מינוי מלך המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{לשכתב|בלתי ערוך}}


מצוות מינוי מלך היא אחת מתרי"ג מצוות התורה, כנאמר "שום תשים
מצוות '''מינוי מלך''' היא אחת מ[[תרי"ג מצוות]] ה[[תורה]], כנאמר {{ציטוטון|שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו{{הערה|שם=שום תשים|[[דברים]] יז, טו.}}}}, [[הקב]] הוא הבוחר את מלכי ישראל על ידי עבדיו ה[[נביאים]], והם המעמידים את ה[[מלך]] ומושחים אותו ב[[שמן המשחה]].
עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו", ה' הוא הבוחר את מלכי ישראל על ידי
עבדיו הנביאים, והם המעמידים את המלך ומושחים אותו בשמן המשחה.


==בחירת בית [[דוד]]==
==בחירת בית דוד==
מאז שבחר ה' בבית דוד, כל מלך העומד מבניו אינו צריך לא את בחירתו
של ה[[נביא]] ולא [[שמן]] המשחה. אך גם לאחר מכן מצוות מינוי מלך לא בטלה
והיא מתבטאת בחיוב המוטל עלינו להעמיד את המלכות בידיו של אותו מלך מבית דוד ולקבל עלינו את עולו, וכדברי התלמוד ירושלמי "אשים לא
נאמר אלא תשים דאת שוי עלך" [שאתה תעמיד על עצמך]{{דרוש מקור}}.


גם [[מלך המשיח]] לא אנו בוחרים אותו{{דרוש מקור}}. המשיח הוא "מלך אשר יבחר ה'
מאז שבחר ה' בבית [[דוד]], כל מלך העומד מבניו אינו צריך לא את בחירתו של ה[[נביא]] ולא שמן המשחה. אך גם לאחר מכן מצוות מינוי מלך לא בטלה והיא מתבטאת בחיוב המוטל עלינו להעמיד את המלכות בידיו של אותו מלך מבית דוד ולקבל עלינו את עולו, וכדברי [[תלמוד ירושלמי|התלמוד הירושלמי]]{{הערה|[[סנהדרין]] פ"ב, הלכה ו'.}}: {{ציטוטון|אשים לא נאמר אלא תשים דאת שוי עלך}} - שאתה תעמיד על עצמך.
אלוקיך בו", ולכן הוא חייב להיות מבית דוד שלהם הובטחה המלוכה, אך
עלינו הזכות והאחריות לבקש אותו ולקבל עלינו את מלכותו.


וכמו שכתוב "ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם". ונאמר על כך
גם [[מלך המשיח]] לא אנו בוחרים אותו - המשיח הוא "מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו"{{הערה|שם=שום תשים}}, ולכן הוא חייב להיות מבית דוד שלהם הובטחה המלוכה, אך עלינו הזכות והאחריות לבקש אותו ולקבל עלינו את מלכותו.
בירושלמי {{הבהרה|איפה בירושלמי?}} "אהן מלכא משיחא' [זה מלך המשיח] שיבוקש על ידי העם.


==[[אין מלך בלא עם]]==
וכמו שכתוב {{ציטוטון|ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם{{הערה|[[הושע]] ג, ה.}}}}. ונאמר על כך בירושלמי{{הערה|ברכות פ"ב, הלכה ד'.}} "אהן מלכא משיחא' [זה מלך המשיח] שיבוקש על ידי העם.


בנוסף לעצם המצווה של מינוי המלך, מזכיר רבינו-בחיי בפירושו על
==אין מלך בלא עם==
התורה{{הבהרה|איפה ברבנו בחיי?}} את הכלל "[[אין מלך בלא עם]]". מבחינה מציאותית, המלך לעולם לא
יוכל להיות מלך אם לא יהיה עם שמקבל אותו.


כלל זה מתבטא גם בהלכה
בנוסף לעצם המצווה של מינוי המלך, מזכיר רבינו-בחיי בפירושו על התורה{{הערה|[[בראשית]] לח, ל; [[במדבר]] כב, ב.}} את הכלל "[[אין מלך בלא עם]]". מבחינה מציאותית, המלך לעולם לא יוכל להיות מלך אם לא יהיה עם שמקבל אותו.
אשר כל מלך העומד על ישראל בין על ידי נביא ובין בירושה, נעשה למלך רק
כאשר העם מקבל את מלכותו של המלך.


עניין זה של כח העם בהכתרת המלך אנו מוצאים גם בדבריו של [[הרבי]]{{דרוש מקור}}:
כלל זה מתבטא גם בהלכה אשר כל מלך העומד על ישראל בין על ידי נביא ובין בירושה, נעשה למלך רק כאשר העם מקבל את מלכותו של המלך.


"מציאותו של המלך תלויה בהעם, "[[אין מלך בלא עם]]", כלומר, אף על פי שנקראים
עניין זה של כח העם בהכתרת המלך אנו מוצאים גם בדבריו של [[הרבי]]{{הערה|שיחת [[ב' ניסן תשמ"ח]] - מוגה.}}:
"עם, מלשון עוממות.. רחוקים ממעלת המלך", הרי ביחד עם זה (ואדרבה - בגלל זה)
פועלים הם את המלכות - המלך. וכמודגש גם בהכתרת המלך - שהעם מכריזים "[[יחי המלך]]" (כפי שמצינו גם במלכות בית [[דוד]]), שבזה מודגש גם שפעולת העם היא בחיי
המלך, חיים של מלך.. ובזה גופא "יצלח מלכא.. כי התפילה היא על החיים
וההצלחה".


אם בכל מלך כה חשוב הקשר עם העם, כשאנו עוסקים במלך המשיח
{{ציטוטון|מציאותו של המלך תלויה בהעם, "[[אין מלך בלא עם]]", כלומר, אף על פי שנקראים "עם, מלשון עוממות.. רחוקים ממעלת המלך", הרי ביחד עם זה (ואדרבה - בגלל זה) פועלים הם את המלכות - המלך. וכמודגש גם בהכתרת המלך - שהעם מכריזים "[[יחי המלך]]" (כפי שמצינו גם במלכות בית [[דוד]]), שבזה מודגש גם שפעולת העם היא בחיי המלך, חיים של מלך.. ובזה גופא "יצלח מלכא.. כי התפילה היא על החיים וההצלחה"}}.
הקשר של 'מלך - עם' מודגש ופנימי הרבה יותר, וכפי שמבאר בהמשך דבריו:


"בנוגע למלך המשיח מודגש ביותר הקשר והשייכות לכל ישראל - שעצם נשמתם,
אם בכל מלך כה חשוב הקשר עם העם, כשאנו עוסקים במלך המשיח הקשר של 'מלך - עם' מודגש ופנימי הרבה יותר, וכפי שמבאר בהמשך דבריו:
בחינת ה[[יחידה]], היא ניצוץ מנשמתו של משיח, ולכן, גם העניין ד"[[אין מלך בלא עם]]"
(תוכן הכרזת העם "[[יחי המלך]]") הוא בהדגשה יתירה אצל [[מלך המשיח]]".


הקשר בין כל יהודי למלך המשיח הוא קשר מבחינת ה'יחידה' - הדרגה
{{ציטוטון|בנוגע למלך המשיח מודגש ביותר הקשר והשייכות לכל ישראל - שעצם נשמתם, בחינת ה[[יחידה]], היא ניצוץ מנשמתו של משיח, ולכן, גם העניין ד"[[אין מלך בלא עם]]" (תוכן הכרזת העם "[[יחי המלך]]") הוא בהדגשה יתירה אצל [[מלך המשיח]]"}}.
הפנימית והעמוקה שבנשמה, זהו קשר על-מודע שקיים אצל כל יהודי בכל
 
מצב, בין גדול בין קטן, בין [[צדיק]] ובין שאינו.
הקשר בין כל יהודי למלך המשיח הוא קשר מבחינת ה'[[יחידה]]' - הדרגה הפנימית והעמוקה שבנשמה, זהו קשר על-מודע שקיים אצל כל יהודי בכל מצב, בין גדול בין קטן, בין [[צדיק]] ובין שאינו.


==ראו גם==
==ראו גם==
* [[מינוי הרבי כמלך המשיח]]


*[[מינוי הרבי כמלך המשיח]]
{{גאולה ומשיח}}
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:מלך המשיח]]
[[קטגוריה:מלך המשיח]]
[[קטגוריה:התגלות מלך המשיח]]
[[קטגוריה:התגלות מלך המשיח]]
{{תבנית:גאולה ומשיח}}

גרסה אחרונה מ־16:18, 9 ביולי 2023

מצוות מינוי מלך היא אחת מתרי"ג מצוות התורה, כנאמר "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו[1]", הקב"ה הוא הבוחר את מלכי ישראל על ידי עבדיו הנביאים, והם המעמידים את המלך ומושחים אותו בשמן המשחה.

בחירת בית דוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאז שבחר ה' בבית דוד, כל מלך העומד מבניו אינו צריך לא את בחירתו של הנביא ולא שמן המשחה. אך גם לאחר מכן מצוות מינוי מלך לא בטלה והיא מתבטאת בחיוב המוטל עלינו להעמיד את המלכות בידיו של אותו מלך מבית דוד ולקבל עלינו את עולו, וכדברי התלמוד הירושלמי[2]: "אשים לא נאמר אלא תשים דאת שוי עלך" - שאתה תעמיד על עצמך.

גם מלך המשיח לא אנו בוחרים אותו - המשיח הוא "מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו"[1], ולכן הוא חייב להיות מבית דוד שלהם הובטחה המלוכה, אך עלינו הזכות והאחריות לבקש אותו ולקבל עלינו את מלכותו.

וכמו שכתוב "ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם[3]". ונאמר על כך בירושלמי[4] "אהן מלכא משיחא' [זה מלך המשיח] שיבוקש על ידי העם.

אין מלך בלא עם[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנוסף לעצם המצווה של מינוי המלך, מזכיר רבינו-בחיי בפירושו על התורה[5] את הכלל "אין מלך בלא עם". מבחינה מציאותית, המלך לעולם לא יוכל להיות מלך אם לא יהיה עם שמקבל אותו.

כלל זה מתבטא גם בהלכה אשר כל מלך העומד על ישראל בין על ידי נביא ובין בירושה, נעשה למלך רק כאשר העם מקבל את מלכותו של המלך.

עניין זה של כח העם בהכתרת המלך אנו מוצאים גם בדבריו של הרבי[6]:

"מציאותו של המלך תלויה בהעם, "אין מלך בלא עם", כלומר, אף על פי שנקראים "עם, מלשון עוממות.. רחוקים ממעלת המלך", הרי ביחד עם זה (ואדרבה - בגלל זה) פועלים הם את המלכות - המלך. וכמודגש גם בהכתרת המלך - שהעם מכריזים "יחי המלך" (כפי שמצינו גם במלכות בית דוד), שבזה מודגש גם שפעולת העם היא בחיי המלך, חיים של מלך.. ובזה גופא "יצלח מלכא.. כי התפילה היא על החיים וההצלחה"".

אם בכל מלך כה חשוב הקשר עם העם, כשאנו עוסקים במלך המשיח הקשר של 'מלך - עם' מודגש ופנימי הרבה יותר, וכפי שמבאר בהמשך דבריו:

"בנוגע למלך המשיח מודגש ביותר הקשר והשייכות לכל ישראל - שעצם נשמתם, בחינת היחידה, היא ניצוץ מנשמתו של משיח, ולכן, גם העניין ד"אין מלך בלא עם" (תוכן הכרזת העם "יחי המלך") הוא בהדגשה יתירה אצל מלך המשיח"".

הקשר בין כל יהודי למלך המשיח הוא קשר מבחינת ה'יחידה' - הדרגה הפנימית והעמוקה שבנשמה, זהו קשר על-מודע שקיים אצל כל יהודי בכל מצב, בין גדול בין קטן, בין צדיק ובין שאינו.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]


הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 דברים יז, טו.
  2. סנהדרין פ"ב, הלכה ו'.
  3. הושע ג, ה.
  4. ברכות פ"ב, הלכה ד'.
  5. בראשית לח, ל; במדבר כב, ב.
  6. שיחת ב' ניסן תשמ"ח - מוגה.