הבדלים בין גרסאות בדף "שמן המשחה"

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (שוחזר מעריכות של שלום (שיחה) לעריכה האחרונה של שלום בוט)
שורה 16: שורה 16:
  
 
במסגרת [[מינוי מלך המשיח]] תיתכן גם משיחתו בשמן המשחה{{הערה|לקוטי שיחות חלק כג, עמוד 197 הערה 59}}.
 
במסגרת [[מינוי מלך המשיח]] תיתכן גם משיחתו בשמן המשחה{{הערה|לקוטי שיחות חלק כג, עמוד 197 הערה 59}}.
 +
==בחסידות==
 +
שמן המשחה הנקרא שמן משחת קודש הוא ה[[שמן]] דהיינו שהוא מקור החכמה הנקרא קודש
 +
במילא הוא למעלה מ[[ספירת החכמה]] דהיינו [[חכמה סתימאה]]{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/5/8a&search=%D7%A9%D7%9E%D7%9F ליקוטי תורה פרשה צו]}}.
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הערות שוליים}}
 
{{הר הבית}}
 
{{הר הבית}}
 
[[קטגוריה:בית המקדש]][[קטגוריה:כלי המקדש]]
 
[[קטגוריה:בית המקדש]][[קטגוריה:כלי המקדש]]

גרסה מ־12:29, 14 בדצמבר 2017

שמן המשחה - הקב"ה ציוה למשה רבינו לעשות שמן מיוחד שבו היה עליו למשוח את המשכן וכליו, וכן מושחים בו את הכהנים הגדולים ואת מלכי בית דוד (וכן את הכהן ה"משוח מלחמה").

אופן העשייה

המינים שהיה שמן המשחה מורכב מהם היו: מור, קנמון, קידה, קנה בושם ושמן זית, כל אחד במשקל מסוים שהתורה קבעה. יצירת השמן ממינים אלו היתה על ידי תהליך של שרייה במים ובישול.

ישנו מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר. דעת רבי מאיר היא שבישלו את הסממנים בשמן זית שמידתו מפורשת בתורה - הין (י"ב לוג.) אך רבי יהודה הקשה עליו שלפי מספר הסממנים (1750) שהיו, אין זה אפשרי במציאות. לכן דעת רבי יהודה היא ששרו את הסממנים תחילה במים כדי שהשמן לא יספג בתוכם, לאחר מכן שרואותם בשמן זית, ואחר כך הוציאו את השמן זית משם.

דינים שונים

איסור חמור הוא לעשות שמן זה במתכונתו ובמשקלו על מנת להמשח בו, אך העושה לצורך הציבור פטור.

וכן אסור לסוך בשמן המשחה שעשה משה, והעושה את השמן או הסך בשמן המשחה במזיד חייב "כרת".

כשמושחים את הכהן הגדול יוצקים השמן על ראשו וסכים על גבי עיניו בצורת האות X. את מלכי בית דוד מושחין על הראש בצורת נזר.

כלי המקדש שעשה משה במדבר נתקדשו על ידי משיחתם בשמן המשחה, אבל את כלי המקדש שעשו במשך הדורות אין צורך למשוח.

במסגרת מינוי מלך המשיח תיתכן גם משיחתו בשמן המשחה[1].

בחסידות

שמן המשחה הנקרא שמן משחת קודש הוא השמן דהיינו שהוא מקור החכמה הנקרא קודש במילא הוא למעלה מספירת החכמה דהיינו חכמה סתימאה[2].

הערות שוליים

  1. לקוטי שיחות חלק כג, עמוד 197 הערה 59
  2. ליקוטי תורה פרשה צו