אגרת התשובה - פרק ד'

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

פרק ד' של אגרת התשובה מבאר את מהות עונש הכרת ומיתה בידי שמים, שהינו בעיקר רוחני.

מבוא לפרק[עריכה]

בפרק זה מבאר רבינו את מהותה של הנפש האלוקית ואת הכוחות האלוקיים הגלומים בה. בראשונה מקדים רבינו הזקן לבאר את החילוק בין אור האלקות שנמצא במלאכים הנקרא חיצוניות העולמות, לבין אור הנשמה של בני ישראל שהוא פנימיות העולמות. ומבאר כי באור של נשמות ישראל יש את אור האלקות כפי שנתגלה בעשרת ספירות העליונות.

גוף הפרק[עריכה]

פרק ד
פרק ד ואולם כל הנ"ל הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש לה' אחר התשובה כמו שהבאתי לעיל מהגמרא פרק קמא דזבחים, דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו'. אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה' באמת ובלב שלם. ההכרח לבאר היטב בהרחבת הביאור. בהקדים מ"ש בזוהר הקדוש בביאור מלת תשובה על דרך הסוד. תשוב ה'. ה' תתאה תשובה תתאה. ה' עילאה תשובה עילאה. וגם מ"ש בזוה"ק בקצת מקומות שאין תשובה מועלת לפוגם בריתו ומוציא ז"ל. והוא דבר תמוה מאד שאין לך דבר עומד בפני התשובה ואפילו עבודה זרה וגילוי עריות וכו'. ופירש בראשית חכמה שכוונת הזוהר שאין מועלת תשובה תתאה כי אם תשובה עילאה וכו'. הנה להבין זאת מעט מזעיר צריך להקדים מה שמבואר מהכתוב ומדברי רז"ל ענין הכרת ומיתה בידי שמים כשעבר עבירה שחייבים עליה כרת היה מת ממש קודם חמשים שנה. ובמיתה בידי שמים מת ממש קודם ששים שנה כחנניה בן עזור הנביא בירמיה, (ולפעמים גם במיתה בידי שמים נפרעין לאלתר כמו שמצינו בער ואונן) והרי נמצאו בכל דור כמה וכמה חייבי כריתות ומיתות והאריכו ימיהם (ושניהם) [ושנותיהם] בנעימים. אך הענין יובן על פי מה שכתוב כי חלק ה' עמו וכו' חלק משם הויה ברוך הוא כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וכו'. ואף שאין לו דמות הגוף וכו' ח"ו. אך דברה תורה כלשון בני אדם. כי כמו שיש הפרש והבדל גדול באדם התחתון על דרך משל בין ההבל שיוצא מפיו בדיבורו להבל היוצא על ידי נפיחה. שביוצא בדיבורו מלובש בו כח וחיות מעט מזעיר והוא בחינת חיצוניות מנפש החיה שבקרבו. אבל ביוצא בכח הנופח דמתוכו נפח מלובש בו כח וחיות פנימים מבחינת הנפש החיה וכו'. ככה ממש על דרך משל המבדיל הבדלות לאין קץ. יש הפרש עצום מאד למעלה בין כל צבא השמים ואפילו המלאכים שנבראו מאין ליש וחיים וקיימים מבחינת חיצוניות החיות והשפע שמשפיע אין סוף ברוך הוא להחיות העולמות ובחינת זו נקראת בשם רוח פיו על דרך משל כמו שכתוב וברוח פיו כל צבאם והיא בחינת חיות המלובשת באותיות שבעשרה מאמרות (שהן בחינת כלים והמשכות וכו' כמו שכתבתי בלקוטי אמרים ח"ב פי"א). ובין נשמת האדם שנמשכה תחלה מבחינת פנימיות החיות והשפע שמשפיע אין סוף ברוך הוא כמו שכתוב ויפח וכו' ואחר כך ירדה בסתר המדרגה גם כן על ידי בחינת האותיות שבמאמר נעשה אדם וכו' כדי להתלבש בגוף עולם הזה התחתון. ולכן נקראו המלאכים בשם אלקים בכתוב, וכמו שכתוב כי ה' אלקיכם אלקי האלקים כו', הודו לאלקי האלקים כו', ויבאו בני האלקים להתייצב כו'. לפי שיניקת חיותם היא מבחינת חיצוניות, שהיא בחינת האותיות לבד ושם אלקים הוא בחינת חיצוניות לגבי שם הויה ברוך הוא. אבל נשמת האדם שהיא מבחינת פנימיות החיות היא חלק שם הויה ברוך הוא. כי שם הויה מורה על פנימיות החיות שהיא למעלה מעלה מבחינת האותיות. וביאור הענין כנודע ממאמר אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין וכו'. אנת חכים ולא בחכמה ידיעא אנת מבין ולא בבינה ידיעא וכו'. וכל הי' ספירות נכללות ונרמזות בשם הויה ברוך הוא. כי היו"ד שהיא בחינת נקודה לבד מרמזת לחכמתו יתברך שהיא בבחינת העלם והסתר קודם שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה (והקוץ שעל היו"ד רומז לבחינת רצון העליון ברוך הוא שלמעלה מעלה ממדרגת בחינת חכמה עילאה כנודע). ואחר שבאה לבחינת התפשטות וגילוי ההשגה וההבנה לעלמין סתימין נכללת ונרמזת באות ה"א שיש לה בחינת התפשטות לרוחב המורה ומרמז על הרחבת הביאור וההבנה, וגם לאורך המורה על בחינת ההמשכה וההשפעה מלמעלה למטה לעלמין סתימין. ואח"כ כשנמשכת המשכה והשפעה זו יותר למטה לעלמין דאתגליין. וכמו האדם שרוצה לגלות חכמתו לאחרים על ידי דיבורו על דרך משל. נכללת ונרמזת המשכה זו באותיות ו"ה. כי הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה. וגם המשכה זו היא על ידי מדת חסדו וטובו ושאר מדותיו הקדושות הנכללות בדרך כלל במספר שש שבפסוק לך ה' הגדולה וכו' עד לך ה' הממלכה וכו' ולא עד בכלל. כי מדת מלכותו יתברך נקראת בשם דבר ה', כמו שכתוב באשר דבר מלך שלטון ונכללת ונרמזת באות ה"א אחרונה של שם הויה. כי פנימיות ומקור הדיבור הוא ההבל העולה מן הלב ומתחלק לה' מוצאות הפה אחה"ע מהגרון וכו'. וגם הברת הה"א היא בחינת הבל לבד כמו שכתוב אתא קלילא דלית בה מששא. ואף שאין לו דמות הגוף ח"ו. אך דברה תורה כלשון בני אדם. בשגם שגם דבר ה' כ"ב אותיות המתחלקות לה' חלקי המוצאות ובהן נברא כל היצור (וכמ"ש בלק"א ח"ב פי"א ביאור ענין אותיות אלו). וככה ממש על דרך משל המבדיל הבדלות לאין קץ בנשמת האדם שהיא בחינת נפש האלקית דמתוכיה נפח יש בה בחינת שכל הנעלם המרומז באות יו"ד שבכחו לצאת אל הגילוי להבין ולהשכיל באמתתו יתברך ובגדולתו וכו' כל חד וחד לפום שיעורא דיליה לפי רוחב שכלו ובינתו. וכפי אשר מעמיק שכלו ומרחיב דעתו ובינתו להתבונן בגדולתו יתברך אזי מרומזת בינתו באות ה"א שיש לה רוחב וגם אורך המורה ההמשכה מלמעלה למטה להוליד מבינתו והתבוננותו בגדולת ה' אהבה ויראה ותולדותיהן במוחו ותעלומות לבו ואחר כך בבחינת התגלות לבו. ומזה נמשכה עבודה האמיתית בעסק התורה והמצות בקול ודבור או מעשה הן אותיות וא"ו ה"א וכו'. וגם ההתבוננות להבין ולהשכיל באמתתו וגדולתו יתברך נמשכה גם כן מהתורה דאורייתא מחכמה נפקא היא בחינת יו"ד של שם הויה וכו':

סיכום הפרק[עריכה]

עמוד 1
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 4

מושגים יסודיים בפרק[עריכה]

הקודם:
פרק ג'
פרקי אגרת התשובה הבא:
פרק ה'