הבדלים בין גרסאות בדף "יחזקאל לנדא"
יוסף בן מלמד (שיחה | תרומות) |
|||
| (59 גרסאות ביניים של 20 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | [[ | + | {{עריכה}} |
| − | [[ | + | [[קובץ: לנדא 5.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הנודע ביהודה]] |
| − | הגאון רבי '''יחזקאל | + | [[קובץ:ציון לנדא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של הנודע ביהודה]] |
| + | הגאון רבי '''יחזקאל לנדאו''' (נודע בכינויו '''הנודע ביהודה''' '''והצל"ח''' (ציון לנפש חי) על שם ספריו) ([[י"ח בחשוון]] ה'תע"ד - [[י"ז באייר]] ה'תקנ"ג) היה מחברי [[הקלויז בברוד]], ושימש כרבה של העיר פראג. אחד מהפוסקים הידועים בתקופת ה[[אחרונים]]. | ||
| + | ==תולדות חיים== | ||
| + | {{להשלים}} | ||
| + | ==הנודע ביהודה והבעל שם טוב== | ||
| + | הנודע ביהודה חי בתקופת [[הבעל שם טוב]] והייתה להם קירבה משפחתית. הרבי אומר בשיחה{{הערה|יום [[שמחת תורה]] [[תשל"ו]] (בלתי מוגה).}} שלנודע ביהודה הייתה שייכות לבעל שם טוב, ונתברר כבר שלא כסוברים שהנודע ביהודה חלק על הבעל שם טוב{{הערה|יש הסוברים שבתחילה התנגד בחריפות לבעל שם טוב ובסוף ימיו חזר בו{{מקור}}}}. | ||
| − | + | אשתו וכן בתו של הנודע ביהודה כיבדו מאד את הבעל שם טוב וביתו אף הייתה משרתת בביתו. | |
| + | מסופר, שלאחר שנפטר רבי [[חיים בן עטר]] [[האור החיים הקדוש]] ב[[ארץ ישראל]], קרע עליו הבעל שם טוב - שהיה במזיבוז' - קריעה. כשסיפרה זאת בתו של ר' יחזקאל לנדא לאביה, אמר, שעל פי הלכה אסור למי שאינו נוכח במקום יציאת ה[[נשמה]], לעשות קריעה. כששמע על כך הבעש"ט אמר "ומה אעשה שהייתי נוכח שם בשעת פטירתו". | ||
| − | + | מסופר עוד, שפעם אחת נפגשו הנודע ביהודה עם הבעל שם טוב. שאל הנודע ביהודה את הבעל שם טוב, האם נכון הדבר שאתם יודעים [[מחשבה|מחשבות]], ענה הבעל שם טוב: אכן נכון הדבר. נענה הבעל שם טוב ואמר לנודע ביהודה: "שאלה לי אליך, הלא ה[[תפילה]] גבוהה היא מאוד, שמתקנין את כל העולמות העליונים על ידה, ואיך חשבתם היום בעת התפילה ב[[רמב"ם]] פלוני מוקשה". אמר לו הנודע ביהודה: אמת נכון הדבר, אך הענין הוא, שאצל ה[[מלך]] ישנם שרים שונים המשרתים את המלך, יש אחד העוסק בתיקון ענייני המדינה, ויש אחד העוסק בקשרי המלחמה, והנה זה העוסק בתקון רואה ובודק את כל הנצרך לתיקון המדינה, לעשות גשרים יקרים מאוד וחומות גדולים ויקרים במקומות הנצרכים, והכל תלוי בידו מה שצריך לתקן, אך העוסק בענייני המלחמה, כשרואה לפעמים לצרכי המלחמה לתסור איזה גשר או להרוס איזה חומה הרשות בידו לעשות באין מוחה, כן אנחנו עוסקים במלחמתה של [[תורה]] וכאשר אנו צריכים לברר איזה הלכה אין אנו מביטין לפעמים, אף כשבאה [[מחשבה]] תוך התפילה, שמע זאת הבעל שם טוב ושתק. | |
| − | + | לאחר תקופה התקיימה אסיפה גדולה בוועד העיר ירוסלב, ושם התאספו חכמי התורה של העיר לתיקון עניני הכלל, ואמר אחד מהם: עד מתי יהיה לנו זה למוקש, ה[[בעל שם טוב]] ב[[מנהג|מנהגיו]] הזרים, [[נוסח ספרד]] ותקנותיו השונים שתיקן, וראש האסיפה היה רבי אביש אב"ד דק"ק פרנקפורט הגדול הידוע, ומכיון שלא ידע מה להכריע בנושא גורלי זה, הוא התייעץ עם הנודע ביהודה אם הוא יודע מידע כל שהוא אודות מהותו של הבעל שם טוב, ואז סיפר לו הנודע ביהודה את אשר קרה איתו מעשה זה, שמכך ראה ללא ספק שהבעל שם טוב יודע מחשבות. נענה רבי אביש: איש שכזה היודע מחשבות אין עלינו לתקנו{{הערה|[[כתבי ר' יאשע שו"ב]] עמ' י"ח אות מ"ט "שמעתי מר 'אהרן אב"ד דק" קראשקוב".}}. | |
| − | |||
| − | + | למנהג החסידים לומר "לשם ייחוד" לפני כל מצוה התנגד הנודע ביהודה בחריפות והתבטא על כך בספרו{{הערה|שו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה סימן צג}}: "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם". אמנם, יש הטוענים שכוונתו הייתה לקבוצה שהלכה בשיטת השל"ה בקבלה וכונתה "חסידי השל"ה", ולא לחסידי הבעל שם טוב{{מקור}}. | |
| − | + | מסופר, שכאשר נכדו הדפיס שוב את ספר סבו רצה לשנות את הפסוק לצורתו המקורית, ואחד מהחסידים אמר לו הנח ולא תתקן מאומה: "זקנך עשה מפושעים חסידים ואתה רוצה לעשות מחסידים פושעים!" {{הערה|בית רבי פרק כח הערה ג}}. | |
| − | == | + | ==בתורת הרבי== |
| − | בהתוועדות ש"פ שלח תשל"ד (שיחות קודש תשל"ד כרך ב' עמ' 205 | + | בהתוועדות{{הערה|ש"פ שלח תשל"ד (שיחות קודש תשל"ד כרך ב' עמ' 205}} הסביר הרבי כיצד ניתן לסמוך על פסק-דין של רב, כאשר אינו אלא בשר-ודם, בעת שמדובר בדיני תורתנו הקדושה שהם "תורת אמת". |
אלא, הסביר הרבי מכיוון ש"לא יאונה לצדיק כל אוון", וכוונת הרב ורצונו הוא לפסוק דין על-פי תורת-אמת מבלי להתחשב במציאותו האישית ובישות שלו – וגם אם לשם כך עליו לחזור בו מדברים שאמר יום קודם או אפילו כמחצית השעה לפני כן, כאשר מתברר לו שהדברים לא תאמו את הדין – הרי במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא ו"רצון יראיו יעשה", הנה מכיוון שעניין זה נוגע למעשה בפועל יש לו סייעתא דשמיא שיוכל לפסוק ולכוון כפי האמת, ומצד זה סומכים על רב. | אלא, הסביר הרבי מכיוון ש"לא יאונה לצדיק כל אוון", וכוונת הרב ורצונו הוא לפסוק דין על-פי תורת-אמת מבלי להתחשב במציאותו האישית ובישות שלו – וגם אם לשם כך עליו לחזור בו מדברים שאמר יום קודם או אפילו כמחצית השעה לפני כן, כאשר מתברר לו שהדברים לא תאמו את הדין – הרי במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא ו"רצון יראיו יעשה", הנה מכיוון שעניין זה נוגע למעשה בפועל יש לו סייעתא דשמיא שיוכל לפסוק ולכוון כפי האמת, ומצד זה סומכים על רב. | ||
| שורה 22: | שורה 27: | ||
כאן המשיך הרבי: | כאן המשיך הרבי: | ||
| − | וכידוע המעשה עם ה"נודע ביהודה", בבואו לכהן כרב | + | וכידוע המעשה עם ה"נודע ביהודה", בבואו לכהן כרב ב[[פראג]], שהייתה עיר מלאה חכמים וסופרים. היה גדול מרובם, והיו כאלה שחשבו עצמם שהם גדולים ממנו וביקשו לקנטרו בהלכה. הציגו לפניו כמה-וכמה שאלות, ועל כולם השיב כדבעי. מלבד שאלה אחת שפסק באופן מסויים, בזמן שלכאורה הפסק-דין היה צריך להיות באופן אחר. כשנשאל הנודע-ביהודה כיצד אירע שהשיב שלא כהוגן, השיב: |
| − | בטוחני שהשאלה לא | + | בטוחני שהשאלה לא הייתה שאלה הנוגעת למעשה בפועל, אלא 'שאלה' שהמציאו. וביאר, שאם השאלה הייתה נוגעת לפועל הייתה לו סייעתא דשמיא, שיוכל לכוון ולפסוק לפי האמת. מה שאין כן במה שאינו נוגע למעשה – אינני אלא בשר ודם, ופסקתי כפי שיד שכלי מגעת ולא יותר, ולכן אירעה טעות. |
| − | בהזדמנות נוספת | + | בהזדמנות נוספת{{הערה|יום שמחת תורה תשל"ו – 'שיחות קודש' תשל"ו כרך א' עמ' 119}} סיפר הרבי סיפור זה כך: |
| − | פראג | + | פראג הייתה עיר ואם בישראל ובה היו לומדים גדולים אשר היו סבורים שאין יאה לעיר כזו שיכהן במשרת הרבנות רב צעיר כל כך ("יכול הוא לכהן ביאמפעל – אך לא בפראג") והסדר היה אז – על דרך הלשון בש"ס ([[בבא קמא]] עה, א) שהיו מקפחים בהלכות – הרב (בראשית בחירתו למשרת רבנות) היה אומר דרשה בעמקות מלאה סברות וכו', היו בוחנים אותו, וכן היו שואלים אותו שאלות וכו'. |
וכן נהגו בנודע ביהודה: שאלוהו שאלות שונות – והחליטו מראש שאם יענה על כולן כדבעי, טוב; ואם 'יתפסוהו' בדבר שלא ישיב כדבעי, אזי יכריזו שהוא מתאים לכהן כרב בעיר אחרת, אך לא בפראג... עד אשר פעם אחת "ה' סייע בידם" [=כנראה שהמבחן' היה בכמה ימים נפרדים] והם הצליחו להכשילו בתשובה. | וכן נהגו בנודע ביהודה: שאלוהו שאלות שונות – והחליטו מראש שאם יענה על כולן כדבעי, טוב; ואם 'יתפסוהו' בדבר שלא ישיב כדבעי, אזי יכריזו שהוא מתאים לכהן כרב בעיר אחרת, אך לא בפראג... עד אשר פעם אחת "ה' סייע בידם" [=כנראה שהמבחן' היה בכמה ימים נפרדים] והם הצליחו להכשילו בתשובה. | ||
| − | הנודע ביהודה הסביר את פשר העובדה התמוהה שהצליחו להכשילו בדבר הלכה – שכנראה ה"שאלה" | + | הנודע ביהודה הסביר את פשר העובדה התמוהה שהצליחו להכשילו בדבר הלכה – שכנראה ה"שאלה" הייתה תיאורטית ולא מעשית. כלומר: בעצם נדרש הסבר איך ניתן לצפות שבשר-ודם יפסוק בדיני תורה ("אפילו אם הוא רבה של פראג בעל ראש טוב") כאשר ישנה ירידת הדורות ("אם הראשונים בני מלאכים כו'")? אלא – הסביר הנודע ביהודה – מכיוון שמינויו נעשה על-פי תורה, הרי "לא יאונה ל[[צדיק]] כל אוון", ואז למרות שמצד שכלו (אנושי) אינו שייך לכוון לרצון העליון, הרי מצד הסיוע שיש לו מלמעלה בכוחו לפסוק כדי שלא להכשיל את ישראל, מה שאין כן כשהדבר נוגע לכבודו של הרב (כבודו של בשר-ודם)!... ואכן בדקו ומצאו שה"שאלה" לא הייתה נוגעת למעשה-בפועל. |
| − | |||
| − | ואכן בדקו ומצאו שה"שאלה" לא | ||
| − | בש"פ נשא י"ד סיוון תשל"ו | + | בש"פ נשא י"ד סיוון תשל"ו{{הערה|שם כרך ב' עמ' 330}} חזר הרבי על הסיפור בקצרה אך חידד והרחיב בפרט האחרון: |
כשהדברים נוגעים למעשה – מסייע השם-יתברך בידי הרב, שכן מה אשם היהודי שזקוק לדעת חוות-דעת מעשית. לא כן בנוגע לכבודו של הרב – אין בשמים חיוב להתאמץ לכבוד הרב. | כשהדברים נוגעים למעשה – מסייע השם-יתברך בידי הרב, שכן מה אשם היהודי שזקוק לדעת חוות-דעת מעשית. לא כן בנוגע לכבודו של הרב – אין בשמים חיוב להתאמץ לכבוד הרב. | ||
| שורה 42: | שורה 45: | ||
פסק דין של רב זוכה להסכמת הקב"ה | פסק דין של רב זוכה להסכמת הקב"ה | ||
| − | + | האדמו"ר מסדיגורא שליט"א ביקר פעמיים ב'יחידות' אצל הרבי. בשתי ההזדמנויות, הן בביקור הראשון בד' תמוז תש"מ ('בצל החכמה' עמ' 102) והן בשני, בט"ו טבת תשד"מ (שם עמ' 241 ואילך), סיפר לו הרבי אותו סיפור עם ה"נודע ביהודה". בכל אחת מההזדמנויות הללו הוסיף הרבי אי אלו פרטים עליהם נצביע: בשניהם הדגיש הרבי את חשיבות פסקי-דין של רב, כאשר בראשונה ציין כי פסק-דין רבני מקבל תוקף של משה רבינו, שהרי הרב הוא סמוך איש מפי איש עד משה (ראה מסכת ראש השנה כה, א במשנה; ועוד). | |
| − | עוד הוסיף הרבי את דברי הרמב"ן בנימוק הדין בעדים זוממין שאם "הרגו – אין נהרגין" – ש"לא ייתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט . . מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על-ידם ועמהם בדבר המשפט" (רמב"ן על הפסוק שופטים יט, ט. וראה גם כסף משנה לרמב"ם הלכות עדות פרק כ' הלכה ב). | + | עוד הוסיף הרבי את דברי [[הרמב"ן]] בנימוק הדין בעדים זוממין שאם "הרגו – אין נהרגין" – ש"לא ייתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט. . מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על-ידם ועמהם בדבר המשפט" (רמב"ן על הפסוק שופטים יט, ט. וראה גם כסף משנה לרמב"ם הלכות עדות פרק כ' הלכה ב). |
| − | + | ב[[יחידות]] השנייה ציין את מאמר חז"ל "איני מבקש כו' אלא לפי כחן" (בהקשר לכוח המוענק לרב), וכן את הציווי "לא תסור" שבעלי-בתים צריכים לפסקי-דין של הרב. | |
בראשונה ציין הרבי שהמעשה אירע כ"שהגיע פעם לעיר שהיו בה הרבה לומדים שסבר שידיעותיהם בלימוד עולות על ידיעותיו", ובשנייה ציין לגבי העיר פראג שהיו בה הרבה לומדים בעלי "איפכא מסתברא". | בראשונה ציין הרבי שהמעשה אירע כ"שהגיע פעם לעיר שהיו בה הרבה לומדים שסבר שידיעותיהם בלימוד עולות על ידיעותיו", ובשנייה ציין לגבי העיר פראג שהיו בה הרבה לומדים בעלי "איפכא מסתברא". | ||
| + | ==גדולי החסידות אודות הנודע ביהודה== | ||
| + | ב[[בית רבי]]{{הערה|פרק כח}} כי הבעל שם טוב היה קרובו של הנודע ביהודה, אשתו של הנודע ביהודה העריצה אותו מאוד, ואילו הנודע ביהודה עצמו התנגד לשיטתו ועם זאת כיבדו מאוד באופן אישי. פעם נאבדה אבידה בבית הנודע ביהודה והבעל שם טוב מצא אותה ברוח הקודש והנודע ביהודה הוכרח להודות על כך. | ||
| − | |||
גדולי החסידות העריכו אותו. רבי חיים מ[[צאנז]] סיפר, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו ה[[מלאכים]] לירידת ה[[נשמה]] מחשש שתחזיר ב[[תשובה]] את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו. נמצא כי בזכות הנודע ביהודה זכינו להתגלות אורו של הבעל שם טוב.{{הערה|1=מפיהם ולא מפי כתבם, ברוקלין תש"ס.}} | גדולי החסידות העריכו אותו. רבי חיים מ[[צאנז]] סיפר, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו ה[[מלאכים]] לירידת ה[[נשמה]] מחשש שתחזיר ב[[תשובה]] את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו. נמצא כי בזכות הנודע ביהודה זכינו להתגלות אורו של הבעל שם טוב.{{הערה|1=מפיהם ולא מפי כתבם, ברוקלין תש"ס.}} | ||
| − | לאחר פטירתו של רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]] בעל ה"תולדות", נתגלגל ובא ספרו אצל הנודע ביהודה, וזה ביטלו מכל וכל, ואף נהג בו מנהג בזיון {{הערה| | + | לאחר פטירתו של רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]] בעל ה"תולדות", נתגלגל ובא ספרו אצל הנודע ביהודה, וזה ביטלו מכל וכל, ואף נהג בו מנהג בזיון{{הערה|בית רבי שם.}}. וכאשר הגיע השמועה מזה לתלמידי בעל התולדות היצר להם מאוד, ואמרו, מי ילך ויתוכח עמו עד שיודה על האמת. והתנדב הגאון רבי [[יעקב שמשון משיפטווקא]] לאחר שהתלמיד הלך לגאון, והוכיח גאונות מפליאה, וסיפר לגאון כי הוא הינו מצעירי תלמידיו של התולדות, קיבל הנודע ביהודה את דבריו, וחזר בו מהתנגדותו לספר{{הערה|1= [http://www.shturem.net/index.php?section=blog_new&article_id=237&lang=hebrew הרב מאיר אליטוב]}}. |
| − | כשרבי [[פנחס הורביץ]], תלמידו של המגיד ממזריטש, הדפיס את ספרו "ההפלאה", ביקש הנודע ביהודה לראותו. כשראה את גאונותו של המחבר, התפלא מאוד ואמר אני מקנא בגאון הזה (בעל ההפלאה) שחיבר כזה ספר ואני לא זכיתי לחבר ספר כזה, ושאל בתמיהה כיצד יש לחסיד - העוסק במשך היום גם בזוהר, קבלה, תפילה באריכות - זמן לחבר חיבור כזה על [[תורת הנגלה]]? אין זה אלא שמתוך שחסידים הם תורתן משתמרת. פסקיו התקבלו ביותר בקרב הפוסקים. [[אדמו"ר הזקן]] העריכו מאוד. אף [[אדמו"ר הצמח צדק]] מצטט בתשובותיו את פסקי הנודע ביהודה. | + | כשרבי [[פנחס הורביץ]], תלמידו של המגיד ממזריטש, הדפיס את ספרו "ההפלאה", ביקש הנודע ביהודה לראותו. כשראה את גאונותו של המחבר, התפלא מאוד ואמר אני [[קנאה|מקנא]] בגאון הזה (בעל ההפלאה) שחיבר כזה ספר ואני לא זכיתי לחבר ספר כזה, ושאל בתמיהה כיצד יש לחסיד - העוסק במשך היום גם בזוהר, קבלה, תפילה באריכות - זמן לחבר חיבור כזה על [[תורת הנגלה]]? אין זה אלא שמתוך שחסידים הם תורתן משתמרת. פסקיו התקבלו ביותר בקרב הפוסקים. [[אדמו"ר הזקן]] העריכו מאוד. אף [[אדמו"ר הצמח צדק]] מצטט בתשובותיו את פסקי הנודע ביהודה. |
| − | |||
| + | מובא בספר "דור דעה" שסיפר מבעל "[[תורת חסד]]" שאמר [[אדמו"ר הצמח צדק]] בשם [[אדמו"ר הזקן]]:"הרב מפראג היה יחיד בדורו בהוראותיו, והיה ה' איתו שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמיתית בכל דבר אשר הורה". | ||
| + | ==קישורים חיצוניים== | ||
| + | [[מרדכי מנשה לאופר]], '''ניצוצי רבי''' - [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=4928&CategoryID=1160 חלק א'] {{*}} [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=4949&CategoryID=1162 חלק ב'] | ||
| + | {{אחרונים}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
| − | + | {{מיון רגיל:לנדא, יחזקאל}} | |
[[קטגוריה:רבנים]] | [[קטגוריה:רבנים]] | ||
[[קטגוריה:אחרונים]] | [[קטגוריה:אחרונים]] | ||
| + | [[קטגוריה:פוסקים]] | ||
| + | [[קטגוריה:נושאי כלי השו"ע]] | ||
| + | [[קטגוריה:משפחת לנדא]] | ||
גרסה אחרונה מ־09:52, 12 בספטמבר 2023
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הגאון רבי יחזקאל לנדאו (נודע בכינויו הנודע ביהודה והצל"ח (ציון לנפש חי) על שם ספריו) (י"ח בחשוון ה'תע"ד - י"ז באייר ה'תקנ"ג) היה מחברי הקלויז בברוד, ושימש כרבה של העיר פראג. אחד מהפוסקים הידועים בתקופת האחרונים.
תוכן עניינים
תולדות חיים[עריכה]
הנודע ביהודה והבעל שם טוב[עריכה]
הנודע ביהודה חי בתקופת הבעל שם טוב והייתה להם קירבה משפחתית. הרבי אומר בשיחה[1] שלנודע ביהודה הייתה שייכות לבעל שם טוב, ונתברר כבר שלא כסוברים שהנודע ביהודה חלק על הבעל שם טוב[2].
אשתו וכן בתו של הנודע ביהודה כיבדו מאד את הבעל שם טוב וביתו אף הייתה משרתת בביתו.
מסופר, שלאחר שנפטר רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש בארץ ישראל, קרע עליו הבעל שם טוב - שהיה במזיבוז' - קריעה. כשסיפרה זאת בתו של ר' יחזקאל לנדא לאביה, אמר, שעל פי הלכה אסור למי שאינו נוכח במקום יציאת הנשמה, לעשות קריעה. כששמע על כך הבעש"ט אמר "ומה אעשה שהייתי נוכח שם בשעת פטירתו".
מסופר עוד, שפעם אחת נפגשו הנודע ביהודה עם הבעל שם טוב. שאל הנודע ביהודה את הבעל שם טוב, האם נכון הדבר שאתם יודעים מחשבות, ענה הבעל שם טוב: אכן נכון הדבר. נענה הבעל שם טוב ואמר לנודע ביהודה: "שאלה לי אליך, הלא התפילה גבוהה היא מאוד, שמתקנין את כל העולמות העליונים על ידה, ואיך חשבתם היום בעת התפילה ברמב"ם פלוני מוקשה". אמר לו הנודע ביהודה: אמת נכון הדבר, אך הענין הוא, שאצל המלך ישנם שרים שונים המשרתים את המלך, יש אחד העוסק בתיקון ענייני המדינה, ויש אחד העוסק בקשרי המלחמה, והנה זה העוסק בתקון רואה ובודק את כל הנצרך לתיקון המדינה, לעשות גשרים יקרים מאוד וחומות גדולים ויקרים במקומות הנצרכים, והכל תלוי בידו מה שצריך לתקן, אך העוסק בענייני המלחמה, כשרואה לפעמים לצרכי המלחמה לתסור איזה גשר או להרוס איזה חומה הרשות בידו לעשות באין מוחה, כן אנחנו עוסקים במלחמתה של תורה וכאשר אנו צריכים לברר איזה הלכה אין אנו מביטין לפעמים, אף כשבאה מחשבה תוך התפילה, שמע זאת הבעל שם טוב ושתק.
לאחר תקופה התקיימה אסיפה גדולה בוועד העיר ירוסלב, ושם התאספו חכמי התורה של העיר לתיקון עניני הכלל, ואמר אחד מהם: עד מתי יהיה לנו זה למוקש, הבעל שם טוב במנהגיו הזרים, נוסח ספרד ותקנותיו השונים שתיקן, וראש האסיפה היה רבי אביש אב"ד דק"ק פרנקפורט הגדול הידוע, ומכיון שלא ידע מה להכריע בנושא גורלי זה, הוא התייעץ עם הנודע ביהודה אם הוא יודע מידע כל שהוא אודות מהותו של הבעל שם טוב, ואז סיפר לו הנודע ביהודה את אשר קרה איתו מעשה זה, שמכך ראה ללא ספק שהבעל שם טוב יודע מחשבות. נענה רבי אביש: איש שכזה היודע מחשבות אין עלינו לתקנו[3].
למנהג החסידים לומר "לשם ייחוד" לפני כל מצוה התנגד הנודע ביהודה בחריפות והתבטא על כך בספרו[4]: "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם". אמנם, יש הטוענים שכוונתו הייתה לקבוצה שהלכה בשיטת השל"ה בקבלה וכונתה "חסידי השל"ה", ולא לחסידי הבעל שם טוב[דרוש מקור].
מסופר, שכאשר נכדו הדפיס שוב את ספר סבו רצה לשנות את הפסוק לצורתו המקורית, ואחד מהחסידים אמר לו הנח ולא תתקן מאומה: "זקנך עשה מפושעים חסידים ואתה רוצה לעשות מחסידים פושעים!" [5].
בתורת הרבי[עריכה]
בהתוועדות[6] הסביר הרבי כיצד ניתן לסמוך על פסק-דין של רב, כאשר אינו אלא בשר-ודם, בעת שמדובר בדיני תורתנו הקדושה שהם "תורת אמת".
אלא, הסביר הרבי מכיוון ש"לא יאונה לצדיק כל אוון", וכוונת הרב ורצונו הוא לפסוק דין על-פי תורת-אמת מבלי להתחשב במציאותו האישית ובישות שלו – וגם אם לשם כך עליו לחזור בו מדברים שאמר יום קודם או אפילו כמחצית השעה לפני כן, כאשר מתברר לו שהדברים לא תאמו את הדין – הרי במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא ו"רצון יראיו יעשה", הנה מכיוון שעניין זה נוגע למעשה בפועל יש לו סייעתא דשמיא שיוכל לפסוק ולכוון כפי האמת, ומצד זה סומכים על רב.
כאן המשיך הרבי:
וכידוע המעשה עם ה"נודע ביהודה", בבואו לכהן כרב בפראג, שהייתה עיר מלאה חכמים וסופרים. היה גדול מרובם, והיו כאלה שחשבו עצמם שהם גדולים ממנו וביקשו לקנטרו בהלכה. הציגו לפניו כמה-וכמה שאלות, ועל כולם השיב כדבעי. מלבד שאלה אחת שפסק באופן מסויים, בזמן שלכאורה הפסק-דין היה צריך להיות באופן אחר. כשנשאל הנודע-ביהודה כיצד אירע שהשיב שלא כהוגן, השיב:
בטוחני שהשאלה לא הייתה שאלה הנוגעת למעשה בפועל, אלא 'שאלה' שהמציאו. וביאר, שאם השאלה הייתה נוגעת לפועל הייתה לו סייעתא דשמיא, שיוכל לכוון ולפסוק לפי האמת. מה שאין כן במה שאינו נוגע למעשה – אינני אלא בשר ודם, ופסקתי כפי שיד שכלי מגעת ולא יותר, ולכן אירעה טעות.
בהזדמנות נוספת[7] סיפר הרבי סיפור זה כך:
פראג הייתה עיר ואם בישראל ובה היו לומדים גדולים אשר היו סבורים שאין יאה לעיר כזו שיכהן במשרת הרבנות רב צעיר כל כך ("יכול הוא לכהן ביאמפעל – אך לא בפראג") והסדר היה אז – על דרך הלשון בש"ס (בבא קמא עה, א) שהיו מקפחים בהלכות – הרב (בראשית בחירתו למשרת רבנות) היה אומר דרשה בעמקות מלאה סברות וכו', היו בוחנים אותו, וכן היו שואלים אותו שאלות וכו'.
וכן נהגו בנודע ביהודה: שאלוהו שאלות שונות – והחליטו מראש שאם יענה על כולן כדבעי, טוב; ואם 'יתפסוהו' בדבר שלא ישיב כדבעי, אזי יכריזו שהוא מתאים לכהן כרב בעיר אחרת, אך לא בפראג... עד אשר פעם אחת "ה' סייע בידם" [=כנראה שהמבחן' היה בכמה ימים נפרדים] והם הצליחו להכשילו בתשובה.
הנודע ביהודה הסביר את פשר העובדה התמוהה שהצליחו להכשילו בדבר הלכה – שכנראה ה"שאלה" הייתה תיאורטית ולא מעשית. כלומר: בעצם נדרש הסבר איך ניתן לצפות שבשר-ודם יפסוק בדיני תורה ("אפילו אם הוא רבה של פראג בעל ראש טוב") כאשר ישנה ירידת הדורות ("אם הראשונים בני מלאכים כו'")? אלא – הסביר הנודע ביהודה – מכיוון שמינויו נעשה על-פי תורה, הרי "לא יאונה לצדיק כל אוון", ואז למרות שמצד שכלו (אנושי) אינו שייך לכוון לרצון העליון, הרי מצד הסיוע שיש לו מלמעלה בכוחו לפסוק כדי שלא להכשיל את ישראל, מה שאין כן כשהדבר נוגע לכבודו של הרב (כבודו של בשר-ודם)!... ואכן בדקו ומצאו שה"שאלה" לא הייתה נוגעת למעשה-בפועל.
בש"פ נשא י"ד סיוון תשל"ו[8] חזר הרבי על הסיפור בקצרה אך חידד והרחיב בפרט האחרון:
כשהדברים נוגעים למעשה – מסייע השם-יתברך בידי הרב, שכן מה אשם היהודי שזקוק לדעת חוות-דעת מעשית. לא כן בנוגע לכבודו של הרב – אין בשמים חיוב להתאמץ לכבוד הרב.
פסק דין של רב זוכה להסכמת הקב"ה
האדמו"ר מסדיגורא שליט"א ביקר פעמיים ב'יחידות' אצל הרבי. בשתי ההזדמנויות, הן בביקור הראשון בד' תמוז תש"מ ('בצל החכמה' עמ' 102) והן בשני, בט"ו טבת תשד"מ (שם עמ' 241 ואילך), סיפר לו הרבי אותו סיפור עם ה"נודע ביהודה". בכל אחת מההזדמנויות הללו הוסיף הרבי אי אלו פרטים עליהם נצביע: בשניהם הדגיש הרבי את חשיבות פסקי-דין של רב, כאשר בראשונה ציין כי פסק-דין רבני מקבל תוקף של משה רבינו, שהרי הרב הוא סמוך איש מפי איש עד משה (ראה מסכת ראש השנה כה, א במשנה; ועוד).
עוד הוסיף הרבי את דברי הרמב"ן בנימוק הדין בעדים זוממין שאם "הרגו – אין נהרגין" – ש"לא ייתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט. . מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על-ידם ועמהם בדבר המשפט" (רמב"ן על הפסוק שופטים יט, ט. וראה גם כסף משנה לרמב"ם הלכות עדות פרק כ' הלכה ב).
ביחידות השנייה ציין את מאמר חז"ל "איני מבקש כו' אלא לפי כחן" (בהקשר לכוח המוענק לרב), וכן את הציווי "לא תסור" שבעלי-בתים צריכים לפסקי-דין של הרב.
בראשונה ציין הרבי שהמעשה אירע כ"שהגיע פעם לעיר שהיו בה הרבה לומדים שסבר שידיעותיהם בלימוד עולות על ידיעותיו", ובשנייה ציין לגבי העיר פראג שהיו בה הרבה לומדים בעלי "איפכא מסתברא".
גדולי החסידות אודות הנודע ביהודה[עריכה]
בבית רבי[9] כי הבעל שם טוב היה קרובו של הנודע ביהודה, אשתו של הנודע ביהודה העריצה אותו מאוד, ואילו הנודע ביהודה עצמו התנגד לשיטתו ועם זאת כיבדו מאוד באופן אישי. פעם נאבדה אבידה בבית הנודע ביהודה והבעל שם טוב מצא אותה ברוח הקודש והנודע ביהודה הוכרח להודות על כך.
גדולי החסידות העריכו אותו. רבי חיים מצאנז סיפר, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו המלאכים לירידת הנשמה מחשש שתחזיר בתשובה את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו. נמצא כי בזכות הנודע ביהודה זכינו להתגלות אורו של הבעל שם טוב.[10]
לאחר פטירתו של רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל ה"תולדות", נתגלגל ובא ספרו אצל הנודע ביהודה, וזה ביטלו מכל וכל, ואף נהג בו מנהג בזיון[11]. וכאשר הגיע השמועה מזה לתלמידי בעל התולדות היצר להם מאוד, ואמרו, מי ילך ויתוכח עמו עד שיודה על האמת. והתנדב הגאון רבי יעקב שמשון משיפטווקא לאחר שהתלמיד הלך לגאון, והוכיח גאונות מפליאה, וסיפר לגאון כי הוא הינו מצעירי תלמידיו של התולדות, קיבל הנודע ביהודה את דבריו, וחזר בו מהתנגדותו לספר[12].
כשרבי פנחס הורביץ, תלמידו של המגיד ממזריטש, הדפיס את ספרו "ההפלאה", ביקש הנודע ביהודה לראותו. כשראה את גאונותו של המחבר, התפלא מאוד ואמר אני מקנא בגאון הזה (בעל ההפלאה) שחיבר כזה ספר ואני לא זכיתי לחבר ספר כזה, ושאל בתמיהה כיצד יש לחסיד - העוסק במשך היום גם בזוהר, קבלה, תפילה באריכות - זמן לחבר חיבור כזה על תורת הנגלה? אין זה אלא שמתוך שחסידים הם תורתן משתמרת. פסקיו התקבלו ביותר בקרב הפוסקים. אדמו"ר הזקן העריכו מאוד. אף אדמו"ר הצמח צדק מצטט בתשובותיו את פסקי הנודע ביהודה.
מובא בספר "דור דעה" שסיפר מבעל "תורת חסד" שאמר אדמו"ר הצמח צדק בשם אדמו"ר הזקן:"הרב מפראג היה יחיד בדורו בהוראותיו, והיה ה' איתו שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמיתית בכל דבר אשר הורה".
קישורים חיצוניים[עריכה]
מרדכי מנשה לאופר, ניצוצי רבי - חלק א' • חלק ב'
הערות שוליים
- ↑ יום שמחת תורה תשל"ו (בלתי מוגה).
- ↑ יש הסוברים שבתחילה התנגד בחריפות לבעל שם טוב ובסוף ימיו חזר בו[דרוש מקור]
- ↑ כתבי ר' יאשע שו"ב עמ' י"ח אות מ"ט "שמעתי מר 'אהרן אב"ד דק" קראשקוב".
- ↑ שו"ת נודע ביהודה קמא, יורה דעה סימן צג
- ↑ בית רבי פרק כח הערה ג
- ↑ ש"פ שלח תשל"ד (שיחות קודש תשל"ד כרך ב' עמ' 205
- ↑ יום שמחת תורה תשל"ו – 'שיחות קודש' תשל"ו כרך א' עמ' 119
- ↑ שם כרך ב' עמ' 330
- ↑ פרק כח
- ↑ מפיהם ולא מפי כתבם, ברוקלין תש"ס.
- ↑ בית רבי שם.
- ↑ הרב מאיר אליטוב
