הבדלים בין גרסאות בדף "התנוצצות הגאולה"
חב"דפדי פעיל (שיחה | תרומות) |
|||
| (12 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | {{ | + | {{מקורות}} |
| − | ''' | + | '''התנוצצות הגאולה''' הוא אחד השלבים המקדימים ל[[ביאת המשיח]]. על פי המקובל בידי חסידים, [[תורת החסידות]] הינה "טעימה מהגאולה", כי על ידי הלימוד בה טועמים מהתורה והמהחיים אשר יהיו בימות המשיח ובגאולה האמיתית והשלימה. |
| − | == | + | ==מקורו== |
| − | חז"ל אומרים {{הערה|1= [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&daf=97&format=pdf סנהדרין צז, א]}} "ששה אלפי שנים העולם קיים". ששת אלפי השנים | + | חז"ל אומרים{{הערה|1= [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&daf=97&format=pdf סנהדרין צז, א]}} "ששה אלפי שנים העולם קיים". ששת אלפי השנים מכוונים ל[[ששת ימי בראשית]], כפי שנאמר: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", לגבי [[הקב"ה]] - אל"ף שנים נחשבים כיום אחד, והאלף השביעי - העולם הבא - משול ל[[שבת]], "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". |
| − | מכוונים ל[[ששת ימי בראשית]], כפי שנאמר: "כי אלף שנים בעיניך כיום | + | |
| − | אתמול", לגבי [[הקב"ה]] - אל"ף שנים נחשבים כיום אחד, והאלף השביעי - העולם הבא - משול ל[[שבת]], "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". | + | שני האלפים האחרונים מתוך ששת ה"ימים" נקראים בחז"ל{{הערה|1=שם.}} "ימות המשיח", כלומר שכשם שבמעשה בראשית רק ביום השישי נברא האדם -תכלית הבריאה, כך גם באלף השישי תהיה ביאת המשיח, וכל ייעודי התורה על ימות המשיח הוא בתוך זמן זה (בתוך ששת אלפי השנים שבהם העולם קיים): |
| + | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר (תהלים צב, א) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת ואומר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח|מקור=סנהדרין, צ"ז,א}} | ||
| + | |||
| + | ב[[זוהר הקדוש]] נאמר, כי בהתקרב ימי המשיח יתגלו לכולם רזי התורה, התגלות זו היא הכנה הכרחית לגאולה, ועל ידי זה "יפקון מן גלותא ברחמין". וכן ישנה התגלות בחינת משיח, כפי שמבאר זאת [[אדמו"ר הזקן]] "על ידי צדיקי קדושי עליון שהיו בהתחלות ת"ק לאלף השישי | ||
| + | כידוע". | ||
| + | |||
| + | התנוצצות זו היא בשני המישורים, הן התנוצצות הגאולה, והן גילוי המשיח. שבפנימיותם הם מהות אחת ותלויים זה בזה. | ||
| + | |||
| + | אולם אין לבלבל בין התנוצצות זו שמדברת על הארה מהגאולה בזמן הגלות, שניתן לנו טעימה מהאור הנפלא שהיה אז, לבין הגאולה בפועל ממש עליה אנו מדברים שתהיה דווקא לאחר שקם [[מלך מבית דוד]] שפועל את פעולותיו לגאול את ישראל, והוא זה שמתחיל את הגאולה השלימה{{מקור}}. | ||
| − | |||
| − | |||
==בקבלה== | ==בקבלה== | ||
מובא בכמה מקומות, שמתקופת האלף השישי שכנגד [[ערב שבת]], ובמיוחד במחציתו השניה (כיון שהמחצית הראשונה משולה לליל שישי) - משנת ה' | מובא בכמה מקומות, שמתקופת האלף השישי שכנגד [[ערב שבת]], ובמיוחד במחציתו השניה (כיון שהמחצית הראשונה משולה לליל שישי) - משנת ה' | ||
| שורה 18: | שורה 24: | ||
וכפי מנהג ישראל לטעום ב[[ערב שבת]] ממאכלי השבת - כך בימים הסמוכים לאלף השביעי ניתן לנו לטעום מגילוי פנימיות התורה שיתגלה לעתיד. | וכפי מנהג ישראל לטעום ב[[ערב שבת]] ממאכלי השבת - כך בימים הסמוכים לאלף השביעי ניתן לנו לטעום מגילוי פנימיות התורה שיתגלה לעתיד. | ||
| − | == | + | ==החסידות כטעימה מהגאולה== |
| − | + | ע"פ המקובל אצל חסידים "החסידות היא כטעימה מהגאולה", משום ש[[תורת החסידות]] מבארת בהרחבה את פנימיות התורה, רזיה וסודותיה, באופן שכל אחד יכול ללמוד אותם ולהבינם. | |
| − | |||
| − | [[תורת החסידות]] מבארת בהרחבה את פנימיות התורה, רזיה וסודותיה, באופן שכל אחד יכול ללמוד אותם ולהבינם | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | + | גילוי [[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] היא מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא, כשעסק כל העולם יהיה רק "לדעת את השם" - לדעת ולהכיר את בורא העולם, ואז - "[[תורה חדשה מאיתי תצא"]] , המשיח יגלה את כל סודות התורה, "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה", והאלוקות תחדור בתוך המציאות הגשמית של העולם. | |
| − | + | ==ראו גם== | |
| − | |||
| − | == | ||
*[[כתב יד דא"ח ישן לא נודע למי]] | *[[כתב יד דא"ח ישן לא נודע למי]] | ||
| + | {{גאולה ומשיח}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| − | |||
| − | |||
[[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]] | [[קטגוריה:גאולה ומשיח בזמן הגלות]] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־18:30, 9 ביולי 2023
התנוצצות הגאולה הוא אחד השלבים המקדימים לביאת המשיח. על פי המקובל בידי חסידים, תורת החסידות הינה "טעימה מהגאולה", כי על ידי הלימוד בה טועמים מהתורה והמהחיים אשר יהיו בימות המשיח ובגאולה האמיתית והשלימה.
תוכן עניינים
מקורו[עריכה]
חז"ל אומרים[1] "ששה אלפי שנים העולם קיים". ששת אלפי השנים מכוונים לששת ימי בראשית, כפי שנאמר: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", לגבי הקב"ה - אל"ף שנים נחשבים כיום אחד, והאלף השביעי - העולם הבא - משול לשבת, "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".
שני האלפים האחרונים מתוך ששת ה"ימים" נקראים בחז"ל[2] "ימות המשיח", כלומר שכשם שבמעשה בראשית רק ביום השישי נברא האדם -תכלית הבריאה, כך גם באלף השישי תהיה ביאת המשיח, וכל ייעודי התורה על ימות המשיח הוא בתוך זמן זה (בתוך ששת אלפי השנים שבהם העולם קיים):
תניא כותיה דרב קטינא כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ואומר (תהלים צב, א) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת ואומר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח
— סנהדרין, צ"ז,א
בזוהר הקדוש נאמר, כי בהתקרב ימי המשיח יתגלו לכולם רזי התורה, התגלות זו היא הכנה הכרחית לגאולה, ועל ידי זה "יפקון מן גלותא ברחמין". וכן ישנה התגלות בחינת משיח, כפי שמבאר זאת אדמו"ר הזקן "על ידי צדיקי קדושי עליון שהיו בהתחלות ת"ק לאלף השישי כידוע".
התנוצצות זו היא בשני המישורים, הן התנוצצות הגאולה, והן גילוי המשיח. שבפנימיותם הם מהות אחת ותלויים זה בזה.
אולם אין לבלבל בין התנוצצות זו שמדברת על הארה מהגאולה בזמן הגלות, שניתן לנו טעימה מהאור הנפלא שהיה אז, לבין הגאולה בפועל ממש עליה אנו מדברים שתהיה דווקא לאחר שקם מלך מבית דוד שפועל את פעולותיו לגאול את ישראל, והוא זה שמתחיל את הגאולה השלימה[דרוש מקור].
בקבלה[עריכה]
מובא בכמה מקומות, שמתקופת האלף השישי שכנגד ערב שבת, ובמיוחד במחציתו השניה (כיון שהמחצית הראשונה משולה לליל שישי) - משנת ה' אלפים ת"ק ואילך, התחיל להפציע שחר הגאולה ואורו של משיח החל להתנוצץ בעולם. ובלשון האור החיים הקדוש[3] "ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום".
עם בוקרו של האלף השישי, החל משנת ה'ת"ק, החלה חומת הגלות להיסדק, ואור הגאולה התחיל להתנוצץ מבין החרכים, עם ישראל זכה לגילוי הגדול של אור החסידות שנתגלה בשנת ה'תצ"ד (ששה שנים לפני חצות האלף) על ידי רבי ישראל בעל שם טוב, זה שגילה כי לכל יהודי יש בתוכו נשמה אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, ושבכל נברא בעולם נמצא הקב"ה, הבעל שם טוב חידש שכל מקרה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת ה' יתברך בכונה מיוחדת.
חידושים אלה הם הכנה לגאולה השלימה - גילוי ה' בעולם, כאשר אז יתקיים הייעוד "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" - כל נברא יידע וירגיש את פעולת הבורא בו.
וכפי מנהג ישראל לטעום בערב שבת ממאכלי השבת - כך בימים הסמוכים לאלף השביעי ניתן לנו לטעום מגילוי פנימיות התורה שיתגלה לעתיד.
החסידות כטעימה מהגאולה[עריכה]
ע"פ המקובל אצל חסידים "החסידות היא כטעימה מהגאולה", משום שתורת החסידות מבארת בהרחבה את פנימיות התורה, רזיה וסודותיה, באופן שכל אחד יכול ללמוד אותם ולהבינם.
גילוי חסידות חב"ד היא מעין הגילוי שיהיה לעתיד לבוא, כשעסק כל העולם יהיה רק "לדעת את השם" - לדעת ולהכיר את בורא העולם, ואז - "תורה חדשה מאיתי תצא" , המשיח יגלה את כל סודות התורה, "סוד טעמיה ומסתר צפונותיה", והאלוקות תחדור בתוך המציאות הגשמית של העולם.
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ סנהדרין צז, א
- ↑ שם.
- ↑ על במדבר פכ"ו
