אומות העולם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף גוי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כל בני המין האנושי - צאצאי אדם הראשון, מלבד עם ישראל - נכללים במושג - "אומות העולם". מלבד היות האומות - "בני אדם", נקראים גם בשם "בני נח", מכיון ששאר צאצאי האדם הושמדו במבול, מלבד נח ובניו.

אף על פי שאדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, ונשמתו - חלק אלקה ממעל ממש. ולא עוד אלא שהיתה נשמתו נשמה כללית הכוללת את כל נשמות ישראל, שהם העיקר והחשובים שבתולדותיו, מכל מקום מכיון שחטא בחטא עץ הדעת, נולדו ממנו גם אומות העולם, שנפשותיהם מהקליפות וס"א.

האומות לסוגיהן ומקור חיותן[עריכה]

ככל הנבראים עלי אדמות, הנה גם האומות התהוותם הוא משם אלוקים שבגימטריא "הטבע", בחינת ממלא כל עלמין. וגם התהוות אומות העולם היא על-ידי ירידת המדרגות וצמצומים רבים, ולא עוד אלא שאור זה המצומצם בא גם בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא.

השונה בהתהוות אומות העולם לעומת עם ישראל, ששורש התהוותם הוא מהמקיף העליון שאינו בא בגילוי בפנימיות המקבלים. ויש בזה שני פרטים:

1) רק מהמקיף העליון שהוא אור אין סוף הבלי גבול יכולות הקליפות להתהוות, כי רק ממקום גבוה כל-כך יכולה להיות נפילה וירידה גדולה כל-כך, עד כדי התהוות הקליפות - שורש חיותם של האומות.

2) כדי לקבל חיות אלוקית וקיום, מבלי להיות כלי הראוי לזה, אלא בבחינת ישות ופירוד, הנה זה אפשרי רק מבחינת המקיף - שאינו נרגש בפנימיות, ואין צריך להיות כלי ראוי - כדי לקבל ממנו את אפשרות קיומם.

באומות העולם ישנם סוגים שונים - בהתאם למקור נפשותיהם בקליפות השונות: ישנם אלו שנפשותיהם מהטוב שבקליפת נוגה, והם חסידי אומות העולם המקיימים שבע מצוות בני נח, וענינם הוא כענין המלאכים שבעולם העשיה, שמצד אחד - הרי הם מהקדושה, ומאידך, הריהם ממונים רק על ההשפעות לעולם הזה, שהן השפעות מצומצמות וירודות, אלא שמכל מקום המלאכים הם למעלה ממדרגת ה"שרים" העליונים דנוגה, שאף על פי שגם דרך ה"שרים" עוברת השפעת החיות לעולם, מכל מקום מכיון שהם שייכים לקליפה וס"א, הרי ההשפעה העוברת דרכם - מתגשמת, ואילו המלאכים שבעשיה הם למעלה מהם, והשפעתם היא מהקדושה.

וכך גם ענין חסידי אומות העולם שהוא כענין המלאכים הנ"ל.

ואף על פי שגם חסידי האומות מקבלים חיותם מהקליפה (-טוב שבקליפת נוגה), אבל קליפה זו היא חיובית, היינו כמשל הקליפה השומרת את הפרי (בשונה מהקליפה המנוגדת לפרי), שכך נברא העולם מתחילה, שיהיה בה "קליפה ופרי" אלא שהקליפה תשרת את הפרי.

ויש אומות שנפשותיהם משלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל, והניצוץ המקיימם - עומד עליהם בבחינת מקיף בלבד. ולכן האומות שנפשותיהם מקליפות אלו, הנה "כל מה דעבדין לגרמייהו עבדין" (כל מעשיהם מכוונים רק לטובת עצמם), ו"חסד לאומים חטאת", שכל צדקה וחסד שאומות עובדי גילולים עושין אינן אלא להתייהר כו'.

גם בין אלו יש סוגים שונים. ישנם אומות שעל אף היותם עובדי אלילים, אבל אינם רעים כל-כך בעצם מהותם, והיינו שהם בבחינת התפשטות והארה -בלבד- של עצם הרע. וניתן לתקנם ולהפכם מרע לטוב, וכמו שבעת עממין שאף על פי "שהם היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון" (ס' המצות) ולכן נצטוינו בתורה "החרם תחרימם" ו"לא תחיה כל נשמה" מכל מקום אם הניחו את אליליהם ותועבותיהם -מקבלים אותם.

ולעומתם ישנם גויים שהם בבחינת עצם הרע, היינו שהם רעים בעצם מהותם, כעמלק שהוא "ראשית גויים" - ללא תקנה, ולכן "אחריתו עדי אובד", ועל כיוצא בזה נפסקה ההלכה: "שבירתן זו תקנתן".

ועל דרך החילוק שבין שלשת בני נח שם חם ויפת.

אמונות ודעות באומות[עריכה]

עובדה זו ששורש התהוותם הוא מהמקיף, וקבלת חיותם הוא מריבוי הצמצומים, משפיעה על השגתם באלקות והתיחסותם להשגחה העליונה.

נקודת המוצא היא, שההשגה האלקית של אומות העולם יכולה להיות אך ורק בבחינת ממלא כל עלמין - שורש הנבראים ותו לא.

יסוד הדברים הוא, שאף על פי שאין אמונה בגויים, אבל יש חכמה בגויים. כי מאחר שנפשותיהם נמשכו מפני אדם שבמרכבה, פועלת בהם הנפש השכלית. וכשהם במיטבם, הנה זו היא - הנפש השכלית - שמנחה אותם בדרכם.

ומאחר שכל ידיעתם את ה' נובעת ומבוססת על השכל האנושי בלבד, המחייב שלכל חידוש יש מחדש, ו"אין דבר הנעשה מעצמו", והיות שהעולם הוא חידוש - מאחר שהוא מציאות מוגבלת בזמן ומקום - הרי מן ההכרח לומר שיש לו מחדש שבראו מאין, וכל מציאותו קימת מכוח המחדשו. ולפיכך כל עוד הכוח פועל בנברא, הוא קיים, ובלעדו הוא אין ואפס. ולכן הבורא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכח הפועל בניפעל תמיד.

נמצא שהאלקה שהם מכירים בו אינו אלא כח עליון הבורא את הנבראים, שכדי להוות נבראים מוגבלים - צריך הבורא לצמצם עצמו ולהגביל כוחו בבריאה, הוה אומר, שכל הודאתם ואמונתם אינה אלא בכח הא-לקי המוגבל, דבר המתקבל על הדעת והשכל האנושי - בחינת ממלא כל עלמין.

אבל היות הקב"ה סובב כל עלמין - בלתי בעל גבול, בזה אין הם מכירים, כי השכל האנושי אינו תופש באין-סוף. ואילו באמונה שלמעלה מטעם ודעת אין הם תופשים, כי אין אמונה בגויים. משום כך אמר פרעה: "לא ידעתי את הוי'" - סובב כל עלמין, אף על פי שידע כי "אצבע אלקים היא" - ממלא כל עלמין.

נמצא מכל זה, שהעמים מתחלקים על פי דעותיהם ואמונותיהם - כדלהלן:

עבודה זרה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עבודה זרה

ובסדר שמלמטה למעלה; יש מי שמתעלם ומכחיש לגמרי מכל וכל את מציאות ה', או שאפילו יודע את רבונו ומכוון למרוד בו - כ[עמלק]] שהוא ראשית גויים, ואחריתו עדי אובד.

ישנם עמים שעל אף היותם גם הם - עובדי אלילים, מכל מקום אינם מכחישים לגמרי את מציאות ה', אלא שטועים באומרם שהוא "אלוקא דאלוקייא", זאת אומרת שאף על פי שהוא אלקא, אבל להיות שהוא רם ונשא - גדול ומופשט מלהיות מתלבש ומתעסק בבריאת החומר הגשמי, לכן עזב ה' את הארץ בידי הכוכבים ומערכות השמים (ח"ו), והם - הכוכבים - המשפיעים ומנהיגים את העולם כרצונם וכבחירתם החפשית. ובזה הם כופרים בהשגחה העליונה בעולם, ומייחסים את ההשגחה והנהגת העולם - לכוכבים ומערכות השמים - מקור כל כוחות הטבע בעולם.

ומשום שכל עניני הטבע בעולם מושפעים מהכוכבים והמזלות, וכמו שכתוב: "אענה את השמים והם יענו את הארץ", ולדוגמא - מה שכתוב: "ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים", לכן האומות משתעבדים לעניני הטבע וגשמיות העולם, ואפילו מכבדים ומעריצים אותם עד כדי סגידה לחומריות העולם הזה, תאוותיו - תועבותיו.

אמונתם בשיתוף[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיתוף

אך מכל מקום ישנם גם חסידי אומות העולם המקיימים שבע מצוות בני נח, שהראשונה בהם היא איסור עבודה זרה, היינו שמאמינים שהקב"ה בורא העולם ומנהיגו, ומשגיח על קיומם של כל בריותיו על כל מה שיקרה להם. ומשום כך יש לאותם חסידי אומות העולם חלק לעולם הבא.

אלא שלדעת הרמ"א באו"ח סימן קנ"ו אין אומות העולם - גם חסידיהם - מצווים על איסור השיתוף, אף על פי שמצווים על איסור עבודה זרה.

אבל אומות עובדי גילולים אינם מכירים כלל בשם הוי', וכמו פרעה הנ"ל, ולכן אומרים "עזב ה' את הארץ" וכופרים לגמרי בהשגחה העליונה בעולם.

הבחירה, שכר ועונש - באומות[עריכה]

בחירה חפשית באמת - בלי שום הגבלה, כפיה או אילוץ כלשהו, שייך רק במי שהוא בלתי בעל גבול באמת, היינו מהות ועצמות הקב"ה, שאין לו סיבה ועילה ח"ו וכו', ולכן רק הוא חפשי לחלוטין לבחור כרצונו.

אומות העולם, יש בהם כח הבחירה וזה בשתי דרגות:

1) משום היותם בני אדם - ברי דעת, הריהם פחות מצומצמים ומוגבלים מבעלי-חיים, וכל-שכן מהצומח והדומם, דהיינו יותר חופשיים גם בטבעם ואופיים, ויכולים לבחור את דרכם כרצונם.

ועוד, שכל בעלי החיים מוגבלים בטבע שטבע בהם הבורא (הנשר רחמני והעורב אכזרי וכו'), ואינם יכולים לשנות מטבעם. ואילו האדם כולל בתוכו טבעים שונים ויכול לשנות מטבע לטבע.

2) שבאותם הענינים שנצטוו עליהם, היינו, שבע מצוות בני-נח יש להם בחירה. כי עצם הציווי שנצטוו מאת ה' לקיים מצוות אלו, הרי זה מגביה אותם מהטבע שלהם, שניתן בהם כח מצוה המצוה, ומעמידם באופן שיש בהם בחירה.

ומכאן גם הצידוק לשכר ועונש הניתן לאומות על מעשיהם. וגם זה יש לבאר בשנים:

1) לאמיתו של דבר השכר והעונש אינו אלא תוצאה של מעשי האדם - בדרך סיבה ומסובב. וכמו תינוק התוחב אצבעו במים רותחים, והתוצאה היא כויה וסבל.

2) השכר והעונש על מעשיהם בשבע מצוות בני נח הוא גמול מאת ה' על מעשיהם, ועם זאת הוא צודק, כי במצוות אלו יש להם בחירה אמיתית לפי מדרגתם, הנובעת מהתקשרותם והתעלותם של המצווים - אל ה' המצוה, על-ידי הציווי, כנ"ל.

מלכות הגויים[עריכה]

המלך - להיותו מורם מעם, מיוחד לא רק באישיותו הנעלה, אלא שיש לו גם כוחות והשראה רוחנית מלמעלה המסייעים לו. כמו "שרו של עשיו" או "שר של ישמעאל" ושל מצרים וכו'.

שרש הדברים נעוץ בעובדה כי לאמיתו של דבר, רק "לה' המלוכה ומושל בגויים", כאשר הקב"ה מתלבש בספירת המלכות - הריהו מלך העולם. אך כדי שמלכות ה' תתממש בעולם, מתלבשת ספירת המלכות במלך בשר ודם, שתפקידו לממש את מלכות ה' ולהמליכו בעולם.

ובזמן שבית המקדש היה קיים, היה זה מלך ישראל שהיה בעצמו - בטל לה' בתכלית, בקבלת עול מלכות שמים, "ומגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק" והיינו, להמליך את ה' על כל העם. והיה כלי ראוי לבטא באישיותו את מלכות ה' בעולם.

אך משגלינו מארצנו, נפלה "סוכת דוד" - היא מלכות ישראל אשר סוככה עלינו - בידי מלכות הגויים, וגלתה מלכות ה', עד שהארה ממלכות ה' שורה על מלכות דקליפה - היא מלכות הגויים.

נמצא שמלכות ה' פועלת על ידי מלכות הגוים, וכמובן שפעולה זו היא בצימצום והעלם.

ומכאן שורש הדין שמצוה לרוץ לראות מלך ולברך על ראיתו. במלך ישראל מברך "ברוך אתה ה' שחלק מכבודו ליראיו" (חלק מן העצם). ובמלכי אומות העולם אומרים: "שנתן מכבודו לבשר ודם" (נתינה כל-שהיא). ומכל מקום, גם על מלכי הגויים ניתן מכבודו - מלכותו של ה'.

וכל זה מבוסס על העובדה שמלכות ה' באה לידי פועל על ידי מלכות בשר ודם.

אלא שכאן המקום להדגיש את ההבדל הגדול שבין "מלכות של חסד", שעל אף היותה מהקליפה אבל היא מקליפת נוגה ונכנעת לרצון ה', לבין "מלכות הרשעה", שאנו מתפללים שלש פעמים ביום - להשמדתה ועקירתה.

וכמו שאומרים בתפילה: "מלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותמגר" - זו מלכות הרשעה של ג' קליפות הטמאות לגמרי. ואחר כך מוסיפים - "ותכניע", היינו מלכות של חסד מקליפת נוגה.

וכשימלא ה' יתברך בקשתינו בדבר השמדת מלכות הרשעה והכנעת מלכות הגויים, נזכה למילוי משאלותינו בברכה שלפני-כן: "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה וכו' ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים וכו'. על ידי הרבי מלך המשיח.

אומות העולם והגאולה[עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אומות העולם בזמן הגאולה

ישנם ענינים שבהם רואים איך שאוה"ע עושים פעולות של טוב וחסד, שמגלים שיש בורא לעולם, כהכנה ל"והיתה לה' המלוכה" בגאולה האמיתית והשלימה.

בזמנים עברו, דוקא עם ישראל השלים בפועל את הכוונה דדירה בתחתונים, ואחדות ממלכויות אוה"ע התנהגו באופן אכזרי אחת אל השניה, והתעסקו בעיקר בתועלת עצמם, או בכיבוש מדינות אחרות וכיו"ב. בימים אלו, רואים איך שהעולם ואוה"ע מכינים ומסייעים בדרך לגאולה - על ידי ענין הצדקה והחינוך, שני יסודות עיקריים בישובו של עולם, "לשבת יצרה"[1].

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ספר השיחות ה'תנש"א, שיחת שבת פרשת אחרי קדושים
(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות").