חסידות הכללית

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסידות הכללית נתייסדה על ידי מורנו הבעל שם טוב בשנת ה'תצ"ד, אז החלה תקופתה הראשונה של חסידות וחסידים בכלל. מחולל המהפכה היה ר' ישראל בעל שם טוב שהתפרסם בעולם היהודי ובעקבות כך התקשרו אליו עשרות אלפים חסידים ומעריכים. רעיונותיו של הבעל שם טוב נחשבים היום להנחות יסוד בעולם המושגים היהודי, כשבעצם הם חודשו והופצו על ידי הבעש"ט.

ייסוד תנועת החסידות[עריכה]

הבעש"ט היה ממשיך הדרך של מחנה הנסתרים, שהיה בהנהגת "בעלי השם". קדמו לבעש"ט הרבנים; ר' אליהו בעל שם, ר' יואל בעל שם ור' אדם בעל שם.

רבי ישראל בעל שם טוב נהג בתחילה כמנהגם של מחנה הנסתרים והסתיר את גדולתו, עד שגילה עצמו לציבור בעקבות עליית נשמה אותה עשה בראש השנה בשנת תק"ז, במהלכה נשמתו נפגשה בעולמות העליונים עם נשמת המשיח שאמר לו שזמן גילויו יהיה כאשר תתפשט תורתו - תורת החסידות בעולם. על עליית נשמה זו סיפר לגיסו רבי אברהם גרשון מקיטוב במכתב.

עיקרי תורת הבעש"ט[עריכה]

על עיקריה נמנות למשל ההנחה כי בכל דבר בבריאה יש את הכח האלוקי המחיה אותו, וכן המצאותה של השגחה פרטית מאת הבורא על כל נברא ונברא, עד שאפילו עלה המתגלגל ברוח יש לו כוונה פרטית ובהשגחה פרטית מתגלגל הוא. הבעש"ט גם החדיר בחסידיו את העיון בתפילה ואת החיות והשמחה הפנימית בקיום כל מצווה, ובעבודת השם בכללותה. הוא הפליא את התמימות שבאמירת פרקי תהלים על ידי יהודים פשוטים באמונתם.

המשך הנהגת החסידות[עריכה]

גילויו של הבעש"ט נעשה כאמור בשנת תצ"ד ומאז החלה ההנהגה בצורת אדמו"ר וחסידים. לאחר הסתלקות הבעש"ט בחג השבועות בשנת תק"כ מילא את מקומו רבי דובער, הרב המגיד ממזריטש, בהנהגת החסידות הכללית.

לאחר הסתלקותו של הרב המגיד ממזריטש, בי"ט כסלו שנת תקל"ג (1763) הסתיימה תקופת החסידות הכללית ותלמידיו השונים של הרב המגיד ממזריטש פתחו כל אחד חצרות חסידיות משל עצמו, ולעתים אף חלקו אחד על השני בנושא אופיה הרצוי של תורת החסידות והפצתה.

צעיר תלמידיו של המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן - הינו מייסד תנועת חסידות חב"ד.

ראו גם[עריכה]