אגרת התשובה - פרק ג'

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

פרק ג' של אגרת התשובה מבאר את מספר התעניות שצריך להתענות כדי לכפר ולמרק את עוונותיו.

מבוא לפרק[עריכה]

גוף הפרק[עריכה]

פרק ג
פרק ג והנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא אחד פעמים רבות. דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא. כגון המוציא זרע לבטלה שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז"ל הן פ"ד תעניות ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים על דרך משל צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד וכן לעולם. דומיא דקרבן חטאת שחייב להביא על כל פעם ופעם. ויש מדמין ענין זה לקרבן עולה הבאה על מצוות עשה, דאפילו עבר על כמה מצוות עשה מתכפר בעולה אחת כדאיתא בגמ' פ"ק דזבחים. והכרעה המקובלת בזה להתענות ג"פ כפי מספר הצומות דחטא זה. דהיינו רנ"ב צומות על הוצאות שז"ל וכן בשאר חטאים ועונות. והטעם הוא על פי מה שכתוב בזוה"ק ס"פ נח כיון דחב בר נש קמי קודשא בריך היא זמנא חדא עביד רשימו כו' זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כו'. לכך צריך מספר הצומות גם כן ג"פ וכו'. אכן כל זה באדם חזק ובריא שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו שאפשר שיוכל לבא לידי חולי או מיחוש ח"ו, כמו בדורותינו אלה. אסור לו להרבות בתעניות אפילו על כריתות ומיתות בית דין ומכל שכן על מצוות עשה ומצוות לא תעשה שאין בהן כרת. אלא כפי אשר ישער בנפשו שבודאי לא יזיק לו כלל. כי אפילו בדורות הראשונים בימי תנאים ואמוראים לא היו מתענין בכהאי גוונא אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו ודלא מצי לצעורי נפשיה ומתענה נקרא חוטא בגמרא פ"ק דתענית. ואפי' מתענה על עבירות שבידו כדפרש"י שם וכדאיתא בגמ' פ"ק דזבחים שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו'. ומכל שכן מי שהוא בעל תורה שחוטא ונענש בכפליים כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אלא מאי תקנתיה כדכתיב וחטאך בצדקה פרוק. וכמו שכתבו הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י ג"פ וכו' והעשיר יוסיף לפי עשרו וכו' כמו שכתב המגן אברהם הלכות תענית:

ומכל מקום כל בעל נפש החפץ קרבת ה' לתקן נפשו, להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר. יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה על כל פנים, ואפילו בידי שמים בלבד, כגון להוצאות ז"ל פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו. ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף ויתענה כעשר תעניות על דרך משל, בחורף א' או פחות ויגמור מספר הפ"ד צומות בט' שנים או יותר כפי כחו, (וגם יכול לאכול מעט כג' שעות לפני נ"ה ואף על פי כן נחשב לתענית אם התנה כן) ולתשלום רנ"ב צומות כנ"ל יתענה עוד ד' פעמים פ"ד עד אחר חצות היום בלבד, דמיחשב גם כן תענית בירושלמי. וב' חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לענין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה:

אכן מספר הצומות העודפים על רנ"ב וכהאי גוונא שהיה צריך להתענות לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא, כפי מספר הפעמים שחטא כנ"ל. יפדה כולן בצדקה ערך ח"י ג"פ בעד כל יום. וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה ואפילו על ביטול מצוות עשה דאורייתא ודרבנן ותלמוד תורה כנגד כולם, כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר"י ז"ל (ורובם נזכרים במשנת חסידים במסכת התשובה) הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנ"ל אי לא מצי לצעורי נפשיה כנ"ל. ואף שיעלה לסך מסויים, אין לחוש משום אל יבזבז יותר מחומש. דלא מקרי בזבוז בכהאי גוונא מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים. ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו. ולפי שמספר הצומות המוזכרים בתקוני תשובה הנ"ל רבו במאד מאד, לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה. מחמת חלישות הדור דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי (וכמו שכתבתי במקום אחר על פסוק חסדי ה' כי לא תמנו):

סיכום הפרק[עריכה]

  1. קיימת מחלוקת במנין התעניות שקבע האריז"ל לכל חטא, שאינו מדינא אלא כדי לקרב את עצמו להשי"ת, אם סכום תעניות זה הוא גם כאשר עבר על אותו חטא פעמים רבות, כקרבן עולה שמביאים על עשה שגם הוא נועד לאותו מטרה בדיוק, או שמא מכיון שמדובר בחטא, אין הוא יכול להתקרב חזרה להשי"ת עד שיתענה כדוגמת קרבן חטאת ממש שדינו הוא שהעובר פעים רבות מביא קרבנות כמנין החטאים אותן עבר, שכן מכיון שמדובר בחטא, אין רישומו של החטא נמחק עד שיתענה או יביא קרבן כמנין החטאים, ולא כמצוות עשה שמלכתחילה אין היא עושה פגם במעשה עבירה אלא במיעוט האור וקרבת ה' של המצוות עשה, שלכן די בקרבן אחד. ההכרעה המקובלת היא, כותב אדמו"ר הזקן, להתענות שלושה פעמים כמנין התעניות שצריך להתענות על חטא אחד, שכן בזוה" מובא שהלך מהחטא השלישי מתפשט ביותר החטא, ולכן עליו לכפר בנפרד על החטא הראשון והשני שאז היה עדיין במצב של קרבה, ואחר כך על החטאים שמהשלישי והלאה שמאז כבר היה בדרגה של ריחוק.
  2. אך כל זה במי שהתענית לא תגרום לו לביטול תורה, אך מי שהוא בעל תורה אסור לו להתענות.
  3. ובכל זאת, מי שהוא בעל נפש, יתענה לכל הפחות פעם אחת בכל ימי חייו על כל חטא, והשאר יפדה בצדקה, ח"י מטבעות על כל חטא.


עמוד 1
עמוד 2
עמוד 3
עמוד 4

מושגים יסודיים בפרק[עריכה]


הקודם:
פרק ב'
פרקי אגרת התשובה הבא:
פרק ד'