מידותיו של מלך המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף
(אני לא שלם כלל עם הערך המוזר הזה אבל בכל זאת קצת..) |
|||
| (32 גרסאות ביניים של 17 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
כתבי ה[[רמב"ם]] וספרי ה[[נביאים (חלק)|נביאים]] וה[[כתובים]] המתארים את זמן [[הגאולה]]. מתארים את [[מלך המשיח]] עם '''מידות''' מיוחדות שייאפיינו אותו. | |||
=== '''חכמה''' === | |||
מלך המשיח יהיה בעל [[חכמה]] יותר מ[[שלמה המלך]]{{הערה|1=[[רמב"ם]] הלכות תשובה פ"ט הלכה ב'.}}. | |||
== | === '''ענווה''' === | ||
[[מלך המשיח]] יהיה [[ענווה|עניו]] גדול. זאת למרות שיהיה בתכלית הרוממות, וכמו שכתוב{{הערה|1=ישעיה י"א ב'.}} ונחה עליו רוח ה'. וילמד תורה עם [[האבות]] ו[[משה רבינו]]. ולמרות רוממותו ילמד גם עם האנשים הפשוטים. | |||
=== '''בעל יסורים''' === | |||
מלך המשיח יהיה בעל יסורים והוא מצד [[אהבת ישראל]] שלו יסבול למען ה[[גאולה]]{{הערה|1=כתבי ה[[רמב"ן]] חלק א' עק שכ"ד}}. | |||
במדרש מובאת שאלת ה' למשיח: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן="הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול [[ברזל]], ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להידבק בחיכך, רצונך בכך?" אמר משיח לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מ[[בני ישראל|ישראל]]."|מקור=ילקוט שמעוני}} | |||
במדרש מובא ששלושה חלקים נחלקו הייסורים - אחד נטלו [[אבות|אבות העולם]]; אחד דורו של שמד, ואחד של מלך המשיח{{הערה|1=מדרש [[תהלים]] פר' ט"ז ד'.}}. | |||
=== '''גבורה''' === | |||
מלך המשיח יהיה גיבור כמו [[יפתח הגלעדי]] - לשעת מלחמה. הגבורה היא צורך חיוני למלך, שהרי זהו תפקידו [[ילחום מלחמות ה'|ללחום מלחמות ה']] ולנצח, אבל כדי לנצח את אויביו, לא יצטרך המלך המשיח להשתמש בגבורה, אלא בעצה, כלומר שתהיה למלך המשיח תושיה וחכמה מיוחדת, שעל פי זה יתן עצות לנצח את האויבים. | |||
== | === '''ירא ה'''' === | ||
[[מחשבה|מחשבתו]], [[דיבור]]ו [[מעשה|ומעשיו]] של המלך המשיח יהיו ביראת ה'. | |||
מלך המשיח יהיה | === '''אוהב ה'''' === | ||
כל מעשיו של המשיח יהיו לשם שמים, כי הוא אוהב ה', [[אהבה]] שמעל ל"[[אהבת עולם]]" ו"[[אהבה רבה]]", [[אהבה]] מתוך התבטלות מוחלטת. אף על פי שדרך ה[[מלך|מלכים]] להרויח עצמם ולהתעדן בענינים הגשמיים במאכל ומשתה. מלך המשיח לא יהיה כן, אלא כל רווחתו ועידונו יהיו באהבת ה', בקיום ה[[תורה]] וה[[מצוות]] ולא בהבלי העולם. שנא'{{הערה|1=ישע' י"א ג'}}: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון 'ריווח'{{הבהרה|לא מובן מה הקשר ריוח}}. | |||
=== '''אמונה בה'''' === | |||
למשיח תהיה אמונה מאוד חזקה. ואף על פי שתהיה לו גם [[חכמה]] גדולה - תגבר האמונה על החכמה, וכך יגיע להשגות גדולות ביותר. הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהיה גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו. | |||
=== '''בעל חוש [[ריח]] מיוחד''' === | |||
{{הפניה לערך מורחב|מורח ודאין}} | |||
גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת ה[[יראת שמים]] שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו. | |||
=== '''בעל [[רוח הקודש]]''' === | |||
למלך המשיח יהיה [[רוח הקודש]]. | |||
== | === '''נביא גדול''' === | ||
משיח הוא [[נביא]] גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב ל[[משה רבינו]]{{הערה|1=אגרת תימן}}. ובמדרש תנחומא{{הערה|1=ס"פ תולדות.}} משמע שהוא נביא גדול ממשה: {{ציטוטון|זה משיח בן דוד… שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד{{הערה|1=ישעי' נב יג.}}. ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב… ונשא ממשה}}. [[הרבי]] מסביר, שעל פי ה[[מדרש תנחומא|תנחומא]] משמע שהמלך המשיח יהיה גדול ממשה, ועל כן פירוש המילים בה[[רמב"ם]]: קרוב למשה הוא: למעלה ממשה. [[האדמו"ר האמצעי]] מסביר את יתרונו של משה רבינו על שאר הנביאים, שהיה כלי לקבלת האור האלוקי גם בגופו ולא רק בנשמתו, ובכך יגבר המלך המשיח אף על משה רבינו. | |||
== בחסידות == | |||
=== '''רועה ונסיך אדם''' === | |||
משיח הוא "נסיך אדם"{{כלומר?}}, כמו כן המלך המשיח הוא אחד מ[[שבעה רועים]] המפרנסים ומשפיעים אלוקותו יתברך בכנסת ישראל באופן פנימי. ואחד משמונה נסיכים שהם צדיקים תמימים, שגם מהם נמשך כוח ל[[נשמה|נשמות]] ישראל בעבודה באופן מקיף. | |||
== | |||
= | |||
=== '''שקול כנגד כל ישראל - היחידה הכללית''' === | |||
על [[משה רבינו]] נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, אך משה רבינו היה בבחינת [[נשמה כללית|הנשמה הכללית]] ואילו המשיח בבחינת היחידה הכללית. כמבואר בקבלה: | על [[משה רבינו]] נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, אך משה רבינו היה בבחינת [[נשמה כללית|הנשמה הכללית]] ואילו המשיח בבחינת היחידה הכללית. כמבואר בקבלה: | ||
חמישה שמות נקראו לנשמה; [[נפש]], [[רוח (חלק הנפש)|רוח]], [[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]], [[חיה (חלק הנפש)|חיה]], [[יחידה]]. דוד זכה לבחינת נפש. [[אליהו הנביא]] זכה לבחינת רוח. משה רבינו לנשמה, [[אדם הראשון]] לחיה ומלך המשיח - לבחינת יחידה. והיינו, היחידה הכללית של עם ישראל, ולכן גם על ידי גילוי בחינת היחידה הפרטית, מעוררים את הגאולה לכלל ישראל. | |||
=== '''חי מעל הטבע''' === | |||
מעלתו של המשיח היא שהוא שולט על החומר, מובדל ממנו, ומתנשא מעליו. למשיח אין חלק כלל בעולם הזה הטבעי, והעולם אף מתנגד לו, משום שמעלותיו אינם מהטבע, ואף הוא עצמו אינו טבעי ואינו גשמי. | |||
=== '''מחבר הפכים''' === | |||
משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן. דהיינו, מצד אחד הינו בשר ודם בגשמיות כפשוטו (ב"ן) ומצד שני הינו שליחו של הקב"ה. | |||
לדברי ה[[אדמו"ר האמצעי]]{{מקור}}, [[הקב"ה]] אומר: | |||
"אנא עתיד לאתגלאה במשיח" כי [[הקב"ה]] שהוא ה"[[בלי גבול]]" יכול להתגלות בתוך ה"גבול" - בסנה, בבית המקדש, במלאכים, בצדיקים הדומים לבוראם ובמיוחד במלך המשיח. | |||
וזוהי, לדבריו של ה[[אדמו"ר האמצעי]] גדולתו של המשיח על כל אדם אף על משה רבינו: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ולא היה משה נקרא מלכא אלא משה רבינו | |||
והוא בהיותו מלמד תורה לישראל בבחינת הנגלה | |||
כמו שכתוב: תורה צוה לנו משה כו' | |||
אבל משיח יהיה בבחינת מלך דוקא בדוגמא דמלך מלכי המלכים | |||
מפני שבו יגלה ממהותו ו[[עצמותו]] [[אור אין סוף]] ממש.}} | |||
== ענינו העיקרי == | |||
{{הפניה לערך מורחב|מלכותו של מלך המשיח}} | |||
למרות כל המעלות שנאמרו על מלך המשיח, אף שיהיו בו כל אלו המעלות המתוארות עליו, מצד שאר פעולותיו ותפקידיו שיעשה, אין הם חלק מעניינו ותפקידו העיקרי. | |||
= | מהותו ועניינו העקרי של מלך המשיח הוא, להחזיר את שלימות קיום התורה והמצוות{{הערה|1=הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח פי"א ה"א}}. | ||
{{גאולה ומשיח}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:מלך המשיח]] | [[קטגוריה:מלך המשיח]] | ||
גרסה אחרונה מ־17:56, 23 באוגוסט 2024
כתבי הרמב"ם וספרי הנביאים והכתובים המתארים את זמן הגאולה. מתארים את מלך המשיח עם מידות מיוחדות שייאפיינו אותו.
חכמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלך המשיח יהיה בעל חכמה יותר משלמה המלך[1].
ענווה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלך המשיח יהיה עניו גדול. זאת למרות שיהיה בתכלית הרוממות, וכמו שכתוב[2] ונחה עליו רוח ה'. וילמד תורה עם האבות ומשה רבינו. ולמרות רוממותו ילמד גם עם האנשים הפשוטים.
בעל יסורים[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלך המשיח יהיה בעל יסורים והוא מצד אהבת ישראל שלו יסבול למען הגאולה[3].
במדרש מובאת שאלת ה' למשיח:
"הללו שגנוזים אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל, ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול, ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך להידבק בחיכך, רצונך בכך?" אמר משיח לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם, בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי, על מנת שלא יאבד אחד מישראל."
— ילקוט שמעוני
במדרש מובא ששלושה חלקים נחלקו הייסורים - אחד נטלו אבות העולם; אחד דורו של שמד, ואחד של מלך המשיח[4].
גבורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מלך המשיח יהיה גיבור כמו יפתח הגלעדי - לשעת מלחמה. הגבורה היא צורך חיוני למלך, שהרי זהו תפקידו ללחום מלחמות ה' ולנצח, אבל כדי לנצח את אויביו, לא יצטרך המלך המשיח להשתמש בגבורה, אלא בעצה, כלומר שתהיה למלך המשיח תושיה וחכמה מיוחדת, שעל פי זה יתן עצות לנצח את האויבים.
ירא ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
מחשבתו, דיבורו ומעשיו של המלך המשיח יהיו ביראת ה'.
אוהב ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
כל מעשיו של המשיח יהיו לשם שמים, כי הוא אוהב ה', אהבה שמעל ל"אהבת עולם" ו"אהבה רבה", אהבה מתוך התבטלות מוחלטת. אף על פי שדרך המלכים להרויח עצמם ולהתעדן בענינים הגשמיים במאכל ומשתה. מלך המשיח לא יהיה כן, אלא כל רווחתו ועידונו יהיו באהבת ה', בקיום התורה והמצוות ולא בהבלי העולם. שנא'[5]: והריחו ביראת ה' - 'והריחו' מלשון 'ריווח'[דרושה הבהרה].
אמונה בה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
למשיח תהיה אמונה מאוד חזקה. ואף על פי שתהיה לו גם חכמה גדולה - תגבר האמונה על החכמה, וכך יגיע להשגות גדולות ביותר. הצדק והאמונה שיהיו במלך המשיח, לא יהיו לו קנין חיצוני, אלא כאזור הדבוק אל המתנים, שהוא דבר השייך לגופו. והצדק, שהוא בין אדם לחברו - יהיה גלוי כאזור על המתנים, מבחוץ; והאמונה שהיא בין אדם למקום, דומה לאזור חלצים שאינו נראה אלא לאיש הלובשו.
בעל חוש ריח מיוחד[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערך מורחב – מורח ודאין |
גדולתו של משיח יהיה חוש הריח שלו, דהיינו ש"יריח" כל אחד וידע את מידת היראת שמים שלו, עד כמה שיכול להגיע, ואפילו שירד בהתנהגותו.
בעל רוח הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
למלך המשיח יהיה רוח הקודש.
נביא גדול[עריכה | עריכת קוד מקור]
משיח הוא נביא גדול מאוד וגדול מכל הנביאים קרוב למשה רבינו[6]. ובמדרש תנחומא[7] משמע שהוא נביא גדול ממשה: "זה משיח בן דוד… שהוא גדול מן האבות, שנאמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד[8]. ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב… ונשא ממשה". הרבי מסביר, שעל פי התנחומא משמע שהמלך המשיח יהיה גדול ממשה, ועל כן פירוש המילים בהרמב"ם: קרוב למשה הוא: למעלה ממשה. האדמו"ר האמצעי מסביר את יתרונו של משה רבינו על שאר הנביאים, שהיה כלי לקבלת האור האלוקי גם בגופו ולא רק בנשמתו, ובכך יגבר המלך המשיח אף על משה רבינו.
בחסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
רועה ונסיך אדם[עריכה | עריכת קוד מקור]
משיח הוא "נסיך אדם"[כלומר?], כמו כן המלך המשיח הוא אחד משבעה רועים המפרנסים ומשפיעים אלוקותו יתברך בכנסת ישראל באופן פנימי. ואחד משמונה נסיכים שהם צדיקים תמימים, שגם מהם נמשך כוח לנשמות ישראל בעבודה באופן מקיף.
שקול כנגד כל ישראל - היחידה הכללית[עריכה | עריכת קוד מקור]
על משה רבינו נאמר שהוא שקול כנגד כל ישראל, אך משה רבינו היה בבחינת הנשמה הכללית ואילו המשיח בבחינת היחידה הכללית. כמבואר בקבלה: חמישה שמות נקראו לנשמה; נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. דוד זכה לבחינת נפש. אליהו הנביא זכה לבחינת רוח. משה רבינו לנשמה, אדם הראשון לחיה ומלך המשיח - לבחינת יחידה. והיינו, היחידה הכללית של עם ישראל, ולכן גם על ידי גילוי בחינת היחידה הפרטית, מעוררים את הגאולה לכלל ישראל.
חי מעל הטבע[עריכה | עריכת קוד מקור]
מעלתו של המשיח היא שהוא שולט על החומר, מובדל ממנו, ומתנשא מעליו. למשיח אין חלק כלל בעולם הזה הטבעי, והעולם אף מתנגד לו, משום שמעלותיו אינם מהטבע, ואף הוא עצמו אינו טבעי ואינו גשמי.
מחבר הפכים[עריכה | עריכת קוד מקור]
משיח הוא יחוד של מ"ה וב"ן. דהיינו, מצד אחד הינו בשר ודם בגשמיות כפשוטו (ב"ן) ומצד שני הינו שליחו של הקב"ה. לדברי האדמו"ר האמצעי[דרוש מקור], הקב"ה אומר:
"אנא עתיד לאתגלאה במשיח" כי הקב"ה שהוא ה"בלי גבול" יכול להתגלות בתוך ה"גבול" - בסנה, בבית המקדש, במלאכים, בצדיקים הדומים לבוראם ובמיוחד במלך המשיח. וזוהי, לדבריו של האדמו"ר האמצעי גדולתו של המשיח על כל אדם אף על משה רבינו:
ולא היה משה נקרא מלכא אלא משה רבינו והוא בהיותו מלמד תורה לישראל בבחינת הנגלה כמו שכתוב: תורה צוה לנו משה כו' אבל משיח יהיה בבחינת מלך דוקא בדוגמא דמלך מלכי המלכים מפני שבו יגלה ממהותו ועצמותו אור אין סוף ממש.
ענינו העיקרי[עריכה | עריכת קוד מקור]
|
| ערך מורחב – מלכותו של מלך המשיח |
למרות כל המעלות שנאמרו על מלך המשיח, אף שיהיו בו כל אלו המעלות המתוארות עליו, מצד שאר פעולותיו ותפקידיו שיעשה, אין הם חלק מעניינו ותפקידו העיקרי.
מהותו ועניינו העקרי של מלך המשיח הוא, להחזיר את שלימות קיום התורה והמצוות[9].