פרשת ויקהל

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נשוא הערך
אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פרשת ויקהל היא הפרשה העשירית בספר שמות (מפרק ל"ה פסוק א' עד פרק ל"ח פסוק כ').

בשנים מסויימות (בעיקר בשנים לא מעוברות) נקראת פרשה זו יחד עם פרשת פקודי. בקביעות כזו בסיום קריאת שתי הפרשיות יחד חותמים את קריאת ספר שמות, והקהל מכריז "חזק חזק ונתחזק" והבעל-קורא מכריז אחרי הקהל.

הפרשה בקצרה[עריכה | עריכת קוד מקור]

משה מקהיל את כל בני ישראל ומתחיל לומר להם את המצוות שקיבל מאלוקים. הוא מתחיל עם המצוה לנוח בשבת קודש ולא להדליק אש בשבת, וממשיך במצווה לתרום עבור הקמת המשכן, תיאור הקמת המשכן עצמו, כלי המשכן ובגדי הקודש של הכהנים.

  • שלישי - משה נותן לבצלאל ואהליאב להתחיל את עבודת הקמת המשכן. בני ישראל ממשיכים להביא נדבות עבור המשכן, עד שהאחראים מודיעים למשה כי יש להם יותר ממה שהם צריכים עבור כל הבניה. משה מודיע לעם ישראל להפסיק את התרומה כיון שיש מספיק לכל הנצרך.
  • רביעי - הבונים והיוצרים ממשיכים בבניית המשכן עם החומרים שנתרמו, והבניה מתקדמת לפי ההנחיות שמשה רבינו קיבל בהר סיני. בעליה זו אנו קוראים על הכנת הוילונות והאבזמים.
  • שביעי - בצלאל מכין את המזבח עליו מוקרבים הקורבנות. הוא בונה את הכיור מנחושת, מהמראות של הנשים. בתחילה משה לא רצה להשתמש במראות כיון שהן סימלו את ההבל של התקשטות הנשים, אך הקב"ה החשיבן מאוד יותר מכל דבר אחר, כיון שעל ידן השתמשו הנשים להתייפות בפני בעליהן בעת העבדות הקשה במצרים. למרות שהכיור היה הכלי האחרון שנבנה, למעשה הוא הראשון בו משתמשים הכהנים מידי יום בתחילת עבודתם במשכן ובמקדש.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים