המגיד ממזריטש

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצבת המגיד ממעזריטש ותלמידיו באניפולי

רבי דב בֶּער ממזריטש מכונה "המגיד ממזריטש" היה תלמידו וממשיך דרכו של הבעל שם טוב. נפטר ביום י"ט בכסלו תקל"ג ומנוחתו כבוד בעיירה אניפולי.

קורות חייו[עריכה]

רבי דובער נולד לר' אברהם וחוה בעיירה לוקאטש שליד העיר רובנו באוקראינה, אין מסורת חב"דית על תאריך לידתו[1]. אביו היה מיוחס עד לר' יוחנן הסנדלר. התפרנס בדוחק מהיותו מלמד ילדים ובעצת רב העיר שלח את בנו, דובער, ללמוד בלבוב בישיבה של הגאון ר' יעקב יהושע (בעל פני יהושע).

רבי דובער נישא למרת קיילא ולאחר נישואיו שימש כמלמד במזריטש ומקביל החל ללמוד את תורת הקבלה. בהמשך שימש כמגיד בעיר טורטשין ולאחר מכן גם בקוריץ ובדובנא. המגיד חי בבית קטן ורעוע והיה חולה מאוד ברגליו. במשך שנים ארוכות לאחר נישואיו טרם נולדו להם ילדים ובהיותו בן שלושים ושש שנה הציעה לו אשתו שיגרש אותה כדי שיוכל להתחתן עם אשה אחרת, שיהיו לו ממנה ילדים, אך המגיד דחה את הצעתה.

כשהגיע הבעל שם טוב אל ה"פני יהושע" אמר לו שיודיע למגיד שלא יוכל להבריא ברגליו עד שיבוא אליו[2]. בעצת מורו החליט להגיע למז'יבוז', עיירתו של הבעל שם טוב ושם נעשה לחסיד ולתלמיד מובהק שלו. הבעל שם טוב הבטיח למגיד שייוולד לו בן גדול ומהולל. בשנת תק"א נולד בנם ר' אברהם המלאך.

נשיא החסידות[עריכה]

ציון המגיד ממזריטש

לאחר פטירת הבעל שם טוב מונה רבי צבי הירש, בנו של הבעל שם טוב, לממלא מקומו. ביום ז' סיון תקכ"א, שנה לאחר הסתלקות הבעל שם טוב, במהלך סעודת יום טוב שני של חג השבועות, נעמד רבי צבי ואמר שאביו הודיעו בחלום למסור את הנהגת החסידות לר' דובער. תוך כדי דיבור בירך ר' צבי את המגיד במזל-טוב ומסר לו את בגדו העליון שהיה שייך לבעל שם טוב. המגיד עבר לשבת בראש השולחן והדרוש הראשון שאמר היה "מראיהם ומעשיהם"[3].

רבי דובער, בשונה מהבעל שם טוב שהיה נוסע ממקום למקום, התיישב במזריטש ומשם שלח את תלמידיו להפיץ את תורת החסידות בכל מדינת פולין ומחוץ לה. בשנת תקכ"ה כבר היו מבוססים שלושה מרכזי חסידות גדולים; בליובאוויטש (בראשות רבי יששכר בער מליובאוויטש), בקרלין (בראשות רבי אהרן מקרלין ורבי שלמה מקרלין) ובהורודוק (בראשות רבי מנחם מענדל מויטבסק).

מבית מדרשו של המגיד יצאה "העליה החסידית הגדולה", גדולים וחשובים מתלמידיו שעלו להתיישב בארץ הקודש. הרב המגיד חפץ לעלות לישראל אך מן השמים עיכבו בעדו.

המגיד חיבב מאוד את תלמידו רבי שניאור זלמן, מי שהיה לימים אדמו"ר הזקן והושיבו ללמוד עם בנו ר' אברהם המלאך, היו לו זמנים קבועים שהיה מלמד ביחידות את אדמו"ר הזקן ובחר בו לחבר את השולחן ערוך.

רק שניים מתלמידיו, ר' שניאור זלמן והרב מוולפע קבלו את תורתו בשלמות. חסידיו נהגו לנגן בנוכחותו את ניגון "ג' תנועות".

בשנת תק"ל דיברו לשון הרע בפני הגר"א מוילנה על המגיד ותלמידיו והגר"א לתומו קיבל את עדותם וציווה להתרחק מהחסידים.

בשנת תקל"ב פרצה במזריטש מגפה. ר' זושא מאניפולי תלמידו, הביא את המגיד ובני ביתו לאניפולי. שם התגורר המגיד כשבעה חודשים עד ליום הסתלקותו.

הסתלקותו[עריכה]

ביום ראשון י"ז בכסלו שנת תקל"ג אמר המגיד לאדמו"ר הזקן כי בשלושת ימי חייו האחרונים, רואה האדם רק את דבר ה' הנמצא בכל דבר גשמי. כעבור יומיים, ביום שלישי, תפס המגיד בידיו של אדמו"ר הזקן ואמר לו: י"ט בכסלו הוא ההילולא של שנינו. ביום י"ט בכסלו הסתלק המגיד ונטמן בעיירה אניפולי (אוקראינה).

וגם בענין הציון הקדוש של אור ישראל וקדושו המגיד הגדול ממעזריטש, בקשתי שיכתוב לי כ"ת נ"י פרטים שאוכל להראות את מכתבו לאדמו"ר מליובאוויטש שליט"א ועוד.

דברתי על ידי הטלפון עם בן משק ביתו של האדמו"ר הנ"ל שליט"א הרב [..] חדאקאוו נ"י, והלה אמר לי שנכין איזו פרטים להתראות ולהראות לכ"ק הנ"ל שליט"א. היינו מצב הענין וכמה יעלה תקון הציון ומי יעשה זאת, ואיך לשלוח המעות, מי יעשה הדבר וכדומה.

— ממכתב האדמו"ר מסקולען להרב חזן

החברה קדישא ותלמידי המגיד חלקו ביניהם מי יתעסק בטהרתו. בדין תורה הוחלט כי החברה קדישא והתלמידים שנרשמו בפנקס החברה קדישא בעירם יתעסקו בטהרתו. אחד מהם היה האדמו"ר הזקן שנרשם בפנקס הנ"ל בעירו ליאזני. בגורל שהפילו התלמידים ביניהם באיזה אבר יזכה כל אחד מהם להתעסק בשעת הטהרה, זכה אדמו"ר הזקן בראש. גופתו של המגיד הובלה למקוה טהרה, ואז אמר אדמו"ר הזקן שיניחו את רבו לטבול בעצמו, ואכן הניחוהו והמגיד טבל 3 פעמים!

שיפוץ הציון[עריכה]

בבית החיים שבעיירה אניפולי הוקם אוהל באזור המשותף למגיד ולכמה מתלמידיו, אך במלחמת העולם השניה נחרב בית העלמין עם האוהל. לאחר שיקומו של בית החיים, יצקו שכבת בטון על אותו שטח בו עמד האוהל והקימו מצבה חדשה משותפת למגיד ולתלמידיו.

ר' אהרון חזן, חסיד חב"ד (שזוגתו, מרת נחמה לאה הייתה דור שמיני למגיד ממעזריטש ודור שביעי לר' אברהם המלאך) שהיה ברוסיה נסע לאוהל המגיד לפני שעלה לארץ בשנת תשכ"ו וגילה את ההזנחה המחפירה במקום. הוא דאג ליציקת בטון מעל מקום מנוחתו של המגיד, למרות הקושי הנורא שהיה בהשגת מצרך כזה באותה תקופה, ובפרט לקבר צדיק. כשהגיע לארץ סיפר לאדמו"ר מסקולען שהיה ידידו, על המצב של הציון. במכתב השיב לו האדמו"ר כי הוא רוצה להעביר את נושא הטיפול לרבי.

תמונתו[עריכה]

תמונת רבי שמואל סלנט, שזוהתה בטעות על ידי חוקר כתמונת הרב המגיד

כיום אין בידינו תמונה של המגיד ממעזריטש. בשנת תש"ה טען חוקר מסויים שהוא מצא תמונה של המגיד והוא פירסמה. מיד התבררה טעותו והיה זה התמונה של רבי שמואל סלנט.

משפחתו[עריכה]

  • אביו: רבי אברהם.
  • אמו: הרבנית חוה.
  • אשתו: הרבנית קיילא (בזיווג ראשון).
  • אחותו: אשת הרב נח אלטשולר, סבו של אדמו"ר הצמח צדק
  • בנו: רבי אברהם המלאך, המכונה ברוסיא "הקדוש" ובפולין "המלאך", ובעל הספר "חסד לאברהם".
  • חותנו: ר' שלום שכנא מטורטשין.

מתלמידיו[עריכה]

ספריו[עריכה]

המגיד לא כתב ספרים, דבריו נרשמו והודפסו בספרים שכתבו על ידי תלמידיו:

  • מגיד דבריו ליעקב - ספר זה נערך בחייו ועל פי בקשתו של המגיד. הודפס בקאריץ, שנת תקמ"א על ידי המגיד מלוצק.
  • אור התורה - הודפס בקוריץ, שנת תקס"ב. כתב יד שהיה בידי רבי ישעיה מדינוביץ'.
  • אור האמת - הודפס בהושאטין, שנת תרנ"ט. כתב יד שהיה ברשות ר' צבי חסיד, תלמידו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. בדף השער נאמר שהחיבור כולל את דברי המגיד שנכתבו על ידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.
  • דרכי ישרים - ז'יטומיר, תקס"ה, החיבור מיוחס לבעש"ט, רבי מנחם מנדל מפרמישלאן והמגיד ממזריטש.
  • כתבי קודש - ורשה, תרמ"ד, כתב יד שהיה בידי רבי ישראל מקוז'ניץ. המדפיס ייחסו לבעל שם טוב, המגיד, רבי לוי יצחק ורבי ישראל מקוז'ניץ.
  • שמועה טובה - על פי הדפוס הראשון אלו דברי תורה שנכתבו על ידי תלמידו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. ורשה, תרצ"ח.
  • ליקוטים יקרים - נוסח הנהגות תלמידי הבעל שם טוב. יצא לאור בלמברג בשנת תקנ"ב מכתב יד שהיה ברשות רבי משולם פייבוש הלר. המדפיס מייחס את הדברים לבעש"ט, המגיד, רבי מנדל מפרמישלאן ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב.

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

  • אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - המגיד ממזריטש, קה"ת, תשל"ו.
  • נתנאל לדרברג "השער לאין - תורת החסידות בהגותו של רבי דוב בער המגיד ממזריץ'", הוצאת ראובן מס ירושלים תשע"א, מתוך הסדרה 'מאה שערים - הגות יהודית וביקורת התרבות'

קישורים חיצונים[עריכה]

הערות שוליים

  1. יש המשערים שנולד בשנת ה'תס"ד (1704). יש אומרים שנולד בערך בשנת ה'ת"ע (1710), ולפי מסורת קדומה של רבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון) נולד בשנת ה'תנ"ח (1698). לפי מסורת זו האחרונה היה ממש בן גילו של רבו הבעש"ט, ויש האומרים שהיה גם מבוגר ממנו.
  2. יש לציין שעד סוף ימיו סבל הרב המגיד ברגליו ומתואר שהיה הולך עם קב.
  3. הודפס בספר תורה אור בפרשת יתרו.
הקודם:
הבעל שם טוב
נשיאי החסידות הכללית
נפטר בי"ט בכסלו תקל"ג
הבא:
אדמו"ר הזקן