שבועות: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
 
(112 גרסאות ביניים של 30 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
{{בעריכה}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=חג השבועות|אחר=מסכת [[גמרא]] בשם "שבועות"|ראו=[[מסכת שבועות]]}}
'''חג השבועות''' חל ביום ו' [[סיון]]. למרות שמתן תורה היה ביום ז' [[סיון]] לאחר שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו, נקבע החג לו' סיון, מכיון שבו נועד להיות קבלת ה[[תורה]] מלכתחילה.
[[קובץ: מעמד הר סיני.jpg|שמאל|ממוזער|250px|איור של [[מעמד הר סיני]]]]
[[קובץ:לוחות הברית 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עתיק של [[לוחות הברית]] מרובעות]]
[[קובץ:כנס_מתן_תורה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כנס [[מתן תורה]] לילדים ב[[כפר סבא]]]]
[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] נושא [[שיחה]] בכנס [[נשי ובנות חב"ד]] כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[כ"ח אייר]] [[תנש"א]])]]
'''חג השבועות''' הוא [[חג]] השני מבין [[שלושת הרגלים]]. הוא חל ב[[ו' בסיוון]], והוא כולל יום אחד ב[[ארץ ישראל]] ושני ימים ב[[חוץ לארץ]]. ביום זה ניתנה ה[[תורה]] ב[[מעמד הר סיני]]. ובימי [[בית המקדש]] הוקרב בו [[קרבן]] מיוחד הנקרא "קרבן שתי הלחם" והחלה בו העונה של הבאת ה[[ביכורים]].


שם החג הוא 'שבועות' שמובנו מספר רבים של שבוע. חג השבועות הרי הוא תמיד שבעה שבועות אחר הבאת העומר בשני של פסח.  
==שמות החג==
*'''שבועות''' - שם זה הוא השם הנפוץ של החג. מכונה כך על שם שבעת השבועות המחברים בין [[חג הפסח]] לחג השבועות, שבמהלכם אנו סופרים את [[ספירת העומר]]. סיבה נוספת: המילה "שבועות" יכולה גם להתפרש במובן "שבועה", לרמז על השבועה שנשבע [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[בני ישראל]] בשעת [[מתן תורה]], שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. ה[[יהודים]] אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה' ולתורתו. (ולכן שבועות לשון רבים).


בשם זה "שבועות" טמון עוד רעיון הנותן משמעות לחג: שבועות מלשון שבועה, ה׳ נשבע שלא ימיר את עם ישראל בעם-אחר ואף ישראל נשבעו אמונים לה', (ולכן שבועות לשון רבים).
*'''זמן מתן תורתנו''' (או '''חג מתן תורה''') - ביום זה, בשנת 2448 ל[[בריאת העולם]], התגלה ה' על [[הר סיני]] ונתן לעם ישראל את ה[[תורה]]. מעמד זה מכונה "[[מעמד הר סיני]]".


כש[[בית המקדש]] עמד על כנו, עלו ישראל לרגל בחג זה, כשם שעלו לרגל ב[[פסח]] וב[[סוכות]], כי חג זה הוא אחד מ״שלשת הרגלים״, באותו מעמד הביאו בני ישראל בחג השבועות את שתי הלחם מהתבואה שנקצרה זה עתה בתור תודה לה', שתי הלחמים רומזים ל[[תורה שבכתב]] ו[[תורה שבעל פה]].  
*'''חג הביכורים''' - החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם - ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם - אל [[בית המקדש]]. את ה[[ביכורים]] היה ניתן היה להביא רק מחג השבועות ואילך, עד ל[[חג הסוכות]]. בנוסף, ביום זה היו הקריבו בבית המקדש קרבן [[שתי הלחם]] - קרבן של חיטים מביכורי התבואה החדשה.


לחג מספר שמות: חג השבועות, חג הביכורים, עצרת.
*'''עצרת''' - משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. חג השבועות הוא הסיום והנעילה של [[חג הפסח]] (בשל תקופת [[ספירת העומר]] המחברת ביניהם). סיבה נוספת: "עצירה מעשיית מלאכה" - שכן בחג אסור לעשות מלאכות חול. ואף שבכל החגים אסורות המלאכות, אומר [[הרבי]]{{הערה|התוועדויות תשמ"ג, חלק ג', עמ' 2601.}} בשם רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], בשבועות ניכרת איסור-עצירת המלאכה יותר משאר החגים, כי בכולם ישנם סימני היכר אחרים ואילו בשבועות איסור המלאכות הוא סימן ההיכר היחידי.


חג השבועות הוא החג היחיד שמחויבים לאכול סעודת חג, כלשון הגמרא: "חלקהו, חציו לה', וחציו לכם".  
*'''חג הקציר''' - ב[[ארץ ישראל]], תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים [[קרבן]] מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם "[[שתי הלחם]]", והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה.


חג השבועות הוא גם יום הסתלקותם של דוד המלך עליו השלום, וה[[בעל שם טוב]] הקדוש, מחולל ומייסד תנועת ה[[חסידות]].<REF>היום יום, ז' סיון.</REF>
*'''חג המוצי"ם''' - שם זה נהוג בעיקר בקהילות החסידים. שם זה נובע ממנהג רבני הקהילות (מו"ץ ראשי תיבות "[[מורה צדק]]") [[נסיעה לרבי|לנסוע אל הרבי]] בחג זה, מכיוון שהחג לא מרובה בהלכות יכולים לעזוב את קהילתם למשך החג.


==מנהגי החג==
==ימי ההגבלה==
{{ערך מורחב|ערך=שבועות (מנהגים)}}
{{ערך מורחב|ערך=[[שלושת ימי ההגבלה]]}}
נהוג לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. אחד מהטעמים הוא, לזכר מאכלי החלב שבני ישראל אכלו ביום קבלת התורה. כיון שבמתן תורה נצטוו בני [[ישראל]] על מצות השחיטה מיד נאסרו כל מאכלי הבשר שלהם והכלים שהשתמשו בהם, והם לא יכלו לאכול שום מאכל ותבשיל של בשר, הם גם לא יכלו בו ביום לשחוט בהמות כשרות כי מתן תורה היה ב[[שבת]]. ולכן היו מוכרחים לאכול רק מאכלי חלב.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15885&hilite=a274d2de-236f-4aa8-a049-7c9a884f04ca&st=%D7%97%D7%92+%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA&pgnum=346 שערי המועדים לחג השבועות עמ' שסד (עמ' 346)]</REF>
שלושת הימים שלפני החג, נקראים "ימי ההגבלה", בימים אלה הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת ה[[תורה]] ב[[הר סיני]].


בליל שבועות המנהג הוא להיות ערים כל הלילה ולומר ״תקון ליל שבועות״ ואף לומדים תורה. ה״תיקון" הוא מאסף מהפסוקים הראשונים והאחרונים של כל פרשות התורה ושל כל ספרי נביאים וכתובים, כמו כן קטעים ראשונים ואחרונים של המשנה והזוהר וכדומה. פרשיות מתן התורה, שמע וכו' הועתקו בשלמותן לתוך ה״תיקון".
==האיחולים לקראת החג==
בימים הסמוכים לחג השבועות, נוהג [[הרבי]] לאחל במכתביו ובשיחותיו, בנוסח: "לקבלת ה[[תורה]] ב[[שמחה]] וב[[פנימיות]]". [[הרבי]] מסביר את הברכה ששמחה ופנימיות הוא היסוד לקבלת התורה:


== קבלת התורה ==
'''[[שמחה]]:''' מפני ש[[לימוד התורה]] וקיום ה[[מצוות]] קשור בנסיונות ובהעלמות והסתרים, לכן צריכה להיות קבלת התורה ב[[שמחה]], כמאמר חכמינו "מצות שקבלו עליהן בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, שבמילא מתקיימות יותר".


[[אדמו"ר הריי"צ]] היה מברך לפני חג השבועות, במכתבים ובעל פה, בנוסח ״לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות״. [[הרבי]] מסביר את הברכה ששמחה ופנימיות זה היסוד לקבלת התורה:
'''[[פנימיות]]:''' קיום התורה וה[[מצוות]] צריך להיות בכל פנימיות עצם נפשו. לא רק ב[[לבושים|לבושי]] ה[[נפש]] - [[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]], וגם לא רק בכוחות הנפש - [[שכל]] ו[[מידות (ספירות)|מדות]]. הכל זה חיצוניות לגבי עצם הנפש, וקיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות, בעצם נפשו{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15885&st=%d7%97%d7%92+%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2%d7%95%d7%aa&pgnum=115&hilite=8b3f610b-45a9-4eec-970a-d0b67104c2cf שערי המועדים לחג השבועות עמ' קכד (עמ' 115).]}}.


'''[[שמחה]]:''' בגלל ש[[לימוד התורה]] וקיום ה[[מצוות]] קשור בנסיונות ובהעלמות והסתרים, לכן צריכה להיות קבלת התורה ב[[שמחה]], כמאמר חכמינו ז"ל "מצות שקבלו עליהן בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, שבמילא מתקיימות יותר".
==ערב החג==
הרבי מעורר לדאוג לכל יהודי לצרכי החג, אף שחג השבועות לא מרובה בסעודות, כשאר החגים, נוהגים לערוך מגבית עבור העניים.


'''פנימיות:''' קיום התורה וה[[מצוות]] צריך להיות בכל פנימיות עצם נפשו. לא רק ב[[לבושים|לבושי]] הנפש [[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]], וגם לא רק בכוחות הנפש ד[[שכל]] ו[[מדות]]. הכל זה חיצוניות לגבי עצם הנפש, וקיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות, בעצם נפשו.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15885&hilite=a274d2de-236f-4aa8-a049-7c9a884f04ca&st=%u05d7%u05d2+%u05d4%u05e9%u05d1%u05d5%u05e2%u05d5%u05ea שערי המועדים לחג השבועות עמ' קכד (עמ' 115)]</REF>
באור לערב החג נוהג [[הרבי]] לערוך [[התוועדות]], בהם משמיע דברי [[תורה]] לכבוד החג.


==מוצאי חג השבועות==
בערב החג מסיימים את לימוד [[מסכת סוטה]] אותם למדו במשך ימי [[ספירת העומר]] - דף ליום.
מוצאי חג השבועות חל בארץ ישראל ביום ז' בסיון, ובחוץ לארץ ביום ט' בסיון. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.
 
==משמעות החג==
ב[[תורת החסידות]] מוסבר כי 'חג' הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהייתה מאז ומעולם - התקיימה ב[[מעמד מתן תורה]]. [[עצמות]]ו ומהותו של [[הקדוש ברוך הוא]] התגלתה לעיני כל בני-ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו.
 
[[האריז"ל]] גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהייתה במעמד הר-סיני. לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום של קדושה נשגבת.
 
ה[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב{{הערה|מכתב לתלמידי הישיבות, [[אגרות קודש מוהריי"צ]] חלק ה', עמ' עו-עח.}}: בחג-השבועות שהוא זמן [[מתן תורה|מתן תורתנו]], בשני ימים הבהירים הללו שהם מועדי ה', מתגלים ומאירים אותם ה[[אורות]] והגילויים שהאירו ונתגלו בשעת [[מתן תורה]]. חג-השבועות הוא זמן [[עת רצון]] למעלה, ו[[השי"ת]] מטריד את המקטרג על [[עם ישראל]], כדוגמת הטרדתו בשעת ה[[תקיעות]] ב[[ראש השנה]] ויום הקדוש ד[[צום כיפורים]]. זאת אומרת, אשר חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד ה[[תורה]] והעבודה ב[[יראת שמים]], וכן להתעסק ב[[תשובה]] בהנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג כדוגמת זמן ה[[תקיעות]] בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים..."
 
==השמחה בחג==
"היום-טוב של שבועות, מלבד זאת שהוא ככל יום טוב, מועדים ל[[שמחה]], יש בו שמחה נוספת, שמחת מצוה, מצד זה ש[[בני ישראל]] קיבלו את ה[[תורה]], וכשם שכשמביאים ילד ל"חדר" ללמוד תורה עושים "שמחה", כך גם בשבועות שבני ישראל נכנסו ל"חדר" לקבל את התורה, הרי זו שמחה, נוסף על שמחת המועדים{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ו'}}."
 
"השמחה שבמתן תורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן. שמחה זו פועלת עליו שימשיך הנהגה טובה זו על כל השנה כולה, כי שמחה פורצת גדר, גדרי הזמן וגדרי המקום, שבכל מקום ובכל זמן יוכל לקבל את התורה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ו'.}}".
 
==ליל החג==
פעם ישבו [[חסידים]] לפני חג השבועות ודיברו ביניהם מה צריכים לבקש מ[[השי"ת]] בליל שבועות. שאלו על כך את [[אדמו"ר האמצעי]], הם חשבו שהוא יענה [[פנימיות התורה]], הבנה והשגה, אך הוא ענה: "הייתי מתברך שיהיה לי לבת האש של [[מתן תורה]]".
 
[[הרבי]] אומר{{הערה|שיחת חג השבועות [[תשי"ד]].}}: בליל שבועות צריך אדם לקבל על עצמו את עול ה[[תורה]]. צריכה להיות קבלה בלב, קבלה בפה, ולומר: "ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי את עול התורה".
===תיקון ליל שבועות===
{{ערך מורחב|ערך=[[תיקון ליל שבועות]]}}
נוהגים להיות ערים כל הלילה לעסוק בתורה, בכדי לתקן את הפגם שבלילה שלפני מתן תורה בני-ישראל ישנו ואפילו פרעושי המדבר (יתוש הקרוי "פורטנא") לא עקצו אותם, וכש[[הקב"ה]] בא לפנות בוקר לתת את התורה - היה צורך להעירם משנתם.
 
ה[[אריז"ל]] אומר שמי שלא יישן בלילה זה ויעסוק בתורה "מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק"! ב[[זוהר]] מסופר על [[רשב"י]] שעסק בתורה כל הלילה, והפליג מאד בשבח הנעור בלילה זה ומצפה לקבלת תורה, שאז באים "כל בני היכלא" לשמוח עם ישראל, לעשות תכשיטים וקישוטים (תיקונים) נעלים לכבוד חופתם עם [[הקב"ה]] והתורה.
 
חכמי הסוד תקנו סדר לימוד מיוחד - 'תיקון ליל שבועות', בו משולבים קטעים מ[[תנ"ך]], [[משנה]], [[גמרא]], [[זוהר]], סדר [[תרי"ג מצוות]] ועוד.
 
הרבי מסביר מדוע התיקון הוא בדרך אמירה ולא בצורת לימוד: החידוש ב[[מתן תורה]] אינו בענין הבנת התורה והשגתה, דברים שהיו קיימים גם לפני מתן-תורה, אלא בעצם מעמד התגלות המלך. לכן אין הדגשה על הבנה והשגה בתורה, אלא על עצם אמירת האותיות הקדושות של ה[[תורה]].
 
===[[מאמר]] [[מתן תורה]]===
[[אדמו"ר|אדמו"רי]] [[חב"ד]] נהגו לומר [[מאמר]] [[חסידות]] בליל החג (בלילה הראשון, בו נהוג להישאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה כהכנה לקריאת 'מתן תורה' בבוקרו של יום). מאמר זה מכונה אצל ה[[חסידים]] "מאמר מתן תורה".
 
רבים מהמאמרים וה'[[המשך|המשכים]]' החסידיים הארוכים והעמוקים ביותר החלו בחג השבועות, דוגמת [[המשך תער"ב]].
 
בהתוועדות חג השבועות תשכ"ד ביאר הרבי את המעלה שבמאמר זה, שבו הדגש לא כל כך על ההבנה, כי אם המשכת האלוקות שבו. עם זאת, המאמרים של חג השבועות מתאפיינים בדרך כלל בהרחבה ועמקות גדולה, והיו חסידים שקישרו זאת עם כך שבחג השבועות נוכחים אצל הרבי הרבנים, '[[חג המצו"ת]]'.


על פי הסבר [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך]]<REF>סימן תצ"ד סעיף י"ט.</REF> הטעם לכך הוא מכיון שלדברי [[בית שמאי]] אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיון שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחלל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כבית הלל, בדבר זה נהגו בית הלל כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.
אצל הרבי נאמר המאמר בדרך כלל בשעה שלוש לפנות בוקר, ובשונה מהסדר הרגיל, הרבי החל לומר את המאמר בלי [[ניגון הכנה]]. סדר זה נמשך עד שנת [[תש"ל]]{{הערה|לאחר מכן בתור תחליף החל הרבי להתוועד בערב החג.}}.


מקורו של [[רבינו הזקן]] אינו ברור, ו[[הרבי]]<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15916&hilite=84270edb-112e-442b-a7bd-555e1846a07f&st=%D7%A8%D7%91%D7%99+%D7%98%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%9F&pgnum=36 לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36)]</REF> מסביר כי מקורו הוא מהגמרא<REF> חגיגה יח א.</REF> שם מובא כי [[רבי טרפון]] אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.
==הלכות ומנהגי חב"ד בחג==
בניגוד לכל יום טוב בו יש את המצוות המיוחדות שלו (ב[[חג המצות]] - סיפור [[יציאת מצרים]], אכילת [[מצה]] וכו'; ב[[חג הסוכות]] - ישיבה ב[[סוכה]], [[ד' מינים]]), הרי שבחג השבועות אין בו שום מצוה מיוחדת. הסיבה לכך היא: כל הימים-טובים מבטאים ענינים פרטיים בקשר של [[הקב"ה]] עם [[בני ישראל]], ולכן הקשר עם [[הקב"ה]] הוא באופן מסויים בלבד. ואילו חג השבועות, מתן תורתנו, מבטא את '''עצם הבחירה''' של [[הקב"ה]] בבני ישראל ואת הבחירה של בני ישראל בקב"ה. זהו עניין כללי-עצמותי, לכן אי אפשר להביע זאת במצווה פרטית.


לפי שיטת ה[[תוס' רי"ד]] הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון אדה"ז משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.
חג השבועות הוא החג היחיד שמחויבים לאכול בו סעודת חג, כלשון הגמרא: "חלקהו, חציו לה', וחציו לכם".


הסיבה לכך שאדה"ז אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.
===שמיעת עשרת הדברות===
[[קובץ:קבלת התורה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ומשה ניגש לבדו אל הערפל]]
מובא במדרש{{הערה|שיר השירים פרשה א כד.}}: "אמר [[רבי מאיר]] בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה, אמר להם הקב"ה: הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותן לכם את התורה. אמרו: הרי בנינו ערבים אותנו". ועוד מובא: "אמר [[הקב"ה]] לישראל: בני, היו קוראים את הפרשה הזו בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדין לפני"{{הערה|פסיקתא דרב כהנא פרשת בחודש השלישי.}}.


ב[[תורת החסידות]] מוסבר כי 'חג' הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהיתה מאז ומעולם - התקיימה במעמד מתן-תורה. [[עצמות]]ו ומהותו של הקדוש ברוך הוא התגלתה לעיני כל בני-ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו.
[[הרבי]] הסביר כי עיקר '''ההתגלות''' ועיקר ה'''אני מעלה עליכם כאילו אתם עומדין לפני''' היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר [[קול]] סמוי של "[[עצמותו]] ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני.


[[האריז"ל]] גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהיתה במעמד הר-סיני. לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום קדושה לעילא ולעילא. [[הרבי]] אומר כי עיקר ההתגלות היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר קול סמוי של "עצמותו ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני. לכן, ציווה הרבי "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים וטף (בנפרד כמובן), וכדאי להביא גם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים".  
מסיבה זו ציווה הרבי: "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים וטף (בנפרד כמובן), וכדאי להביא גם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים".  


== "זמן מתן תורתינו" ==
בהתאם להוראה זו - בבתי כנסת רבים וב[[בתי חב"ד]] בכל קצווי תבל, מתקיימים כינוסים מיוחדים לשמיעת עשרת הדיברות, והמארגנים מחלקים לילדים ממתקים ופרסים, בכדי שחוויית שמיעת עשרת הדיברות תיחרט אצל הילדים הרכים. בבתי חב"ד רבים נערכים אף כינוסים קודם החג על-מנת לעורר זאת אצל הילדים.
[[קובץ:הר סיני.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סלע על הר סיני עם תחריטים]]
חז"ל מלמדים שכל התורה כולה, גם התורה שבעל-פה ואפילו "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", וכל דברי "הנביאים והחכמים העומדים בכל דור ודור" - כולם "ניתן למשה במתן-תורה בהר-סיני", "כל אחד ואחד קיבל את שלו מסיני".


גם [[פנימיות התורה]], [[תורת הקבלה]] והחסידות, ניתנו בהר סיני, ואדרבה הם התגלו וניתנו בגלוי לעין כל יותר מהתורה הנגלית באותו המעמד.
===אכילת מאכלי חלב===
ישנם כמה סיבות לאכילת מאכלי חלב, ביניהם:


== שבועות בתורת החסידות ==
א. בין החוקים החדשים שבני ישראל קיבלו עם התורה היו דיני כשרות המזון. לפי החוקים החדשים, הבשר שהם הכינו קודם כבר לא היה כשר לאכילה. כדי להשיג בשר חדש הם היו צריכים לשחוט עופות, צאן ובקר – אבל התורה ניתנה בשבת, ובשבת אסור לשחוט. כך שבאותו יום אכלו ארוחות חלביות, שלא דורשות הכשרה מיוחדת.


למרות הענינים הגשמיים-טבעיים שבחג - פריחת הטבע, תנובת הפירות, חקלאות משובחת - מסבירה החסידות שכל זה קשור למהות החג "זמן מתן תורתינו":  
ב. התורה ניתנה לאנשים, לא למלאכים. למרות שהמלאכים ביקשו לקבל את התורה, אלוקים לא נענה להם. אחת הסיבות לכך היא שעוד לפני נתינת התורה, בני ישראל כבר קיימו את ה[[מצוות]]. אחת המצוות שבהן מומחש ההבדל בין המלאכים ליהודים היא איסור בשר וחלב: על המלאכים מסופר שביקרו אצל [[אברהם]] ואכלו בשר עם חמאה וחלב, ואילו בני ישראל הקפידו על כך מאד.


תמצית מהות מתן תורה אינה לרומם ולנתק את היהודי מהטבע והעולם הגשמי, ליצור לו מעין "גיטו רוחני", אלא לחבור לעולם ולקדש אותו ואת הטבע, להחדיר קדושה בייקום כולו. הכוח האלוקי שהתגלה במתן תורה, מעצמותו ומהותו יתברך, פרץ את כל הגבולות והמחסומים והפך את ההוויה הגשמית חומרית, ל"גן" להקב"ה.  
ג. התורה היא "דבש וחלב תחת לשונך", כך נאמר בשיר השירים. התורה מזינה ומתוקה כמו חלב, ולכן בחג לציון מתן תורה אוכלים ארוחה חלבית.


[[המגיד ממזריטש]] אומר שעבודת היהודי "לחבר בין עשרה לעשרה": להמשיך ולחבר את "עשרת הדברות" של התורה ל"עשרת המאמרות" שבהם נברא העולם.  
===קבלה טובה===
רבותינו נשיאנו עוררו לקבלת [[החלטה טובה]] בחג השבועות: "כשם שב[[ראש השנה]] על כל יהודי לקבל על עצמו דבר נוסף ב[[עבודה]], כך גם בשבועות צריך כל יהודי לקבל על עצמו דבר נוסף ב[[תורה]]"{{הערה|ספר השיחות תש"ב.}}. "להתחיל פתיחה חדשה, שהזמן הבא וכל השנה יהיו "שנת תורה", באופן נעלה יותר מכפי שהיה עד עתה"{{הערה|חג השבועות תשמ"ט.}}.


התורה הקדושה ניתנה לעם ישראל נשמות בגופים, כדי שגם הגוף הגשמי יהיה מלא וחדור קדושה; שלא רק בעיסוקיו הרוחניים בתורה, תפילה ומצוות יתקרבו לה', אלא גם בשאר זמני היום, אפילו בעיסוק בצרכים גשמיים ועניני פרנסה יחושו ויתחברו לקדושת עשרת הדברות.
===מנהגים נוספים===


לכן חברו יחד חג הטבע והקציר לחג מתן-תורה, כי אין לנתק ביניהם: התורה ניתנה כדי שהיהודי יפעל בטבע ויקדש אותו ולא שיתנתק ממנו.  
*ללמוד תורה עם הילדים, "לפי שניתנה בחג התורה".  


ארבעת שמות החג, אינם בלתי קשורים למתן-תורה, אדרבה הם "כלי העבודה של מתן תורה":
*יש נוהגים לאפות חלות מיוחדות הקרויות "עוגות הר-סיני".


"חג השבועות", "עצרת" - היהודי הופך ארבעים ותשעת ימי חול, ימי ספירת העומר, לימי מצווה וקדושה. בהם הוא סופר בהמתנה ותשוקה למתן תורה, וימי החול שלו נהפכים ל"ימי חול המועד". לכן התורה קוראת לחג "בשבועותיכם", "שבועות שלכם" [בשונה מפסח ו[[חג סוכות]], שנאמר "פסח" ולא פסחיכם, "סוכות" ולא סכותיכם], כי הקדושה האלוקית חודרת ונעשית שלנו, חלק ממהותינו וקנינינו.  
*יש נוהגים לאכול בשבועות תופיני עוגה אפויה ומטוגנת בדבש, על שם "דבש וחלב תחת לשונך".


"חג הקציר" - היהודי חוגג את קציר התבואה בבית המקדש, לשם הוא מביא קורבן שתי הלחם, והוא מביא גם לשדהו, בו הוא עוסק בעבודה גשמית של חולין, את הקדושה האלוקית הנשגבת של המקדש.
*קריאת [[מגילת רות]]. אך בחב"ד אין נוהגים לקרוא מגילת רות{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=46987 "מעולם לא נהגו כן בחב"ד"] - [[כתב יד]] של [[הרבי]] על שאלתו של עורך ה"אמריקן ג'ואיש יירבוק" מר מילטאן הימלפרב {{אינפו}}}}


"חג הביכורים" - גם הפירות המתוקים ותנובת הארץ שנשתבחה בהם, היהודי מכיר בטובה שגמל עמו ה' והוא מביא את הראשית, את ה"ביכורים" לבית המקדש, לזכור וללמד שהצלחת שדותיו אינה בכוח הטבע הגשמי, אלא מברכת ה'.  
*אמירת "[[אקדמות]]". ב[[ליובאוויטש]] לא נהגו לאומרם{{הערה|אף שהרבי עצמו נוהג לאומרם, כאביו [[רבי לוי יצחק]] זי"ע.}}.


===הכנה  לגאולה השלימה===
*יש נוהגים לקשט בחג את בתי-הכנסת והבתים בירק ופרחים, זכר לנס ש[[הר סיני]] במדבר השומם התמלא בירק ופרחים ב[[מתן תורה]]. ועוד: לזכר תיבת [[משה רבינו]] שהושמה בסוף על שפת היאור בשבועות{{הערה|שהרי נולד בז' אדר, ובסוף שלוש חדשים מלידתו שהוטמן בתיבה על שפת הסוּף, זה בז' בסיוון.}} ובחב"ד אין נוהגין כן.


חג השבועות מכין ומקרב את העולם ל[[גאולה]] האמיתית והשלימה:
==תהלוכה==
{{ערך מורחב|ערך=[[תהלוכה]]}}
ביום חג-השבועות (ב[[חו"ל]] ביום הראשון) אחר תפילת ה[[מנחה]], יוצאים [[חסידי חב"ד]] על-פי הוראתו של הרבי, לשכונות קרובות ורחוקות, לשמח בשמחת החג ולומר דברי-תורה מענייני החג.


ענין החג - חיבור הגשמיות לקדושה האלוקית - יתקיים בשלימות בביאת ה[[משיח]], שהוא יתגלה ויפעל בעולם הגשמי ולא בעולם הנשמות הרוחני. ב[[ימות המשיח]] העולם הגשמי יגיע לשיא הקדושה וההתעלות - הקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה לעיני כל בשר, ופעולת מתן תורה, לקדש את העולם, תגיע לשיא השלימות.  
==יום טוב שני==
בימי [[בית המקדש השני]] תושבי חוץ לארץ לא היו יודעים מתי [[קידוש החודש|קודש החודש]] ב[[ארץ ישראל]] ולכן חוגגים הם את החג בשני ימים. אף שמועד חג השבועות לא תלוי בקביעת החודש אלא בספירה של חמישים יום מ[[חג הפסח]], למרות זאת, תיקנו [[חז"ל]] לחגוג את חג השבועות בשני ימים, בכדי שלא לחלק בין ה[[חג|מועדים]].


עלינו, בני ה[[דור האחרון לגלות]], להכין את העולם למעמד הנשגב של הגאולה: לא להתנתק מהעולם, אלא לחבור אליו. לא לברוח מהאמצעים הטכנולגיים, אלא לנצל אותם לעבודת ה' ולקדש אותם.
גם ביום השני אוכלים מאכלי חלב, וישנם שאף נוהגים להיות ערים בליל החג השני.


===חג פנימיות התורה ותורת המשיח ===
==מוצאי חג השבועות==
מוצאי חג השבועות חל בארץ ישראל ביום [[ז' בסיוון]], ובחוץ לארץ ביום [[ח' בסיוון]]. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.


אם בכל עניני חג שבועות ושמותיו, מאירה תורת הנסתר את מהותם וזיקתם למתן-תורה, הרי על אחת כמה וכמה שהיא מגלה את הקשר הישיר של פנימיות התורה - תורת החסידות, למתן תורה:
על פי הסבר [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך]]{{הערה|1=סימן תצ"ד סעיף י"ט.}} הטעם לכך הוא מכיון שלדברי [[בית שמאי]] אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיון שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחלל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כ[[בית הלל]], בדבר זה נהגו בית הלל כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.


הקורא בפשטות בעשרת-הדברות לא מוצא סודות קבלה, חסידות ורזיה, אף כי וודאי הם רמוזים בדברות, שכן התורה כולה, כולל כל המצוות, ההלכות, המנהגים, הדרשות, הפלפולים, מאמרי חז"ל וכו' וכו' "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש - הכל ניתן למשה בסיני". בשש מאות ועשרים האותיות שבעשרת הדברות, רמוזים כל דברי התורה שייאמרו עד סוף כל הדורות;
מקורו של [[רבינו הזקן]] אינו ברור, ו[[הרבי]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15916&hilite=84270edb-112e-442b-a7bd-555e1846a07f&st=%D7%A8%D7%91%D7%99+%D7%98%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%9F&pgnum=36 לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36)].}} מסביר כי מקורו הוא מהגמרא{{הערה|1חגיגה יח א.}} שם מובא כי [[רבי טרפון]] אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.


לא כן, אומר הרבי (התוועדויות תשמ"ז, א, 239), במעמד מתן תורה תורת הנסתר היתה יותר גלויה מתורת הנגלה! דברי הקבלה והחסידות לא היו רק מוסתרים ומרומזים בעשרת הדברות כתורה הנגלית, הם היו גלויים ונראים לעיני כל.
לפי שיטת ה[[תוס' רי"ד]] הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון [[אדמו"ר הזקן]] משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.


יתירה מזו במעמד הר סיני הבינו את תורת הנסתר הרבה יותר משאנו מבינים אותה עתה.
הסיבה לכך ש[[אדמו"ר הזקן]] אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.


תורת הנסתר עוסקת בביאור כוחות הבורא "המרכבה העליונה", ובמעמד מתן תורה כל בני ישראל ראו את המרכבה העליונה בגילוי, שזה האופן הכי נעלה בלימוד פנימיות התורה, לא רק לימוד אלא גם באופן של ראיה.  
[[המגיד ממעזריטש]] אומר: "את העשרים וארבע השעות הראשונות מאז קיבלו בני ישראל את התורה, יש לחבב ביותר. ובפרט לדעת [[רבי יוסי]] שב[[ז' בסיוון]] ניתנה התורה, שזוהי מעלה נפלאה".


הדבר מרומז בפסוק "וכל העם רואים את הקולות", "קולות" הם החכמה העליונה הגנוזה והסודות הנעלמים ונסתרים, שאותם "ראו" במתן תורה, מה שלא נתגלה לדורות שבאים אחריהם עד שיבוא המלך המשיח [ואנו בימי ההכנה למשיח זוכים לטעום מתורתו, בלימוד החסידות].  
==ימי התשלומין==
{{ערך מורחב|ימי התשלומין}}
ששת הימים שלאחר החג נקראים "ימי התשלומין". בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הספיק להקריב את קורבנו בחג, משלים זאת בימים אלו.


לכן בלימוד תורת החסידות מתקרבים בדרגה הכי נעלית למעמד מתן תורה וימות המשיח, בהם תשוב ותתגלה "המרכבה העליונה", לה נזכה על-ידי שירבו בלימוד פנימיות התורה, כדברי המשיח לבעל-שם-טוב, בעל יום ההילולא דחג השבועות - כשיפוצו מעינותך חוצה תבוא הגאולה השלימה, לה העולם כולו מצפה בכליון עינים.  
בימים אלו עד י"ב סיון (כולל) אין אומרים [[תחנון]].


חז"ל אומרים שחג שבועות "נמי לכם" (=גם לכם) מביא הרבי ש"נמי לכם" בגימטריא "קץ", זו שלמות ההתגלות של מתן תורה בקץ הגלות בגאולה השלימה{{הערה|1=חלק מהערך מתוך [http://chabadlibrary.org/chasidim/mchmz/index.htm אוצר מנהגי חב"ד].}}.
==לקריאה נוספת==
*'''במאמר של חג השבועות לפנות בוקר, הרגישו מתן תורה''', שבועון כפר חב"ד גליון 1860 עמוד 27
*שניאור זלמן הרצל, '''חסידים הראשונים היו אומרים בשבועות מזל טוב''', במדור 'טעם למנהג' שבועון בית משיח פרשת נשא ה'תשפ"ב


== קישורים חיצוניים ==  
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=113 חג השבועות, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] - {{חב}}
*[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/shavuos לקוטי שיחות מועדים - חג השבועות] {{מפתח}}
*[http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=1475 הרבי מחלק כוס של ברכה במוצאי חג השבועות]{{וידאו}} - {{אינפו}}
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=113 חג השבועות, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://chabad.info/images/notimage/54835_he_1.pdf קובץ חג השבועות התש"ע], בהוצאת [[ועד חיילי בית דוד]]{{PDF}} - {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1475 הרבי מחלק כוס של ברכה במוצאי חג השבועות] {{וידאו}} {{אינפו}}
*[http://chabad.info/images/notimage/54835_he_1.pdf קובץ חג השבועות התש"ע], בהוצאת [[ועד חיילי בית דוד]]{{PDF}} {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=62019 הלכות שבועות] מתוך שיעור שמסר הרב [[יוסף ישעיה ברוין]] {{אינפו}}
* [https://chabad.info/special/1095211/ לקט פתגמים מחג השבועות], ערב [[חג השבועות]] [[תשפ"ד]]. {{אינפו}}
*הרב ישעיה זושא וילהלם, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/%C2%A0%C2%A0%D7%9E%D7%A4%D7%AA%D7%97%20%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA%20%D7%97%D7%92%20%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA.pdf תוכן מפורט וקיצור שיחות חג השבועות שבלקוטי שיחות]'''
*[https://hebrewbooks.org/43380 קונטרס חג השבועות תש"ח, מאת כ"ק אדמו"ר הריי"צ]
*'''[https://77012.blogspot.com/2024/06/blog-post_37.html לקט פתגמים מנשיאי חב"ד על חג השבועות]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
*'''[https://anash.org/the-rebbes-english-letters-on-shavuos/ לקט מכתבי הרבי על 'חג השבועות'] {{PDF}} (אנגלית) {{אנש}}


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{חגים ומועדים}}
{{חגים ומועדים}}
{{שבועות}}
[[קטגוריה:שבועות|*]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:שלוש רגלים]]

גרסה אחרונה מ־11:22, 17 ביוני 2024

פירוש נוסף ערך זה עוסק בחג השבועות. אם התכוונתם למסכת גמרא בשם "שבועות", ראו מסכת שבועות.
איור של מעמד הר סיני
ציור עתיק של לוחות הברית מרובעות
כנס מתן תורה לילדים בכפר סבא
הרבי נושא שיחה בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה לחג השבועות (כ"ח אייר תנש"א)

חג השבועות הוא חג השני מבין שלושת הרגלים. הוא חל בו' בסיוון, והוא כולל יום אחד בארץ ישראל ושני ימים בחוץ לארץ. ביום זה ניתנה התורה במעמד הר סיני. ובימי בית המקדש הוקרב בו קרבן מיוחד הנקרא "קרבן שתי הלחם" והחלה בו העונה של הבאת הביכורים.

שמות החג[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • שבועות - שם זה הוא השם הנפוץ של החג. מכונה כך על שם שבעת השבועות המחברים בין חג הפסח לחג השבועות, שבמהלכם אנו סופרים את ספירת העומר. סיבה נוספת: המילה "שבועות" יכולה גם להתפרש במובן "שבועה", לרמז על השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לבני ישראל בשעת מתן תורה, שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. היהודים אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה' ולתורתו. (ולכן שבועות לשון רבים).
  • חג הביכורים - החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם - ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם - אל בית המקדש. את הביכורים היה ניתן היה להביא רק מחג השבועות ואילך, עד לחג הסוכות. בנוסף, ביום זה היו הקריבו בבית המקדש קרבן שתי הלחם - קרבן של חיטים מביכורי התבואה החדשה.
  • עצרת - משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. חג השבועות הוא הסיום והנעילה של חג הפסח (בשל תקופת ספירת העומר המחברת ביניהם). סיבה נוספת: "עצירה מעשיית מלאכה" - שכן בחג אסור לעשות מלאכות חול. ואף שבכל החגים אסורות המלאכות, אומר הרבי[1] בשם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בשבועות ניכרת איסור-עצירת המלאכה יותר משאר החגים, כי בכולם ישנם סימני היכר אחרים ואילו בשבועות איסור המלאכות הוא סימן ההיכר היחידי.
  • חג הקציר - בארץ ישראל, תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים קרבן מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם "שתי הלחם", והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה.
  • חג המוצי"ם - שם זה נהוג בעיקר בקהילות החסידים. שם זה נובע ממנהג רבני הקהילות (מו"ץ ראשי תיבות "מורה צדק") לנסוע אל הרבי בחג זה, מכיוון שהחג לא מרובה בהלכות יכולים לעזוב את קהילתם למשך החג.

ימי ההגבלה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – שלושת ימי ההגבלה

שלושת הימים שלפני החג, נקראים "ימי ההגבלה", בימים אלה הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה בהר סיני.

האיחולים לקראת החג[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימים הסמוכים לחג השבועות, נוהג הרבי לאחל במכתביו ובשיחותיו, בנוסח: "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". הרבי מסביר את הברכה ששמחה ופנימיות הוא היסוד לקבלת התורה:

שמחה: מפני שלימוד התורה וקיום המצוות קשור בנסיונות ובהעלמות והסתרים, לכן צריכה להיות קבלת התורה בשמחה, כמאמר חכמינו "מצות שקבלו עליהן בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, שבמילא מתקיימות יותר".

פנימיות: קיום התורה והמצוות צריך להיות בכל פנימיות עצם נפשו. לא רק בלבושי הנפש - מחשבה דיבור ומעשה, וגם לא רק בכוחות הנפש - שכל ומדות. הכל זה חיצוניות לגבי עצם הנפש, וקיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות, בעצם נפשו[2].

ערב החג[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרבי מעורר לדאוג לכל יהודי לצרכי החג, אף שחג השבועות לא מרובה בסעודות, כשאר החגים, נוהגים לערוך מגבית עבור העניים.

באור לערב החג נוהג הרבי לערוך התוועדות, בהם משמיע דברי תורה לכבוד החג.

בערב החג מסיימים את לימוד מסכת סוטה אותם למדו במשך ימי ספירת העומר - דף ליום.

משמעות החג[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתורת החסידות מוסבר כי 'חג' הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהייתה מאז ומעולם - התקיימה במעמד מתן תורה. עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא התגלתה לעיני כל בני-ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו.

האריז"ל גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהייתה במעמד הר-סיני. לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום של קדושה נשגבת.

האדמו"ר הריי"צ כותב[3]: בחג-השבועות שהוא זמן מתן תורתנו, בשני ימים הבהירים הללו שהם מועדי ה', מתגלים ומאירים אותם האורות והגילויים שהאירו ונתגלו בשעת מתן תורה. חג-השבועות הוא זמן עת רצון למעלה, והשי"ת מטריד את המקטרג על עם ישראל, כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות בראש השנה ויום הקדוש דצום כיפורים. זאת אומרת, אשר חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים, וכן להתעסק בתשובה בהנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג כדוגמת זמן התקיעות בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים..."

השמחה בחג[עריכה | עריכת קוד מקור]

"היום-טוב של שבועות, מלבד זאת שהוא ככל יום טוב, מועדים לשמחה, יש בו שמחה נוספת, שמחת מצוה, מצד זה שבני ישראל קיבלו את התורה, וכשם שכשמביאים ילד ל"חדר" ללמוד תורה עושים "שמחה", כך גם בשבועות שבני ישראל נכנסו ל"חדר" לקבל את התורה, הרי זו שמחה, נוסף על שמחת המועדים[4]."

"השמחה שבמתן תורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן. שמחה זו פועלת עליו שימשיך הנהגה טובה זו על כל השנה כולה, כי שמחה פורצת גדר, גדרי הזמן וגדרי המקום, שבכל מקום ובכל זמן יוכל לקבל את התורה[5]".

ליל החג[עריכה | עריכת קוד מקור]

פעם ישבו חסידים לפני חג השבועות ודיברו ביניהם מה צריכים לבקש מהשי"ת בליל שבועות. שאלו על כך את אדמו"ר האמצעי, הם חשבו שהוא יענה פנימיות התורה, הבנה והשגה, אך הוא ענה: "הייתי מתברך שיהיה לי לבת האש של מתן תורה".

הרבי אומר[6]: בליל שבועות צריך אדם לקבל על עצמו את עול התורה. צריכה להיות קבלה בלב, קבלה בפה, ולומר: "ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי את עול התורה".

תיקון ליל שבועות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – תיקון ליל שבועות

נוהגים להיות ערים כל הלילה לעסוק בתורה, בכדי לתקן את הפגם שבלילה שלפני מתן תורה בני-ישראל ישנו ואפילו פרעושי המדבר (יתוש הקרוי "פורטנא") לא עקצו אותם, וכשהקב"ה בא לפנות בוקר לתת את התורה - היה צורך להעירם משנתם.

האריז"ל אומר שמי שלא יישן בלילה זה ויעסוק בתורה "מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק"! בזוהר מסופר על רשב"י שעסק בתורה כל הלילה, והפליג מאד בשבח הנעור בלילה זה ומצפה לקבלת תורה, שאז באים "כל בני היכלא" לשמוח עם ישראל, לעשות תכשיטים וקישוטים (תיקונים) נעלים לכבוד חופתם עם הקב"ה והתורה.

חכמי הסוד תקנו סדר לימוד מיוחד - 'תיקון ליל שבועות', בו משולבים קטעים מתנ"ך, משנה, גמרא, זוהר, סדר תרי"ג מצוות ועוד.

הרבי מסביר מדוע התיקון הוא בדרך אמירה ולא בצורת לימוד: החידוש במתן תורה אינו בענין הבנת התורה והשגתה, דברים שהיו קיימים גם לפני מתן-תורה, אלא בעצם מעמד התגלות המלך. לכן אין הדגשה על הבנה והשגה בתורה, אלא על עצם אמירת האותיות הקדושות של התורה.

מאמר מתן תורה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אדמו"רי חב"ד נהגו לומר מאמר חסידות בליל החג (בלילה הראשון, בו נהוג להישאר ערים כל הלילה ולעסוק בתורה כהכנה לקריאת 'מתן תורה' בבוקרו של יום). מאמר זה מכונה אצל החסידים "מאמר מתן תורה".

רבים מהמאמרים וה'המשכים' החסידיים הארוכים והעמוקים ביותר החלו בחג השבועות, דוגמת המשך תער"ב.

בהתוועדות חג השבועות תשכ"ד ביאר הרבי את המעלה שבמאמר זה, שבו הדגש לא כל כך על ההבנה, כי אם המשכת האלוקות שבו. עם זאת, המאמרים של חג השבועות מתאפיינים בדרך כלל בהרחבה ועמקות גדולה, והיו חסידים שקישרו זאת עם כך שבחג השבועות נוכחים אצל הרבי הרבנים, 'חג המצו"ת'.

אצל הרבי נאמר המאמר בדרך כלל בשעה שלוש לפנות בוקר, ובשונה מהסדר הרגיל, הרבי החל לומר את המאמר בלי ניגון הכנה. סדר זה נמשך עד שנת תש"ל[7].

הלכות ומנהגי חב"ד בחג[עריכה | עריכת קוד מקור]

בניגוד לכל יום טוב בו יש את המצוות המיוחדות שלו (בחג המצות - סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה וכו'; בחג הסוכות - ישיבה בסוכה, ד' מינים), הרי שבחג השבועות אין בו שום מצוה מיוחדת. הסיבה לכך היא: כל הימים-טובים מבטאים ענינים פרטיים בקשר של הקב"ה עם בני ישראל, ולכן הקשר עם הקב"ה הוא באופן מסויים בלבד. ואילו חג השבועות, מתן תורתנו, מבטא את עצם הבחירה של הקב"ה בבני ישראל ואת הבחירה של בני ישראל בקב"ה. זהו עניין כללי-עצמותי, לכן אי אפשר להביע זאת במצווה פרטית.

חג השבועות הוא החג היחיד שמחויבים לאכול בו סעודת חג, כלשון הגמרא: "חלקהו, חציו לה', וחציו לכם".

שמיעת עשרת הדברות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מובא במדרש[8]: "אמר רבי מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה, אמר להם הקב"ה: הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותן לכם את התורה. אמרו: הרי בנינו ערבים אותנו". ועוד מובא: "אמר הקב"ה לישראל: בני, היו קוראים את הפרשה הזו בכל שנה, ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדין לפני"[9].

הרבי הסביר כי עיקר ההתגלות ועיקר האני מעלה עליכם כאילו אתם עומדין לפני היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר קול סמוי של "עצמותו ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני.

מסיבה זו ציווה הרבי: "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים וטף (בנפרד כמובן), וכדאי להביא גם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים".

בהתאם להוראה זו - בבתי כנסת רבים ובבתי חב"ד בכל קצווי תבל, מתקיימים כינוסים מיוחדים לשמיעת עשרת הדיברות, והמארגנים מחלקים לילדים ממתקים ופרסים, בכדי שחוויית שמיעת עשרת הדיברות תיחרט אצל הילדים הרכים. בבתי חב"ד רבים נערכים אף כינוסים קודם החג על-מנת לעורר זאת אצל הילדים.

אכילת מאכלי חלב[עריכה | עריכת קוד מקור]

ישנם כמה סיבות לאכילת מאכלי חלב, ביניהם:

א. בין החוקים החדשים שבני ישראל קיבלו עם התורה היו דיני כשרות המזון. לפי החוקים החדשים, הבשר שהם הכינו קודם כבר לא היה כשר לאכילה. כדי להשיג בשר חדש הם היו צריכים לשחוט עופות, צאן ובקר – אבל התורה ניתנה בשבת, ובשבת אסור לשחוט. כך שבאותו יום אכלו ארוחות חלביות, שלא דורשות הכשרה מיוחדת.

ב. התורה ניתנה לאנשים, לא למלאכים. למרות שהמלאכים ביקשו לקבל את התורה, אלוקים לא נענה להם. אחת הסיבות לכך היא שעוד לפני נתינת התורה, בני ישראל כבר קיימו את המצוות. אחת המצוות שבהן מומחש ההבדל בין המלאכים ליהודים היא איסור בשר וחלב: על המלאכים מסופר שביקרו אצל אברהם ואכלו בשר עם חמאה וחלב, ואילו בני ישראל הקפידו על כך מאד.

ג. התורה היא "דבש וחלב תחת לשונך", כך נאמר בשיר השירים. התורה מזינה ומתוקה כמו חלב, ולכן בחג לציון מתן תורה אוכלים ארוחה חלבית.

קבלה טובה[עריכה | עריכת קוד מקור]

רבותינו נשיאנו עוררו לקבלת החלטה טובה בחג השבועות: "כשם שבראש השנה על כל יהודי לקבל על עצמו דבר נוסף בעבודה, כך גם בשבועות צריך כל יהודי לקבל על עצמו דבר נוסף בתורה"[10]. "להתחיל פתיחה חדשה, שהזמן הבא וכל השנה יהיו "שנת תורה", באופן נעלה יותר מכפי שהיה עד עתה"[11].

מנהגים נוספים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • ללמוד תורה עם הילדים, "לפי שניתנה בחג התורה".
  • יש נוהגים לאפות חלות מיוחדות הקרויות "עוגות הר-סיני".
  • יש נוהגים לאכול בשבועות תופיני עוגה אפויה ומטוגנת בדבש, על שם "דבש וחלב תחת לשונך".
  • יש נוהגים לקשט בחג את בתי-הכנסת והבתים בירק ופרחים, זכר לנס שהר סיני במדבר השומם התמלא בירק ופרחים במתן תורה. ועוד: לזכר תיבת משה רבינו שהושמה בסוף על שפת היאור בשבועות[14] ובחב"ד אין נוהגין כן.

תהלוכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – תהלוכה

ביום חג-השבועות (בחו"ל ביום הראשון) אחר תפילת המנחה, יוצאים חסידי חב"ד על-פי הוראתו של הרבי, לשכונות קרובות ורחוקות, לשמח בשמחת החג ולומר דברי-תורה מענייני החג.

יום טוב שני[עריכה | עריכת קוד מקור]

בימי בית המקדש השני תושבי חוץ לארץ לא היו יודעים מתי קודש החודש בארץ ישראל ולכן חוגגים הם את החג בשני ימים. אף שמועד חג השבועות לא תלוי בקביעת החודש אלא בספירה של חמישים יום מחג הפסח, למרות זאת, תיקנו חז"ל לחגוג את חג השבועות בשני ימים, בכדי שלא לחלק בין המועדים.

גם ביום השני אוכלים מאכלי חלב, וישנם שאף נוהגים להיות ערים בליל החג השני.

מוצאי חג השבועות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מוצאי חג השבועות חל בארץ ישראל ביום ז' בסיוון, ובחוץ לארץ ביום ח' בסיוון. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.

על פי הסבר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך[15] הטעם לכך הוא מכיון שלדברי בית שמאי אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיון שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחלל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כבית הלל, בדבר זה נהגו בית הלל כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.

מקורו של רבינו הזקן אינו ברור, והרבי[16] מסביר כי מקורו הוא מהגמרא[17] שם מובא כי רבי טרפון אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.

לפי שיטת התוס' רי"ד הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון אדמו"ר הזקן משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.

הסיבה לכך שאדמו"ר הזקן אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.

המגיד ממעזריטש אומר: "את העשרים וארבע השעות הראשונות מאז קיבלו בני ישראל את התורה, יש לחבב ביותר. ובפרט לדעת רבי יוסי שבז' בסיוון ניתנה התורה, שזוהי מעלה נפלאה".

ימי התשלומין[עריכה | עריכת קוד מקור]

ערך מורחב – ימי התשלומין

ששת הימים שלאחר החג נקראים "ימי התשלומין". בזמן שבית המקדש היה קיים, מי שלא הספיק להקריב את קורבנו בחג, משלים זאת בימים אלו.

בימים אלו עד י"ב סיון (כולל) אין אומרים תחנון.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • במאמר של חג השבועות לפנות בוקר, הרגישו מתן תורה, שבועון כפר חב"ד גליון 1860 עמוד 27
  • שניאור זלמן הרצל, חסידים הראשונים היו אומרים בשבועות מזל טוב, במדור 'טעם למנהג' שבועון בית משיח פרשת נשא ה'תשפ"ב

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. ↑ התוועדויות תשמ"ג, חלק ג', עמ' 2601.
  2. ↑ שערי המועדים לחג השבועות עמ' קכד (עמ' 115).
  3. ↑ מכתב לתלמידי הישיבות, אגרות קודש מוהריי"צ חלק ה', עמ' עו-עח.
  4. ↑ ליקוטי שיחות חלק ו'
  5. ↑ ליקוטי שיחות חלק ו'.
  6. ↑ שיחת חג השבועות תשי"ד.
  7. ↑ לאחר מכן בתור תחליף החל הרבי להתוועד בערב החג.
  8. ↑ שיר השירים פרשה א כד.
  9. ↑ פסיקתא דרב כהנא פרשת בחודש השלישי.
  10. ↑ ספר השיחות תש"ב.
  11. ↑ חג השבועות תשמ"ט.
  12. ↑ "מעולם לא נהגו כן בחב"ד" - כתב יד של הרבי על שאלתו של עורך ה"אמריקן ג'ואיש יירבוק" מר מילטאן הימלפרב
  13. ↑ אף שהרבי עצמו נוהג לאומרם, כאביו רבי לוי יצחק זי"ע.
  14. ↑ שהרי נולד בז' אדר, ובסוף שלוש חדשים מלידתו שהוטמן בתיבה על שפת הסוּף, זה בז' בסיוון.
  15. ↑ סימן תצ"ד סעיף י"ט.
  16. ↑ לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36).
  17. ↑ 1חגיגה יח א.
חגים וזמנים
מדברי תורה שבת · פסח · שביעי של פסח · פסח שני · שבועות · ראש השנה · עשרת ימי תשובה · יום הכיפורים · ימים נוראים · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה
מדברי חכמים חנוכה · פורים · יום טוב שני של גלויות · עירוב תבשילין
תעניות צום גדליה · עשרה בטבת · תענית אסתר · שבעה עשר בתמוז · תשעה באב · תענית בכורות · תענית בה"ב · ימי השובבי"ם
מנהג ישראל חמשה עשר בשבט · פורים קטן · ל"ג בעומר · חמשה עשר באב
שבתות מיוחדות שבת מברכים · שבת חזק · שבת שובה · שבת בראשית · שבת שירה · שבת שקלים · שבת זכור · שבת פרה · שבת החודש · שבת הגדול · שבת אסרו חג פסח · שבת של שמחה · שבת חזון · שבת נחמו · שבת סליחות
חג השבועות
מתן תורה הר סיני • יום המיוחס • שלושת ימי ההגבלה • נעשה ונשמע • מעמד הר סיני • מאמר מתן תורה
החג ומועדו ספירת העומר • קו התאריך • שתי הלחם • ימי התשלומין • חיבור החגים עם ימות החול
תפילות ומנהגי החג נעורים בליל שבועות • תיקון ליל שבועות • אקדמות • אכילת מאכלי חלב • מבצע עשרת הדברות • תהלוכה • הלל • מגילת רות • כינוס תורה
ניגוני החג אתה בחרתנו • כד יתבין ישראל
שונות קונטרס תורה חדשה מאתי תצא • שבועות זמן מתן תורתנו (חוברת)
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=שבועות&oldid=692682"