מבצע נרות שבת קודש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 6: שורה 6:


==היסטוריה==
==היסטוריה==
בשנים קדמוניות היה נהוג בכמה מחצרות החסידים ואף במקומות נוספים שנשים מתחילות להדליק נרות כבר מגיל צעיר. כך לדוגמא היה נהוג בחצרות [[בעלז]], [[באבוב]], [[גור]], ואף ב[[ליטא]] בחצר [[וולוז'ין]] אצל רבי [[חיים מבריסק]] ועוד. <{{[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4611&hilite=971b85c1-9389-455d-af95-6bce646a1e54&st=בעלז&pgnum=322 שיחות קודש תשל"ה חלק א], באתר היברובוקס. (בחצרות חסידיות רבות מקובל בבתי האדמו"רים שהבנות מדליקות נרות ש"ק, ובחלקן נוהגות כן מגיל י"ב שנה (כך נהגו בחסידות טאהש, וכן בצאנז-באבוב וקמינקא, אפטא, ויזניץ, טשרנוביל, רוזין וסלונים. מובא בספר "עבודת הלוויים" - טאהש, עמ' קכד). הרבנית מסקווירא, נכדת המהרי"ד מבעלזא, החלה להדליק נר שבת מגיל י"ב כנהוג בבעלזא (מבאר השבת (פאללאק), מנהגי ליל ש"ק, חלק א, עמ' עד). בבית אדמור"י ויזניץ נהגו שהבנות ידליקו מגיל בת מצווה ב' נרות בברכה (אוצר הליכות והנהגות, מנהגי ה"ישועות משה" מויזניץ, עמ' נא)). מנהג זה שהבנות מדליקות נש"ק, מובא גם בספר "ערוך השולחן" (או"ח, רסג, ז) שמחברו היה מגדולי הפוסקים האשכנזים. הרבי הזכיר את דברי "ערוך השולחן" בזה בשיחותיו (שיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 5. שם, עמ' 300) ובאגרותיו (אגרות קודש, חלק ל, עמ' כו-כז).} מבין רבני מרוקו, הבאבא סאלי תמך במבצע נש"ק, והרב שלום משאש פסק שבנות רווקות המתארחות בבית אימן, יכולות להדליק נרות שבת ולברך עליהם אם אינן רוצות לצאת ידי חובתן בנרות בעלת הבית, וטוב שתדלקנה בחדר המיוחד להן. (ילקוט שמ"ש, הלכות שבת, עמ' עט).}>.  
בשנים קדמוניות היה נהוג בכמה מחצרות החסידים ואף במקומות נוספים שנשים מתחילות להדליק נרות כבר מגיל צעיר. כך לדוגמא היה נהוג בחצרות [[בעלז]], [[באבוב]], [[גור]], ואף ב[[ליטא]] בחצר [[וולוז'ין]] אצל רבי [[חיים מבריסק]] ועוד. [[{{[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4611&hilite=971b85c1-9389-455d-af95-6bce646a1e54&st=בעלז&pgnum=322 שיחות קודש תשל"ה חלק א], באתר היברובוקס. (בחצרות חסידיות רבות מקובל בבתי האדמו"רים שהבנות מדליקות נרות ש"ק, ובחלקן נוהגות כן מגיל י"ב שנה (כך נהגו בחסידות טאהש, וכן בצאנז-באבוב וקמינקא, אפטא, ויזניץ, טשרנוביל, רוזין וסלונים. מובא בספר "עבודת הלוויים" - טאהש, עמ' קכד). הרבנית מסקווירא, נכדת המהרי"ד מבעלזא, החלה להדליק נר שבת מגיל י"ב כנהוג בבעלזא (מבאר השבת (פאללאק), מנהגי ליל ש"ק, חלק א, עמ' עד). בבית אדמור"י ויזניץ נהגו שהבנות ידליקו מגיל בת מצווה ב' נרות בברכה (אוצר הליכות והנהגות, מנהגי ה"ישועות משה" מויזניץ, עמ' נא)). מנהג זה שהבנות מדליקות נש"ק, מובא גם בספר "ערוך השולחן" (או"ח, רסג, ז) שמחברו היה מגדולי הפוסקים האשכנזים. הרבי הזכיר את דברי "ערוך השולחן" בזה בשיחותיו (שיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 5. שם, עמ' 300) ובאגרותיו (אגרות קודש, חלק ל, עמ' כו-כז).} מבין רבני מרוקו, הבאבא סאלי תמך במבצע נש"ק, והרב שלום משאש פסק שבנות רווקות המתארחות בבית אימן, יכולות להדליק נרות שבת ולברך עליהם אם אינן רוצות לצאת ידי חובתן בנרות בעלת הבית, וטוב שתדלקנה בחדר המיוחד להן. (ילקוט שמ"ש, הלכות שבת, עמ' עט).}]].  





גרסה מ־19:59, 22 באוגוסט 2022

מבצעי הרבי
עשרת המבצעים
תפילין · תורה · מזוזה · צדקה · בית מלא ספרים · נש"ק · כשרות · טהרת המשפחה · חינוך · אהבת ישראל
מבצעים שונים
מסיבות שבת · שופר · לולב · חנוכה · פורים · מצה · והשיב לב אבות על בנים · ל"ג בעומר · עשרת הדברות · אות בספר התורה לילדי ישראל · אות בספר תורה הכללי . אות בספר תורה לחיילי צה"ל · הקהל · משיח · יום הולדת · הקהלת קהילות · הדפסת התניא · עידוד הילודה
נרות שבת קודש

מבצע נרות שבת קודש[1] הוא אחד מעשרת המבצעים עליהם הכריז הרבי, על המבצע הכריז הרבי בשנת תשל"ד.

במסגרת המבצע פועלים חסידי חב"ד לעידוד נשים ובנות מגיל 3 ומעלה להדליק נרות שבת בכל יום שישי. מטבע הדברים, עיקר העיסוק במבצע זה נעשה על ידי נשי ובנות חב"ד.

היסטוריה

בשנים קדמוניות היה נהוג בכמה מחצרות החסידים ואף במקומות נוספים שנשים מתחילות להדליק נרות כבר מגיל צעיר. כך לדוגמא היה נהוג בחצרות בעלז, באבוב, גור, ואף בליטא בחצר וולוז'ין אצל רבי חיים מבריסק ועוד. [[{{שיחות קודש תשל"ה חלק א, באתר היברובוקס. (בחצרות חסידיות רבות מקובל בבתי האדמו"רים שהבנות מדליקות נרות ש"ק, ובחלקן נוהגות כן מגיל י"ב שנה (כך נהגו בחסידות טאהש, וכן בצאנז-באבוב וקמינקא, אפטא, ויזניץ, טשרנוביל, רוזין וסלונים. מובא בספר "עבודת הלוויים" - טאהש, עמ' קכד). הרבנית מסקווירא, נכדת המהרי"ד מבעלזא, החלה להדליק נר שבת מגיל י"ב כנהוג בבעלזא (מבאר השבת (פאללאק), מנהגי ליל ש"ק, חלק א, עמ' עד). בבית אדמור"י ויזניץ נהגו שהבנות ידליקו מגיל בת מצווה ב' נרות בברכה (אוצר הליכות והנהגות, מנהגי ה"ישועות משה" מויזניץ, עמ' נא)). מנהג זה שהבנות מדליקות נש"ק, מובא גם בספר "ערוך השולחן" (או"ח, רסג, ז) שמחברו היה מגדולי הפוסקים האשכנזים. הרבי הזכיר את דברי "ערוך השולחן" בזה בשיחותיו (שיחות קודש תשל"ה ח"א עמ' 5. שם, עמ' 300) ובאגרותיו (אגרות קודש, חלק ל, עמ' כו-כז).} מבין רבני מרוקו, הבאבא סאלי תמך במבצע נש"ק, והרב שלום משאש פסק שבנות רווקות המתארחות בבית אימן, יכולות להדליק נרות שבת ולברך עליהם אם אינן רוצות לצאת ידי חובתן בנרות בעלת הבית, וטוב שתדלקנה בחדר המיוחד להן. (ילקוט שמ"ש, הלכות שבת, עמ' עט).}]].


רקע

לאחר דיווח בבטאון חב"ד על פעילות של נשות חב"ד בעפולה בחלוקת ערכות נש"ק, הרבי התחיל המבצע ואמר שכבר התחילו במקום אחד.

מבצע נש"ק פעילות של נשות חב"ד עפולה שדווחה בבטאון חב"ד, מספר שנים עוד קודם שהתחיל המבצע בפועל.

תחילת המבצע

המבצע החל בפועל בשיחה אותה נשא הרבי בפני החסידים בכ"ד אלול תשל"ד, בה דיבר ועורר אודות כך אשר כל אשה ובת בישראל, תשתדל בקיום מצות הדלקת נרות שבת קודש ויום טוב, וכמו כן - בנות יתחילו להדליק נרות שבת מגיל חינוך.

לאור דברי הרבי, מדי יום שישי יוצאות נשים למרכזי קניות, לבתי-רפואה ולבתי-ספר, על-מנת לחלק בהם נרות שבת-קודש לנשים ובנות יהודיות. בה-בעת, הרבי דורש מהן לשמור על כללי הצניעות היהודיים, כמקובל מדורי-דורות.

הרבי אף הורה[2] שכל הפרטים של מבצע זה אמורים גם בנוגע להדלקת נרות יום טוב.

במשך השנים הלכה והתרחבה הפצת הערכות, כאשר בארץ הקודש פועלת מחלקה מיוחדת בתוך ארגון נשי ובנות חב"ד הדואגת להפצת ערכות ממותגות ומסובסדות להקלה על קיום ההוראה, ולקיום מבצעי עידוד לבנות התיכון והסמינר לחלוקת הערכות, כאשר בשנת תשע"ט חולקו באמצעות הארגון בישראל בלבד מעל ל-1,200,000 ערכות (בנוסף לערכות המחולקות באופן פרטי, ועל ידי ארגונים חב"דיים אחרים).

מדברי הרבי בנוגע למבצע

קופסת גפרורים שהעניק הרבי למרת אסתר שטרנברג מראשי המתעסקות במבצע בי"א ניסן תשל"ה בחתימת שמו הקדוש (מתוך 3000 חפיסות גפרורים שהורה הרבי להדפיס באותו יום)
פמוט שלישי

מענה הרבי למערכת עיתון "משיח טיימס" שיוצא לאור על ידי ארגון צבאות השם צבאות בניו יורק, לאחר שהכניסו את שער העיתון של אלול תשמ"ה – תשרי תשמ"ו. על השאר נראו בין השאר "כף מאזניים", שבכף האחד כדור הארץ, ובכף השני והמכריע כמה מצות שעושים ילדי צבאות השם, בין השאר שני נרות שבת קודש: כמדובר כ"פ [כמה פעמים] כדאי להוסיף נר קטן ג [שלישי] בין ב' הנרות או מצידם.

אזכיר עה"צ [על הציון] שיהא בהצלחה

ליקוט מענות קודש תשמ"ה

הרבי[3] מסביר, כי מהותם של נרות שבת מבוארת בזוהר הקדוש ובמקומות נוספים - להוסיף אורה, רוחנית וגשמית, כתיקון לכך ש"חווה כיבתה נרה של עולם", ולכן הגם שבדורות הקודמים היה נהוג, שהגם שכל אשה ובת מחויבים בעצם בהדלקת נרות השבת, היו הבנות יוצאות ידי חובה בהדלקת הנרות של אימן, אך כיום שהחושך מאפיל על העולם, יש צורך להגביר את האורה הרוחנית והגשמית כאחד ולדאוג שכל בת תדליק נרות שבת, ותברך עליהן בשם ומלכות[4].

פשוט ומובן שאם יסבירו לה, את הכוחות שהיא מקבלת מהשם כדי להוסיף אורה ולהביא להשראת השכינה בבית, גם היא תהיה מאושרת בזכות שנפלה בחלקה.

וכדי להצליח בדבר זה, ידוע המנהג לתת מעת בקופת צדקה לפני הדלקת הנרות[5], ומן הראוי לחנך גם את הבת לתת צדקה קודם הדלקת הנרות כדי לחנכן גם במנהג טוב זה, וכדי לחנכן להרגיש בצרת יהודי אחר - שאינו הולך לו הכל כראוי. עם זאת, כאשר מעוררים על נתינת מטבעות לצדקה לפני הדלקת נרות, יש להדגיש שאסור לאשה לטלטל את הקופה לאחר ההדלקה[6].

יש לעשות את המצווה בשמחה ובטוב לבב, וכאמור בזוהר הקדוש[7] בנוגע למצווה זו, שתעשה "בחדוה דלבא ורעותא".

הרבי ציין כי המנהג הוא שהבת מדליקה את הנרות לפני האמא, והקטנות לפני הגדולות, זאת על מנת שהאמא והאחות הגדולה יוכלו להשגיח על הבת הקטנה שההדלקה תהיה כשורה וכנדרש[8].

אשה שכתבה לרבי (בשנת תשי"ז) שדואגת מכך שנרות השבת שלה נופלים וכבים, כתב הרבי שזהו כעין סימן לכך שבעלה צריך להוסיף בלימוד החסידות, המאור שבתורה, והוספה באור ברוחניות, תגרום לכך שהבית יהפוך למואר בכל המובנים[9].

מבצע זה הוא אחד משלושת המבצעים הקשורים לנשות ישראל, שראשי התיבות שלהם הוא חנ"ה, חלה - כשרות האכילה ושתיה, נדה - טהרת המשפחה, והדלקת הנר.[10] - נרות שבת קודש ויום טוב.

פמוטות

הרב יעקב לנדא העיד כי מנהג חסידי חב"ד היה שלא לקחת פמוטות עם בסיס מרובע אלא פמוטות עם בסיס עגול דווקא, כיוון שאלה עם הבסיס המרובע מקורם בכנסיות של הנוצרים. לפועל, לא ראינו שאנ"ש מקפידים על כך.

בראשית המבצע התמודדו הפעילות עם הצורך להזכיר לבנות מידי שבוע כי עליהן להדליק את הנרות לקראת שבת. בתור פתרון, הועלתה הצעה לחלק פמוטים פשוטים לכל אשה שמקבלת על עצמה להדליק נרות שבת, וכך הפמוט עצמו יהווה תזכורת. לצורך כך הכניסו מנהלי המבצע לרבי חמש דוגמאות שונות של פמוטים, והרבי הורה לשלב בין כמה מהן.

לקראת ההתוועדות לרגל י"ב תמוז תשל"ה שנערכה פחות משנה מאז שהרבי הכריז על המבצע, ביקש הרבי להביא להתוועדות פמוט לדוגמא, ואכן החסידים דאגו להביא להתוועדות את אחד מהפמוטות מצופה בזהב טהור, עליו נחרטה הקדשה מיוחדת בצירוף מספר הפמוט מאז תחילת המבצע - 245,001.

יוזמות בקשר למבצע נש"ק

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

מיד לאחר הכרזת הרבי על המבצע, החלו חסידים בערים שונות ברחבי הארץ והעולם לצאת מידי ערב שבת עם רכבים מעוטרים ורמקולים להכריז על זמני ההדלקה. כך לדוגמא בלוד מתמידים בכך כבר למעלה מ-40 שנה ברציפות הרב משה ברונפמן והרב שמעון דדון, במגדל העמק - הרב משה ברדוגו, וחסידים נוספים.

תחינה בשעת ההדלקה

אצל נשות ישראל מקובל להתפלל לאחר הדלקת הנרות, כשהן מליטות את הפנים בכפיהן.

מנהג זה הוא רק בהדלקת נרות שבת אך לא בהדלקת נרות חג.

בחלק מקהילות ישראל נהגו להתפלל בנוסח מיוחד ולומר תחינה לפני ואחרי הדלקת נרות, ואדמו"ר הריי"צ אף שיבח מנהג זה[11], אך כאשר שאלו על כך את הרבי השיב: "לא שמעתי לא הן ולא לאו ולא ראיתי בבית הרב תפילת בקשה להדלקת הנרות ולכן לדעתי לא יתערב בזה"[12].

לקריאה נוספת

  • נרות שבת קודש - כתבי יד קודש, במדור מבית המלכות, שבועון כפר חב"ד 1900 עמוד 16

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. נש"ק
  2. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 23)
  3. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 22) במקום אחר הרבי מסביר הטעם ההלכתי האם הוא מצד כבוד השבת או עונג שבת או שלום בית. היום לכאורה הטעם הוא מצד עונג שבת.
  4. להרחבה ראו האם מותר לבת לברך על הדלקת נרות?, קובץ לימוד ישיבת קיץ חיילי בית דוד תשפ"ב עמוד 29.
  5. ראו גם מכתב הרבי: מדוע מחלקים מטבע לצדקה דווקא במבצע נש"ק?, אגרת משנת תשל"ה בתרגום מאנגלית, שבועון כפר חב"ד גליון 1964 עמוד 8.
  6. ליקוט מענות קודש תשמ"ג, אות כו.
  7. בראשית מח, ב.
  8. ז' אלול תש"נ, התוועדויות חלק ד' עמוד 211. כ"ז אלול ה'תנש"א, התוועדויות חלק ד' עמוד 224.
  9. שבועון בית משיח 1199 עמוד 31.
  10. התוועדויות תשמ"ג חלק א' עמ' 74 (78)
  11. ליקוטי דיבורים חלק ג' תקלז, ב.
  12. אגרות קודש חלק כ"ח עמוד קנא.