דבר מלכות חוקת

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־15:02, 17 באוקטובר 2023 מאת חיים כ (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
" ויהי רצון, שתיכף ומיד ממש, עוד קודם חג הגאולה, ועאכו"כ לפני היום דשבעה עשר בתמוז – תבוא כבר הגאולה, כך שלפני ההתחלה ד"בין המצרים" יהי' "יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו – תהי' בפשטות ביאת המשיח והתפשטות המשיח, "מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כו', ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמת ה'", ויעשה ויצליח ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל – כפס"ד הרמב"ם.. "

– סימן י"ג - תרגום ללה"ק

דבר מלכות חוקת היא שיחה שאמר הרבי בשבת פרשת חוקת, י' תמוז תנש"א. השיחה הוגהה לאחר מכן על ידי הרבי באידיש[1].

השיחה עוסקת בעניין השביעי בשבוע והעשירי בחודש, שעל ידי חיבורם נעשה י"ז בגימטריה "טוב", חיבור שלימות הבריאה מצד עצמה עם השלימות שעל ידי עבודת האדם, רצוא ושוב, והקשר לפרשת חוקת; הקשר לי"ב תמוז, וההוראה בלימוד התורה ובקיום המצוות.

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעמדנו ביום שבת פרשת חקת, י' תמוז תנש"א שממנו מתברך חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז וי"ז בתמוז שחל בשבת אחריה, ניתן לדקדק בקביעות שנה זו:

ככל ימי השנה בלוח היהודי-תורני ישנם ב' מניינים: יום בשבוע שנקבע ע"פ מהלך השמש ואינו תלוי במעשה האדם, אלא מצד סדר הבריאה ע"פ הקב"ה. ויום בחודש שנקבע ע"פ מהלך הלבנה ע"י בית דין ובני ישראל שמקדשים את הזמנים, וזהו הוספה וחידוש שנפעלת בבריאה ע"י האדם.

"יום השביעי" (שבת) מסמל את דרגת האלוקות שבעולם, הנהגת הבריאה בלבושי הטבע, בדוגמת המידות, ימי השבוע. שנברא ע"י הקב"ה בצורה מושלמת ולא שייך שאדם יוסיף בה (כמו תורה שבכתב) או שיתגלה חטא על ענין בלתי רצוי, כמו עבודת הצדיקים.

מספר "עשר" (י' תמוז), מסמל את דרגת האלוקות שלמעלה מהעולם, שע"י ובכח מעשה האדם להוסיף ולחדש בבריאה, כמו המוחין שפועלים במידות. כמו תורה שבעל פה, שנתגלתה ע"י חכמי ישראל במשך הדורות, ביגיעה בדרך עיון ופלפול כדי "לעשות ולתקן" גם את החטא הבלתי רצוי של הגלות, ע"י תענית ועבודת בעלי התשובה (ובפרטיות יותר, זהו גם החילוק בין נגלה עצמו לבין פנימיות התורה).

בחיבור שניהם יחד (גבול ובלי גבול, רצוא ושוב, אורות בכלים, טוב הגלוי והנעלם) מתברכת שבת י"ז בתמוז (שבגימטריא טו"ב), עד כדי כך שהצום הגשמי נדחה מפני השבת ונשאר רק המעלה של הצום, יום רצון לה', ומצווה לענגו.

ובנוגע אלינו, בכל יום צריך להיות אצל כאו"א מישראל עבודה כפולה: לפעול בבירור גופו וחלקו ב'מציאות' העולם ולגלות שם אלוקות, החל משקם בבוקר אומר "מודה אני.. שהחזרת נשמתי". ואח"כ "רבה אמונתך" - לפעול חידוש בבריאה יותר מכפי שהיא מצד עצמה, למעלה מרגילותו והמדידה והגבלה שלו, ע"י ברכת ולימוד התורה, קיום וכוונת המצוות, וגילוי נשמתו. עד שזה הכנה לגאולה האמיתית והשלימה.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. נדפסה בספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 667.