לימוד החסידות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פאקסמיליא בכתב ידו של אדמו"ר הריי"צ בחתימת לוח היום יום: לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו, האיחול המקובל בפי רבותינו נשיאינו לראש השנה לחסידות י"ט כסלו

לימוד החסידות הינו הבסיס המעשי והרעיוני של חסידות חב"ד עליה השתית מייסד החסידות אדמו"ר הזקן את שיטתו - שינוי המידות שבלב באמצעות התבוננות והעמקה ברעיונות החסידות.

רבותינו נשיאינו הדריכו בחשיבות העקביות בלימוד, והורו על חובת לימוד החסידות בכל יום, והרחיבו על ההכרח בלימוד זה עבור כל יהודי בדורנו, גם עבור אלו שלא נמנים על חסידי חב"ד.

הכרח הלימוד[עריכה]

" טעמו וראו, שלימוד החסידות הוא בכלל דבר נעים... עליך לעסוק בלהט (דו דארפסט זיך קאכן") בלימוד החסידות! חיזרו על מאמר של הרבי (מוהרש"ב) נ"ע, וממורי חמי... – זהו הרבי שלכם! מדוע אינכם עסוקים בתורתו?! "

שיחות קודש תשל"ה חלק א', עמוד 275

בדורות התנאים והאמוראים, פנימיות התורה עברה במסורה מדור לדור, רק לאנשים ראויים ששמרו על עצמם בקדושה ובטהרה, ורק לאחר שהיו בקיאים היטב בתורת הנגלה והיו למדנים מופלגים. אולם בעקבות ירידת הדורות, וההתקרבות לביאת המשיח קבע האריז"ל, כי המצב השתנה וכיום "בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"[1].

עם השתלשלות הדורות, הוסיפו נשיאי החסידות והדגישו את החובה וההכרח בלימוד חלק זה בתורה.

מצוות תלמוד תורה[עריכה]

במספר מקומות[2] מביא הרבי את פסק ההלכה של אדמו"ר הזקן[3]: "אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגולים רבים עד שתקיים כל תרי"ג מצוות במעשה, דיבור ומחשבה . . וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע, אלא מעט, צריך לבוא בגלגול, עד שישיג ויידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה, הן בפשטי ההלכות, הן ברמזין ודרשות וסודות, כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה, ואי אפשר לה להתתקן להשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו. ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה". וכידוע, שגם גדולי המתנגדים סמכו את ידיהם על פסקיו של אדמו"ר הזקן, בהלכות תלמוד תורה[4], ומכך רואים שגם הם הסכימו עם דבריו שישנו הכרח בלימוד פנימיות התורה, עד כדי כך שמי שלא למד חסידות, יצטרך לבוא שוב בגלגול בעולם הזה.

אף שבקרב רבים השתרשה הדעה המוטעית שלימוד פנימיות התורה ותורת החסידות שייך רק לחסידים, גם גדולי בעלי המוסר וראשי המתנגדים הביעו את דעתם בצורה מפורשת כי לימוד פנימיות התורה הוא מוכרח, ובכמה הזדמנויות הביא הרבי את דברי הגר"א כי מי שהיה יכול להשיג סודות התורה והוא לא השתדל להשיגן, נידון בדינים קשים[5].

עיקר מעלת האדם היא עיסוקו בענייני השכל והחכמה, ובעיקר בחכמה האלקית שהיא חכמת התורה, ובה גופא בפנימית התורה העוסקת בהשגה אלוקית שהיא עיקר השלמות והמעלה של מין האדם[6][7].

כמו כן, פנימיות התורה עוסקת בעניינים הרוחניים ועל ידי הלימוד מתעדן האדם ויוצא מחומריות. בנוסף לכך, היא גם מביאה ומעוררת את רגש האהבה והיראה לאלוקים[6].

כמענה על טענות המנגדים ללימוד החסידות, שבאם הדבר מוכרח מדוע בדורות הקודמים היה הדבר אסור, וכיצד ייתכן שיש צורך בלימוד שכל מציאותו הוא שלילת והעדר מציאות האדם (ביטול), השיב הרבי[8] במשל ממחלה ממארת, שהדרך להילחם בה הוא דווקא באמצעות שלילה והעדר של האבר המיותר, ובשביל זה משתמשים באמצעים חדישים שלא היו ידועים וזמינים בעבר, ואף אחד לא יטען שהוא לא רוצה להשתמש בתרופות וטיפולים אלו כיון שפעם לא היו עושים זאת, או מכיון שזה קשור עם הריסת הגוף.

אנשים נשים וטף[עריכה]

מענה הרבי על לימוד חסידות לנשים ובנות: אודות לימוד תורת החסידות על ידי נשים ובנות - כיון שזהו לימוד המסביר אופן עבודת השם ומביא לאהבתו ויראתו הרי כל המחויב בעבודת השם שייך ללימוד זה

הרבי עורר ריבוי פעמים על כך שלימוד החסידות נוגע לא רק לאנשים, אלא אפילו לנשים, בנות, וילדים קטנים ועד לילדים בגיל הרך, באופן המתאים להבנתם.

הרבי השווה את הטענה שלימוד החסידות שייך למבוגרים בלבד לטענת פרעה שאמר: "לכו נא הגברים ועבדו את השם", והוסיף שהתשובה על כך נמצאת כבר בדברי משה רבינו שדווקא "בבנינו ובבנותינו נלך", היות ועבודת השם שייכת לכל יהודי ויהודי[9].

זמן הלימוד[עריכה]

אדמו"ר המהר"ש התבטא[10], כי לא מתאים לחסיד שלא ללמוד כל יום פרק תניא, ובמקום אחר אמר, שרבע השעה שאדם לומד חסידות במשך היום, צריכים להתפשט על משך היום כולו ולהפוך אותו ליום חסידי[11], אך כמובן שאין הכוונה להגביל את זמן לימוד החסידות למשך רבע שעה בלבד, אלא שזהו הזמן הנדרש בשביל לפעול בעולם, ולצורך ההתקשרות והדביקות בהקב"ה, על האדם להקדיש זמן רב יותר ללימוד החסידות[12].

בקונטרס עץ חיים[13] כותב אדמו"ר הרש"ב, שיושבי אוהל שעסוקים כל היום בלימוד התורה, צריכים להקדיש שליש מזמנם ללימוד תורת החסידות.

בתחילת לוח 'היום יום'[14] קבע הרבי ציטוט מתוך כתביו של אדמו"ר הריי"צ, שחסידים מחויבים בלימוד חסידות: "סתם חסידים - יום שני, יום חמישי ויום השבת, תמימים - שעה אחת בכל יום", והלימוד של ימי השבוע הכרחי במשך השבוע עוד יותר מאשר בשבת כדי להעלות את האדם מהעיסוק היום-יומי בעניני גשמיות, אף שהלימוד עצמו קצר יותר בזמן[15].

בשבתות, יש ללמוד את 'הפרשה החסידית'[16], המאמרים בתורה אור ולקוטי תורה השייכים לפרשה[17].

בכל יום עצמו, זמן הלימוד העיקרי הוא בבוקר קודם התפילה, בהתאם להלכה שנקבעה בשולחן ערוך להתבונן בגדולת ה' כהכנה לתפילה[18], וההתבוננות המתאימה לזה ביותר היא לימוד החסידות[19].

לפני התפילה[עריכה]

את שיעור התניא היומי יש לומר לפני התפילה[20]. בפרק מ"א בתניא, מביא אדמו"ר הזקן כי יש להתבונן ביראת ה' וגדולתו קודם הנחת התפילין והתפילה. בעקבות כך עורר הרבי רבות על לימוד והתבוננות בפרק מ"א קודם הנחת התפילין בכל יום[21].

מנהג חסידי חב"ד הינו ללמוד כל יום קודם התפילה (לפני אמירת הריני מקבל) פרק תניא או שניים, חלקם, על פי סדר התניא. רבותינו נשיאינו עוררו רבות על לימוד זה[22]. הרבי הריי"צ אמר, כי לימוד פרק תניא כל יום לפני התפילה הוא סגולה לברכה והלחה לאדם, לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות[23].

חרבי פירט כמה סיבות למעלה שבלימוד דווקא לפני התפילה. עניינה של עבודת התפילה הוא לגלות את הנפש האלוקית ולתקן את הנפש הבהמית על ידי גילוי האור האלוקי שמקרינה וממשיכ הנפש האאלוקית, וזה נעשה דווקא על ידי פנימיות התורה שאין בה מחלוקת. לכן[24] גם תקנו את לימוד פרק "איזהו מקומן" לפני התפילה - כיוון שאין בו מחלוקת[25].

ביחידות עם האדמו"ר מתולדות אהרון רבי אברהם יצחק קאהן, דיבר איתו הרבי באריכות על ההכרחיות בקביעת זמן קבוע בכל יום, ולכלול זמן קבוע שכזה בסדר היום בישיבות - ללימוד והתבוננות בחסידות קודם התפילה.

חומר הלימוד[עריכה]

לצד הלימוד במקום שליבו חפץ, צריכה להיות קביעות בלימוד עניני חסידות למגרס[26], וכן לימוד תורת החסידות של נשיא הדור[27].

כיון שבדורנו ישנו קושי להוציא הוראות בפועל מלימוד עיוני-שכלי בלבד, יש לתת דגש על לימוד מאמרי 'עבודה'[28].

לימוד תורת הנשיא[עריכה]

מצד המעלה והחשיבות בהתקשרות לרבי, יש מעלה בלימוד החסידות של נשיא הדור דווקא[29].

הרבי הורה במפורש שאצל תלמידי תומכי תמימים ואחות התמימים הסדר הקבוע של לימוד החסידות יכלול דווקא מתורתו של הנשיא[30].

מעלה נוספת בלימוד זה, הוא מכיון שכל דור יש את הדגש המיוחד שלו, ולימוד החסידות של נשיא הדור הזה, הוא לימוד החסידות השייך ונצרך ביותר עבור אנשי הדור[31].

אופן הלימוד[עריכה]

סדר הלימוד[עריכה]

הדבר הראשון בלימוד החסידות הוא ידיעת סדר ההשתלשלות כפי שמבואר בשער היחוד של אדמו"ר האמצעי[32].

המתחילים בלימוד החסידות, ילמדו בספר התניא את אגרת התשובה, לאחר מכן שער היחוד והאמונה, לקוטי אמרים אגרות הקודש וקונטרס אחרון[33]. הרבי גם ציין כראשית הלימוד את קונטרס ומעיין.

מי שכבר רכש ידיעות בתורת החסידות, לומד את התניא לפי הסדר שנדפס.

בכל ענין שלומדים, יש להתחיל בלימוד ההקדמה, המהווה אף היא חלק מהענין[34].

צורת הלימוד[עריכה]

לכל הפחות פעם או פעמיים בשבוע צריך להיות הלימוד 'בחבורה'[35].

בכל נושא שלומדים בפעם הראשונה, יש להבין קודם כל את כללות הענין ומהלך הביאור ברמת הפשט, ורק לאחר שחוזרים ולומדים מספר פעמים בצורה זו, ניתן להעמיק ולדייק בפרטי הביאור[36].

עיקר לימוד החסידות הוא בהעמקה ובעיון, ולהבין זאת כמו ענין בנגלה, עד שיוכל להסביר את הדברים במילים שלו[37], ואפילו לחדש בהם[38]. אל לאדם לסמוך על הדברים שהם אמת, אלא עליו להתייגע להבין זאת בשכלו שלו ואם אינו מבין - עליו לדפוק על הדלת ולבקש שיסבירו לו[39].

הלימוד צריך להיות בדיבור בפה, ולא במחשבה ובאמצעות הבטה בעיניים בלבד, ובכוחו של לימוד באופן כזה לגרום לבהירות בלימוד ולהסרת קושיות העולות[40].

בלימוד רצוף במשך זמן ארוך, יש לעצור כעבור שעה למשך חמש-עשר דקות לנוח, ולחשוב אודות כללות הענין שלמדו[41].

התבוננות בלימוד[עריכה]

מענה הרבי על ההשפעה של לימוד החסידות לפרנסה בהרחבה: קבלתי מכתב ממנו והזכרתיו על הציון. והלוואי היה נותן - מאז - מזמנו ללימוד החסידות, שאז לא היה מוכרח להשקיע כל זמנו בעסקים

ההתבוננות בענינים הנלמדים בתורת החסידות, הינה חלק בלתי נפרד מהלימוד עצמו.

מטרה אחת בהתבוננות, היא כהכנה לתפילה, וענין זה נוגע לכל אחת משלושת התפילות במשך היום[12], שצריך להתבונן לפני התחלת התפילה בעניני חסידות, כפי שנפסק בשולחן ערוך[42] שקודם התפילה יש להתבונן בגדלות ה' ושפלות האדם, והתבוננות זו היא עיקר הסיבה ללימוד החסידות, כמו שנאמר בפסוק "דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם", שידיעת אלוקות כפי שהתבארה בתורת החסידות, היא לצורך ה"ועבדהו בלבב שלם"[12].

חזרה על הלימוד[עריכה]

אחרי לימוד כל פרק יש לחזור עליו פעם ושתיים עד שנעשים לבקיאים בפרק, ורק לאחר מכן להמשיך בלימוד, ולאחר מכן בסיום לימוד המאמר כולו יש לחזור על המאמר כולו מספר פעמים עד שנקודת ההשכלה של המאמר נקלטת היטב בהבנה[43].

אדמו"ר המהר"ש הורה לחסידיו לחזור על כל מאמר ארבעים פעמים, היות ובצורה כזו המאמר חודש במחשבתו וזכרונו ובכל מקום שהולך חושב על המאמר, ואפילו ה'גדילה' והצמיחה הגשמית של הגוף נעשית מתוך שריה בדברי החסידות[44].

אדמו"ר הרש"ב התבטא שעדיף ללמוד מאמר אחד שלושים פעמים מאשר ללמוד שלושים מאמרים שונים, היות שדווקא בחזרה מרובה על אותו ענין שלומדים החסידות משנה את האדם, וזו תכלית הלימוד[45].

ביטוי הלימוד במעשה בפועל[עריכה]

כל ענין החסידות הוא לשנות את טבע המידות, על ידי הורדת הלימוד העיוני לעבודה שבלב[46].

רבותינו נשיאינו הזהירו רבות מלימוד לשם 'השכלה בלבד'[47], והמשילו את מי שעוסק בלימוד בלי 'עבודה' לעשיר הפורט את רכושו למטבעות מזוייפות[48] והעושה כך מכניס צלם בהיכל ומבזה את החסידות[49] ונוח לו שלא נברא[50], ואמרו שללימוד מסוג זה יש 'ריח רע' ומחונך חסידי חש בדבר ומתרחק מכך[51].

אדמו"ר הריי"צ התבטא שלימוד החסידות והעבודה שבלב כרוכים זה בזה, עד שהלומד ואינו עוסק בעבודה שבלב - אין לימודו לימוד, והעוסק בעבודה שבלב ואינו לומד חסידות כדבעי - אין עבודתו עבודה[52].

פעולת הלימוד[עריכה]

מענה הרבי על גליון מכתבו של ראובן יוסף מאקאווסקי: צודק בכתבו שלימוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות ענין מיוחד בזה שמקרב הגאולה וביאת משיח - ככתוב בזוהר ובכמה מקומות
אחד מן הטעמים בזה - כי המעלה אז שנגלה כבוד ה' (הנסתר עתה) וכן יתגלה תכלית ופנימיות בריאת העולם וכו', ולכן ההכנה לזה צריכה להיות גילוי פנימיות התורה שהיא ה"בלו פרינט" [= תכנית בניה] של כל העולם כדברי חכמינו זכרונם לברכה (בראשית רבה בתחילתו)

על יסוד דברי הרב חיים ויטאל, עורר הרבי פעמים רבות שהעדר לימוד החסידות מעכב את הגאולה, ואילו ההוספה בלימוד החסידות מבטלת מניעה זו ומזרזת את הגאולה[53], ועד שהתבטא שמצד האמת "היו צריכים לצאת לרחובות ולצעוק, געוואלד אידן! ישנה תורת החסידות, שהקב"ה רוצה שבני ישראל ילמדו כדי שמשיח יבוא"[54].

הרבי אף הביא את דברי הגר"א כי העוסקים בלימוד פנימיות התורה "אין יצר הרע יכול להתגרות בהם"[55].

סגולות הלימוד[עריכה]

מענה הרבי לאדם שביקש ברכה לניתוח שבעיניו: אזכיר על הציון. מהנכון ביותר קביעות עתים במאור שבתורה (הנקראת אדם. לקוטי תורה במדבר יג, א), זוהי פנימיות התורה (ירושלמי חגיגה פרק א' סוף הלכה ז'), ומדה כנגד מדה – מתוסף במאור (עיניו) של אדם הלומד.

מי שיש לו בעיות רפואיות בעיניים, ההוספה ב'מאור שבתורה' מוסיף מידה כנגד מידה בבריאות מאור העיניים[56].

בשם אדמו"ר הזקן מובא שלימוד החסידות שמביא ל'הולדה' של אהבה ויראה הוא סגולה ל'הולדה' של זרעא חיא וקיימא, ועל יסוד כך כתב הרבי מספר פעמים לזוגות חשוכי ילדים שיוסיפו בלימוד החסידות כסגולה להיפקד בילדים[57].

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

הרב נחום גרינוולד, פעולות כ"ק אדמו"ר הרש"ב להתעוררות ללימוד החסידות בקרב חסידי חב"ד, בתוך היכל הבעל שם טוב גליון מ' עמוד קצז ואילך

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. הובא בתניא אגה"ק סכ"ו (קמב, ב)
  2. ראו לדוגמא התוועדויות תשמ"ו חלק ב', עמוד 782
  3. הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ד'.
  4. קודם שנודע להם זהות המחבר
  5. אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תרנג
  6. 6.0 6.1 קונטרס ומעיין מאמר א פרק ג'
  7. ראה הקדמת הרמב"ם למשניות פסקה המתחילה 'ואני אבארם לך'.
  8. לקוטי שיחות חלא א' עמוד 150
  9. אגרות קודש חלק ב' אגרת שנח
  10. ספר השיחות ה'ש"ת (בתרגום ללשון הקודש) עמוד קמה
  11. ספר השיחות תרצ"ט עמוד 339. נתבאר בשיחת שבת פרשת האזינו תשל"ב
  12. 12.0 12.1 12.2 שיחת שבת פרשת האזינו תשל"ב.
  13. פרק כ"ה
  14. כ"א כסלו
  15. אגרות קודש חלק ו' עמוד קמד, וחלק ט"ו עמוד צז
  16. 'א חסידשע פרשה'
  17. שיחת ש"פ וישב תשט"ו, ושיחת ש"פ ויקהל תשכ"ה ועוד. וראה גם שיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב בסיומה ("ההחלטה טובה ללמוד את כל ספר תורה אור ולקוטי תורה כל חלקיהם עם סיומם"), ובשיחת ש"פ לך לך ה'תשמ"ט הערה 29 ("המנהג ללמוד אותה (עכ"פ בשטחיות) עם בני משפחתם, גם עם ילדים בגיל בר מצוה (או גם פחות מזה)")
  18. אורח חיים סימן צ"ח בתחילתו: "יחשוב קודם התפלה מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו"
  19. אגרות קודש חלק י' עמוד נט ועמוד שצה. ועוד.
  20. שיחות קודש קודם הנשיאות. כך נהג הרבי בעצמו
  21. אגרות קודש חי"ז עמוד קי"א, ועוד.
  22. תורת מנחם תשמ"ט ח"ג עמוד 68 ו-75, תש"נ ח"ב עמוד 161, ועוד
  23. שיחת פורים תרצ"ו
  24. שולחן ערוך סימן נ'
  25. תורת מנחם חלק ט"ז עמוד 312, 314.
  26. אגרות קודש חלק ד' עמוד צה ועמוד קנח. חלק ה' עמוד קלב.
  27. אגרות קודש חלק ג' עמוד רבי ואילך, שיחת כ"ף אב תש"י, ועוד.
  28. אגרות קודש חלק י' עמוד פב. לקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 353. "ידוע בכמה מקומות בשיחות כ"ק רבותינו הקדושים, שעיקר הלימוד ובפרט לימוד דא"ח הוא ענין העבודה" אגרות קודש כרך ו' עמוד שנה
  29. אדמו"ר הריי"צ - היום יום כ"ד סיון. מכתב הרבי מראש חודש אדר תש"י. אגרות קודש ח"ב עמ' רמא. שיחת שבת פרשת ראה תשי"ג.
  30. ממכתב י"ד כסלו ה'תש"י. מכתב לרב שלמה חיים קסלמן, ז' שבט תשי"ד, אגרות קודש חלק ח' עמוד קנג אגרת ב'שצד.
  31. ראו בהרחבה ההתקשרות בין המלך והעם, פרק 'לימוד תורת המלך' עמוד 20.
  32. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג' עמוד תד.
  33. אגרות קודש חלק יז עמוד מו ועמוד שעב.
  34. לקוטי שיחות חלק י"ז עמוד 519.
  35. שיחת יום שמח"ת ה'תשט"ו.
  36. אגרות קודש חלק ח' עמוד סד ועמוד רעט, חלק ג' עמוד צז, חלק י"ג עמוד שנ.
  37. לקוטי שיחות חלק כז עמוד 24.
  38. שיחת ט"ו שבט תשמ"ח, חג השבועות ושבת פרשת נשא ה'תנש"א, ועוד. אך יש להיזהר מלימוד שכל מטרתו הוא בשביל לחדש, כפתגם החסידי על "חידושיכם ומועדיכם שנאה נפשי", לקוטי דיבורים חלק א' עמוד 254.
  39. מאמר והיה מדי חדש תשד"מ, שיחת שבת פרשת פקודי תשמ"ט.
  40. אגרות קודש חלק ד' עמוד קיח. ספר המאמרים מלוקט חלק ג' עמוד קצה.
  41. אגרות קודש חלק ד' עמוד קיח.
  42. אורח חיים סימן צ"ח סעיף א'. ענין התבוננות זו התבאר גם בתורת מנחם חלק נ"א עמוד 227.
  43. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י' עמוד שעט.
  44. מפי השמועה. שבועון כפר חב"ד גליון 693.
  45. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמוד קעט.
  46. ליקוטי דיבורים חלק א' עמוד נו.
  47. ראו בהרחבה 'אוצר פתגמי חב"ד' חלק ב' עמוד 320 ואילך.
  48. ספר השיחות ת"ש עמוד 165.
  49. ספר השיחות תרפ"ח עמוד 16.
  50. זכרון לבני ישראל עמוד סה.
  51. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק י' עמוד קי.
  52. ספר השיחות ת"ש עמוד 27.
  53. אגרות קודש חלק י"ט אגרת ז'רלה.
  54. שיחת ליל ב' אייר תש"י.
  55. אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תרנג.
  56. מענה קודש. נדפס במדור 'מבית המלכות' שבועון כפר חב"ד גליון 1860 עמוד 14.
  57. אגרות קודש חלק ה' אגרת א'רמד ואגרת א'שפז. חלק ח' אגרת ב'תלו. חלק ז' אגרת א'תתקכ.