תהלים ג'

		חשיבותו האנציקלופדית של הערך אינה מובהרת בו, לדעת מניח תבנית זו. אתם מוזמנים להרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, או להסביר את חשיבותו בדף השיחה שלו.
		מקובל להקצות לדיון פרק זמן של שבוע. אם במהלכו לא תובע תמיכה מנומקת בהשארת הערך, הערך יימחק (התבנית הוצבה ב-י"ז טבת תשפ"א).	עריכה - שיחה

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

תהלים ג' מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
א: מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ. ב: ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי. ג: רַבִּים אֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹקִים סֶלָה. ד: וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי. ה: קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה. ו: אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי. ז: לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי. ח: קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹקֵי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ. ט: לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.

תהלים ג' הוא המזמור השלישי בתהלים. הפרק מיוחס לדוד, כאשר ברח מאבשלום בנו. דוד, שננטש על ידי נתיניו, נלעג מצד שמעי בן גרא, ונרדף אחר כתרו וחייו על ידי בנו, פונה לה', מודה בתחינותיו ומתוודה על אמונתו בה'.

תוכן

• פסוקים א'-ג' - קריאת דוד לה' על צריו ושונאיו.
• ד'-ז' - בטחון דוד בה' ושלות נפשו הגדולה.
• ח'-ט' - בקשה מה' להושיעו.

בספר הזוהר נכתב: "רבי יהודה פתח ואמר מזמור לדוד בברחו וגו', על מקרא זה העירו, אם ברח מאבשלום שרצה להורגו למה אמר שירה, אם משום שבנו שקם עליו ולא זר, עצבותו הייתה צריכה להיות גדולה יותר, כי אדם מתמרמר יותר על רעה מועטת מיד קרוביו, משמתמרמר על רעה מרובה מידי אחרים. אלא אמר מזמור, שמקודם חשב שהקב"ה יענישו על חטאיו בעולם הבא, כיון שראה שרוצה להפרע ממנו בעולם הזה היה שמח ואמר שירה."

חז"ל על המזמור

א' - מזמור לדוד

• דרש ר"ש בן אבשלום משל לאדם בעל חוב, קודם שפרעו היה עצוב, לאחר שפרעו נהיה שמח, כך דוד כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מתוך ביתך היה עצוב, אמר שמא עבד או ממזר הוא ואינו מרחם עלי, כיבן שראה שאבשלום התחיל, אמר שירה.
• א"ר יוחנן משום רשב"י: קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג, דאילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתוב "למה רגשו גויים" ולא כתיב "ה' מה רבו צרי", ואילו גבי תרבות רעה כן כתיב "ה' מה רבו צרי", ומבואר- שהמאבק של דוד עם אבשלום בנו המכונה "תרבות רעה" מהווה סמל למאבקו של האדם עם יצרו הרע המקומם עליו מתוכו.
• לדוד מזמור מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה, מזמור לדוד מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה (כמו במזמור שלנו), ללמדך שאין שכינה שורה מתוך עצלות.
• אימתי אמר דוד מזמור זה, כשהוא עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. אם הוא בוכה למה אמר מזמור, ואם אמר מזמור למה הוא בוכה, אמר דוד יעקב ברח כמו שכתוב "ויברח יעקב שדה ארם", משה ברח כמו שכתוב "ויברח משה", אליהו ברח כמו שכתוב "ויקם ויברח על נפשו", ואני בורח כמותם. פירוש אחר: כיון שראה דוד שביטל הקב"ה עוונותיו התחיל מזמור.

פסוק ה'

• אמר ר' ינאי אף על פי שאמר ה' בשמיים כסאו, עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס, והכניס לתוכו פועלים ועל פתך הפרדס אוצר מלא על כל טוב, אמר המלך לפועלים כל מי שישתכר במלאכת הפרדס יטול שכרו, ומי של ישתכר ישב בתוך הפלטין וידין אותו המלך, הנמשל: המלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה, והפרדס הוא העולם הזה, ונתן הקב"ה בני אדם בתוכו שיהיו משמרים את התורה והתנה עמהם כל מי שישמר את התורה הרי גן עדן לפניו, זה עפעפיו יבחנו בני אדם.

בחב"ד

הבעל שם טוב אומר שכל פרק בתהלים שמתחיל במילים "מזמור לדוד" סימן שכתב אותו דוד המלך באופן שהוא ניגן ואחר מכן שרתה עליו השכינה.

הרבי על המזמור

מהפסוק להוי' הישועה משמע שישועת הקב"ה אינה רק לבני ישראל אלא גם עבורו כביכול. וצריך להבין הרי הקב"ה הוא "בעל הישועות", ולאיזה ישועה הוא צריך?

והביאור בזה על פי המבואר בגמרא "בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן וכו' ואף כשעתידן להיגאל שכינה עמהן, שנאמר ושב ה' אלוקך אל שבותך, והשיב לא נאמר אל ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגלויות". כלומר הגלות שבני ישראל נמצאים בא אינה רק עבורם, אלא גם עבור הקב"ה, שכן גם הוא נמצא עמהם בגלות - "כל מקום שגלו שכינה עמהן", ולכן - "אף כשעתידין להיגאל שכינה עמהן".

ולכן כתוב "להוי' הישועה" שהישועה שתבוא בגאולה השלמה, היא גם ישועה עבור הקב"ה.

וממשיך בפסוק "על עמך ברכתך סלה" שהקב"ה מברך את בני ישראל באופן שברכתו שורה בכל מעמד ומצב בו הם נמצאים, אפילו אם הם בבחינת עמך

המזמור במנהגים

• פסוקים ב'-ט' הם חלק מתפילות קריאת שמע לפני השינה.
• פסוק ט' הוא הפסוק השמיני של והוא רחום בפסוקי דזמרה ונמצא גם בתפילת ההבדלה.