קונטרס אחרון - פרק ד'

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

מבוא[עריכה]

בפרק זה מבאר רבינו אדמו"ר הזקן את הצורך בכל שלושת העמודי העבודה - תפילה, תרי"ג מצוות ותורה (שבכל אחד מהם יש מעלה מיוחדת על פני האחרים).

בתחילת הפרק מודגשת מאד המעלה המיוחדת של התפילה: שבעבודת הבירורים שעל ידי תפילה אין הבדל בין זמן המקדש לזמן הגלות, ולכן בזמן הגלות היא העיקר.

טקסט הפרק[עריכה]

פרק ד
להבין מה שנאמר בפרי עץ חיים דבזמן הזה עיקר הבירור על ידי התפלה דוקא אף שתלמוד תורה למעלה מהתפלה. הענין הוא שעל ידי תורה ומצות מוסיפין אור באצילות כו'. פירוש אור אין סוף ברוך הוא בכלים דאצילות על ידי תלמוד תורה בפנימית דהיינו המשכות המוחין ובקיום המצות בחיצונית הכלים שהם בחינת נה"י שבעשר ספירות זעיר אנפין שבאצילות רק שמתלבשים בבי"ע בתורה ומצות הגשמיים שבעולם הזה. אבל התפלה היא המשכת אור אין סוף ברוך הוא לבי"ע דוקא לא בדרך התלבשות בלבד רק האור ממש לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולידה ויצמיחה. מה שאין כן בתורה ומצות שאין שינוי בקלף התפילין על ידי הנחתן בראש ובזרוע וגם במצות שעשייתן הוא גמר מצותן השינוי הוא על ידי אדם ולא בידי שמים כבתפלה שהיא המשכת החיות מא"ס ברוך הוא שהוא לבדו כל יכול והלכך כדי להמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה אי אפשר בלי העלאת מים נוקבין מלמטה דוקא. מה שאין כן לתלמוד תורה שבאצילות המיוחדת בלאו הכי במאציל ברוך הוא והעלאת מים נוקבין במוחו ולבו של אדם היא בחינת רשפי אש בלי גבול ונקרא מאדך כדי לעורר בחינת אין סוף והיינו על ידי גבורות דס"ג שהן הן הרפ"ח ניצוצין כו' ולכן נקראת התפלה חיי שעה היא מלכות היורדת בבי"ע ותורה חיי עולם הוא זעיר אנפין כי רמ"ח פקודין הן מתחלקין בעשר כלים דעשר ספירות דזעיר אנפין כו'. והנה במקום אחר כתב שרמ"ח מצות עשה הן בה' חסדים ושס"ה לא תעשה בה' גבורות וכו' ובמקום אחר כתב שהן תרי"ג ארחין נמשכין מחד ארחא כו' שהוא לבנונית וכו'. אך הענין שכל המצות לתקן רמ"ח אברי זעיר אנפין על ידי המשכת אור אין סוף ברוך הוא במוחין הכלולין בה"ח וה"ג ומקור המוחין הוא לבנונית כו' הוא הענג וחפץ העליון להמשיך האור למטה לרמ"ח אברין דזעיר אנפין ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג המשכות פרטיות לפי בחינת ערך המצות כגון בצדקה וגמילות חסדים נמשך אור אין סוף ברוך הוא לחיצוניות הכלי דחסד דזעיר אנפין ובקיום הדינין בחיצונית גבורה וברחמים כו'. ודרך ומעבר ההמשכה הוא על ידי פנימי' הכלים ומוחותיהן שהן דחילו ורחימו שכליים או טבעיים שהן בחינת מוחין דקטנות וגדלות ולזה ביקש משה רבינו ע"ה מאד לקיים המצות מעשיות התלויות בארץ שהן תכלית ההשתלשלות להמשיך אור אין סוף ברוך הוא לברר הכלים דזעיר אנפין דבי"ע שבהן הן הרפ"ח ניצוצין על ידי תורה ומצות מעשיות שבבי"ע דוקא. והנה לקיום מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים מבטלין תלמוד תורה ואפילו [[מעשה מרכבה]] וכל שכן תפלה שהיא בחינת מוחין ודחילו ורחימו שכליים והטעם כנ"ל. ועוד זאת שבאמת מאד גדלה וגבהה מעלת המצות מעשיות וכן לימודם על מעלת המוחין שהן דחילו ורחימו שכליים כי הגם דכתיב ולדבקה בו על ידי מדותיו מכל מקום איננו דבק אפילו במדות העליונות אלא במציאותן ולא במהותן וכמו שנאמר "ואנכי עפר ואפר" וכל שכן באור אין סוף ברוך הוא דלית מחשבה תפיסא ביה באורו והתפשטות החיות ממנו יתברך כי אם במציאותו שהוא שמחיה את כולם ולא במהותו אפילו לעליונים כמו שנאמר "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" כו' לבד עלולים הנאצלים משיגים כי אם בעילתו כפי הסדר שבעץ חיים בהתלבשות הפרצופים אבל לא בנבראים אפילו בנשמות דאצילות כמו שנאמר במשה רבינו ע"ה וראית את אחורי כו'. מה שאין כן מעשה המצות מעשה אלקים המה הנה בדרך השתלשלות מכלים דאצילות לבי"ע ממהותן ועצמותן דחיצוניותן כמו על דרך משל אתרוג ומיניו הלביש בהן הקב"ה ממהותן ועצמותן דחסדים [פנימית] [פנימים] דזעיר אנפין והיינו מבחינת חיצוניותן כנודע בכל מצות מעשיות מה שאין כן האדם אפילו יש לו נשמה דאצילות מאחר שמלובשת בגוף לא יוכל למצוא בנפשו ולהשיג מהותן ועצמותן של פנימית החסדים דזעיר אנפין דאצילות (כי האצילות היא בחינת חיה בכללות העולמות אבי"ע שהיא בחינת מקיף מלמעלה ואינה מתלבשת בכלי כלל) כי אם מציאותן על ידי דחילו ורחימו שכליים. ומ"ש וראית את אחורי הוא בדרך נבואה דוקא. (שהוא התפשטות הגשמיות כמו שאיתא בר"מ פ' משפטים). והיינו הטעם לפי שאי אפשר לנברא להשיג כלום במהות האלקות שהוא הבורא ובלי השגה אין זו הלבשה ותפיסא ודביקות אמיתית. מה שאין כן האתרוג על דרך משל חיותו נמשכה ונשתלשלה ממהות חיצונית דכלים דנוקבא דזעיר אנפין דאצילות שהוא בחינת אלקות כמו שנאמר בעץ חיים שכל הפירות הן באצילות כי למ"ד כלים דאצילות ירדו לבי"ע (והן יו"ד מאמרות שבהן נברא העולם) על ידי התלבשות בנוקבא דעשיה מהות במהות כי הכלים דאצילות נעשו נשמה בעשיה שהיא בחינת אלקות ממש לפי שבאצילות איהו וגרמוהי חד המאציל והנאצל ועל ידי התלבשות מהות הנשמה במהות הכלים דנוקבא דעשיה נתהוה האתרוג נמצא כשתופס האתרוג ומנענעו כהלכתו הרי זה תופס ממש חיותו המלובש בו מנוקבא דאצילות המיוחדת באור אין סוף המאציל ברוך הוא. מה שאין כן בכוונתו אינו משיג ותופס אף היודע הסוד. אלא מציאותה ולא מהותה אך בלימוד הלכות אתרוג משיג ותופס האתרוג ממש ומצותו כהלכה בבחינת דבור ומחשבה וכל שכן הלומד הסוד אבל דוקא סודות המצוה דלא גרע מלימוד הלכותיה ואדרבה כו' אף שאינו משיג המהות. מה שאין כן בסדר ההשתלשלות אף אם משיג המציאות לא עדיף מצד עצמו כלימוד המצות שמשיג ותופס המהות ומעלה עליו כאילו קיים בפועל ממש כמו שנאמר זאת התורה כו' אלא שידיעת המציאות מההשתלשלות היא גם כן מצוה רבה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמו שנאמר וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר והשגת המציאות הוא להפשיט מגשמיות כו' רק שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג לפי שהן השתלשלות המהות דחיצונית דכלים דאצילות לכך צריך להרבות בלימוד כל התרי"ג וקיומן בפועל ממש במחדו"מ שהן בי"ע לברר בירורין אשר שם. ועוד זאת שבאמת הבירורין שבבי"ע מרפ"ח על ידי תורה ומצות במחשבה דבור ומעשה גבוהין בשרשן מנר"ן שבאדם כי הן מס"ג שבפנימית אדם קדמון ונר"ן שכבר נתקנו על ידי מ"ה הוא יוצא מהמצח הארה בעלמא. וזהו שאיתא לפני מלוך מלך כו' וה"ט שהאדם חי במזונות דצ"ח ומבררן במ"ה שבו וחי בהם לפי שהם מס"ג. ועוד זאת כמו שאיתא ופני לא יראו שפנימית העליון אינו יכול לירד למטה רק חיצוניותו ובחינת אחוריים שהוא נובלות חכמה עילאה ועוד זאת שהרי הדבור מדברי חכמה עילאה אינו מוליד והטפה שנמשכה מהכלי דח"ע יש בה כח המוליד ומהווה יש מאין וגם המשכת ח"ע כלולה בה והטעם מפני שבה נמשך מהותה ועצמותה דח"ע. משא"כ בדבור ומחשבה ואפי' בהשכלת השכל באיזו חכמה הרי חכמה זו רק הארה מתפשטת ממהות השכל שבנפש ועצמותו והארה זו היא רק לבוש למהותו ועצמותו של השכל והשכל הוא הארה ולבוש למהות הנפש. משא"כ הטפה נמשך בה גם ממהות הנפש ועצמותה המלובשת במוחין ולכן מולידה בדומה לה ממש. וזהו ההפרש בין עבודת המלאכים היוצאין מנשיקין להנשמות היוצאין מהכלים אך הכלים דאצילות נעשו נשמה לבי"ע והלכך דחילו ורחימו שכליים הן כמלאכים דנשיקין מהארת חיצונית דחב"ד בבי"ע והטעם משום דפנימית חב"ד ומהותו ועצמותו של אור פנימי אינו יכול להתגלות אלא על ידי הארת הכלים דוקא היורדים למטה כטיפת האדם ממוחין וכמו שאיתא ופני לא יראו. ובר מן כל דין אפילו בנשמה דאצילות אף שהיא מכלים דאצילות וכן בנפש רוח מכלים דיצירה עשיה הנה רחימו [אולי צ"ל דחילו ורחימו] שכליי' שלהם מעוררים גם כן בכלים דיצירה עשיה בחינת העלאה ממטה למעלה באתערותא דלתתא וזהו בחינת הסתלקות לבד ח"ו. אבל בחינת המשכה מלמעלה למטה הוא על ידי מצות מעשיות דוקא להמשיך אור בכלים ובחיצונית הכלים דוקא שחיצוניות העליון יורד למטה ופנימיות התחתון עולה למעלה וזהו שאיתא בזהר פ' פקודי הנ"ל דאית סדורא כו' ושתיהן צורך גבוה העלאה והמשכה על ידי העלאת מ"ן מס"ג בבחינת עובדא ומלולא וזהו תכלית ההשתלשלו' להתגלות אור עליון למטה ולא לעלות התחתון למעלה שזה אינו אלא לפי שעה ואף גם זאת דוקא עליות הכלים לאורות עליונים היא מעלת השבת ויוה"כ. אבל לא עליות והסתלקות האורות ח"ו כמו שאיתא בפע"ח ונר"ן של האדם לגבי גופו בעולם הזה חשיבי כאורות לגבי כלים וכן דחילו ורחימו שכליים לגבי מצות מעשיות דוקא ולכן התפלל משרע"ה תפלות כמנין ואתחנן על קיום מצות מעשיות דוקא וה"ה לדבור גשמי של הלכותיהן. אך להבין איך האתרוג שהוא מרפ"ח שלא נבררו עדיין וכן קלף התפילין ימשיך אור בכלים דזו"ן דאצילות שכבר נבררו ונתקנו על ידי שם מ"ה להיות בחינת אלקות. הנה המשל לזה היא הזריעה והנטיעה שהגרעין מעורר כח הצומח שבארץ שהוא דבר ה' תדשא הארץ כו' עץ פרי כו' על ידי העלאת מ"ן לשרשו ככה מעוררי' הקלף והאתרוג עד רום המעלות שהוא שם ס"ג שלפני השבירה שהוא מהות ועצמות אורות שבאדם קדמון ולא הארה בעלמא כמו שם מ"ה שממצחו וכן בלימוד ועיון הלכותיהן מעורר בחינת חב"ד שבע"ס דכלים דזו"ן ועד רום המעלות גם כן בחינת חב"ד שבס"ג דפנימית אדם קדמון היוצא דרך העינים כו' וכל הנ"ל הוא במ"ע אבל לא בלימוד פרטי הלכות איסורי ל"ת לכאורה ובפרט בדלא שכיחי כלל כמו פרטי הלכות פיגול וכה"ג. אך עוד זאת השוה בכל כי כל דחילו ורחימו שכליים של המלאכים הן בחינת נבראים מאין ליש והן בחינת נפש רוח דבי"ע. אבל פרטי ההלכות הן המשכות ח"ע דהמאציל ברוך הוא המלובשת בגשמיות והלבשה זו אינה כהלבשת ח"ע בדחילו ורחימו שכליים דהתם הלבוש הוא מעלים ומסתיר לגמרי כהסתר והעלם הארץ החומריית לגבי ח"ע המלובשת בה כמו שאיתא כולם בחכמה עשית והיינו חיצוניות דחיצוניות דכלים דמל' דאצילות שבעשיה שהיא מסותרת לגמרי ברוח נפש דעשיה וכן בבריאה היא מסותרת לגמרי ברוח נפש שהם בחינת נבראים בהסתר והעלם הבורא מהנברא. משא"כ ההלכות הרי הארת החכמה מאירה בהן בגילוי ולבוש העשיה הוא דרך מעבר לבד כמו ביום טוב שחסד דאצילות המלובש לגמרי בחסד דבריאה מחיה עולם הזה הגשמי על ידי מעבר חסד דיצירה ועשיה הנקרא גם כן התלבשות שאל"כ לא הי' פועל בגשמיות עולם הזה ואף שגשמיות עולם הזה ודאי מסתיר לגמרי אפילו החסד דעשיה מכל מקום ההלכה עצמה אינה גשמיות ממש שהיא בחינת רצון הנמשך מח"ע להקל או להחמיר רק שיורד ומאיר בבחינת גילוי בגשמיות כמים היורדים ממקום גבוה כו' והדבר הגשמי עצמו שבו מדברת ההלכה באמת הוא מסתיר לגמרי כמו המחליף פרה בחמור וכן בשר הפיגול או לא פיגול וכשר רק ההלכה בעצמה עם הטעם הנגלה היא מבחינת מלכות דבריאה ויצירה דבחינת נשמה שהוא אלקות המחיה ומהוה נפש רוח דבי"ע שהן דחילו ורחימו של המלאכים והנשמות וחב"ד שלהם מאין ליש ולכן היא מרוה צמאונם קודם שירדה לעולם הזה כמים היורדים כו' וגם אחר שירדה לעשיה היא למעלה מעלה מבחינת חב"ד דעשיה אפילו דבחינת נשמה שהיא אלקות והטעם משום דחב"ד דעשיה דבחינת נשמה הוא מקור החיות דחב"ד דנפש רוח ותולדותיהן והתהוותן מאין ליש עם תולדותיהן עד סוף העשיה היא הארץ וכל צבאה. אבל חב"ד דהלכות בטעמיהן שבמל' דבריאה ויצירה ענין החכמה היא בתיקון פרצופי האצילות שבהן תלוין כל טעמי המצות מ"ע בה' חסדים ומל"ת בה"ג ומשו"ה נמי כשירדו להתלבש בנבראים הן במל' דבריאה ויצירה דבחינת נשמה דוקא שהוא מכלים דאצילות ולא בבחינת נפש רוח. ואף דחב"ד דבריאה יצירה דבחינת נשמה שגבהה מאד מעלתן על בחינת מלכות דבריאה יצירה דנשמה ואף על פי כן הן מקור לחב"ד דבריאה יצירה של בחינת נפש רוח שהן המלאכים. לק"מ דבאמת המלאכים והנשמות אינן אלא מטפה הנמשכת מחב"ד דנשמה ליסוד ז"א וניתן לנוק' ומשם יצאו בבחינת לידה כי אף את"ל שנבראו מהארת הכלים דנוק' דאצילות הרי הם היורדים ונעשים נשמה. אבל עצמות חב"ד דנשמה מתפשט בו"ק דזו"ן ושם הם שיתא סדרי משנה וגמרא ומ"ש בע"ח (ושער היחודים) שע"י הכוונה נעשה לבוש נשמה וע"י התורה לבוש רוח דרוח על ידי משנה דיצירה ורוח דנשמה דבריאה על ידי הגמ' יש לומר דהיינו דוקא על ידי תורת האדם בעולם הזה העולה למעלה. אבל התלמוד עצמו שניתן בסיני הוא בנשמה ולכן הוא מברר הרוח וכן במשנה דיצירה ואף את"ל שגם הניתן מסיני הוא ברוח דבריאה יצירה הרי נודע שכל מלאך שהוא שליח מלמעלה אזי נק' בשם ה' ממש השוכן בקרבו משא"כ כשאינו שליח יש לו שם אחר כפי עבודתו ואזי קורא קדוש ק' ק' ה' כו' כלומר ששם ה' מובדל ממנו וכן הוא ממש בבחינת התלבשות התלמוד בבחינת רוח דבריאה והמשנה ברוח דיצירה הם שלוחי ה' דהיינו כלים דנוק' דאצילות החיצונים בתלמוד והאמצעי' במשנה אשר המשנה והתלמוד שבהם נמשכים מיסוד אבא המקבל מח"ס דאריך אנפין שבו מלובש אור אין סוף ברוך הוא ונמצא שאור אין סוף הוא שם ה' שוכן ברוח דבי"ע במקרא ומשנה ותלמוד וכשהאדם לומד ממשיך אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה להיות נכלל ובטל באורו יתברך כי זה כל האדם וזאת היתה עבודת רשב"י וכל התנאים ואמוראים בנגלה להמשיך אורו יתברך ולברר בירורי נוגה כל משך זמן הגלות דשלטא אילנא דטוב ורע כמו שאיתא עת אשר שלט האדם באדם כו' כי זהו תכלית ההשתלשלות שירד העליון למטה ויהיה לו דירה בתחתונים כדי להעלותן למהוי אחד באחד. משא"כ עבודת המלאכים דחילו ורחימו שכליים אינה בבחינת המשכה כלל וכלל רק הסתלקות כו'. ובזה יובן מה שנבראים מלאכים מאין ליש על ידי עסק התורה אפילו שלא בכוונה שהוא בחינת רוח בלבד שאינה אלקות כלל אלא לפי שאף על פי כן שם ה' שוכן וכו' ודי למבין:

סיכום[עריכה]

בחלוקת התניא כפי שנסדרה על ידי אדמו"ר הריי"צ (בשעורי התניא היומיים), מתפרס לימוד האגרת על פני 12 ימים:

א. בהתחלה (6 ימים ראשונים) מוסבר הצורך והמעלה שבכל שלושת העמודים: תפילה מצוות ותורה.

ב. לאחר מכן (4 הימים הבאים) מבואר מדוע וכיצד נמשך עצם האלוקות דווקא במצוות גשמיות.

ג. ולבסוף (2 ימים האחרונים) מתורצות שאלות שהתעוררו במהלך הלימוד.


א. הצורך והמעלה בתפילה תורה ומצוות:
 •  מעלת התפילה על פני תורה ומצוות - שבהמשכת אור אין סוף לשנות את הגשמיות בפועל אין הבדל בין זמן המקדש לזמן הגלות, ולכן בזמן הגלות היא העיקר.
 •  מעלת המצוות (כולל עניין התורה שבהן: לימוד הלכותיהן וסודותיהן) - שבהן מלובשת מהות ועצמות האלוקות.
 •  מעלת לימוד הסוד (סדר ההשתלשלות, הספירות, עבודת המלאכים וכו', שאינו קשור לסודות מצווה פרטית כלשהיא) - שמביא ללב שלם, שהוא תכלית כל התורה.


ב. הסבר המשכת עצם האלוקות דווקא ע"י מצוות גשמיות:

מאחר ורק שורש הגשמיות הוא בעצמות (כפי שהתבאר באגרת הקודש כ'), רק קיום מצוות בגשמיות יכול לעוררו.

ולמרות שהמשכת העצמות היא רק ע"י קיום (היינו מצוות עשה), המשכת חכמתו ורצונו הם גם ע"י לימוד (ובזה אין הבדל בין עשה ללא תעשה).


ג. תירוצים לשאלות:

מסביר שרגש ושכל של הנשמה נקראים נבראים, לעומת הלכות גשמיות שנקראות אלוקות,

ומכיון שהם נבראים: עבודת הנשמה עושה בעולמות העליונים לבוש המעלים על אלוקות, לעומת ההלכות שהן מגלות אלוקות.


מושגים יסודיים בפרק[עריכה]

הקודם:
פרק ג'
פרקי אגרת הקודש הבא:
פרק ה'