תהלים א': הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (15 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חלונית | {{חלונית | ||
| ניקוד = כן | | ניקוד = כן | ||
| כותרת = אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים | | כותרת = אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים | ||
| רוחב = 25% | | רוחב = 25% | ||
| תוכן = | | תוכן = '''א:''' אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים{{ש}} | ||
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. {{ש}} | וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. {{ש}} | ||
'''ב:''' כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. | |||
'''ג:''' וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם {{ש}}אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. | |||
'''ד:''' לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. | |||
'''ה:''' עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. | |||
'''ו:''' כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. | |||
}} | }} | ||
תהלים א' הוא המזמור הראשון שפותח את ספר [[תהלים]]. ונפתח בפסוק {{ציטוט| תוכן= "'''אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים'''"| מרכאות=לא}} | תהלים א' הוא המזמור הראשון שפותח את ספר [[תהלים]]. ונפתח בפסוק: | ||
{{ציטוט| תוכן= "'''אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים'''".| מרכאות=לא}} עיקר עניינו של המזמור הוא בשאלת דרך החיים הראויה לאדם. | |||
==תוכן== | ==תוכן== | ||
המזמור הוא בן שישה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים שווים, שני פסוקים לכל חלק. בפסוקים א'-ב' מתואר ההבדל שבין מעשי | המזמור הוא בן שישה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים שווים, שני פסוקים לכל חלק. בפסוקים א'-ב', מתואר ההבדל שבין מעשי ה[[צדיק]]ים למעשי [[רשע|הרשעים]]. בפסוקים ה'-ו', מתואר הגמול הצפוי לצדיקים ולרשעים. בפסוקים ג'-ד', מתואר הניגוד שבין דמותו של הצדיק לבין דמותו של הרשע באמצעות הנגדה בין עץ לבין מוץ. קיימת סימטריה הבאה לידי ביטוי בהצגת הדמויות, דמות הצדיק ודמות הרשע. המזמור בנוי ממבנה כיאסטי המבליט את הניגוד בין הצדיקים לרשעים וגמולם. | ||
במזמור נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם. בתחילה, מתוארים מעשי הצדיקים על דרך השלילה: {{ציטוטון|לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב}} ובהמשך מובאים הדברים על דרך החיוב: {{ציטוטון|כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה}}. | במזמור נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם. בתחילה, מתוארים מעשי הצדיקים על דרך השלילה: {{ציטוטון|לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב}} ובהמשך מובאים הדברים על דרך החיוב: {{ציטוטון|כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה}}. | ||
| שורה 27: | שורה 32: | ||
==מדרשי חז"ל על המזמור== | ==מדרשי חז"ל על המזמור== | ||
ב[[תלמוד בבלי]] | * ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=ברכות י' עמוד א'.|מסכת ברכות י' עמוד א'.}}, מובא הציטוט הבא בשם רבי שמואל בר נחמני: "כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי דכתיב: "אשרי האיש" (פרק א', פסוק א') וסיים באשרי דכתיב: "אשרי כל חוסי בו" (פרק ב', פסוק י"ב (סוף הפרק). ניתן לראות, אם כן, שמזמורים א' וב' נחשבו למזמור אחד בתקופת האמוראים. | ||
* במשנה{{הערה|מסכת אבות, פרק ב', משנה ג'.}}, אומר רבי [[חנינא בן תרדיון]]: "שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב" ובכך מצטט את תהלים פרק א' פסוק א'. בהמשך דבריו הוא אף קושר בין הפסוקים שבסוף ספר מלאכי לאלה בתחילת ספר תהלים. | |||
==[[הרבי]] על הפרק== | |||
א. כתוב במדרש {{הערה|בראשית רבה סוף פרשת ויחי.}} "במה חתם [[משה רבינו|משה]] את התורה אשריך ישראל {{הערה|וזאת הברכה ל"ג, כ"ט.}},ואף [[דוד]] שבא לומר תהילה, התחיל ממקום שפסק משה, אשרי האיש וגו'". הינו שיש קשר בן "אשרי האיש" שבתחילת ספר תהילים ל"אשריך ישראל" שבו סיים משה רבינו את התורה. | |||
והנה עניינו של אשר הוא תענוג, כמו שכתוב{{הערה|ויחי מ"ט, כ.}} בברכתו של אשר "מאשר שמנה לחמו", "וטובל בשמן רגלו"{{הערה|וזאת ברכה ל"ג, כ"ד.}} שעניין השמן הוא תענוג, שהוא בחינת ה[[כתר]] עד [[כתר#פנימיות הכתר|לפנימיות הכתר]]. | |||
ובפרטיות יותר, יש כאן במזמור פעמיים "אשרי", כמאמר [[חז"ל]]{{הערה|שם=ברכות י' עמוד א'.}} "כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי דכתיב{{הערה|תהלים א,א.}} "אשרי האיש", וסיים באשרי דכתיב{{הערה|[[תהלים ב']],י"ב.}} אשרי כל חוסי בו" שזה מורה על בחינת התענוג, ובחינת הכתר חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר. ועניינם בתורה: [[נגלה דתורה]] ו[[פנימיות התורה]]. | |||
א. | |||
ב. וביאור הקשר בין "אשרי האיש" (שבו פתח דוד) ל"אשריך ישראל" (שבו סיים משה) אע"פ שבין סיום ספר דברים לבין ספר התהלים שבכתובים יש את כל ספרי הנביאים, הוא, כי יש שייכות מיוחדת בין דוד ומשה: | |||
[[משה]] הוא "גואל ראשון" ו[[דוד מלכא משיחא]] הוא "גואל אחרון", וגם שראינו "גואל ראשון הוא גואל אחרון" (ובפרט ע"פ המבואר במדרש {{הערה|שמות רבה רפל"ב.}}שאם היו זכאים ישראל היו נכנסים לארץ ע"י משה רבינו באופן של [[גאולה]] שלימה שאין אחריה גלות, אלא שלא היו זכאים), ולכן "ממקום שפסק משה - אשרייך ישראל" "התחיל דוד - אשרי האיש". | |||
והמשך זה (דמשה ודוד) מתבטא בעבודת כל אחד ואחד מישראל מתוך תענוג, הן בעבודת עצמו - ללמוד מתוך תענוג, ובשמחה וטוב לבב, | |||
והן בהפצת התורה ופנימיות התורה מתוך תענוג, וע"י זה גם ההצלחה היא ביתר שאת וביתר עוז{{הערה|[[שיחה|משיחת]] [[שבת]] [[פרשת וארא]] [[תשמ"ז]].}}. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה אחרונה מ־19:51, 6 במרץ 2021
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים
|
|---|
|
א: אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים ג: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם ד: לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. ה: עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. ו: כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. |
תהלים א' הוא המזמור הראשון שפותח את ספר תהלים. ונפתח בפסוק:
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים".
עיקר עניינו של המזמור הוא בשאלת דרך החיים הראויה לאדם.
תוכן[עריכה | עריכת קוד מקור]
המזמור הוא בן שישה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים שווים, שני פסוקים לכל חלק. בפסוקים א'-ב', מתואר ההבדל שבין מעשי הצדיקים למעשי הרשעים. בפסוקים ה'-ו', מתואר הגמול הצפוי לצדיקים ולרשעים. בפסוקים ג'-ד', מתואר הניגוד שבין דמותו של הצדיק לבין דמותו של הרשע באמצעות הנגדה בין עץ לבין מוץ. קיימת סימטריה הבאה לידי ביטוי בהצגת הדמויות, דמות הצדיק ודמות הרשע. המזמור בנוי ממבנה כיאסטי המבליט את הניגוד בין הצדיקים לרשעים וגמולם.
במזמור נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם. בתחילה, מתוארים מעשי הצדיקים על דרך השלילה: "לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב" ובהמשך מובאים הדברים על דרך החיוב: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה".
הן מעשי הצדיקים והן מעשי הרשעים מתוארים באופן כללי ונרחב ביותר: הרשע הולך "בעצת רשעים ובדרך חטאים" בניגוד לצדיק שחפץ "בתורת ה'". ייתכן, שהכוונה היא לרמוז על כך שכל המתרחק ונוטה מתורת ה' סופו לחטוא.
נראה כי השם הכולל לרשעים ולחוטאים במזמור אינו מכוון כלפי כת או קבוצה ספציפית שדעתם סטתה מדת ישראל אלא פונה כלפי הפושעים בכללם העושים דברים רעים שנוגעים ליחסים שבין אדם לחברו.
דרך רשעים תאבד[עריכה | עריכת קוד מקור]
"דרך רשעים תאבד" הוא ביטוי מקראי המופיע בפסוק ו' במזמור. בכתוב נאמר כי רשעים לא יזכו להגנתו של ה' ולכן הם יאבדו את דרכם כלומר נידונים למוות. הביטוי "דרך רשעים תאבד" שגור בעברית המודרנית ופירושו משאלת לב מוצדקת.
מדרשי חז"ל על המזמור[עריכה | עריכת קוד מקור]
- בתלמוד בבלי[1], מובא הציטוט הבא בשם רבי שמואל בר נחמני: "כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי דכתיב: "אשרי האיש" (פרק א', פסוק א') וסיים באשרי דכתיב: "אשרי כל חוסי בו" (פרק ב', פסוק י"ב (סוף הפרק). ניתן לראות, אם כן, שמזמורים א' וב' נחשבו למזמור אחד בתקופת האמוראים.
- במשנה[2], אומר רבי חנינא בן תרדיון: "שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב" ובכך מצטט את תהלים פרק א' פסוק א'. בהמשך דבריו הוא אף קושר בין הפסוקים שבסוף ספר מלאכי לאלה בתחילת ספר תהלים.
הרבי על הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]
א. כתוב במדרש [3] "במה חתם משה את התורה אשריך ישראל [4],ואף דוד שבא לומר תהילה, התחיל ממקום שפסק משה, אשרי האיש וגו'". הינו שיש קשר בן "אשרי האיש" שבתחילת ספר תהילים ל"אשריך ישראל" שבו סיים משה רבינו את התורה.
והנה עניינו של אשר הוא תענוג, כמו שכתוב[5] בברכתו של אשר "מאשר שמנה לחמו", "וטובל בשמן רגלו"[6] שעניין השמן הוא תענוג, שהוא בחינת הכתר עד לפנימיות הכתר.
ובפרטיות יותר, יש כאן במזמור פעמיים "אשרי", כמאמר חז"ל[1] "כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי דכתיב[7] "אשרי האיש", וסיים באשרי דכתיב[8] אשרי כל חוסי בו" שזה מורה על בחינת התענוג, ובחינת הכתר חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר. ועניינם בתורה: נגלה דתורה ופנימיות התורה.
ב. וביאור הקשר בין "אשרי האיש" (שבו פתח דוד) ל"אשריך ישראל" (שבו סיים משה) אע"פ שבין סיום ספר דברים לבין ספר התהלים שבכתובים יש את כל ספרי הנביאים, הוא, כי יש שייכות מיוחדת בין דוד ומשה: משה הוא "גואל ראשון" ודוד מלכא משיחא הוא "גואל אחרון", וגם שראינו "גואל ראשון הוא גואל אחרון" (ובפרט ע"פ המבואר במדרש [9]שאם היו זכאים ישראל היו נכנסים לארץ ע"י משה רבינו באופן של גאולה שלימה שאין אחריה גלות, אלא שלא היו זכאים), ולכן "ממקום שפסק משה - אשרייך ישראל" "התחיל דוד - אשרי האיש".
והמשך זה (דמשה ודוד) מתבטא בעבודת כל אחד ואחד מישראל מתוך תענוג, הן בעבודת עצמו - ללמוד מתוך תענוג, ובשמחה וטוב לבב, והן בהפצת התורה ופנימיות התורה מתוך תענוג, וע"י זה גם ההצלחה היא ביתר שאת וביתר עוז[10].
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
| מזמורי ספר תהלים | |
|---|---|
|