תהלים ק"ל

תהילים ק"ל שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: צ. ב אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי: תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת - לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי. ג אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ - אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד. ד כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה - לְמַעַן, תִּוָּרֵא. ה קִוִּיתִי יְהוָה, קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי. ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי-- מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר. ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה': כִּי-עִם-ה' הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת. ח וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל - מִכֹּל, עֲו‍ֹנֹתָיו.

תהלים ק"ל הוא המזמור ה-130 בספר התהלים. והוא תפילה על אריכות הגלות, ועל סליחת עבירות.

סווג

מזמור זה, הוא אחד מחמש עשרה מזמורי "שיר המעלות" (ק"כ - קל"ד).

תכנו

במזמור, המשורר מבקש רחמים מה' שיסלח לו, מפני היותו מקווה לה'.

אמירתו

נוהגים לומר מזמור זה, בעשרת ימי תשובה, אחר ברכת ישתבח.

בקבלה מבואר הטעם, שבראש השנה זהו זמן בנין המלכות - שבו ממשיכים את רצון ה' למלוכה בעולמות. ולכן בכל יום מאז, אומרים את תהלים ק"ל - כדי להמשיך ("קראתיך") ספירה אחת מהמלכות כפי שכלולה מעשר, מבחינת "מעמקים" שבו נעלמת.

ביאורי חסידות

• כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה. בחסידות מבואר ש"כי עמך הסליחה" דוקא עמך - עם ה', כי מלך בשר ודם לא תמיד יכול לסלוח מפני היותו מוגבל בשרים יועצים וממלכתו; אך ה' אין מי שמונע ממנו לסלוח.

• לְמַעַן תִּוָּרֵא. בחסידות מבואר שהיות ה' סולח, הוא סיבה ליראה ולא לאהבה, ומובא משל מהאדמו"ר הזקן, לבעל חוב שאינו מצליח לשלם את חובו, שאם מלווהו הוא אדם קשה וידרוש ממנו לשלם הכל לאלתר - הוא לא יתייאש ולא יצליח לשלם אפילו קצת; אבל אם המלווה הוא סלחן ויציע לו תשלומים נוחים יצליח לשלם הכל. כך היהודי הוא בירידת נשמתו לעולם הזה נעשה בעל חוב לקיים תורה ומצוות, ואם ה' סולח לו בימי התשובה, אז הוא מגיע ליראה בראש השנה ויום כיפור.

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==