הבדלים בין גרסאות בדף "מצה שמורה"
(הפניה לדף מצה) |
(הוספת ערך) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | + | '''מצה שמורה''' היא כינוי למצות מהודרות שנאפו מקמח שנשמר בהקפדה מיוחדת שלא יבוא במגע עם מים כבר משעת הקצירה. | |
| + | |||
| + | אף שישנם רמות שונות של 'מצה שמורה', מקובל כיום לכנות 'מצה שמורה' רק מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירת החיטים. | ||
| + | |||
| + | ==מקור== | ||
| + | ===שמורה משעת לישה=== | ||
| + | המקור לחיוב ההלכתי ל"מצה שמורה" הוא מהפסוק "ושמרתם את המצות"{{הערה|שמות יב, יז.}} ממנו למדו [[חז"ל]] ב[[תלמוד ירושלמי]]{{הערה|פסחים פרק ב' הלכה ד'.}} שהמצה צריכה שימור שלא תחמיץ. | ||
| + | |||
| + | שמירה זו על המצה שלא תחמיץ משעת לישה ואילך - היא חיוב הלכתי המעכב מן הדין, ואם לא שמרו על המצה - אי אפשר לאכול אותה בפסח ולצאת בה ידי חובת אכילת מצה. | ||
| + | |||
| + | בספרות ההלכתית ישנה התייחסות{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תפב.}} למי שיש לו רק כזית של מצה שמורה, שעליו לאכול את אותו כזית כ[[אפיקומן]]. | ||
| + | |||
| + | ===שמורה משעת טחינה=== | ||
| + | אף שמעיקר הדין ניתן לאפות מצות גם מקמח שלא נשמר ממגע עם מים, נהגו ישראל להחמיר ולאפות מצות מקמח שנשמר ממגע עם מים משעת טחינה ואילך{{הערה|שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תנ"ג סעיפים טז-יז.}}, ורק בשעת הדחק אופים מצות מקמח שלא נשמר ממגע עם מים. | ||
| + | |||
| + | ===שמורה משעת קצירה=== | ||
| + | המצות המהודרות ביותר, הינם מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר בשעת הקצירה, בעוד החיטים מחוברות בשיבולים. המהדרים קוצרים את החיטים בימים חמים בדווקא, שאין שום חשש ללחלוחית מים שעשויה להחמיץ את הקמח. | ||
| + | |||
| + | בחסידות מובא פעמים רבות, שהנמאר בזוהר על המצה שהיא 'מאכל האמונה' ו'מאכל הרפואה', הוא דווקא ב'מצה שמורה'{{הערה|שיחת י"א ניסן תש"ט, ספר המאמרים תש"ט עמוד 142.}}. | ||
| + | |||
| + | להלכה נפסק, שבמידת האפשר יש להדר ולהחמיר להשתמש בליל הסדר למצת-מצוה במצות השמורות משעת קצירה{{הערה|יש הפוסקים שזהו לעיכובא. ראו הדיון בדעת אדמו"ר הזקן בענין זה, 'הלכות ליל הסדר' (חיים אליעזר אשכנזי) עמוד שיח.}}. | ||
| + | |||
| + | במשך שנים רבות ההידור של מצות 'שמורה משעת קצירה' במשך כל ימי חג הפסח היתה נחלת מעטים, וגדולי החסידים חששו להחזיק עצמם במדרגה זו ולהדר בכך, ואכלו במשך שאר ימי החג מצות 'שמורה משעת טחינה', אך בעקבות השינויים באופן עשיית המצות בדורות האחרונים, קיבלו זאת כל החסידים על עצמם כחיוב גמור{{הערה|נלקט באוצר מנהגי חב"ד ניסן-סיון עמוד לח.}}. | ||
| + | |||
| + | ==אצל רבותינו נשיאינו== | ||
| + | אצל רבותינו נשיאינו הקלו ב[[אחרון של פסח]] בכמה עניני הידור שנהגו בהם במשך כל ימי חג הפסח, וביניהם אכילת מצה 'שמורה משעת טחינה' ביום האחרון של החג, אך [[אדמו"ר הרש"ב]] החל להקפיד שלא להשתמש במצות כאלו אף באחרון של פסח{{הערה|לקוטי סיפורים קמוד קצג. ושם, שכאשר שאלו אותו מדוע לא נוהג כמו אביו, השיב שכאשר יביאו לו את המצות של אביו, יאכל מהם גם הוא...}}, וחסידים ביאור על כך שהטעם הוא משום שבדורות קודמים במצות 'שמורה משעת טחינה' היו בטוחים שזו מצה כשרה אלא שהיה חסר בה ההידור של 'שמורה משעת קצירה', ואילו בדורות אלו המצות 'שמורה משעת קצירה' יש פקפוק על עצם הכשרות שלהם{{הערה|לקוטי סיפורים עמוד קצד.}}. | ||
| + | |||
| + | בבית רבותינו נשיאינו נזהרו שמצא פשוטה לא תימצא כלל בבית, גם לא עבור המשרתים העובדים בבית{{הערה|ספר השיחות בלשון הקודש חלק ב' עמוד ק', משיחת ליל אחרון של פסח תש"ב.}}. | ||
| + | |||
| + | ==ראו גם== | ||
| + | *[[מצת מצווה]] | ||
| + | *[[מבצע מצה]] | ||
| + | |||
| + | ==לקריאה נוספת== | ||
| + | *לקוטי דיבורים חלק א', ליקוט ה' סעיף י"ב (בלשון הקודש - עמוד 164) | ||
| + | |||
| + | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | *'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1165524 במיוחד לליל הסדר: השיגו לכם מצה שמורה]''' {{בית חבד}} אתר בית חב"ד | ||
| + | |||
| + | {{פסח}} | ||
| + | {{הערות שוליים}} | ||
| + | [[קטגוריה:פסח]] | ||
| + | [[קטגוריה:הידורי מצוה]] | ||
גרסה מ־19:21, 7 במרץ 2017
מצה שמורה היא כינוי למצות מהודרות שנאפו מקמח שנשמר בהקפדה מיוחדת שלא יבוא במגע עם מים כבר משעת הקצירה.
אף שישנם רמות שונות של 'מצה שמורה', מקובל כיום לכנות 'מצה שמורה' רק מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר משעת קצירת החיטים.
תוכן עניינים
מקור
שמורה משעת לישה
המקור לחיוב ההלכתי ל"מצה שמורה" הוא מהפסוק "ושמרתם את המצות"[1] ממנו למדו חז"ל בתלמוד ירושלמי[2] שהמצה צריכה שימור שלא תחמיץ.
שמירה זו על המצה שלא תחמיץ משעת לישה ואילך - היא חיוב הלכתי המעכב מן הדין, ואם לא שמרו על המצה - אי אפשר לאכול אותה בפסח ולצאת בה ידי חובת אכילת מצה.
בספרות ההלכתית ישנה התייחסות[3] למי שיש לו רק כזית של מצה שמורה, שעליו לאכול את אותו כזית כאפיקומן.
שמורה משעת טחינה
אף שמעיקר הדין ניתן לאפות מצות גם מקמח שלא נשמר ממגע עם מים, נהגו ישראל להחמיר ולאפות מצות מקמח שנשמר ממגע עם מים משעת טחינה ואילך[4], ורק בשעת הדחק אופים מצות מקמח שלא נשמר ממגע עם מים.
שמורה משעת קצירה
המצות המהודרות ביותר, הינם מצות שנשמרו ממגע עם מים כבר בשעת הקצירה, בעוד החיטים מחוברות בשיבולים. המהדרים קוצרים את החיטים בימים חמים בדווקא, שאין שום חשש ללחלוחית מים שעשויה להחמיץ את הקמח.
בחסידות מובא פעמים רבות, שהנמאר בזוהר על המצה שהיא 'מאכל האמונה' ו'מאכל הרפואה', הוא דווקא ב'מצה שמורה'[5].
להלכה נפסק, שבמידת האפשר יש להדר ולהחמיר להשתמש בליל הסדר למצת-מצוה במצות השמורות משעת קצירה[6].
במשך שנים רבות ההידור של מצות 'שמורה משעת קצירה' במשך כל ימי חג הפסח היתה נחלת מעטים, וגדולי החסידים חששו להחזיק עצמם במדרגה זו ולהדר בכך, ואכלו במשך שאר ימי החג מצות 'שמורה משעת טחינה', אך בעקבות השינויים באופן עשיית המצות בדורות האחרונים, קיבלו זאת כל החסידים על עצמם כחיוב גמור[7].
אצל רבותינו נשיאינו
אצל רבותינו נשיאינו הקלו באחרון של פסח בכמה עניני הידור שנהגו בהם במשך כל ימי חג הפסח, וביניהם אכילת מצה 'שמורה משעת טחינה' ביום האחרון של החג, אך אדמו"ר הרש"ב החל להקפיד שלא להשתמש במצות כאלו אף באחרון של פסח[8], וחסידים ביאור על כך שהטעם הוא משום שבדורות קודמים במצות 'שמורה משעת טחינה' היו בטוחים שזו מצה כשרה אלא שהיה חסר בה ההידור של 'שמורה משעת קצירה', ואילו בדורות אלו המצות 'שמורה משעת קצירה' יש פקפוק על עצם הכשרות שלהם[9].
בבית רבותינו נשיאינו נזהרו שמצא פשוטה לא תימצא כלל בבית, גם לא עבור המשרתים העובדים בבית[10].
ראו גם
לקריאה נוספת
- לקוטי דיבורים חלק א', ליקוט ה' סעיף י"ב (בלשון הקודש - עמוד 164)
קישורים חיצוניים
- במיוחד לליל הסדר: השיגו לכם מצה שמורה
אתר בית חב"ד
הערות שוליים
- ↑ שמות יב, יז.
- ↑ פסחים פרק ב' הלכה ד'.
- ↑ שולחן ערוך אורח חיים סימן תפב.
- ↑ שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תנ"ג סעיפים טז-יז.
- ↑ שיחת י"א ניסן תש"ט, ספר המאמרים תש"ט עמוד 142.
- ↑ יש הפוסקים שזהו לעיכובא. ראו הדיון בדעת אדמו"ר הזקן בענין זה, 'הלכות ליל הסדר' (חיים אליעזר אשכנזי) עמוד שיח.
- ↑ נלקט באוצר מנהגי חב"ד ניסן-סיון עמוד לח.
- ↑ לקוטי סיפורים קמוד קצג. ושם, שכאשר שאלו אותו מדוע לא נוהג כמו אביו, השיב שכאשר יביאו לו את המצות של אביו, יאכל מהם גם הוא...
- ↑ לקוטי סיפורים עמוד קצד.
- ↑ ספר השיחות בלשון הקודש חלק ב' עמוד ק', משיחת ליל אחרון של פסח תש"ב.
