דבר מלכות ויקהל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־12:35, 26 בספטמבר 2021 מאת שמואל חיים (שיחה | תרומות) (יצירה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.

דבר מלכות ויקהל הינה שיחה שאמר הרבי בשבת קודש כ"ה אדר תשנ"ב.

בשיחה מבאר הרבי את המעלה של אהבת ישראל, ושל האתחדות עם הקב"ה על ידי אמירת מודה אני.

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

רקע

שיחה זו הינה השיחה האחרונה שנאמרה על ידי הרבי, הנוהג היה שהרבי היה מגיה את כל השיחה, אך שיחה זו הגיה הרבי את ראשי הדברים שלה בלבד, וכשעתיים לאחר מוצאי שבת, דבר שעורר את תמיהתם של החסידים, אך הובן למפרע כאשר אירע המאורע של כ"ז אדר כיומיים לאחר מכן[1] .

תוכן השיחה

הרבי בשיחה הסביר בפנימיות הדברים את הקביעות של אותה שנה בה פרשת ויקהל ופרשת פקודי, לא היו מחוברים, שבכך מתבטא השלימות של פרשת ויקהל בפני עצמה, שהיא לגלות את האחדות בבריאה ובין בני ישראל. הרבי הוסיף שקודם שהאדם פועל אחדות בינו לבין חברו, עליו לפעול אחדות בינו לבין הקב"ה, דבר המתבטא בכך שמיד "כשניעור משנתו" הוא אומר מודה אני.

בשיחה ציין הרבי, את העובדה שהחל "ויקהל" - "קיבוץ גלויות" של רבים מבני ישראל לארץ ישראל, וזאת בשונה מרבותינו נשיאנו שלא עלו או ביקרו בארץ ישראל, וגם ביקור אדמו"ר הריי"צ בארץ ישראל היה בגלל שלא יכל לבקר ב"קברי אבותיו" שבליובאוויטש ורוסטוב.

בנוסף עורר הרבי בשיחה להוסיף בנתינת צדקה, באופן שיכניס בזה את כל עשר כוחות הנפש, ובכך יזרז את הגאולה.

הערות שוליים

  1. מאחורי השיחות, עמ' 47, בהוצאת חדור בד"ם.