י"ט כסלו - חג הגאולה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף ראש השנה לחסידות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור: אדמו"ר הזקן יוצא מהמאסר

חג הגאולה או ראש השנה לחסידות הוא מועד המצוין מדי שנה, בתאריך י"ט בכסלו, לזכר שחרור מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי (המכונה "אדמו"ר הזקן"), מהכלא הרוסי ביום זה בשנת ה'תקנ"ט (29 בנובמבר 1798). ביום זה מצוין גם יום הילולא של המגיד ממזריטש.

רקע[עריכה]

מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן

על רקע ההתנגדות לחסידות, הלשינו מספר מתנגדים על רבי שניאור זלמן מלאדי בפני שלטון הצאר.

ההלשנה התבססה בעיקר על העובדה שהאדמ"ו"ר יזם איסוף כספי צדקה ושליחתם ליהודים בארץ ישראל ולחסידים שעלו אליה. כשנאסר, הובל במרכבה שחורה (בה השתמשו באותה עת להובלת מורדים במלכות) למבצר פטרופבלובסקיה שבפטרבורג. לאחר 53 ימים במאסר[1], שוחרר בהשתדלות החסידים, בי"ט בכסלו תקנ"ט (29 בנובמבר 1798). מאז מצוין התאריך בחסידות חב"ד ומחוצה לה כ"חג הגאולה", המציין את ניצחונה של תנועת החסידות על מתנגדיה.

רבי שניאור זלמן נאסר שוב לאחר שנתיים (בשנת תקס"א), לאחר שקהילת פינסק דיווחה לשלטונות כי תורת החסידות מהווה דת חדשה, וכוללת בתוכה יסודות חתרניים כנגד שלטון הצאר. ממעצר זה שוחרר באותה שנה בחג החנוכה. בחג הגאולה י"ט בכסליו (הסמוך לחנוכה בכ"ה בכסלו), מציינים גם שחרור זה.

ראש השנה לחסידות[עריכה]

ראש השנה לחסידות הינו ביטוי אותו קבע אדמו"ר הרש"ב ליום י"ט בכסלו, היום בו שוחרר אדמו"ר הזקן ממאסרו הידוע בפטרבורג. מאסר זה מוגדר בחסידות כ'קטרוג' שהיה בשמים על תורת החסידות, דבר שגרם ללקיחת אדמו"ר הזקן למאסר על ידי חיילי הצאר הרוסי. הנצחון שהיה לחסידים במשפט, ושחרורו של אדמו"ר הזקן, היוו אפוא נצחון מלא לתורת החסידות כולה, ובמילא מוגדר יום שחרורו של אדמו"ר הזקן, כ"ראש השנה לחסידות".

בין השאר, אנו מוצאים ביהדות עוד כמה ימים בשנה המוגדרים כ"ראש השנה". הידוע שבהם הוא "ראש השנה לשנים וליובלות", החל בא' בתשרי, וכן "ראש השנה לאילנות" החל בט"ו בשבט וכו'. ראש השנה לחסידות הינו ראש השנה נוסף, בו גם חוגגים כל בית ישראל את גילוי תורת החסידות, בהתוועדויות ובהוספה בלימוד תורת החסידות ובלימוד תורת הנגלה, כפי שאכן נהוג לקיים 'חלוקת הש"ס' ביום זה, חלוקה המתבצעת על ידי ארגון "מחנה ישראל".

מנהגי היום[עריכה]

התועדויות[עריכה]

התוועדות י"ט כסלו בכפר חב"ד, בימים עברו
התוועדות י"ט כסלו בכפר חב"ד, בתש"ע

נהוג להתוועד בי"ט כסלו. על פי הוראת הרבי יש להתוועד ביום זה ג' התוועדויות.

אמירת תחנון[עריכה]

ביום זה אין אומרים תחנון.

הרבי מסביר באגרות קודש[2] מדוע אין לומר ביום זה תחנון: מכיון שנהוג אצל מאות אלפי יהודים יראי שמים במשך שבעה דורות להחזיק יום זה כיום טוב, וכל ענין הוא הרי בהשגחה פרטית, אם כן וודאי יש לזה הסכמה מלמעלה, וזאת אומרת שלמעלה יש ביום זה הארת פנים נוספת של "באור פני מלך חיים" ואז הקטרוגים והדינים נחלשים. אמנם אין זה כשבת קודש שעליה כתוב "וכל דינין מתעברין מינה", אבל בכל אופן חלישות גדולה גורמת יום זה למידת הדין, ולכן יום זה גם מסוגל לקבל על עצמו החלטות טובות בנוגע לתורה ומצוות ומידות טובות.

אמירת תחנון - המשיך הרבי - הוא ענין שמעורר דינים,[3] וממילא מי שרוצה לעורר דינים ביום זה שמאות אלפי יהודים אינם עשים זאת, אין מזיק הוא רק לעצמו, אלא גם למי שמתפלל עמו.

איחול 'לשנה טובה'[עריכה]

ביטוי חסידי השגור בפי חסידים ליום זה, כדוגמת הביטוי שבליל ראש השנה: "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו". בביטוי זה משתמש גם הרבי במכתביו לקראת יום זה.

חלוקת הש"ס[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלוקת הש"ס
צילום פתק עליו רשם הרבי את המסכת שלקח בחלוקת הש"ס בשנת תשמ"ט

מנהג החסידים לחלק בי"ט כסלו את הש"ס. בשנים עברו העבירו את חלוקת הש"ס ליום כ"ד טבת על מנת לסיימו עד י"ט כסלו מפני 'אפס הפנאי' ביום י"ט כסלו. הרבי החזיר את חלוקת הש"ס ליום י"ט כסלו והיה משתתף בחלוקה בעצמו במהלך ההתוועדות.

"שווארצע קאשע"[עריכה]

ביום זה נהוג בכמה קהילות חב"דיות לאכול "שווארצע קאשע" דייסת כוסמין, זכר לאותה דייסה מפורסמת שאכל אדמו"ר הזקן במאסרו ודרכה העביר מסר לחסידים על מקום הימצאו ובקשה לשלוח שליח מיוחד לוילנא כדי למנוע את זיוף תשובתו לחוקרים בידי המלשינים ששיחדו את המתורגמן[דרוש מקור].

ועל הניסים[עריכה]

ר' פולע כהן בספרו שמועות וסיפורים כותב: שבסעודת י"ט כסלו במחיצת הרבי הרש"ב, זימן הרבי הריי"צ, ובברכה אמר בקול "ועל הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. כנגד 53 -ג"ן פרקי התניא
  2. כרך ז'
  3. וכמו שאיתא בלבוש אורח חיים סימן קל"א, ובעטרת זקנים שם ס"ק ג', ומובא במ"ב שם ס"ק כ',