דבר מלכות וארא (א')

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־15:23, 16 ביולי 2023 מאת חב"דפדי פעיל (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המונח "דבר מלכות וארא" מפנה לכאן. לערך העוסק בשיחה המוגהת השנייה - על פטירתו של הרב משה יצחק העכט, ראו דבר מלכות וארא (ב').

דבר מלכות וארא (א') היא שיחה שאמר הרבי בשבת פרשת וארא, כ"ח טבת, מברכים החודש שבט תשנ"ב. השיחה הוגהה לאחר מכן על ידי הרבי בלשון הקודש.

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

סיכום[עריכה | עריכת קוד מקור]

" בנוגע לפועל:
בעמדנו בשבת מברכים חודש שבט, כולל ובמיוחד העשירי בשבט – צריך כאו"א לקבל על עצמו להוסיף ביתר שאת וביתר עוז במעשיו, תורתו ועבודתו של בעל ההילולא, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו נס"ו, ובפרט בהביטול וההתקשרות אל כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, "הנשיא הוא הכל", שבכאו"א – מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, עי"ז שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור – משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון – שענינו העיקרי "להביא לימות המשיח" בפועל ממש.
"

– תחילת סימן י"א - מוגה

"וארא אל אברהם.. בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם.. לכן אמור לבני ישראל אני הוי' וגו'" - בזכות עבודת האבות כמו אברהם אבינו, שקיים מצוות ובמיוחד ברית מילה בגופו הגשמי - התחילה האפשרות לגילוי אלוקות בעולם, למרות שבזמנם הגילוי לא היה ניכר ובתוקף כל כך, אלא בדרגת "א-ל שד-י".

בכל זאת, הרי זה היה הכנה והתחלה לגילוי שם הוי' ממש שניתן לבני ישראל במתן תורה, ונתינת הכוח בעבודה לפעול החיבור של עליונים ותחתונים בגדרי העולם, ולהמשיך בתוכה גם דרגת האלוקות שלמעלה מגדר עליון ותחתון בתוך העולם - שזהו העצם דישראל שלמעלה מהתורה שקיימת באבות, שהם למעלה ומקור לבנים.

בדרגת העצם, גדרי העולם שווים ולא נחשבים, אך לאחרי מתן תורה התחדש - שגם העצם נמשך ומתגלה בעולם ללא גבול בצורה ניכרת וגלויה, והכח להמשכה זו הגיעה מהאבות. וגם אנו, בני ישראל אחרי מתן תורה, פועלים וממשיכים את הגילוי הנעלה ביותר בשם הוי' שתתגלה בשלימות הכי גדולה בגאולה האמיתית והשלימה.

לאחמ"כ מדבר הרבי על י' שבט: שחודש טבת (העשירי) מסמל את שלימות העבודה של בני ישראל שממנה מגיעים לחודש שבט (האחד עשר) שמסמלת את השלימות דלעתיד לבוא[1] שתהיה באין ערוך לגילוי שם הוי', שהייתה במתן תורה ע"י האבות.

וכמו"כ בדורנו, אחרי ההסתלקות של הרבי הריי"צ שימיו מחולקים לג' תקופות - תקופה ראשונה: ארבעים שנה (תר"ם־תר"פ), בזמן נשיאותו של אביו, שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה; תקופה שני', שלושים שנות נשיאותו בחייו (תר"פ־שי"ת), שבהם הי' החידוש המיוחד שלו בתור נשיא דתורת חסידות חב"ד ועד לחצי הכדור התחתון; ותקופה שלישית, המשך הנשיאות לאחרי הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תשי"א)), ע"י הרבי מלך המשיח שליט"א, שניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצוי תבל), מגיעים לי"א שבט - שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא - ימות המשיח.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]


הערות שוליים

  1. בדוגמת משה רבינו שהגיע לפרעה.