מנחם בגין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנחם בגין בחדר היחידות

מנחם בגין נולד בי"ג במנחם אב תרע"ג, בשבת נחמו - מכאן נגזר שמו: 'מנחם'. היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת חרות ומפלגת הליכוד ומפקד האצ"ל.

בליל א' סיון תשל"ז, נבחר מנחם בגין לראשות הממשלה. בגין רץ לבחירות כאיש אופוזיציה, זאת לאחר שמונה מערכות בהן הפסיד. במערכה הזאת, בשנת תשל"ז, ניצח בגין וסחף אחריו אחוזים ניכרים מהעם. מסורתיים רבים שהייתה בהם זיקה לדת, התחברו אליו רגשית, שכן בעמדותיו ובהופעותיו ייצג גאווה יהודית שורשית, 'גאון יעקב'; הוא ידע לצטט פסוקים מהתורה והכתובים, הוא ייצג עמדה חיובית בכל נושא יהודי והלכתי שעמד על הפרק, כמו גם בנושאים של שלימות הארץ. זה היה הפעם הראשונה, לאחר תשע מערכות בחירות, שמפלגת הליכוד נטלה את הגה השלטון בארץ ישראל.

קשריו עם הרבי[עריכה]

בגין נפגש לראשונה עם הרבי סמוך לשנת תש"כ-תשכ"א. את הקשר בין בגין עם הרבי יזם יוסף קלרמן, איש עליית הנוער. בין בגין לרבי התנהלה שיחה רצינית אודות בעיות אקטואליות, כמו מצב החינוך בארץ ישראל. הרבי עודדו לדאוג לבני הנוער בארץ ישראל שהורידו מעצמם מידות טובות ואהבת ארץ ישראל. הרבי סבר שתנועת ז'בוטינסקי (חרות) - שחרתה על דגלה את האהבה והערכה לקודשי התורה - יכולה להציל את הנוער הנושר. בגין הראה לרבי שדווקא בזמן האחרון גברה השפעתה של תנועת ז'בוטינסקי על בני הנוער בארץ ישראל, והראיה: בבחירת האחרונות לכנסת, התנועה קיבלה את מספר הקולות הרב ביותר בצבא. הרבי העיר על כך שזו הסיבה שלתנועת ז'בוטינסקי כן יכולה להיות השפעה על בני הנוער, רק צריך לחשוב מה לעשות הלאה.

לאחר שדיברו ביניהם אודות תכנית פעולה, יצא מנחם בגין מפגישתו עם הרבי מלא הערכה והערצה, תוך החלטה נחושה להמשיך הלאה במלחמתו ובפעולותיו למען שלימות ארץ ישראל ועם ישראל.

העזרה לתנועת חב"ד[עריכה]

מנחם בגין מוקף בעסקנים חב"דיים
נואם במעמד הנחת אבן הפינה לבית הספר לדפוס יד החמישה, במלאות 'שלושים' לרצח התלמידים בפיגוע

בגין עזר למען הקמת עירוב במושב בר גיורא. ועל כך הרבי הודה לו במכתב מיום כ"ב שבט תשכ"א. אנ"ש מצעירי חב"ד בירושלים נהגו לפקוד את היישוב ולדאוג לצרכי הדת, החל מתיקון העירוב ועוד. לאחר שניסו לערב גורמים ממשלתיים, כתבו לרבי דו"ח על הפעילות, תוך שהם מציינים את העובדה שאין במי להיעזר לפתרון הבעיה. תוך זמן קצר קיבלו מכתב תשובה מהרבי, בו הוא מורה להם לבקש עזרה ממפלגת חירות, תוך שהוא מצטט מתוך מצע המפלגה[1].

לאחר קבלת המכתב, נפגשו החסידים עם היו"ר מנחם בגין, שקיבל אותם בכבוד גדול. אז היה מר בגין באופוזיציה והיכולת הכספית שלו הייתה דלה, אך לבסוף העניק להם 200 לירות עבור הקמת העירוב. החסידים קיבלו הוראה מהמזכירות להודות אישית לבגין בשם הרבי על המימון ההתחלתי, במקביל שיגר לו הרבי מכתב אישי ובו מפליא הרבי את מעלת שמירת השבת של רבים, וצירף גם המחאה כספית עם רמז ברור, שהאחריות על סידור העירוב מוטלת על ראשי 'חרות'.

באגרת נוספת[2] ששלח לו הרבי באותם ימים, חוזר הרבי ומעלה את עניין ה'עירוב':

""כבוד מר מנחם שי' מאשר הנני, אף כי באיחור זמן, קבלת מכתבו בעתו, ותקוותי אשר בוודאי כבר נסתדר ענין העירוב במושב בר-גיורא, מתאים לסגנון כתבו"...".

במשך השנים הרבי הרבה לדרבן את בגין לעסוק בחינוך הנוער, להעמיק בהם את הזהות היהודית השורשית. בגין, כיהודי גאה, נענה לאתגר, ולצד עיסוקיו כאיש אופוזיציה ופוליטיקאי, ראה חשיבות עליונה להתעסק עם בני הנוער ולהחזירם לשורשים.

במכתב מיום ב' כסלו תשכ"ג כותב לו על כך הרבי:

"".. תשואות חן עבור הפריסת שלום שקיבלתי על ידי.. וביחוד בעד שימת ליבו למסור לי התוכן והסיום של נאומו באסיפה רבתי בהשתתפות בני הנוער, שסיים בקריאת הנביא: שובה ישראל.. ואשובה אליכם אמר ה' צבאות".. "ביודעי את כבודו ואשר איש מעשה הוא, מובטחני שמה שאמר לנוער לא ישאר רק בבחינת הוראה על הדרך והכיוון, אלא ימשיך בזה ויפעיל את כל אלו שהשפעתו עליהם והנשמעים לקולו ובכל מקום אשר דברו מגיע לשם ובפרט אשר אחינו בני ישראל בכלל הוא עם המעשה, אשר הקריאה שובה ישראל ואשובה אליכם לא תשאר בבחינת רחמנא ליבא בעי אלא תמצא בטויה הנכון במעשה בפועל ועד לחיי היום יום ממש"...".

כחודש לאחר מכן [3] שוב כותב לו הרבי:

""הנני מאשר קבלת מכתבו מיום ו' בטבת, ולמותר להדגיש כמה נעם לי במיוחד לקרוא בו שימשיך בקריאה דשובה ישראל גם בוועידות, הכינוסים העתידים, כפי שמסר לי מר יוסף שי' קרלמן, וביחוד בקרב הנוער".".

באחד ממכתביו [4] מבקש הרבי לנצל את כישוריו ומעמדו כדי לעצור את המתקפה האנטי-דתית ששררה באותם ימים בארץ ישראל. במכתב תשובה ניסה להסביר מר בגין כי ההתקפות הן "מצד השמאל", אך הרבי לא קיבל זאת ובמכתב תשובה ששיגר לו הרבי נכתב:

""ותקוותי חזקה, אשר כבודו ינצל כל השפעתו במילואה וכדרכו במרץ ובמסירות לעצור בפני הגלים האמורים".".

בשנת תש"ל, בגין כיהן כשר הפנים, הממונה, בין השאר, על הנפקת אשרות יציאה לחו"ל. שאלת יציאת של תלמידי ה'קבוצה' מארץ ישראל הגיעה לפתחו, אך כנראה שהוא לא התלהב לתת אישור שכזה. במכתב [5] ששיגר לו הרבי, נימק את כל היתרונות בכך שבחור חסידי ישהה במשך שנה תמימה במחיצתו.

הריצה לראשות הממשלה[עריכה]

בחורף תשל"ז סיפר בגין לרבי על כוונתו לפרוש ולא לרוץ יותר לבחירות - לאחר שמונה מערכות בחירות בהן הפסיד. הרבי הפציר בו להציג מועמדות גם בבחירות המתקרבות. בגין שמע לעצת הרבי ובסופו של דבר זכה בראשות הממשלה[6]. כשנה לפני הבחירות, כששהה ר' מרדכי הייסטן ביחידות אצל הרבי, אמר לו הרבי שבגין ינצח בבחירות לראשות הממשלה[7].

בקיץ תשל"ז עלה בגין לשלטון ולאחר שהוטלה עליו מלאכת הרכבת הממשלה, ביקר בגין בכותל המערבי, אמר תהילים ו'קדיש' על משפחתו שנספתה בשואה ונשק לאבניו. ציבור בוחריו החל להרים את הראש. הם ראו לראשונה ראש ממשלה שהוא גם יהודי גאה ביהדותו. הטקסיות שנלוותה לעלייתו לשלטון הייתה משופעת מאוד בסמליות דתית. בכך הביא בגין שינוי לתרבות השלטונית. בתחילה הוא התקשה מעט לעבור לדירת השרד בירושלים ולעזוב את דירתו הצנועה בת שני החדרים ברחוב רוזנבאום 1 בתל אביב, בה התגורר כ-30 שנה. בגין גם הנהיג סגנון חדש. ביטויים כמו "בעזרת השם" היו שכיחים בדבריו לצד הפגנת מחוות מסורתיות.

הפגישה עם הרבי לאחר היבחרו[עריכה]

זמן קצר לאחר היבחרו נסע בגין לארצות הברית, בעיקר בכדי להיפגש עם הנשיא קרטר וכן עם ראשי הארגונים היהודיים בארצות הברית. מלבד ביקוריו אצל הרבי ואצל רבנים נוספים, בערב תשעה באב הוא ועוזריו הגיעו לבית כנסת ואמרו קינות.

על פגישתו אז עם הרבי, סיפר שלמה נקדימון, אחד האנשים הקרובים לבגין. היה זה ביקור שלווה בעיתונאים רבים ועורר עניין רב:

מנחם בגין בביקורו אצל הרבי, תשל"ח
לוחץ את ידיו של הרבי
"בשעה 10:05 הגיעה למקום שיירת ראש הממשלה. בגין נסע בלימוזינה שחורה, לפניה ואחריה נסעו מכוניות משטרה שהפעילו צופריהן. קהל הנאספים קידם את פני ראש הממשלה בתרועות ובגין השיב להם בהינף יד. כאשר מכוניתו של ראש הממשלה התקרבה אל הכניסה לבניין, יצא לקראתה הרבי - כמחווה נדירה - ופגש את בגין במדרגות הכניסה. הרבי מליובאוויטש נענה לבקשתו של ראש הממשלה מנחם בגין. הוא ניצב מול מצלמות הטלוויזיה של שלוש הרשתות העיקריות בארצות הברית, ובירך את אורחו: "אני מברך אותו ביותר ממאה אחוז ומאחל לו הצלחה שלימה, למען העם היהודי, למען ארץ ישראל, שיזכה לקרב את הגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו".

לפני דברי הרבי הסביר מר בגין מדוע פתח את ביקורו בארצות הברית בפגישה עם הרבי: "הרב שניאורסון הוא אחד מגדולי דורנו וזקניו. בישראל לא רק שמכירים אותו, אלא שומעים בקולו ונשמעים לעצתו. לפני יציאתי לוושינגטון לשיחות עם נשיא ארצות הברית, הרגשתי הכרח להיוועץ בו ולקבל את ברכת האדמו"ר מליובאוויטש".

בשעה 10:30 עזבו הרבי וראש הממשלה את הנאספים והסתגרו בחדרו של הרבי לשיחה בארבע עיניים. בשעה 12:45 אחר חצות, הרבי וראש הממשלה יצאו מחדרו של הרבי. הרבי אחז בידו של מנחם בגין. פניו של ראש הממשלה קרנו מאושר. הקהל שהמתין בחוץ מחא כפיים.

הרבי וראש הממשלה נגשו אל המיקרופונים שהוצבו במקום על ידי כלי התקשורת. "אני שבע רצון מההזדמנות שניתנה לי לשוחח עם הרב שניאורסון, המנהיג הידוע", אמר בגין, "הפגישה מחזקת את עמדתי לקראת השיחות עם נשיא ארצות הברית, ג'ימי קארטר".

כשנשאל מר בגין אודות תוכן שיחתם, סירב להשיב, באומרו כי "על דברים שנאמרו ביחידות אין מספרים בפומבי". אך הוא הדגיש כי "לקראת צאתי לוושינגטון, מחר, אני מרגיש שמאחורי עומדים לא רק העם היושב בציון, אלא כל העם היהודי ומנהיגיו בתפוצות".

בגין סיים את דברו, נפרד מהרבי. אחר נכנס למכוניתו, בעוד הרבי המתין על המדרגות עד שאחרונת מכוניות השיירה נעלמה מעבר לרחוב.

הרבי מבקש טובה אישית ממנחם בגין[עריכה]

באחת מהפגישות של בגין עם הרבי, שאל הרבי את בגין אם הוא יוכל לעשות עבורו טובה אישית. בגין הסכים. הרבי סיפר לו על מכתב שקיבל מצרפת. נערה יהודיה מתכננת להינשא לגוי, והפצרותיהם ובקשותיהם של ההורים נפלו על אוזניים אטומות. בצערם הם פנו אל הרבי כדי לבקש את עצתו. "אין לי כל ספק שאם אדם מפורסם כמוך ידבר עמה - במיוחד שאתה דובר צרפתית - היא תכבד את דבריך והדבר ישפיע עליה בכיוון הנכון" אמר הרבי.

בגין ניאות לבצע את המשימה. הרבי העניק לו את פרטי הנערה וביקש ממנו לשלוח לו את חשבון ההוצאות בשל העצירה הלא מתוכננת בצרפת. דבריו של בגין יצאו מן הלב ונכנסו לליבה. היא החליטה לעלות לארץ ישראל ולנתק את הקשר עם הבחור הלא-יהודי. מאוחר יותר היא נישאה ליהודי ונותרה להתגורר בירושלים.

את חשבון הוצאות העצירה בצרפת שילם הרבי, כפי שהבטיח[דרוש מקור].

הסכם השלום עם מצרים[עריכה]

אחד ממעשיו הזכורים ביותר של בגין, הוא חתימת הסכם השלום עם מצרים. רבים נדהמו ממעשהו של בגין, והוא עורר עליו ביקורת קשה, ובייחוד בתוך מפלגתו, מאחר והיה כרוך בה ויתור על רוב שטחה של סיני וכן מתן אוטונומיה לערביי יהודה, שומרון וחבל עזה.

הרבי יצא במאבק חריף ותקיף כנגד הסכמי 'קעמפ דייויד'. בשורה של שיחות רוויות כאב, קרא הרבי לפוליטיקאים ולמדינאים להתעשת מההסכם המתהווה. את דם לבו שפך הרבי בשיחות אלה, כאשר דיבר על סיכון חייהם של שלושה מליון יהודים בארץ ישראל.

כעבור שבע שנים, חשף הרבי[8] טפח מהמגעים שניהל באותם ימים, בהם קרא לבגין להתפטר. האהבה האישית והיחס רב השנים, לא היוו שיקול.

ביום כ"ז באדר תשל"ט נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, הסכם השלום הראשון שנחתם עם מדינה ערבית. כשנתיים ומחצה לאחר מכן, עת כבר עמד בגין בראש ממשלתו השניה, נרצח נשיא מצרים סאדאת במהלך מצעד בקהיר לציון "מלחמת אוקטובר". הדבר עורר חשש לגבי הסכם השלום, אך בגין - שיכול היה לנצל את ההזדמנות ולחזור בו מהסכם השלום המדומה - מיהר להכריז כי פינוי סיני יושלם במועד שנקבע.

בגין היה ראש הממשלה הראשון בישראל שהעז לפנות יהודים מבתיהם, תוך שימוש בכוחות הצבא ובכוח ברוטאלי. בהסכם שחתם, ובפינוי שעשה, היה לאבי "חטא השלום" שפתח פתח להסכמים נוספים שהביאו אסון וחורבן לעם ישראל במשך השנים.

בשנת תשנ"ב, בעת ביקורו של מר משה קצב אצל הרבי, הזכירו הרבי: "אתה בטח מכיר את מר מנחם בגין, שבהתחלה לא הסכים לעניני קעמפ דייויד והיה בתוקף נגד זה, אבל בסוף התחיל לעשות ויתורים, וכפי הנשמע עד היום מתחרט על זה שויתר על חלק מארץ-ישראל".

בתקופת חתימת הסכמי קעמפ דייויד, באחת ההתוועדויות[9], אמר הרבי כי שלושתם (בגין, סאדאת וקרטר) לא יסיימו את כהונתם באופן טבעי. ואכן כך היה: קרטר הודח בבחירות לקדנציה שניה, בגין פרש לביתו בדכאון וסאדאת נרצח...

למרות המערכה החריפה שניהל הרבי כנגד בגין, הבדיל הרבי בין האיש לבין מעשיו, יעיד על כך הסיפור הבא: באותה תקופה הגיע בגין לביקור בקרית מלאכי. חסידי חב"ד החליטו לארגן הפגנה המונית בזמן שמר בגין יכנס לשכונת נחלת הר חב"ד. לפני התארגנותה של ההפגנה, מנהל בית חב"ד בקרית מלאכי הרבי ליפא קורצוויל התקשר למזכירות הרבי, על מנת לוודא האם דעתו של הרבי נוחה מהפגנה כזו. תשובתו של הרבי לא איחרה לבוא. הרבי הורה שלא רק שלא להפגין נגד ראש הממשלה, אלא אף לקבלו בכבוד ולדאוג כי יבקר במוסדות השכונה..."[10].

הקדנציה השניה וסיומה[עריכה]

ביום כ"ח בסיון תשמ"א התקיימה מערכת בחירות, שוב התמודד בגין מול שמעון פרס. על אף הסקרים המקדימים שהראו פער של 25 אחוז לטובת פרס, בגין הגיע להישג שיא של 48 מנדטים.

קדנציה זו אפיינה בעיקר את מלחמת לבנון, כאשר על הצבא שלט אריאל שרון שכיהן אז כשר הביטחון. מבצע מלחמתי וממושך זה גרם להרוגים לא מעטים. השמאל, שלא יכול היה לסלוח לימין על כך שעלה לשלטון, החל לארגן הפגנות כנגד בגין וכנגד שרון. אנשי השמאל מחו על המלחמה בצמוד לביתו של בגין, והם הטרידו את רוחו של בגין. גם במערכה זו ניהל הרבי מאבק רחב בכדי לחזק את ממשלת ישראל והעומדים בראשה, על מנת שימשיכו במערכה לביעור קיני המחבלים עד הסוף, מבלי להפסיק את המלאכה באמצע. אינספור שיחות זעק הרבי על הכוונה לסגת בטרם סיימו את המערכה. הרבי אף המשיל זאת לרופאים שנוטשים ניתוח בעיצומו, כיוון שהם נבהלים מהדם...

מאורעות מצטברים הקשו על בגין וייסרוהו: פטירת רעייתו עליזה, הסתבכותה של ישראל בלבנון, מספר הקורבנות הגבוה שגבתה המלחמה, מסקנות ועדת כהן והביקורת הציבורית; בריאותו היתה רופפת, ולאחר חבלה ושבר בעצם הירך נאלץ היה להלך עם מקל או לנוע בכיסא גלגלים.

בי"ט באלול תשמ"ג הודיע בגין על כוונתו לפרוש. בראש השנה של שנת תשד"מ הסתגר בגין לתקופה בביתו. מסמכים שהועברו אליו לעיון, היו חוזרים לעתים ללא תגובה מצידו. בישיבת הממשלה בח' בתשרי תשד"מ הודיע על כוונתו להתפטר במילים "איני יכול להמשיך למלא את התפקיד הזה". מעבר לכך לא הסביר את מניעיו. בגין הסתגר בבית ראש הממשלה, ורק כעבור כמה שבועות הגיש בשמו מזכיר הממשלה את מכתב ההתפטרות. בשנותיו האחרונות לא יצא בגין מביתו, מלבד להזכרה השנתית של רעייתו.

ביום ד' באדר ב' תשנ"ב, לאחר שישה ימי מאבק על חייו, נפטר מנחם בגין בבית הרפואה 'איכילוב' בתל אביב. עשרות אלפים ליווהו בדרכו האחרונה. בקשתו האחרונה הייתה להיקבר בקבורה יהודית רגילה בהר הזיתים, ולא בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל. ואכן, הלוויתו הייתה יהודית ולא ממלכתית, כבקשתו.

את השינוי הקיצוני שאירע לבגין, תמצת הרבי במילים ספורות במכתב: "אגלה לו מרחשי לבי בנושא זה - בינינו לבין עצמנו, והוא שיש אצלי אי הבנה ומבוכה, מהולה בצער, על אשר ידידנו מר מ. ב. שליט"א מהסס דוקא בהגשמת הסיסמה בה דגל כל ימיו..."

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. ""ולפלא השאלה בזה כי צריכים לפנות תיכף למשרד המפלגה השייך למוסד זה ולבקש סיוע שלהם ועזרתם, ויכול להדגיש שבהתוכניות שלהם אודות עקרונות התנועה, הנדפסת בתעודת חבר, כתוב בסעיף ב' "תנועת החרות שואפת להשרשת ערכיה הנצחיים של תורת ישראל בחיי האומה"...".
  2. מי"ב מנחם אב תשכ"א.
  3. מכתב מי"ח טבת תשכ"ג
  4. מי"א ניסן תשכ"ב.
  5. מכ"ב שבט תש"ל.
  6. בראיון לשבועון בית משיח, סיפר הרב שמואל חפר, כי פעם הופיע איתו מנחם בגין בתוכנית 'מלווה מלכה' בטלויזיה, שם סיפר בגין כי יש לו הבטחה מהרבי שהוא יתמנה לראש ממשלה, ברכה שכידוע התגשמה.
  7. כך סיפר הרב שלום דובער קלמנסון: כשליח הרבי בבסינסינסטי שבאוהיו, עשיתי הכירות עם שני האחים הייסטן הידועים. כמו מנחם בגין, היו גם הם בתנועת ז'בוטינסקי. הם היו בעלי צדקה וגרו אז באינדיאנאפאליס שבאינדיאנא. פעם אחת ביקש ממני אחד מהאחים, ר' מרדכי הייסטן, לסדר בשבילו "יחידות" עם הרבי. זה אירע שנה לפני שמנחם בגין נבחר לראשות הממשלה. המצב היה כזה שאף אחד לא חלם שיש סיקויים כלשהם שבגין יבחר. כשיצא מהיחידות שאלתי אותו מה אמר לו הרבי. הוא ענה לי שהרבי אמר לו שבגין ינצח בבחירות לראשות הממשלה. הוא הגיב בליצנות: "מה מבין הרבי בפוליטיקה?". הוא טען שזה דבר בלתי אפשרי. אני הסברתי לו, שאם הרבי אמר לו שכך יהיה, אז אין ספק שזה יהיה. אני הוספתי בפשטות שבליל הבחירות אתקשר אליו לאחל לו "מזל טוב" על תוצאות הבחירות... כמובן שכך היה, ור' מרדכי היה מאד מופתע מנבואתו של הרבי.
  8. בשיחה בשבת פרשת חיי שרה תשמ"ו.
  9. כך סיפר יו"ר יד לאחים הרב שלום דובער ליפשיץ, שישב בהתוועדות זו סמוך לרבי.
  10. האם המאבק הונהג נכון? / מאמר מאת הרב ליפא קורצוויל - קישור לאתר חב"ד אינפו.


ראשי ממשלות ישראל
אהוד אולמרט | יגאל אלון | לוי אשכול | מנחם בגין | דוד בן גוריון | אהוד ברק | גולדה מאיר | בנימין נתניהו (מכהן) | שמעון פרס | יצחק רבין | יצחק שמיר | אריאל שרון | משה שרת
(לפי סדר האל"ף בי"ת)