רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)

רבי מנחם מענדל שניאורסון
[[קובץ:|250px]] האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד
אדמו"ר הצמח צדק
לידה	כ"ט באלול תקמ"ט
	ליאזנא
פטירה	י"ג ניסן תרכ"ו
	ליובאוויטש
מקום פעילות	ליובאוויטש
השתייכות	חסידות חב"ד

רבי מנחם מענדל שניאורסון - האדמו"ר הצמח צדק הוא הנשיא השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד. נולד ביום ראשון, כ"ט באלול תקמ"ט בעיר ליאזנא, לרב שלום שכנא ודבורה לאה אלטשולר. הסתלק ביום י"ג בניסן תרכ"ו ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.

מכונה 'צמח צדק' על שם ספרו צמח צדק.

תולדות חיים

לידתו וילדותו

ביום ראשון, כ"ט באלול תקמ"ט בעיר ליאזנא, נולד רבי מנחם מענדל לאביו ר' שלום שכנא והרבנית דבורה לאה אלטשולער. הוריו קראו לו "מנחם מענדל" על שם רבי מנחם מענדל מויטבסק. בשנת תקנ"ג ביום ג' בתשרי, בהיותו בן שלוש, נפטרה אמו וכבקשתה האחרונה, מנחם מענדל אומץ על ידי סבו, אדמו"ר הזקן שחבבו מאוד. מנחם מענדל היה ישן בחדרו של אדמו"ר הזקן, בסמוך לארון הקודש ומסתובב לצידו כל הזמן. עד חתונתו היה אדמו"ר הזקן מכסהו בטליתו, בברכת כוהנים של הימים-טובים ועד גיל תשע היה מכסהו בתקיעת שופר של ראש השנה. ביום י"א בתשרי תקנ"ג הכניסו אדמו"ר הזקן ללמוד ב'חיידר'.

בהיותו בגיל שמונה שנים הציע אדמו"ר הזקן לבנו אדמו"ר האמצעי לקחתו כחתן לבתו הרבנית חיה מושקא, אך אדמו"ר האמצעי היסס והראה לאביו מבעד לחלון כיצד הוא משחק עם כל הילדים במעשי ילדות. אדמו"ר הזקן ניגש אל החלון ורמז באצבע לנכדו להיכנס לחדר, כאשר מנחם מענדל נכנס הגיש לו גמרא, הורה לו לשנן בעל-פה דף עם רש"י ותוספות, תוך מחצית השעה, לשוב אל החדר ולחזור על כל מה שלמד. אדמו"ר האמצעי שהמתין בחדר הבחין לאחר כרבע שעה שהילד שוב משחק בחוץ עם חבריו, פנה אל אביו ואמר 'אפילו בקולך אין הוא שומע!'. אדמו"ר הזקן קרא לילד ונזף בו אך מנחם מענדל טען שהוא כבר למד והחל לחזור בעל-פה את הדף.

כבר בשנת תקס"א (בהיותו בן 11) התחיל לכתוב חידושים בנגלה ובחסידות, מה ששמע מסביו ובנוסף ביאורים משלו. ישנו מאמר ד"ה 'עדות' (שנדפס בספר דרך אמונה שנכתב בשנת תקס"ב, לאחר הרבה שנים הוסיף הצמח צדק את סיומו, וכך הוא הודפס.

עד גיל 13 עיקר לימודו היה בנגלה ולאחר גיל הבר מצווה קבע אדמו"ר הזקן זמנים מיוחדים ללמוד עמו קבלה ודא"ח.

חתונתו

ביום ה' בכסלו שנת תקס"ג, בהיות אדמו"ר הצמח צדק בן ארבע עשרה שנה, התחתן בעיר ליאדי עם בת דודתו, מרת חיה מושקא שניאורסון, בתו של אדמו"ר האמצעי. בשנת תקס"ז, כשלוש שנים לאחר נישואיהם, ביקש אדמו"ר הזקן מחיה מושקא שתביא לו מכתבי החסידות של בעלה. היא נענתה לבקשתו ובין הכתבים שהביאה לו היה מאמר "שורש מצוות התפילה". כשראה אדמו"ר הזקן את חידושיו, קרא לאחיו יהודה לייב ולרבי פינחס רייזס וביקשם שיענו "אמן" על ברכת "שהחיינו". הדבר נודע לחסידים שהחלו לכבד את הצמח צדק.

כשנודע לצמח צדק שאשתו העבירה בניגוד לרצונו את הכתבים, אמר לה שיגרשה. הרבנית טענה להגנתה שהינה מחוייבת בכיבוד הסבא - אדמו"ר הזקן שגדול אפילו מכיבוד אב. הצמח צדק השיב כי עליו לעיין בדין וכיון שיש בליבו עליה, לא יוכל לדור עמה עד שיגמור את העיון. במשך מספר ימים הרבנית בכתה ללא הרף. לאחר חודשיים שהצמח צדק לא חזר בו, סיפרה על כך לאביה, אדמו"ר האמצעי ששוחח על העניין עם חתנו וכאשר נוכח לראות שדעתו תקיפה נכנס אל אדמו"ר הזקן ושטח בפניו את העניין.

בשבת פרשת מקץ לאחר שאדמו"ר הזקן אמר בחדרו מאמר חסידות, המתין שכל הנוכחים יצאו מהחדר ופנה אל הצמח צדק ואמר לו כי שמע שיש לו עיון בדבר הלכה, אך כיוון שהוא נוגע בדבר ויקשה עליו לכוון לאמת, ברצונו לעיין יחד עמו ושתי נפשות אלוקיות יוכלו לגלות את אמיתות ההלכה. לאחר העיון המשותף חזר בו הצמח צדק והצטער על שעלה בדעתו לגרש את זוגתו. אדמו"ר הזקן הבטיח ללמוד עמו פעמיים בשבוע נגלה, ושלוש פעמים בשבוע יחזור לפניו מאמרים שאמר בעבר וביאורי תורות שקיבל מרבותיו. לאחר מכן ברך אדמו"ר הזקן את הזוג כי יקוים בהם הכתוב "תטעי נטעך נעמנים... ביום נטעך תשגשגי ובבוקר זרעך תפריחי" וביקשו שלא ישאר שום זכר של הקפדה על הרבנית ושישמח אותה ונאנח והוסיף: "נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש".

לאחר חתונתו היה אדמו"ר הצמח צדק סמוך על שולחן חותנו, אדמו"ר האמצעי, וכיהן כראש ישיבה אצלו, כדי שלא להתפרנס מהתורה, רק מיגיע כפיו. את שלוש מאות הרובלים שקיבל ככספי נדוניה השקיע בפתיחת בית מלאכה לייצור חותמות שעווה (בהם השתמשו לחתום אגרות דואר) שישמש כמקור לפרנסתו. בעסק זה לקח את החסיד ר' נחמיה מדוברובנא כשותף. במהלך כל עבודתם היו השניים משוחחים בדברי תורה, לאחר כחודש שקעו השניים, באחד הלילות, בסוגיה עמוקה במיוחד והדוד בו נמצא חומר הגלם של הדבק החל לבעור ובקושי הצליחו להנצל מהמפעל שעלה באש. לאחר מכן החליט אדמו"ר הצמח צדק לעסוק בנגרות, אך בחצר הרבי העדיפו שלא יעסוק במלאכה ומינו אותו למלמד.

בשנת תקס"ו מסר אדמו"ר הזקן לידיו ולידי דודו זקנו הרב יהודה לייב את השאלות ההלכתיות המגיעות אליו, על מנת שיענו עליהם והוא יגיהם. בשנת תק"ע מסר אדמו"ר הזקן לידו ולידי דודו, הרב משה שניאורי, את ההתעסקות בעניני הכלל.

במלחמת נפוליאון כשאדמו"ר הזקן ברח מליאדי, הצטרף אליו אדמו"ר הצמח צדק. בהמשך היה נוכח גם בשעת פטירת אדמו"ר הזקן. לאחר הסלקות אדמו"ר הזקן, משנת תקע"ד עד שנת תקפ"ז, התבודד ולמד בהתמדה.

קבלת הנשיאות

ערך מורחב – קבלת הנשיאות של אדמו"ר הצמח צדק

לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי, ביום ט' כסלו תקפ"ח, התקיימה אסיפה של זקני חסידי חב"ד בה הוחלט למנות את חתנו של אדמו"ר האמצעי, רבי מנחם מענדל, שימלא את מקומו של חמיו בהנהגת חסידות חב"ד. החלטה זו התבססה על אמירתו של אדמו"ר האמצעי, כשביקש לעלות לארץ ישראל, שאלו אותו החסידים ""כיצד רבינו יעזבנו כצאן ללא רועה?" השיבם אדמו"ר האמצעי "הלא עמכם חתני הרב הגאון רבי מנחם מענדל שיחיה. הוא יהיה לכם לרועה נאמן". החסידים התנגדו כמובן לרעיון ורק כאשר לאחר חודשיים, בדרך מהאדיטש לניעז'ין, נפטר אדמו"ר האמצעי, הבינו החסידים את כוונתו. בנוסף לכך מצאו החסידים רמזים נוספים לרצונו של אדמו"ר האמצעי שדווקא חתנו יהיה ממלא מקומו.

החלטת אסיפה זו פורסמה בכל ריכוזי חסידי חב"ד ברוסיה. משלחת של גדולי וזקני החסידים ובהם רבי הלל מפאריטש, רבי יצחק אייזיק מוויטבסק, רבי יצחק משה מיאס, רבי פרץ חן מצ'רניגוב ועוד, התייצבה בפני אדמו"ר הצמח צדק ומסרה לו את החלטת האסיפה, אולם הצמח צדק מיאן לקבל על עצמו את כתר הנשיאות. משלחות נוספות של חסידים באו והלכו, אך לכולם סירב רבי מנחם מענדל בתואנה כי כתר הנשיאות מגיע בדין לדודו הרב חיים אברהם שניאורי, בנו של רבינו הזקן ואחיו של אדמו"ר האמצעי. כששמע רבי חיים אברהם את הדברים הללו, הוא עצמו הצטרף לאחת המשלחות והפציר ברבי מנחם מענדל שיקבל את הנשיאות, אך הוא עדיין עמד בסרובו.

בחודש ניסן החליטו החסידים כי לקראת חג השבועות יבואו כל זקני החסידים לליובאוויטש ויטכסו עצה מה לעשות. כשבועיים לפני חג השבועות באו לליובאוויטש כמה מזקני החסידים, ביניהם; רבי יצחק אייזיק מהומיל, רבי הלל מפאריטש, רבי יצחק אייזיק מויטבסק והם קיימו אסיפה נוספת ושלחו משלחות אל אדמו"ר הצמח צדק, אך גם אלו לא עזרו. הוא המשיך להתחמק בטענה שיש לבחור ברבי חיים אברהם בנו של רבנו הזקן, או ברבי מנחם נחום, בנו של רבנו האמצעי, או ברבי אהרן מקרמנצ'וג מנכדיו של אדמו"ר הזקן.

ביום שלישי, ג' סיון תקפ"ח באו שלושת גדולי החסידים: רבי פרץ חן, רבי הלל מפאריטש ורבי יצחק אייזיק מהומיל, אל חדרו של אדמו"ר הצמח צדק והתחננו בפניו שיקבל על עצמו את הנשיאות. בסופו של דבר ניאות, אך בתנאי שלא יטרידוהו בשאלת עצות בענינים גשמיים. רבי הלל מפאריטש נענה ואמר: "חסידים רוצים לשמוע חסידות". כעבור זמן קצר נודע כי אדמו"ר הצמח צדק ייצא לבית הכנסת לומר חסידות. ואכן אדמו"ר הצמח צדק נכנס לבית המדרש שהיה מלא בחסידים, כשהוא לבוש בבגדי לבן אותם ירש מסבו אדמו"ר הזקן והחל לומר מאמר דא"ח ד"ה "על שלושה דברים העולם עומד".

בשעה שהתחיל לומר את המאמר, נזכר רבי יצחק אייזיק מהומיל כי בצעירותו שמע פעם את אדמו"ר הזקן חוזר מאמר זה, כשבאותה שעה שיחק בחדר הנכד, אדמו"ר הצמח צדק, והפריע לחסידים לשמוע. רבי יצחק אייזיק חשש שזה מפריע ואז לפתע עצר אדמו"ר הזקן את אמירת המאמר ואמר לו: "הנח לו, הנח לו, הוא רוצה לשמוע. הוא שומע, עוד תיווכח שהוא שומע!". כעת נזכר באותו מעמד ובמוחו חלף הרהור: "אכן זהו כח עליון, וה"צמח צדק" מראה את כוחותיו הכמוסים אשר חננו השם יתברך". עודנו מהרהר כך, הפסיק אדמו"ר הצמח צדק באמירת המאמר ופנה אל רבי יצחק אייזיק ואמר: "תחשדוני בדבר שאין בי? מה אעשה וסבי רבנו הזקן ציוה עלי לומר מאמר זה" ומיד המשיך באמירת המאמר. בכך התגלתה רוח קודשו ברבים. בסיום המאמר פתחו כל החסידים בשירה וליווהו לביתו בריקודים ובשמחה גדולה.

פעולותיו

ערכים מורחבים – גזירת הקנטוניסטים, ועידת הרבנים תר"ג, שצעדרין

אדמו"ר הצמח צדק ייסד ישיבה גדולה בליובאוויטש ובשנים הראשונות לנשיאותו היה מוסר באופן קבוע שיעורים לאברכים המיוחדים בישיבה. בנו הרב ישראל נח היה ראש מגידי השיעורים וחתנו, הרב לוי יצחק זלמנוביץ', היה מבוחני הישיבה.

בתקופת "גזירת הקנטוניסטים" (- חטיפת ילדים יהודיים כדי שישרתו בצבא במשך עשרים וחמש שנים) היה אדמו"ר הצמח צדק שולח בחשאי אל כל הקהילות ששהו בהם חוטפים ודאג שיחרימו אותם ואת הקנטוניסטים היה מחזק שישמרו את התורה והמצוות וכן היה דואג לפדות את הילדים שנחטפו. פעולות אלו היו כרוכים בסכנת מות, כי נחשבו למרידה במלכות.

בשנת תקצ"ז הדפיס את ספרו תורה אור. בשנת תקצ"ח, על פי בקשת חסידי חב"ד, ביקר במאהילוב, מינסק ווילנא וחזר דרך פלך ויטבסק. בנסיעתו זו נפגש גם עם גדולי המתנגדים שהחלו לשאת ולתת איתו בשאלות הלכתיות. מסע זה השקיט את המחלוקת בין החסידים למתנגדים. בשנת תקצ"ט קנה אחוזה גדולה הכוללת אדמת זריעה ויער וייסד שם מושבה ליהודים עובדי אדמה ועזר להם גם במכשירי עבודה. בשנת תר"ג מינתה הממשלה ועד בן ארבעה אנשים מבאי-כח התושבים היהודים, לדון אודות החוקים השייכים אל היהודים ובפרט בנוגע לשאלת החינוך ואדמו"ר הצמח צדק נבחר להיות אחד מהם. במשך ההתאספות, שארכו חדשים אחדים, עמד על דעתו בשמירה על הדת והחינוך על טהרת הקדש. בזמני ההתאספות, נאסר עשרים ושניים פעמים בגין מחאותיו הנמרצות. בסופו של דבר נתמלאו דרישותיו. בשנת תר"ה הדפיס את הספר לקוטי תורה המכיל מאמרי אדמו"ר הזקן עם ביאורים והגהות שלו.

אדמו"ר הצמח צדק גם ייסד בשנת תר"ד את העיירה שצעדרין והושיב בה כשלש מאות משפחות שכולן היו חסידי חב"ד, ובעקבות זה זכה להוקרה מהממשל הרוסי וקיבל את התואר 'אזרח נכבד לדורותיו'.

ערך מורחב – חשוב טוב יהיה טוב

אדמו"ר הצמח צדק, טבע את הפתגם חשוב טוב יהיה טוב, פתגם זה הוזכר פעמים רבות על ידי האדמו"ר השביעי והפך לערך יסודי בחסידות חב"ד.

התרת עגונות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אדמו"ר הצמח-צדק היה ידוע כמתיר עגונות, ועגונות רבות נשלחו אל ליובאוויטש כדי שיתיר אותם מעגינותם.

הסתלקותו

בחודש כסלו שנת תר"כ חלה אדמו"ר הצמח צדק מאוד וכך היה חולה במשך יותר משש שנים. בערב שבת פרשת ויגש שנת תרכ"א לאחר שאשתו מרת חיה מושקא הסתלקה, אמר לבנו, אדמו"ר המהר"ש, כי נתקיימו דברי קודשו של אדמו"ר הזקן - עברו 54 שנים מאז נאנח ואמר לו "נד קציר ביום נחלה". לאחר פטירת הרבנית הפסיק אדמו"ר הצמח צדק לקבל אנשים ליחידות.

בערך בחודש תשרי שנת תרכ"ו החלו אצלו להופיע קשיים בדיבור. בחורף תרכ"ו שלח שליח למעזיבוז להניח פ"נ על קברו של הבעש"ט, אך השליח לא ביצע את שליחות, דבר שהחסיר 13 שנה מחייו של הצמח צדק^{[[[חב"דפדיה:מקורות|דרוש מקור: לכלל הסיפור ובמיוחד לטענה ש"אריכות ימים אצל אדמו"ר הזקן היא לפחות של 90 שנה"]]]}. בתחילת חודש ניסן תרכ"ו נחלש מאד והזמינו את הרופא של ליובאוויטש ואמר שאינו רואה דבר. למחרת נהיה המצב גרוע יותר והחסידים היו מבוהלים מאוד וכל היום אמרו תהלים והוסיפו לשמו את השם "מאיר". לקראת ערבו של י"ב בניסן תרכ"ו אמרו שהמצב השתפר, אבל אחר זמן קצר ראו שוב שאין תקווה. השמש ר' חיים בער הטה את אזנו לפיו של אדמו"ר הצמח צדק ושמע שאומר "למען ירבו ימיכם".

בשעה אחד עשרה בלילה ראו שאין מה לעשות. מטתו עמדה באמצע החדר ומסביבו עמדו כל האנשים עם נרות דולקים. אדמו"ר הצמח צדק שכב ללא שום תנועה והביט על האנשים. באור ליום חמישי י"ג בניסן בשעה שתים עשרה וחצי בלילה נפטר ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.

לאחר פטירתו אמר אדמו"ר המהר"ש: "דעו לכם כי אבא לא מת ומי שרוצה לבקש איזה בקשה יכול לבקש, גם אני בקשתי איזה בקשה".

לאחר הסתלקותו אירע האירוע של התפצלות חסידות חב"ד, בה התפצלו שלוש מבניו של הצ"צ והקימו חצרות שונים ברוח חב"ד. ממשיך דרכו של הצמח צמח בליובאוויטש היה בנו הצעיר אדמו"ר המהר"ש.

תמונתו

העתק שהגיע מקאפוסט

היה גוי שהכיר את אדמו"ר הצמח צדק ורצה מאוד לציירו, אך אדמו"ר הצמח צדק לא הסכים. התחכם הצייר ובא בשבת לבית אדמו"ר הצמח צדק, התבונן בו היטב על מנת לזכור את דיוקנו ורץ לביתו ומיהר לציירו. מסיבה זו נראה אדמו"ר הצמח צדק בציור בבגדי שבת הלבנים, אשר אותם ירש מאדמו"ר הזקן. לאחר מכן כשראה אדמו"ר הצמח צדק את התמונה, הצטער על שצוירה בשבת - אך 'התנחם' בכך שהצייר טעה פעמיים: טעות ראשונה שהוא צייר את אדמו"ר הצמח צדק שהצד השמאלי של בגדו מונח על הימני, בעוד שמנהג ישראל הוא הפוך. טעות שנייה שהוא צייר את הספר שמחזיק אדמו"ר הצמח צדק - כספר לועזי, הנקרא משמאל לימין. הרבי ציין פעם שטעות נוספת היא שאדמו"ר הצמח צדק מניח בציור את משקפיו על כריכת הספר - דבר שלא ייתכן שנעשה - כיוון שזהו היפך הכבוד לספר.

בשנת תרמ"ז שופץ הציור ותוקנו הטעויות ומאז הוא נפוץ בגירסתו המתוקנת.

העתק של הציור התגלה בשנת תשנ"א על ידי הספרן בערל לוין אצל אחד מצאצאי המהרי"ל מקאפוסט במוסקבה ופורסם לציבור.

בשנת תשפ"א גילה ר' יחיאל אופנר בעיזבון נכדתה של מרת הינדא גורביץ', נכדת הרבנית ביילא וולס בת אדמו"ר האמצעי, ואחייניתו, בת אחות אשתו של המהרי"ן מניעז'ין, בן הצמח צדק. העתק נוסף של הציור המקורי, הקדום ביותר, שככל הנראה צויר לבקשת המהרי"ן עצמו.

משפחתו ותלמידיו

משפחתו

לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות:

בניו

• בנו - רבי ברוך שלום.
• בנו - אדמו"ר המהרי"ל מקאפוסט.
• בנו - אדמו"ר הרחש"ז מליאדי.
• בנו - אדמו"ר המהרי"ן מניעז'ין.
• בנו - אדמו"ר הריי"צ מאוורוטש.
• בנו - הרה"ק רבי יעקב מארשא.
• בנו - אדמו"ר המהר"ש.

בנותיו

• בתו - הרבנית ראדע פריידא שניאורסון אשת הרב שניאור שניאורסון.
• בתו - הרבנית דבורה לאה זלמנוביץ' אשת הרב לוי יצחק זלמנוביץ'.

מתלמידיו

• רבי הלל מפאריטש
• רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין, בעל ה"תורת חסד"
• רבי אברהם דוד לאוואוט, בעל "שער הכולל"
• רבי פרץ חן

חיבוריו

• צמח צדק - שאלות ותשובות הלכתיות, פסקי דינים, וחידושים על הש"ס. שם הספר בא לרמז על שם המחבר (בכתיב המקובל בשפת היידיש) - "מנחם מענדל" בגימטריה "צמח צדק".
• דרך מצותיך - טעמי המצוות על-פי תורת החסידות.
• ביאורי הזוהר- ביאור מאמרים מספר הזוהר.
• ספר החקירה - דרך אמונה - ספר פילוסופי-מחקרי בסגנון "מורה הנבוכים" של ה"רמב"ם", ספר העיקרים, ועוד (הספר נכתב לערך בשנת תר"ג, שנה שבה הרבה הצמח צדק להתווכח עם אלה שניסו לשנות חוקים ברוסיה בנוגע לדת ישראל).
• אור התורה - ארבעים ושניים כרכים של ביאורי חסידות על התורה, מועדים ונ"ך (נביאים וכתובים).
• ספר הליקוטים - סדרה בת כמה עשרות כרכים, שבה לוקטו דברי תורתו לפי ערכים בסדר הא"ב.
• אגרות קודש - תשעים מאגרותיו, מהדורה מבוארת עם מבוא, בעריכת הרב שלום בער לוין והרב יהושע מונדשיין, הוצאה חדשה, קה"ת ברוקלין ה'תשע"ג.
• יהל אור - על תהלים.

ניגוניו

תווי הניגון 'ימין ה' רוממה' של אדמו"ר הצמח

• ניגון אשרי איש
• ניגון דביקות מיוחס לאדמו"ר הצמח צדק
• ניגון דבקות
• ניגון הודיעני ה' קיצי
• ניגון ימין ה' רוממה
• ניגון כאיל תערוג

לקריאה נוספת

• אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - אדמו"ר הצמח צדק, הוצאת קה"ת.
• חיים מאיר הילמן, בית רבי.

קישורים חיצוניים

• [://4ysc01p1vhw140bqmvpyqhpw-wpengine.netdna-ssl.com/wp-content/uploads/2020/04/02-04-2020-15-20-30-pnimiyut104.pdf לחיים ולברכה], לקט סיפורים על אדמו"ר הצמח צדק בתוך גיליון פנימיות ערב י"א ניסן ה'תש"פ

עץ משפחת אדמו"רי חב"ד

הרבנית סטערנא       שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן                                                                                                                         הרבנית שיינא   דובער - אדמו"ר האמצעי   חיים אברהם   משה   פריידא   דבורה לאה   רחל                                                                                                   ?   שפרה   אליהו   שלום שכנא אלטשולר     אברהם שיינס                                                                                                                                                                                                                                                                                     מנחם נחום   ברוך   שרה   ביילא     דבורה לאה   ברכה   מנוחה רחל   חיה שרה   אסתר מרים                                                                                                                                           הרבנית חיה מושקא           מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח צדק                                                                                                                                                           ברוך שלום   יהודה לייב   חיים שניאור זלמן   ישראל נח   יוסף יצחק   יעקב     ראדע פריידא   דבורה לאה                                                                                                                             הרבנית שטערנא       שמואל - אדמו"ר המהר"ש       הרבנית רבקה                 לוי יצחק                                                                                                                                     שניאור זלמן אהרן     אברהם סנדר   מנחם מענדל   דבורה לאה   חיה מושקא   ברוך שניאור זלמן                                                                                       שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב       הרבנית שטערנא שרה                                                   רבי לוי יצחק   הרבנית חנה                     יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ       הרבנית נחמה דינה                                                                                                                       דובער   ישראל אריה לייב             חנה         שיינא                                                                                                             מנחם מענדל - אדמו"ר שליט"א     חיה מושקא