חסידות בויאן – הבדלי גרסאות

מ. רובין (שיחה | תרומות)
שורה 29: שורה 29:


==האדמו"ר הנוכחי==
==האדמו"ר הנוכחי==
[[קובץ:הלב.png|שמאל|ממוזער|200px|רבי נחום דב ברייאר, האדמו"ר מבויאן]]
[[קובץ:הדלקת בויאן תשפ"ג.jpg|שמאל|ממוזער|200px|רבי [[נחום דב ברייאר]], האדמו"ר מבויאן בהדלקת [[מדורת ל"ג בעומר]] ([[תשפ"ג]])]]
רבי מרדכי שלמה פרידמן שהיה האחרון מבין בניו של ה"פחד יצחק" נפטר ב-[[ה'תשל"א]] בארצות הברית. במשך ארבע עשרה שנים לא עמד אדמו"ר בראשות החסידות, כיוון שבניו לא ראו עצמם מתאימים לתפקיד. נכד רבי מרדכי שלמה, רבי '''[[נחום דב ברייאר|נחום דב]]''', שהוא בנו של רבי [[מנחם מנדל ברייאר]] ומלכה בתו של ר' מרדכי שלמה, סומן כיורש. נחום דב עלה לארץ ולמד תקופה קצרה ב[[ישיבת הסדר|ישיבת ההסדר]] [[הר עציון]], ומאוחר יותר בישיבת "תפארת ישראל" של החסידות. הוא נישא בשנת [[ה'תש"ם]] לשושנה בת הרב משולם זושא בן רבי אברהם יהושע השיל מ[[חסידות קופיטשניץ|קופיטשניץ]] ומאז הם מתגוררים בירושלים. לאחר נישואיו הוכתר לאדמו"ר, אך הוא סירב למעשה להתנהג באדמו"רות וערך לראשונה טיש בשנת [[תשמ"ה]]. דברי תורתו של האדמו"ר הנוכחי כונסו לכמה קבצים וספרים בשם "אמרי קודש".  
רבי [[מרדכי שלמה פרידמן]] שהיה האחרון מבין בניו של ה"פחד יצחק" נפטר ב[[תשל"א]] בארצות הברית. במשך ארבע עשרה שנים לא עמד אדמו"ר בראשות החסידות, כיוון שבניו לא ראו עצמם מתאימים לתפקיד. נכד רבי מרדכי שלמה, רבי '''[[נחום דב ברייאר|נחום דב]]''', שהוא בנו של רבי [[מנחם מנדל ברייאר]] ומלכה בתו של ר' מרדכי שלמה, סומן כיורש. נחום דב עלה לארץ ולמד תקופה קצרה ב[[ישיבת הסדר|ישיבת ההסדר]] [[הר עציון]], ומאוחר יותר בישיבת "תפארת ישראל" של החסידות. הוא נישא בשנת [[ה'תש"ם]] לשושנה בת הרב משולם זושא בן רבי אברהם יהושע השיל מ[[חסידות קופיטשניץ|קופיטשניץ]] ומאז הם מתגוררים בירושלים. לאחר נישואיו הוכתר לאדמו"ר, אך הוא סירב למעשה להתנהג באדמו"רות וערך לראשונה טיש בשנת [[תשמ"ה]]. דברי תורתו של האדמו"ר הנוכחי כונסו לכמה קבצים וספרים בשם "אמרי קודש".  


מדי שנה ב[[ל"ג בעומר]] מגיע האדמו"ר מבויאן למירון כדי לממש את זכות ההדלקה המסורתית לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, זכות השמורה לאדמו"רי בויאן עוד מסוף המאה השביעית לאלף השישי.
מדי שנה ב[[ל"ג בעומר]] מגיע האדמו"ר מבויאן למירון כדי לממש את זכות ההדלקה המסורתית לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, זכות השמורה לאדמו"רי בויאן עוד מסוף המאה השביעית לאלף השישי.