דבר מלכות קרח (א')

"	ועד"ז אולי י"ל גם ההסברה בנס הגאולה דג' תמוז (בשנת תרפ"ז): ביחד עם זה שהנס דג' תמוז הי' נס שלמעלה מהטבע, היתה לו השפעה בהטבע גופא, שהוא "הסכים" להנס [ובפרט שמלכתחילה הי' זה נס המלובש בטבע, ובמיוחד בערך להנס ד"פרח מטה אהרן" ו"שמש בגבעון דום"], כידוע שאותם אנשים שאסרו את בעל המאסר והגאולה, הם גופא (בעודם בתקפם) נאלצו לשחררו, עד שהיו צריכים לסייע בשחרור והגאולה. ויש לומר, שלכן לא בא הנס בבת אחת (בגאולה שלימה), אלא התחלק לשלבים בדרך הטבע – בהתאם למצב הצד שכנגד (שהי' בתקפו), שהם מצד מצבם ("טבעם") יגיעו להכרה שצריכים לשחררו, החל מביטול הגזירה דהיפך החיים ר"ל להגלותו לעיר מקלטו בקאַסטראַמאַ, עד – ששחררו אותו לגמרי. אבל גם אח"כ נשארה המדינה ההיא בתקפה, כולל – בשייכות להתנגדות לדת ישראל וכו', ולכן נמשכה שלימות הגאולה דבנ"י (במדינה ההיא) משך זמן, עד שהם עצמם (במשך השנים) יגיעו סו"ס להכרה ויתחילו משם להרשות לבנ"י להתנהג בחפשיות בכל עניני יהדות, וגם להתיר יציאת יהודים ממדינה ההיא (ואף לסייע להם בכך), כולל גם – בימים אלו ממש – השקו"ט והרצון דכו"כ במדינה ההיא להחזיר את שם העיר "לענינגררד" (שבה הי' המאסר והישיבה בבית האסורים) – השם שהם נתנו לה (על שם מנהיגם) – בחזרה לשם "פעטערבורג" (שם העיר בזמן המאסר והגאולה דאדמו"ר הזקן) – השם שהצרר קרא לה בזמן בניית העיר (שמייצג את ההיפך הגמור מהקומוניסטים). והגם שאף תחת שלטון הצרר היו מניעות ועיכובים ליהדות – אין זה מגיע למה שנעשה ע"י אלו שאסרו את בעל המאסר והגאולה; ויש לומר, שבהשקו"ט והרצון להחזיר את שם העיר מ"לענינגררד" ל"פעטערבורג" – רואים בגלוי יותר את הפעולה הנמשכת מהגאולה בי"ב־י"ג תמוז, הגאולה הכללית דכל בנ"י ממנגדיהם בכלל, ובפרט במדינה ההיא.	"
– תרגום מאידית של סימן ז' בשיחה

דבר מלכות קורח היא השיחה שנאמרה בשבת פרשת קורח, ג' תמוז תנש"א.

השיחה מדברת על כך שהקב"ה מלבש את הניסים שלו בטבע העולם, וכך גם צריכה להיות עבודתו של יהודי בהפצת המעיינות שהיא חלק מטבעו.

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

תוכן השיחה

הרבי מסביר שהסיבה שביטול גזירת המוות על אדמו"ר הריי"צ במאסרו בג' תמוז תרפ"ז, והנס של שמש בגבעון דום על ידי יהושע נעשה בצורה עקיפית, שהוא לא עוזר ישירות (אצל אדמו"ר הריי"צ הוא עדיין לא שוחרר, ואצל יהושע הוא עדיין היה צריך להילחם), הייתה משום שהקב"ה רוצה להלביש את הניסים של בטבע העולם.

הרבי אמר שיש ללמוד מזה, שעל אף שהאדם צריך לפעול מתוך קבלת עול, על האדם לפעול בהפצת המעיינות בצורה כזאת, שהיא תחדור בו, עד שזה יהיה חלק מטבעו. הרבי הוסיף שהעולם כבר מוכן שיפעלו בצורה כזאת, ורק כאשר האדם יתחיל לפעול כך הוא יראה שהעולם כבר מוכן ואף עוזר לו, וכך לשונו:

מה יאמר העולם ומה יאמרו האומות על כך שיהודי עושה את עבודתו ד"יפוצו מעינותיך חוצה", ובמיוחד – בקירוב הגאולה האמיתית והשלימה, הרי אין הם מבינים מה פירוש הדבר?! אמנם זוהי עבודה גדולה ונעלית ביותר – אבל צריכים לכאורה להתחשב – טוען הוא – עם העולם! והמענה על זה הוא: העולם כבר מוכן, מושלם! כאשר יהודי יעשה את עבודתו כדבעי – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וביחד עם זה כפי שזה מלובש בכלים דלבושי הטבע – הוא יראה איך שהעולם, טבע העולם ואומות העולם מסייעים לו בעבודתו.

— אות י"ב.

בעקבות השיחה

בשיחה ציין הרבי, שביום ג' תמוז תרפ"ז עצמו, החסידים עשרו אז בעצבות על כך שאדמו"ר הריי"צ נלקח לגלות, אולם רק לאחר הם הבינו שהמאורע היה חלק משחרורו הסופי של אדמו"ר הריי"צ מהמאסר. לאחר ג' תמוז תשנ"ד הבינו חסידים מהשיחה, שעל אף שבעיניים גשמיות נראה שקרה בג' תמוז תשנ"ד מאורע מצער, בגאולה אנו נבין שבעצם שהמאורע שקרה היה חלק מתהליך הגאולה.

הרבי אף בשיחה רמז על כך שלמרות מה שיקרה לעיני בשר הוא תמיד יחיה איתנו, ואמר שגופו של יהודי הוא למעלה מהטבע וההגבלות.

ראו גם

• דבר מלכות קרח (ב')

קישורים חיצוניים

• השיחה: מוגה (אידיש)  •  תרגום ללשון הקודש  •  גרסת טקסט  •  בלתי מוגה - שיחה ויומן
• סיכום הדבר מלכות בארכיון גאולה ומשיח.
• יהודי של גאולה: הפרדוקס היהודי המתמשך מגיע לקיצו, שיעור בשיחת הדבר מלכות עם הרב מנחם מענדל ששון