מלמד תינוקות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף מלמד)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור המתאר כיתה בתלמוד תורה בעיירה החסידית (זלמן קליימן)

מלמד תינוקות הוא אדם המלמד ומחנך ילדי ישראל בחיידר עד גיל הבר מצווה. בזמנינו הלימוד נעשה במסגרת תלמוד תורה.

לימוד התורה עם ילדים באופן פרטני, הינו מצווה מדאורייתא המוטלת על האב, וכמו שנאמר בפסוקי קריאת שמע: "ולמדתם אותם את בניכם".

סדר זה נמשך עד זמן התנאים, אז תיקן רבי יהושע בן גמלא שיושיבו מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר, וכמו ששנינו במשנת בבא בתרא[1]: "זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה.. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".

להלכה נפסק[2]:" מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיד ועיר. וכל עיר שאין בה מלמדי תינוקות מחרימים אנשי העיר עד שיושיבו מלמדי תינוקות. ואם לא הושיבו מחריבין העיר, שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן".

לאורך כל שנות הגלות, התקיימו לימודי התורה עם ילדים במתכונות שונות, בחלק מהמדינות היה נהוג להושיב מלמד פרטי ללמוד עם הילדים, והלימוד היה מתבצע בביתו הפרטי של המלמד, ובחלק מהמדינות היתה מערכת לימוד מסודרת ששוכנה במבנים שהוקצו על ידי הקהילה במיוחד למטרה זו.

העיסוק העיקרי בתלמודי התורה היה חומש עם פירוש רש"י, נביאים וכתובים, לימוד המשניות, וכשהילדים היו כשירים לכך - החלו ללמוד עמהם גמרא.

הסטוריה חסידית[עריכה]

אמוראים רבים שימשו כמלמדי תינוקות, ביודעם כי זמן זה משמש כבסיס לחינוך, כמו למשל רב שמואל בר שילת.

כך גם רבים מגדולי החסידות שימשו מלמד תינוקות בתחילת דרכם. כך למשל הבעל שם טוב, לפני התגלותו עסק כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילידם חיות רוחנית, בין היתר על ההקפדה בעניית אמן, וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים[3].

עבודתו זו היה עושה בשמחה ואהבה אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, המגיד ממזריטש התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את ספר התורה באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"[4].

המגיד ממעזריטש עסק גם הוא כמלמד תינוקות בתחילת לימודיו עם הבעל שם טוב. מסופר כי בעת שלמד עם הילדים את פרשת יתרו ובה מוזכר מעמד הר סיני, הוא שאל את הילדים: מי זוכר את מעמד הר סיני? הוא התחיל להזכיר לילדים את מעמד הר סיני, כפי שהיה חקוק בנפש האלוקית שבתוכם, שהיתה בגלגול הקודם במעמד הר סיני, עד שכל הילדים "נזכרו"[5]. בחסידות מבארים כי כאשר מעוררים את הניצוץ האלוקי הטמון בנפש האדם, יש בכוח הניצוץ האלוקי "להזכר" ולעורר כוחות הנסתרים בנפש.

כך גם רבי שלמה מקרלין היה מלמד תינוקות והיה נוסע בקביעות ממקום עבודתו לבית מדרשו של המגיד ממעזריטש.

הוראות רבותינו נשיאינו[עריכה]

רבותינו נשיאינו הורו כי התנאי הראשון וההכרחי ביותר למלמד תינוקות הוא היותו ירא שמים. כך למשל, בהגיע ר' יעקב יוסף רסקין לגיל ה'חיידר', אסף אביו ר' חיים בן-ציון כמה ילדים והחליט לייסד חיידר לפי רוחו. בגיזאטסק היו שני "מלמדים" במקצועם, האחד ר' אשר חיים, יהודי ירא שמים, אולם הוא היה מבטא את האותיות במבטא "פולני"; והשני היה ליטאי. הוא היה מבין בדקדוק המילים ומלמד מוצלח, אבל יראת השמים שלו הייתה פחותה משל הראשון. כששאל ר' חיים בן-ציון את הרבי הרש"ב את מי משניהם להעדיף, הורה לו לקחת את המלמד הפולני, מפני שיראת השמים היא הדבר הקובע בעת בחירת מלמד לילדים.

בשיחה מיוחדת שנאמרה בהתוועדות שהתקיימה בל' מנחם אב תשמ"ב הרבי דיבר על האופן הנכון בו צריך להיצמד לשיטה המסורתית בלימוד הקריאה עם התלמידים, באופן בו המלמד מלמד את התנועה, את האות ולאחר מכן את שניהם יחד (קמץ אלף אָ), והילדים חוזרים אחריו.

הערות שוליים

  1. דף כא, עמוד א.
  2. טור, יורה דעה סימן רמה, ס"ק ז.
  3. שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. אגרות קודש חי"ט עמ' ע וש"נ.
  4. אגרות קודש חלק כ"ד עמ' מז
  5. ראה בקובץ "ביכורים" (נזר התורה סיון תשמ"ט) שמובא בשם הרה"ק מפרובהיטש, כליל תפארת (רבי אריה מרדכי רבינוביץ) פרשה יתרו.