וילנה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף וילנא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העיר וילנא כיום בתצלום אוירי
תצלום נדיר של תלמידי סניף ישיבת תומכי תמימים בעיר בזמן השואה

וילנא (באנגלית: Vilnius, ברוסית: Вильнюс; בפולנית: Wilno) היא עיר הבירה של מדינת ליטא. לעיר היה מעמד תורני חשוב, והיא נודעה בעיקר בזכות הגאון מוילנא שפעל בעיר בין השנים ה'ת"פ-ה'תקנ"ח. העיר כונתה בפי היהודים בתואר "ירושלים דליטא", והיוותה את המרכז העיקרי להתנגדות החריפה לתנועת החסידות.


היסטוריה מיקום ואוכלוסיה[עריכה]

העיר שהוקמה בשנת ה'פ"ח, שוכנת בצד הדרומי-מזרחי של ליטא, בסמיכות לגבול בין רוסיה הלבנה (בלארוס) לליטא.

כבר מעת הקמתה היתה וילנה מרכז התרבות וההווי הפולני, ונקבעה כעיר הבירה של הדוכסות הליטאית. במהלך השנים נכבשה וילנא חליפות, וסופחה מספר פעמים לממשלת פולין, לרוסיה, ולברית המועצות.

הקהילה היהודית[עריכה]

בית הכנסת היהודי היחיד שנשאר פעיל עד היום
בית העלמין היהודי בעיר

במאתיים השנים הראשונות לקיומה של העיר, נאסרה ההתיישבות היהודית במקום, מחשש התושבים לפגיעה בפרנסתם, אך בסביבות שנת ה'ש"כ ניתן אישור גורף, והחלה התיישבות יהודית בעיר.

בארבעים השנים שחלפו מאז החלה ההתיישבות היהודית בעיר, גדלה הקהילה באופן משמעותי, וכללה שלושת אלפים משפחות, שהיוו עשרים אחוז מכלל תושבי העיר, ושמעה של הקהילה החל להתפרסם בתפוצות ישראל כמרכז תורני חשוב.

הקהילה היהודית בעיר היתה מבוססת מבחינה כלכלית, דבר שאיפשר לבני הקהילה לחתן את בנותיהם עם צעירים מוכשרים, ולהעניק להם את האפשרות להמשיך ולהתמסר ללימוד התורה בתנאי שיעברו להתגורר בסמיכות אליהם ויהיו סמוכים על שולחנם. באופן זה עברו להתגורר בוילנה עשרות למדנים חשובים דוגמת רבי שבתאי כהן (הש"ך) ורבי אריה לייב שפירא[1], שהטביעו את חותמם על כלל היהדות התורנית.

הגאון מוילנא (הגר"א) שהיה יליד העיר תרם לפרסומה באופן משמעותי, וכבר בהיותו בגיל צעיר התפרסם שמעו למרחוק, והזמין צעירים מוכשרים רבים לבוא וללמוד תורה מפיו[2].

הקהילה היהודית בעיר הלכה והתפתחה, עד שבתקופת מלחמת העולם הראשונה יהודי הקהילה היוו את רוב תושבי העיר, דבר שנמשך תקופה קצרה, עד להגירה הגדולה לארצות הברית שהחלה שנים ספורות לאחר סיום מלחמת העולם. התפתחותה וגדילתה של הקהילה היהודית, גרמה לכך שבשנת תרמ"א גויים מתושבי העיר ניסו לבצע פרעות ביהודים ולגרום להם לעזוב את העיר, אך הקהילה התאגדה, לכדה את הפושעים, והסגירה אותם לשלטונות.

גודלה של הקהילה גרם גם לכך שתנועות חברתיות ועממיות שונות ראו בה יעד אסטרטגי, ופתחו בה מרכזים שיועדו להטות אליהם את לב ההמון.

בשנת תרע"ד התמנה כרב קהילת חב"ד בעיר הרב מנחם צבי ריבקין שכיהן ברבנות עד שנת תרפ"ג. בחודש אייר תרפ"ז הוקם בעיר סניף של ישיבת תומכי תמימים, בייסודו ובהנהלתו של ר' אליהו וייץ, ובסיועו של העסקן החב"די ר' מענדל לוין שהיה חבר בועד הקהילה של וילנה באותם שנים[3].

בזמן השואה[עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם השניה ברחו חלק מתלמידי ישיבות חב"ד לוילנא, מתוך השערה שהעיר תסופח לליטא, שנחשבה אז למדינה נייטרלית, והקימו במקום סניף של ישיבת תומכי תמימים בניהולו של הרב שמואל זלמנוב, ותחת השפעתו של המשפיע החסידי הרב יהושע אייזיק בארוך. ישיבה זו התקיימה במשך שנה וחצי, עד שגלתה לשנחאי[4].

בכ"ט סיון תש"א נכבשה העיר על ידי הנאצים, והם ריכזו את את תושביה היהודים בגטו[5]. חיסול הגטו החל בא' אלול תש"ג, ומלבד כמה עשרות בודדות של פרטיזנים שהצליחו להבריח את גבולות הגטו, הושמדו על ידי הנאצים במהלך השואה כמאה אלף יהודים בגטו וילנא.

מרכז ההתנגדות לתורת החסידות[עריכה]

בזמן התפשטותה של תורת החסידות בזמנו של המגיד ממעזריטש היתה הקהילה בוילנה אחת מהקהילות החשובות ביותר, והיא נחשבה כמרכז התורני העיקרי בסביבות רוסיה ופולין[6], וכמבצרם של המתנגדים לתורת החסידות.

הראשון שהצליח להקביע את חומות ההתנגדות ולרכוש חסידים מקרב תושבי וילנא, היה רבי אהרון הגדול מקרלין, שביקר בעיר בחשאי והצליח לפעול על כמה מנינים של אברכים להתקרב לתורת החסידות. אותם אברכים פתחו בעיר מנין חסידי, ודבר זה הגדיש את הסאה, ופרנסי וילנא שחששו שתנועת החסידות תתבסס ותתפשט בעירם, היו הראשונים להוציא חרם, בו נידו את החסידים ואסרו לשהות במחיצתם ולסייע להם בכל אופן שהוא.

החל מחרם זה שהתפרסם לראשונה בשנת תקל"ב, הנהיגה הקהילה בוילנה את ההתנגדות הכללית לתורת החסידות, וסחפה אחריה גם מרכזים מתנגדיים נוספים כגון ברודי ושקלוב להצטרף אף הם להתנגדות החריפה[7]. המתנגדים החריפים שבעיר עשו שימוש רב בכוחו ובהשפעתו של הגאון מוילנא, ודאגו למסור לו עדויות כוזבות כביכול החסידים מחללים את קדושת הצומות[8], לא מתנהגים בצניעות[9], וכדומה.

מתוך נסיון לרכך את ההתנגדות החריפה מבית מדרשו של הגר"א, ניסו מספר פעמים גדולי החסידות (דוגמת רבי מנחם מענדל מויטבסק ואדמו"ר הזקן) להיפגש עם הגר"א מוילנא ולהוכיח לו שאין מה לחשוש מתורת החסידות, אך בהשפעת מקורביו הגר"א ברח מהעיר, וחזר אליה רק לאחר שנודע לו באופן וודאי שהם עזבו את העיר.

גם בעיצומה של המלחמה בין המתנגדים לחסידים, היו רבים מתושבי ווילנא שהתקרבו לתורת החסידות, הידועים שבהם היו רבי משה מייזליש והרב מאיר רפאל'ס שהיו מנכבדי ומפרנסי הקהילה ומראשי המובילים של ההתנגדות, שנכחו במהלך המלחמה בצדקתם של החסידים, ועברו לצידו השני של המתרס ונעשו לחסידיו של אדמו"ר הזקן.

במשך עשרים ושש שנה עמדה וילנה במרכז ההתנגדות לתורת החסידות, עד שבשנת תקנ"ח אסרה ממשלת רוסיה את השימוש בחרמות ובנידויים, ובאותה שנה נפטר גם הגאון מוילנה, דבר שגרם באופן טבעי לריכוך ההתנגדות, ובשנה שלאחר מכן כבר הורשו החסידים להקים קהילות חסידיות בתחומי העיר וילנה, ולקיים מניינים נפרדים לתפילה.

ביקורי רבותינו נשיאינו בעיר[עריכה]

מלבד ביקורו הידוע של אדמו"ר הזקן בשנת תקל"ו, שנועד להשקטת המחלוקת באמצעות פגישה עם הגאון מוילנא, ידוע על שני ביקורים נוספים של רבותינו נשיאינו בעיר.

אדמו"ר הריי"צ בשנת תרפ"ח בדרכו חזרה מווארשא לריגה עצר בעיר למשך מספר ימים ונפגש עם חיים עוזר גורודזינסקי בענינים הנוגעים לעסקנות ציבורית, וכן הרבי ביקר בעיר כאשר נשלח על ידי אדמו"ר הריי"צ אל ר' חיים עוזר[10].

בית הדפוס בוילנא[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דפוס האלמנה והאחים ראם

בשנת תקנ"ט הועבר בית הדפוס היהודי של משפחת ראם לעיר ווילנא, והוא גדל והתבסס בעידודם של רבני וילנא וליטא, שעמדו לצידו במחלוקות ממוניות שונות שהיו לבית הדפוס בוילנא עם בתי דפוס אחרים דוגמת בית הדפוס של האחים מסלאוויטה.

בשנת תקצ"ו נסגרו בהוראת הממשל הרוסי כל בתי הדפוס ברוסיה, ובית הדפוס בוילנא קיבל זיכיון בלעדי על הדפסת ספרי יהדות, ובכך הפך לבית הדפוס החשוב ביותר בו הודפסו אלפי ספרי יהדות. בשנת תר"ך איבד בית הדפוס את המונופול על הדפסת ספרי יהדות והחל בתקופת שפל, עד שבשנת תרס"ג החליף בעלות, ירד מגדולתו, ולבסוף - הוחרם על ידי הממשל הרוסי.

בבית דפוס זה הודפסו ספרי יהדות חשובים, ובראשם התלמוד בבלי בצורת הדף המוכרת עד היום, ספר התניא, שו"ת צמח צדק, לקוטי תורה, ועוד.

העירה כיום[עריכה]

כיום אוכלוסיית העיר כוללת מעל לחצי מליון תושבים, מתוכה כארבע אלף יהודים בלבד. שליח הרבי בעיר הוא הרב שלום בער קרינסקי, שמכהן גם כרב בית הכנסת הפעיל היחיד בוילנא, ורב הקהילה.

אישים הקשורים בתולדות העיירה[עריכה]

רבני העיר[עריכה]

ילידי העיר[עריכה]

נוספים[עריכה]

עיירות בפלך וילנא[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. מחבר הספרים נחלת אריאל ומעון אריות.
  2. הגר"א אמנם לא כיהן באופן רשמי במשרת רב או ראש ישיבה, אך היה מוסר שיעורים בבית המדרש הסמוך לביתו, ופותר את קושיותיהם של הלמדנים שהיו מביאים לפניו כשהיה מגיע לבקר בבית המדרש.
  3. בשבועון בית משיח גליון 535 התפרסמה התכתבות בין אדמו"ר הריי"צ לחיים עוזר בנוגע לסיוע הכספי לישיבת תומכי תמימים וילנא.
  4. הישיבה פעלה בבית הכנסת של קהילת חב"ד בעיר ברחוב הווילנאי 21 שנקרא בשם "אפאטאוו".
  5. עוד קודם הקמתו של הגטו, רצחו הגרמנים כמעט מחצית מתושביה היהודים של העיר. ההשערה היא שבתקופה שבין כיבוש העיר להקמת הגטו נרצחו כשלושים וחמש אלף איש מתוך שמונים אלף התושבים היהודים בעיר.
  6. כאשר אדמו"ר הזקן הגיע לגיל 19 ורצה לגלות למקום תורה התלבט בין וילנא שהיתה אז מרכז הלימוד החשוב ביותר, לבין מעזריטש שהיתה מרכז תורת החסידות.
  7. יש לציין שקהילת וילנא היתה הקהילה היחידה בכל רחבי ליטא שהתנגדה לתורת החסידות, ושאר קהילות המתנגדים בליטא לא הצטרפו אליהם. החוקר ד"ר אריה מורגנשטרן מנסה לתלות זו בעובדה שבאותה תקופה פרצה בוילנא מגפת דבר והפילה חללים רבים מבני העיר. תושבי העיר חיפשו סיבות רוחניות שבשלהם קיבלו עונש קשה שכזה, ופרנסי הקהילה שחששו שיאשימו אותם בכך (בגלל שניהלו באותה תקופה מלחמה נגד רב העיר), הטילו את האשמה על החסידים, שכיבכול בגללם פרצה המגיפה.
  8. כך לדוגמא העידו בפניו שתי עדים מהימנים בשבועה, שהם ראו חסידים שאוכלים בתשעה באב, אלא שהם העלימו ממנו את העובדה שדבר זה אירע בשנה בה הקביעות של תשעה באב חלה בשבת, כך שלא היה כל פסול הלכתי במעשיהם.
  9. העדים העידו שראו את החסידים רוקדים עם בנות בבית הכנסת בשמחת תורה, אך העלימו את העובדה שהם מתכוונים לילדות קטנות של החסידים, שרכבו על כתפי אבותיהם בשעת הריקודים.
  10. עדותו של ר' זושא ווילימובסקי. נדפסה בשבועון בית משיח גליון 535 עמוד 39.
עיירות בליטא
מחוז קובנו - סלובודקה · קובנהמחוז וילנא - גלובוקע · וילנא · שווינציאן
עיירות ברוסיהעיירות בבלארוסעיירות באוקראינהעיירות בלטביהעיירות בפולין
‏‏