מרכזי החסידים כפי שימצא לנכון לטובת התפשטות תנועת החסידות. כיו"ר נבחר אדמו"ר הזקן. בתפקיד זה היה אדמו"ר הזקן במשך שלוש שנים בהן נסע רבות על מנת לחזק את תלמידי המגיד, במקומותיהם.

בשנת תקל"ו (1777) ייסד אדמו"ר הזקן את ה'חדרים' בליאזנא לשם התקבצו אברכים צעירים מכל האיזור שהתמידו בלימוד התורה כפי ההדרכה והסדר שהתווה להם אדמו"ר הזקן. בתקופה זו, ככל הנראה, החלה הנהגתו של רבי שניאור זלמן לקבל את הגוון החב"די, שהלך והתחדד עם השנים. תוך תקופה קצרה התפרסם שבשיטת החסידות נולד זרם חדש - הזרם החב"די.

בשנת תקל"ז[21] נסע ר' מנחם מענדל מוויטבסק יחד עם שלוש מאות איש לארץ ישראל. אדמו"ר הזקן התלבט רבות האם להצטרף לנסיעה. בתחילה חשב שלא לנסוע בנימוק ש"על מי אוכל לעזוב את אנ"ש אחינו בני ישראל" וכן דברי המגיד על כך שהבעל שם טוב לא הצליח לעלות לארץ הקודש כי "יש נשמות שצריכין דווקא ארץ ישראל ויש נשמות שצריכין דווקא חוץ לארץ"[22]. ברגע האחרון, לאחר שרבי מנחם מענדל מויטבסק כבר יצא לדרכו, החליט כן להצטרף לנסיעה יחד עם כמה מתלמידיו. הם נסע למוהילוב שם התעכבה שיירתו של רבי מנחם מענדל והודיעו שהוא מבקש להצטרף לנסיעה. רבי מנחם מענדל וגדולי תלמידיו, ניסו לשכנעו שישאר ברוסיה הלבנה ויטול על עצמו את שרביט מנהיגות עדת החסידים. אך אדמו"ר הזקן לא הסכים. רק לאחר שמורו ורבו המגיד התגלה אליו בחלום והורה לו להישאר ואדמו"ר הזקן הסתגר עם רבי מנחם מענדל בחדרו במשך שבוע שלם במשך שעות ארוכות מדי יום, החליט להישאר ברוסיה. לאחר שהשיירה המשיכה בדרכה לארץ ישראל, משם המשיך רבי מנחם מנדל להנהיג את החסידים, באמצעות מכתבים ושד"רים שהגיעו תכופות מארץ ישראל לרוסיה. בזמן הזה הלך האדמ"ר הזקן לשהות במוהילוב.

המעבר לליאזנא[עריכה | עריכת קוד מקור]

באותה תקופה הגיעו לאדמו"ר הזקן הצעות רבנות מהעיר ויטבסק ומליאזנא והוא בחר בליאזנא לאחר שהסכימו לתנאי של אדמו"ר הזקן שהם ידאגו לצרכים הכלכליים שלו, של שלושת אחיו ומשפחותיהם, של האברכים ותלמידי החדרים והחסידים האורחים שמגיעים מרוסיה וליטא. בחודש אלול שנת תקל"ו יצא אדמו"ר הזקן לליאזנא ובחודש שבט שנת תקל"ח הגיע לליאזנא.

באותם ימים כבר הנהיג אדמו"ר הזקן אלפי חסידים, אך עדיין לא נחשב ל"רבי" רשמי. השתוקקותם של חסידיו לדמות של 'רבי' שיהיה לידם בגשמיות - הלכה והתעצמה, והם ביטאו את רצונם בפני רבי מנחם מענדל מוויטבסק. הוא הורה להם במכתב שלמרות היותם מקושרים עמו - הרי שרשאים הם לבקש תבונה וחיזוק מ"הצדיקים והחסידים הרבנים והשלמים.. שכל דבריהם כגחלי אש מועצות ודעת אלוקים", "גדולי העדה מפורסמים בתורה וביראת ה' הנמצאים עמהם במקומות מושבותם". הכוונה הייתה לצדיקים; רבי ישראל מפולוצק (ששהה באותה עת כשד"ר בארצם), רבי יששכר בער מליובאוויטש, "וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן (אדמו"ר הזקן) ד' ישמרם ויה' שמם לעולם. והחוט המשולש וכו'. אשר בע"ה בידם טובם. מרב טוב הגנוז והצפון. להאיר עיניהם ולהחיות, ועצם אמונה ופעולתם אמת".

במכתב זה נתן רבי מנחם מענדל מוויטבסק את האישור לחסידיו ברוסיה, לשאול בעצתם ולהקשיב לדעתם. מצב זה נמשך תקופה מסויימת, כאשר רבי מענדל הוא המנהיג הבלתי מעורער, בעוד שלושת הצדיקים ממלאי מקומו בכל הנושא להוראת דרך ה' ובמתן עצה ותבונה בנושאים רוחניים שונים שעלו על הפרק. עם הזמן חש רבי מנחם מענדל כי למרות מאמציו לנהל את עדת החסידים מרחוק, הרי שיש מחסידיו שכבר החלו לבקש תורה מפי צדיקים שונים במזרח אירופה. היו מהם שדרשו להביא מפולין את 'החוזה' מלובלין ולהעטירו בכתר המנהיגות על עדת החסידים ברוסיה.

כשהבין רבי מענדל שהתופעה הולכת ומתרחבת - החליט למנות את אדמו"ר הזקן למנהיג החסידים ברוסיה.

הנסיעה אל הגאון מווילנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר הסתלקות הרב המגיד ממזריטש, הגבירו המתנגדים את מלחמתם בחסידות. רבי מנחם מענדל מויטבסק ואדמו"ר הזקן נסעו לווילנה בשנת תקל"ד, כדי להיפגש עם הגאון מווילנה, לשכנע אותו שהחסידים לא 'סטו' מדרך התורה, ובכך להביא להפסקת מלחמותיהם של המתנגדים נגד החסידים. אולם הגר"א סירב לקבלם ועזב את וילנה. הוא חזר אליה רק לאחר שאדמו"ר הזקן ורבי מנחם מענדל עזבו את העיר.

וכך כותב אדמו"ר הזקן[23]:

מראשית כזאת הודענו והלכנו אל הגאון החסיד ע"י לביתו להתווכח עימו ולהסיר תלונותיו מעלינו, בהיותי שם עם הרב החסיד מוהר"ר מענדיל האראדאקער זצלה"ה, וסגר הדלת בעדנו פעמיים... וכאשר החלו להפציר בו מאוד חלף והלך לו ונסע מן העיר ושהה שם עד יום נסיעתנו מן העיר...ומלחמת המתנגדים נמשכה במלוא עוזה.

רבי מנחם מענדל ואתו אחדים מתלמידי המגיד, שנוכחו לראות שאינם יכולים להשקיט את מלחמת המתנגדים, החליטו לנסוע לארץ ישראל[24].

ויכוחים עם המתנגדים לתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – הויכוח הגדול במינסק (תקמ"ג)

בחמשת השנים בהן כיהן אדמו"ר הזקן כמסדר הכללי של תנועת החסידות מאז עלייתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק לארץ הקודש ועד שנת תקמ"ג, ערך מספר ויכוחים מול גדולי המתנגדים, כשלצורך כך נסע במיוחד למעוזיהם של המתנגדים לתורת החסידות והוכיח להם את כוחם של החסידים בלימוד תורת הנגלה, ואת צדקת דרכם ושיטתם.

הויכוחים הידועים מבין ויכוחים אלו הינם 'ויכוח שקלוב' ו'הויכוח הגדול במינסק' שנערך בשנת תקמ"ג, בעקבותיהם התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית, ונותרה רק ההתנגדות המפלגתית מצד הקיצוניים שבעדת המתנגדים, שלא היו מוכנים להשלים עם כך שאדמו"ר הזקן ניצח אותם בויכוחים בצורה מוחצת.

התמנותו לרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת תקמ"ו שלח רבי מנחם מענדל מוויטבסק מכתב מיוחד לאדמו"ר הזקן[25] בו הוא מודיע לו ודורש ממנו[26] שהגיע הזמן שיקבל על עצמו את הנהגת החסידים ברוסיה ושיהיה 'רבי' ושלא יתחמק מן המשימה המוטלת עליו ומבטיח לו ברכת הצלחה[27]. בהמשך המכתב הוא מתווה לו את דרכי ההנהגה על פיהם ינהיג את החסידים[28]. באותה תקופה כבר היה אדמו"ר הזקן מנהיג לאלפי חסידים שהסתופפו בצילו וב'חדרים' שלו היו מאות תלמידים גאונים. למרות זאת הוא לא שש לקבל על עצמו את התואר 'רבי', עם כל העול הכרוך בזה. במכתב תשובה כותב אדמו"ר הזקן[29] שנרעד מלשמוע את אשר הוא נמשח להנהיג את החסידים ברוסיה וכותב שכבד עליו התפקיד ולא יוכל לשאתו לבדו[30]. עם זאת לא רצה להמרות את פי רבו והוא הסכים לקבל את התפקיד בתנאי שיעלהו בזכרונו מדי יום ביומו ויברכו בכל הברכות[31]. רבי מענדל'י מצידו שלח גם מכתבים לחסידים ברוסיה שיקבלו על עצמם את הנהגתו ונשיאותו של רבי שניאור זלמן. במכתב נוסף שכתב בשנת תקמ"ח, זמן קצר לפני הסתלקותו הוא משגר את מכתבו האחרון בו הוא מכתיר את רבי שניאור זלמן למנהיג בלעדי ובלתי מעורער של עדת החסידים ברוסיה[32]. בעקבות זאת קיבלו על עצמם קהל החסידים ברוסיה, את נשיאותו של אדמו"ר הזקן.

רק לאחר חמש-עשרה שנה מהסתלקות הרב המגיד, בשנת תקמ"ח קיבל אדמו"ר הזקן על עצמו להיות רבם ומנהיגם הרשמי של החסידים.

עם תנועת ההשכלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשכילים באותו תקופה הצליחו לחדור לווילנה, המרכז התורני הגדול ביותר באותה תקופה, שהיה גם המרכז להתנגדות לחסידות. תלמידי החכמים בווילנה, ובראשם הגר"א, ראו בעין יפה את ההשתלמות בלימודים חיצוניים לצד לימוד התורה, ובפרט בלימוד דקדוק לשון הקודש. המשכילים ניצלו פירצה זו כדי לחדור לשכבות המרכזיות של תלמידי החכמים, ולהעביר את בניהם לחינוך על פי דרכם, שהוביל צעירים רבים ללימודים זרים ביסודיות בברלין ומשם להשכלה. חלק פעיל בכך נטל שמעון ליליינטל (שמעון הכופר), שהתחזה למלמד ירא שמים והעביר ילדים רבים לחינוך בדרך ההשכלה. שמעון ניסה למצוא דרך להשפיע גם על הציבור החסידי, ולשם כך עשה מסע ארוך לרוסיה הלבנה ואף נפגש עם אדמו"ר הזקן, אך התייאש כשנוכח לראות את גודל אמונתם של החסידים והתקשרותם לרבי[33].

ספר התניא[עריכה | עריכת קוד מקור]

כריכת ספר התניא
ערך מורחב – ספר התניא

"ספר התניא" הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך. מסופר, שאדמו"ר הזקן כתב את ספר התניא עם כל התשובות של כל הדורות עד ביאת משיח צדקנו.


בשנת תקל"ב (1772) לאחר שיסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדריך אדמו"ר הזקן את חסידיו ביחידות, בענייני עבודת השם. הוראות אלו רשמו החסידים לעצמם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת תשד"מ כספר "תניא מהדורא קמא"[34]. בשנת תקל"ה (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את ספר התניא ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת תקנ"ה (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. המתנגדים חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים ממנו עם זיופי כפירה מכוונים. כשנודע הדבר לאדמו"ר הזקן החליט להדפיסו בצורה רשמית בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים. בשנת תקנ"ו (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי המגיד ממזריטש; ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן. העותקים הראשונים מספר התניא הגיעו מבית הדפוס לאדמו"ר הזקן ביום כ"ו בכסלו תקנ"ז.

בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף מראשי החסידות, בעקבות האלמנט האינטלקטואלי שבו, אך לאחר שראו שהדבר הביא להוספה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.

לספר התניא מספר כינויים; "לקוטי אמרים" - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן. "ספר של בינונים" - על שם מטרת הספר. "תניא" - על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר. "תורה שבכתב של תורת החסידות" - על שם הדיוק שבכל אות בספר, עד התורה שבכתב של נגלה.

ספר התניא מחולק לחמשה חלקים:

  1. לקוטי אמרים - חלקו הראשון והעיקרי.
  2. שער היחוד והאמונה (או לקוטי אמרים חלק שני) - הסבר שכלי בנושא אחדות השם.
  3. אגרת התשובה - ביאור מהותה של תשובה על פי תורת חסידות.
  4. אגרת הקודש - ליקוט של שלושים ושניים מכתבים מאדמו"ר הזקן.
  5. קונטרס אחרון - ביאוריו של אדמו"ר הזקן במספר סוגיות הנידונות בחלק הראשון 'לקוטי אמרים'.

סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא על ידי אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל, בעקבות כך נוהגים גם לשנן את ספר התניא בעל פה. לספר גם השפעה מכרעת על האמונה היהודית ובעיקר בהסבר חידוש הבעש"ט בדבר ההשגחה פרטית של הקב"ה. כיום נחשב הספר לספר יסוד בעבודת ה' וחסידי חב"ד לומדים בו כל יום קטע, על פי תקנת אדמו"ר הריי"צ, ובמשך שנה מסיימים את כולו.

במהלך השנים נכתבו על התניא עשרות פירושים וביאורים, חלקם על ידי אדמו"ר חב"ד וחלקם על ידי חסידים. נכון להיום (תש"ע) הודפס התניא בלמעלה מחמשת אלפים מהדורות.

מאסריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבצר פטרופבלסקי
ערך מורחב – מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן, מאסרו השני של אדמו"ר הזקן

לאחר התמנותו הרשמית של אדמו"ר הזקן לנשיא חסידות חב"ד ופירסום שיטתו החדשה בעבודת השם, נתקל אדמו"ר הזקן בהתנגדויות רבות. מצד אחד המתנגדים ומצד שני המשכילים. בשנת תקנ"ט (1798) הלשינו המתנגדים על אדמו"ר הזקן שהוא אוסף כסף לטובת הטורקים ששלט אז בארץ, במטרה להפיל את הממשל הרוסי. מטרת אסיפת הכספים הייתה לחיזוק החסידים שבארץ. ביום כ"ד בתשרי אסר שלטון הצאר את אדמו"ר הזקן והוא נידון למוות כמורד במלכות. חמישים ושלושה יום ישב אדמו"ר הזקן במאסר במבצר הפטרופבלי שבפטרבורג, כאשר לבסוף הצליח להוכיח את חפותו. ביום שלישי י"ט בכסלו תקנ"ט לפנות ערב, שוחרר. בזמן שבאו לבשרו על שיחרורו אחז בתהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי".

יום צאתו לחירות, י"ט בכסלו, הפך ל"חג הגאולה" בקרב חסידי חב"ד והוא נחוג עד היום.

מאסרו של אדמו"ר הזקן היה אמור להתרחש שנים רבות לפני כן, אך כשנודע מזה לר' זוסיא מאניפולי, אמר: זוסיא אינו רוצה. ולכן המאסר נדחה עד שנת תקנ"ט[35].

בכ"ד בתשרי שנת תקס"א נאסר אדמו"ר הזקן בשנית, אך בתנאים טובים יותר. עם זאת כתב האישום היה חמור יותר. ממאסר זה שוחרר ביום כ"ז בכסלו (נר שלישי של חנוכה) לגירסה אחת. לגירסה אחרת היה זה ביום כ"ט בכסלו (נר חמישי של חנוכה)[36].

בליאדי[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר מאסרו השני של אדמו"ר הזקן ביקשו השלטונות שהוא יגור בפטרבורג. החסידים שלא התגוררו באזור הצטערו מאוד על המרחק מרבם. באותה תקופה משל בפטרבורג הנסיך ליובאמירסקי שרצה לפגוש את אדמו"ר הזקן. אחד החסידים סיפר לנסיך בגדולת אדמו"ר הזקן, את ההערצה שחשים כלפיו אלפי אנשים ואת הצער של החסידים מהחלטת השלטונות שאדמו"ר הזקן יגור בפטרבורג.

כשנפגשו ליובאמירסקי ואדמו"ר הזקן, אמר לו שאם יסכים להתיישב באחת מהעיירות שתחת חסותו, הוא יפעל אצל השלטונות שיסיכמו לכך. אדמו"ר הזקן הסכים להתיישב בעיירה ליאדי והנסיך ציווה שיבנו בתים לאדמו"ר הזקן ולחסידיו.

ביום שישי, ערב שבת נחמו, י"ד במנחם אב תקס"א הגיע אדמו"ר הזקן עם חמשת אלפים חסידים והתיישב בליאדי. מאז רווח לאדמו"ר הזקן ולחסידים מהמתנגדים והם חיו חיים של קורת רוח. עבודתו של אדמו"ר הזקן בעסקנות הכלל התפשטה בכל רחבי רוסיה הלבנה ואוקראינה ובתקופה זו התווספו עשרות אלפי חסידים[37].

מלחמת נפוליאון[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – מלחמת נפוליאון

עם פרוץ מלחמת נפוליאון נגד הממלכה הרוסית, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני החסידים, שאם נפוליאון ינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. אשר על כן עשה אדמו"ר הזקן את כל אשר לאל ידו לסייע לצבא הרוסי, ומיד לאחר שצבאו של נפוליאון פלש לרוסיה ביום י"ד תמוז שנת תקע"ב (1812 למניינם) - שלח אדמו"ר הזקן כמה מהחסידים על מנת שייצאו לבצע משימות ריגול עבור הצבא הרוסי במפקדות הצבא הצרפתי (והמפורסם שבין החסידים שיצאו לרגל היה הרב משה מייזליש).

אדמו"ר הזקן פנה באיגרת קודש אל כל היהודים ברוסיה וביקש מהם שיעמדו לעזר ושיסייעו לממשלה הרוסית בכספם, בעבודתם ובכל אשר להם. אדמו"ר הזקן סיים את איגרתו במשפט, וזה לשונו; "ואתם אל ירך לבבכם ואל תשימו לב להניצחונות הזמניות של השונא כי הניצחון הגמור יהיה על צד מלך רוסיא".

אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר ליאדי, וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אולם כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, ציווה אדמו"ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית, היה זה ביום השישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח אלול שנת תקע"ב. אדמו"ר הזקן יחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים עזבו בבהילות רבה את העיר ליאדי שהייתה נמצאת בסכנת פלישה מיידית של צבא נפוליאון.

בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, את מיטותיהם ושולחנותיהם ואף את עמוד התפילה (סטענדער) הקבוע עקרו מהמקום. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים זוג נעלי-בית בלויים, אדמו"ר הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.

זמן קצר לאחר עזיבתו של אדמו"ר הזקן את העיר ליאדי הגיע לשם נפוליאון עצמו יחד עם חיילי צבא צרפת, הוא מיהר אל מקום ביתו של אדמו"ר הזקן, וכשראה שהבית עולה בלהבות הורה לחייליו לכבות את הדליקה, אבל מפאת גודלה של האש שהתפשטה במקום חייליו לא יכלו לגשת לבית. כאשר ראה נפוליאון כי מביתו של אדמו"ר הזקן לא יוכל להציל דבר, פנה לתושבי העיר ליאדי וביקש מהם שיביאו לו איזה דבר מאדמו"ר הזקן כדוגמת: מטבע, כלי מסויים וכדומה. נפוליאון הבטיח לשלם הון תועפות למי שיביא חפץ מסויים ששייך לאדמו"ר הזקן, אך הם לא מצאו דבר.

במשך מאה וארבעים יום היו אדמו"ר הזקן ושלוש מאות המשפחות מטולטלים בדרך קשה כאשר הם מלווים באנשי צבא רוסיים, עד אשר הגיעו לכפר פייענא שם מצאו מרגוע לנפשם. כאשר הגיעו לכפר פייענא נתבשרו משפחות החסידים כי דבריו של אדמו"ר הזקן אכן נתקיימו ונתגשמו וצבאו של נפוליאון החל לנחול מפלות וכפי שכותב אדמו"ר האמצעי, וזה לשונו: "ובי"ט כסלו שמענו שהיתה מפלה להשונא סמוך לקרסנא ומבריחים אותו ככלב, והיינו אך שמחים כי נתקיים הכל לא נפל דבר וחצי דבר..."

כאשר אדמו"ר הזקן עזב את העיר ליאדי, העתיקה ממלכת חסידות חב"ד את בירתה מהעיר ליאדי למקום מושבה החדש בעיירה ליובאוויטש שבה התיישב לאחר כשנה אדמו"ר האמצעי בנו וממשיך דרכו.

הסתלקותו[עריכה | עריכת קוד מקור]

אוהל אדמו"ר הזקן המשופץ בהאדיטש (תשנ"ד)
ציון אדמו"ר הזקן מבפנים

ימים אחרונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום שישי ח' בטבת תקע"ג הגיע אדמו"ר הזקן לכפר פיענא[38], שם נודע לו על חורבן רוסיה הלבנה[39]. ביום חמישי כ"א בטבת שנת תקע"ג התפלל אדמו"ר הזקן את תפילת הערבית האחרונה שלו[40].

בני אדמו"ר הזקן היו מספרים שתפילה זו הייתה "בדעה צלולה ומיושבת ובדביקות נפלאה". לפני הסתלקותו אמר: "זה שיאחז ב"ידית" שלי אעשה לו טובה בעלמא דין ובעלמא דאתי"[41].

עוד אמר[42]: "ההעברה מעולם זה לעולם הבא הוא דבר נקל ואינו תלוי אלא בהמעביר, יש מי שהוא גוסס כמה זמן כנראה שהמעביר שלו הוא מהמתעוללים, יש מי שהוא גוסס רגעים אחדים כנראה שהמעביר שלו הוא מן השלוחים הטובים, והחייב את ההסתלקות מן הגוף הוא תלוי מזמן החיים בגוף, ופירש הכתוב טוב מותי מחיי, שהטוב והחיים אחר המות הוא מחיי הגוף לפי אופן החיים בהיות הנשמה בגוף, ומזה הוא התרגשותי.

רגעים לפני הסתלקותו כתב אדמור הזקן על פתקא את הדרוש הנפש השפלה: "נפש השפלה באמת לאמיתו בשרשה עבודתה היא תורה גשמית"[43].

אדמו"ר הזקן הורה לסגור את החדר בו הוא שוכב ושיכניסו רק מי שרוצה להתפלל, ובאם יזדמנו לשם שני אנשים יהודים המזלזלים ביהדותם - שישתדל בעל הבית להפחידם ולהחזירם בתשובה. בשכר זאת הבטיח הרבי אריכות ימים לבעל הבית (הגוי)[44].

ההסתלקות[עריכה | עריכת קוד מקור]

במוצאי שבת פרשת שמות, כ"ד בטבת תקע"ג, מיד[45] לאחר ערבית והבדלה על קפה[46], בשעה 22:22 - הסתלק.

מקום מנוחתו - האדיטש[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – אוהל אדמו"ר הזקן
ערך מורחב – האדיטש

בכפר פיענא לא היה בית קברות יהודי, לכן הובילו את אדמו"ר הזקן למחרת במזחלת שלג, לעיירה האדיטש במרחק של כ300 ק"מ שם היה בית עלמין יהודי[47].

כשהובילו את אדמו"ר הזקן לקבורה בהאדיטש, נעצרה העגלה באמצע הדרך והיה נראה שאדמו"ר הזקן הגביה את עצמו וכאילו שוכב באויר. המלווים נבהלו מאוד ואז הם שמו לב שחיה טמאה נכנסה תחת העגלה. הם גירשו אותה ואדמו"ר הזקן חזר לשכב כמקודם.

אדמו"ר הזקן הובא למנוחות בבית העלמין היהודי בהאדיטש ומאוחר יותר נבנה על מקום הקבר אוהל.

לאחר הקבורה עבר אדמו"ר הצמח צדק לגור בהאדיטש, ליד הציון הקדוש.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

יחוסו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ייחוס אדה"ז מגיע למהר"ל מפראג שהוא עצמו מיוחס עד רב האי גאון בנו של רב שרירא גאון בנו של רב חנינא גאון שהם ממשפחת ראשי הגולה והנשיאים עד מלכי יהודה ודוד המלך[48].

אדמו"ר הריי"צ כותב[49] שאדמו"ר הזקן היה בנו של רבי ישראל ברוך פוזנר, בנו של רבי שניאור זלמן פוזנר[50], בנו של רבי משה מפוזנא, בנו של רבי יהודה לייב, בנו של רבי שמואל חריף, בנו של רבי בצלאל חריף, בנו יחידו של המהר"ל מפראג.

לפי הספר בית רבי[51] רבי משה מפוזנא (סב אביו של אדמו"ר הזקן) היה בנו של רבי יהודה מקוואלי[52], שהיה בנו של רבי משה, שהיה בנו של רבי צבי הירש, שהיה הבן של הגאון ר' יוסף יאסקי אב-בית-דין קהילת לובלין (ויש אומרים אב"ד קהילת לבוב), וחתנו של המהר"ל מפראג. אך בשנים האחרונות נכתבו מחקרים המסתפקים אם ניתן לבנות ייחוס למהר"ל דרך הרב יהודה מקוואלי[53] [54].

ציור אדמו"ר הזקן[עריכה | עריכת קוד מקור]

ציור אדמו"ר הזקן
ערך מורחב – ציור אדמו"ר הזקן

בשנת תקנ"ט, כשהיה אדמו"ר הזקן במאסר, הוא צויר על על ידי האדונים של פטרבורג, בו הוא נראה בגיל המתאים לתקופה זו. על הציור נודע על ידי חסיד ששמע, בשנת תרכ"ב, את אדמו"ר הצמח צדק אומר זאת לבנו אדמו"ר המהר"ש.

לא ידוע בוודאות אם הציור המקורי צוייר בעופרת שחורה, כפי שהוא ידוע מן ההדפסים או בצבע. הפריט הקדום ביותר הנשמר מהציור המקורי הוא טופס מההדפסה הראשונית של הציור, בפורמט גדול. נעשה על ידי ר' שמריה שניאורסון והוא שמור כיום בספריית ליובאוויטש.

חיבוריו[עריכה | עריכת קוד מקור]

דף שער ההדפסה הראשונה של הלקוטי תורה, שנת תר"ח

חידושיו ותקנותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הזקן היה פורץ דרך לא רק בתחום החסידות, אלא גם בתחום ההלכה והמנהג. מלבד השולחן ערוך שחיבר, הנהיג אדמו"ר הזקן מספר תקנות וחידושים:

  • ספר התניא - דרך עבודת ה'.
  • נוסח התפילה - סידור השווה לכל נפש.
  • סכינים מלוטשות - ליטוש סכיני השחיטה מב' צדדי הלהב.
  • כתב סת"ם - צורת אותיות חדשה המשלבת קבלה והלכה, כידוע הסיפור שהרב המגיד קרא לאדמוה"ז ואמר לו שיש קיטרוג בשמים על כך שיש מחלוקת בין הנגלה והקבלה בנוגע לצורת הסת"ם וביקש ממנו לחבר כתב שיאחד בין הנגלה לקבלה. וכך נוצר הכתב והרב המגיד היה מרוצה מכך.
  • חלוקת הש"ס - סיום הש"ס מדי שנה על ידי כל קהילה וקהילה מקהילות חב"ד.
  • תקנת המקוה - פתרון הלכתי המקל על הטבילה במעיין.
  • ערב קבלן - מכירת החמץ לנכרי בערב הפסח באמצעות 'ערב קבלן'.
  • קשר התפילין - שיטה מיוחדת בקשירת תפילין של ראש[55] ותפילין של יד[56].

עשרת הניגונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תווי הניגון ארבע בבות מספר הניגונים
ערך מורחב – עשרת הניגונים

מסורת בידי חסידי חב"ד שאדמו"ר הזקן חיבר בעצמו עשרה ניגונים מכוונים שסגולה מיוחדת להם - הבאת המנגן אותם להתעוררות תשובה ודביקות הנשמה באלקות. נוהגים לא לנגן ניגונים אלו באופן שגרתי כי-אם בעיתים מזומנים או בשעת הכושר. חמשה מתוך עשרת הניגונים אנו יודעים מה הם ושאר הניגונים מיוחסים אליו אך ספק אם הוא בעצמו חיברם.

  1. אבינו מלכנו
  2. אלי אתה
  3. ארבע בבות
  4. בני היכלא
  5. כאייל תערוג
  6. לכה דודי
  7. ניגון דבקות ראש השנה
  8. ניגון דבקות שבת
  9. צאינה וראינה
  10. קול דודי

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצונים[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"ר הזקן
קטגוריות בנושא אדמו"ר הזקן
משפחת אדמו"ר הזקן
חסידים מתקופת אדמו"ר הזקן
ספרי אדמו"ר הזקן
ניגוני אדמו"ר הזקן
הקודם:
המגיד ממזריטש[58] 		נשיאי חב"ד
י"ט בכסלו תקל"ג - כ"ד בטבת תקע"ג 		הבא:
אדמו"ר האמצעי
אחרונים
חכמי יהדות אשכנז רבי משה איסרליש • רבי שלמה לוריא • רבי מרדכי יפה • רבי יהושע פלק כץ • רבי שמואל אליעזר איידלס • רבי יואל סירקיש • רבי שבתי כהן • רבי דוד הלוי סגל • רבי אברהם אבלי גומבינר • רבי יעקב יהושע פלק • רבי אריה לייב גינצבורג • רבי נתנאל וייל • רבי יוסף תאומים • רבי יחזקאל לנדא • הגאון מווילנא • אדמו"ר הזקן • רבי יהודה לייב מינוביץ' • רבי אריה לייב הלר • רבי יצחק מאיר אלתר • רבי אברהם דנציג • רבי יעקב לורברבוים • רבי עקיבא איגר • אדמו"ר האמצעי • החת"ם סופר • רבי נחמיה בירך מדוברובנה • אדמו"ר הצמח צדק • רבי שניאור זלמן פרדקין • רבי שלמה קלוגר • אדמו"ר המהר"ש • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין • רבי שלום מרדכי שבדרון • רבי ישראל מאיר הכהן • אדמו"ר הרש"ב • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי יוסף רוזין • אדמו"ר הריי"צ • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער לייבוביץ' • רבי אברהם ישעיהו קרליץ • רבי משה פיינשטיין • כ"ק אדמו"ר שליט"א
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי שמואל די מדינה • רבי אברהם די בוטון • רבי יוסף קורקוס • רבי יהודה רוזאניס • רבי חיים בנבנישתי • רבי אפרים נבון • רבי שלום מזרחי שרעבי • רבי יחיא צאלח • רבי חיים יוסף דוד אזולאי • רבי מרדכי כרמי • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי חיים פלאג'י • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדד
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני • רבי בצלאל אשכנזי • רבי יוסף מטראני • רבי לוי בן חביב • הרב יוסף חיים זוננפלד • רבי אברהם יצחק קוק • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק אייזיק הרצוג • הרב צבי פסח פרנק • רבי שלמה זלמן אוירבך • רבי אליעזר יהודה וולדנברג • הרב מרדכי אליהו • הרב יוסף שלום אלישיב • הרב עובדיה יוסף • הרב שמואל וואזנר • הרב נסים קרליץ


עץ משפחת אדמו"רי חב"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית סטערנא
 
 
 
שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שיינא
 
דובער - אדמו"ר האמצעי
 
חיים אברהם
 
משה
 
פריידא
 
דבורה לאה
 
רחל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
?
 
שפרה
 
אליהו
 
שלום שכנא אלטשולר
 
 
אברהם שיינס
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם נחום
 
ברוך
 
שרה
 
ביילא
 
 
דבורה לאה
 
ברכה
 
מנוחה רחל
 
חיה שרה
 
אסתר מרים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית חיה מושקא
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברוך שלום
 
יהודה לייב
 
חיים שניאור זלמן
 
ישראל נח
 
יוסף יצחק
 
יעקב
 
 
ראדע פריידא
 
דבורה לאה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרבנית שטערנא
 
 
 
שמואל - אדמו"ר המהר"ש
 
 
 
הרבנית רבקה
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי יצחק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן אהרן
 
 
אברהם סנדר
 
מנחם מענדל
 
דבורה לאה
 
חיה מושקא
 
ברוך שניאור זלמן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב
 
 
 
הרבנית שטערנא שרה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי לוי יצחק
 
הרבנית חנה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ
 
 
 
הרבנית נחמה דינה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דובער
 
ישראל אריה לייב
 
 
 
 
 
 
חנה
 
 
 
 
שיינא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א
 
 
חיה מושקא
 
 
 
בית רבי
הבעל שם טוב - המגיד ממזריטש
משפחת אדמו"ר הזקן זקניו/זקנותיו: שניאור זלמן · אברהם · ברוך בטלן · רחל | הורים: ישראל ברוך · רבקה | חמיו: יהודה ליב | אשתו: סטערנא | אחים/יות: יהודה לייב · מרדכי · משה · שרה | גיסים/ות: ישראל קאזיק · עקיבא פרדקין | בנים/ות: דובער · חיים אברהם · משה · פריידא · דבורה לאה · רחל | חתנים/כלות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם שיינס | שיינא · שפרה
משפחת אדמו"ר האמצעי הורים: שניאור זלמן · סטערנא | אשתו: שיינא | חמיו: ר' יעקב מינוביץ' | אחים/יות: חיים אבהם · משה · פרידא · דבורה לאה · רחל | גיסים/ות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם | בנים/ות: מנחם נחום · ברוך · שרה · ביילא · חיה מושקא · דבורה לאה · ברכה · מנוחה רחל סלונים · חיה שרה · אסתר מרים | חתנים/כלות: יקותיאל זלמן ולס · מנחם מענדל · יעקב ישראל טברסקי · יונה מז'יטומיר · יעקב כולי סלונים · אהרן אלכסנדרוב · שרה פריידא · אהרן זסלבסקי
משפחת אדמו"ר הצמח צדק הורים: שלום שכנא אלטשולר · דבורה לאה | אשתו: חיה מושקא | חמיו: דובער חמותו: שיינא | אחים/יות: דבורה | גיסים/ות: חיים חייקיל | בנים/ות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · שמואל · ראדע פריידא · דבורה לאה | חתנים/כלות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ · לוי יצחק מסיראטשין
משפחת אדמו"ר המהר"ש הורים: מנחם מענדל · חיה מושקא | אשתו: רבקה (בזיווג ראשון: שטערנא) | חמיו: אהרון אלכסנדרוב חמותו: חיה שרה (בזיווג ראשון: חמיו: חיים שניאור זלמן) | אחים/יות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · ראדע פריידא · דבורה לאה | גיסים/ות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ | בנים/ות: שניאור זלמן אהרן · שלום דובער · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | חתנים/כלות: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין
משפחת אדמו"ר הרש"ב הורים: שמואל · רבקה | אשתו: שטערנא שרה | חמיו: אדמו"ר יוסף יצחק | חמותו: חנה | אחים/יות: שניאור זלמן אהרן · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | בנים: יוסף יצחק | גיסים: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | כלות: נחמה דינה
משפחת אדמו"ר הריי"צ הורים: שלום דובער · שטערנא שרה | אשתו: נחמה דינה | חמיו: אברהם שניאורסון חמותו: יוכבד שניאורסון | בנות: חנה · חיה מושקא · שיינא | חתנים: מנחם מענדל שניאורסון · שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין | נכדים: שלום דובער גוראריה
משפחת אדמו"ר שליט"א הורים: לוי יצחק שניאורסון · חנה שניאורסון | אשתו: חיה מושקא | חמיו: יוסף יצחק | חמותו: נחמה דינה | אחים: דובער שניאורסון · ישראל אריה לייב שניאורסון (מרק גוראריה) | גיסים/ות: שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין · חנה · שיינא · גניה שניאורסון

הערות שוליים

  1. ↑ בספר בית רבי מביא שנולד בי"ז כסלו תק"ז, או ט"ז כסלו תק"ח, אבל על פי מסורת חב"ד, נולד בי"ח אלול תק"ה
  2. ↑ נקרא כך על שם אביו "ברוך", כמקובל באתה תקופה, להוסיף לשם הפרטי את שם האב כ'שם משפחה'
  3. ↑ במקור באידיש דעֶר אַלטעֶר רבי
  4. ↑ היה מכונה גם דער ליטוואק. בעקבות אמירתו של המגיד ממזריטש לתלמידיו על אדמו"ר הזקן "הגאון הליטאי".
  5. ↑ כינוי זה דבק בו בעקבות תפוצת ספריו המרכזיים התניא והשולחן ערוך. הרבי מרבה להשתמש בכינוי זה ובהזדמנות מסויימת אף הסביר את עניינו: "בעל התניא" - פוסק בפנימיות התורה, ו"בעל השולחן ערוך" - פוסק בנגלה דתורה. כמו כן, קיים קשר נוסף בין שני הספרים: ארבעת חלקי ה"תניא" הם כנגד ארבעת חלקי שולחן ערוך הרב.
  6. ↑ למהר"ל מפראג היה בן יחיד - רבי בצלאל חריף שנולד בשנת ה'שט"ז ונפטר בשנת ה'ש"פ. בנו ר' שמואל היה ראש קהילת פראג ונפטר בשנת ה'תט"ו. בנו ר' יהודה ליב היה אב"ד בקהילת קאווילי. בנו ר' משה מפוזנא (מחבר הספר "קול יהודה" על השולחן ערוך). בנו ר' שניאור זלמן פוזנר, סבו של אדמו"ר הזקן. בנו ר' ישראל ברוך פוזנר היה אביו של אדמו"ר הזקן. ראו גם קובץ אור ישראל מחודש כסלו תשס"ד וקובץ "מאסף ישורון" ג' באלול תשנ"ז עמוד תרע"ט.
  7. ↑ ראה בית רבי פרק א', והדיונים בהערות שם.
  8. ↑ רשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, בטאון חב"ד גיליון 19-20.
  9. ↑ ספר השיחות תש"ה עמוד 78
  10. ↑ רבי יצחק אייזיק מוויטבסק סיפר, שנמצאו אצלו שלושה כרכים כתב יד שהעתיק מתוך כתבי רבי יהודה לייב - אחיו של אדמו"ר הזקן, תשובותיו של אדמו"ר הזקן על כל השאלות מהגאונים שהיו נוכחים בחגיגות הבר מצווה שלו.
  11. ↑ תארים אלו נרשמו בפנקס ה'חבריא קדישא' בתור זכרון לדורות.
  12. ↑ ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק א'
  13. ↑ ספר השיחות קיץ ה'ש"ת עמוד 79
  14. ↑ שיחות תש"ה עמוד 131
  15. ↑ ספר הזכרונות בתחילתו
  16. ↑ אבות ד, יד.
  17. ↑ התמים עמוד עב[דרושה הבהרה]
  18. ↑ חסידות חב"ד יכלה להיווסד רק ברוסיה, ראה שיחת הרבי, י"ב תמוז תשי"ג.
  19. ↑ שיחות תש"ט עמוד 293, שלשלת היחס - אדמו"ר הזקן
  20. ↑ שלשלת היחס
  21. ↑ שלשלת היחס
  22. ↑ אגרות קודש (אדמו"ר הזקן) חלק א' עמוד רב. במכתבו לרבי ישראל מפולוצק
  23. ↑ אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לד
  24. ↑ בית רבי[דרוש מקור]
  25. ↑ בפתיחת המכתב מופיעים שבחים שלא נמצאו כדוגמתם בשאר מכתביו: "אור זרוע לצדיק הולך ואור, טל אורות טלו לישראל. יפרח כשושנה ושרשיו כלבנון, ממנו פרי נמצא, כל מוצאו מצא חיים ושלום, ה"ה כבוד אהובנו ידיד ה' וידיד נפשי רחימא דלבאי הרב המאור אור המופלא ואוצר נחמד בנוה חכם בעוז לאלהים זה סיני כק"ש מוהר"ר שניאור זלמן נ"י".
  26. ↑ "ולא באתי כי אם בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים, להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם, כי נר מצוה ותורה אור והולך ואור עד נכון היום, ואינם צריכים לנביא וחוזה, כי לא נביא וחוזה אנכי, וה' אור לו. רק חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'".
  27. ↑ "לך בכוחך זה והושעת את ישראל להכביד עליהם עול תורה ומצוות. וממילא יקויים בהם כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכו'".
  28. ↑ "ועיקר להרחיקם מנימוסי הגויים ומחוקותיהם הרחק מאד, ובל יטמאו בכל אלה קרינן ביה שהוא עיקר, והיא התחלת הטומאה והמשכת הקליפות, כמבואר במכתבי הארוך. אור חיים למעלה למשכילים. ולא הייתה כוונתי שילכו בגדולות ונפלאות מתאם, כי אם להרחיב את לב הקורא להתרחק מאוד מטומאת הגוים".
  29. ↑ בשנת תקמ"ח, כארבעה חודשים לפני הסתלקות רבי מנחם מענדל
  30. ↑ "ישא ברכה מאת ה'. העולה להר ה' והקם במקום קדשו הרי הוא כבוד קודש אדמו"ר נפשי קשורה בנפשו. איש אלקים וכו' וכו' מורינו ורבינו הרב ר' מנחם מענדיל שיחי' נצח בעיר הקודש טבריה תבנה ותכונן. אחר דרישת שלום כבוד קדושתו כמשפט לאוהבי שמו.
    הנה שמעתי וחיל ורעדה אחזוני מקול הקורא דברי כבוד קדושתו יאיר נרו במכתבו לאנ"ש החביבים שיחיו נצח. שאותי בחר ומשח להיות לרועה נאמן ולמנהל ומורה צדק לצאן קדשים; יהפוך נא בזכותי מורנו ורבינו יאיר נרו כי אין ביכלתי. מי אנכי אשר עמס עלי המשא הקדושה הזאת איכה אשא לבדי."
  31. ↑ אבל ל[ה]מרות חפץ קדשו גם כן לא אוכל, אשר על כן אך בזאת נאות לו אשר מדי יום ביומו יעלה אותי על זכרונו ולהעלותם איש על מחנה"ו ואיש על דגל"ו. ומיום זה והלאה שאקבל תשובת קדשו עם ברכותיו ברכת מורי"ם י"נ מן אז והלאה אשא על הכתף המשא הקדושה. ומי שהשלום שלו ישים עלינו שלום ואהבה ואחוה וריעות ויהיה לבבם עם לבבי כאשר לבבי עם לבבם".
  32. ↑ .. כולכם חייבין בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים.. שהשליך נפשו אחר גוו לכתת רגליו לדרוש את ד', ונעשה עפר תחת רגלי צדיקים לשמוע דבר ד' היקר בעיניו".
  33. ↑ הרבי הריי"צ, רשימת דברי ימי אדמו"ר הזקן, עמ' לב ואילך, קה"ת, תשע"א
  34. ↑ בהוראת הרבי
  35. ↑ מובא בספר פדה בשלום עמוד 83
  36. ↑ על שני התאריכים כותב הרבי: "ויש לומר דבשניהם היו עניני גאולה (גם כפשוטם)". בכרם חב"ד פירסם הרב יהושע מונדשיין מסמכים מהם עולה שבכ"ז בכסלו יצא אדמו"ר הזקן מן הכלא למאסר בית ובכ"ט בכסלו שוחרר לחלוטין.
  37. ↑ על פי קונטרס לימוד החסידות עמ' 12-13
  38. ↑ מיקום הכפר במפות גוגל, תמונת הכפר באתר panoramio.com
  39. ↑ ישנה גרסא שאף על כיבוש מוסקבה בידי נפוליון, ויש מכחישים[דרוש מקור].
  40. ↑ ראו בהרחבה אודות כל המאורעות סביב ההסתלקות בספר 'המסע האחרון' של הרב יהושע מונדשיין ובכתבה השבוע האחרון, שבועון כפר חב"ד גליון 1891 עמוד 36.
  41. ↑ ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ) תרצ"ט, עמוד 338. בהמשך כותב אדמו"ר הריי"צ ש"יש על פתגם זה שמונה פירושים מאדמו"ר הצמח צדק" והוא מביא את אחד הפירושים.
  42. ↑ מופיע ברשימה של אדמו"ר הריי"צ, ששמע מאביו, אדמו"ר הרש"ב
  43. ↑ ליקוטי דיבורים חלק ג'-ד', ליקוט לב בסופו
  44. ↑ מרשימותיו של הרב עזריאל זעליג סלונים - 'מגדל עז' עמוד קעד-ה. משמו של השד"ר ר' יחיאל היילפרין שראה בפנקס העיר האדיטש. בספר שבחי הרב מוזכר שסגרו את החדר, אך לא צויין שהיה זה בציוויו של אדמו"ר הזקן.
  45. ↑ על פי אגרת אדמו"ר האמצעי, חורף תקע"ג. אגרות קודש (אדמו"ר האמצעי) ע' רלד
  46. ↑ בה הבדיל הרבי הזקן על קפה שנשפך לו כמה פעמים במהלך ההבדלה ("לקט הליכות ומנהגי שבת קודש" (קה"ת תשנ"ו) פרק י' עמוד 63).
  47. ↑ במהלך המסע עמדה העגלה למנוחה בפונדק, ושודדים שהיו במקום תכננו לחטוף את העגלה. בדרך נס שמעו המלווים את תוכניות השודדים ומיהרו להבריח את העגלה.
  48. ↑ ראה בזה גם מאמר הרב שלום דובער וולפא
  49. ↑ ספר הזכרונות והיום יום בתחילת שלשלת היחס
  50. ↑ ראה במבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן.
  51. ↑ פרק א'
  52. ↑ בעל "קול יהודה" על שולחן ערוך אורח חיים
  53. ↑ לבירור שלשלת יחוסו של הגה"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא, ראה הערת הרב שלמה אנגלארד בספר אור ישראל, ל"ג, עמ' קכ"ח והלאה; שם, ל"ד, עמ' צ"ט והלאה.
  54. ↑ ואין אחר דבר המלך כלום. ואע"פ שדברי קדשו של כ"ק אדמור הריי"צ אינם זקוקים לחיזוק וסיוע.
  55. ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן כ"ז סעיף י"ז. וראה גם הסיפור על כך בלשמע אזן (מהדורת תשע"ו) עמוד 82.
  56. ↑ קצות השולחן סימן ח' סעיף ה' בהגהה.
  57. ↑ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית
  58. ↑ כנשיא החסידות הכללית
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=רבי_שניאור_זלמן_מליאדי_(אדמו%22ר_הזקן)&oldid=721767"