אברהם יצחק קוק

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
הרב הראשי
הרב קוק.jpg
תאריך לידה ט"ז אלול
מקום לידה גרייבה, לטביה
תאריך פטירה ג' אלול תרצ"ה
מקום פטירה ירושלים
מקום פעילות זוומיל, ויסק, יפו, ירושלים
רבותיו המשפיע ר' יחזקאל יאנובר (בגרייבה), הרב אליעזר דון יחיא והרב יעקב רבינוביץ (בלוצין), חותנו הרב אדר"ת, הרב ראובן הלוי לוין מדווינסק, הרב נח חיים אברהם שפירא וחתניו (הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג - בסמרגון), הנצי"ב (בוולוז'ין) הרב שלמה אלישיב (בעל ה"לשם")

הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ט"ז אלול תרכ"ה-ג' אלול תרצ"ה, מכונה בראשי תיבות הראי"ה קוק), היה הרב הראשון של הרבנות הראשית, מייסד ישיבת "מרכז הרב" בירושלים, וממעצבי השיטה הרעיונית של הציונות הדתית.

תולדותיו[עריכה]

הרב קוק נולד בט"ז באלול תרכ"ה בעיירה גרייבה במחוז דווינסק בלטביה כשהנהר דווינה זורם בינה לבין העיר הגדולה דווינסק (דננבורג בפי היהודים אז). אמו פרל זלטא הייתה בת ר' רפאל פלמן, מחסידיו הקרובים של הצמח צדק. כן שמע דברי חסידות בדרך חב"ד מהמשפיע ר' יחזקאל יאנובר שהיה בגרייבה. אביו של ר' רפאל, הרב אברהם פלמן, היה משומעי לקחו של הגר"א והשאיר אחריו חמישה כרכים של כתבים בקבלה. אביו של הרב קוק, הרב שלמה זלמן, היה ממשפחת מתנגדים אך סבו או אב סבו, הרב יצחק הכהן כ"ץ שכונה "רבי יצחק מגיד", נעשה חסיד ואמו התעלפה כשמעה על כך.

למד בבתי המדרש בלוצין ובסמרגון ובישיבת וולוז'ין. בניסן תרמ"ו נשא לאישה את אלטה בת-שבע, בת האדר"ת שנפטרה בדמי ימיה בתרמ"ט. בתר"ן נשא את רייזה-רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, צבי יהודה. בגיל 23 נבחר כרב העיירה זווימל בליטא ובתרנ"ה נבחר כרבה של העיירה בויסק בלטביה.

הוא קיבל מקהילות סלנט וקובנה הזמנות לכהן כרבן, מווילנה קיבל הזמנה להיות מגיד מישרים, וכן קיבל מהרב אליעזר גורדון, ראב"ד טלז וראש ישיבת טלז הזמנה למשרת משגיח בישיבתו. אך הוא העדיף את הצעתה של קהילת יפו ובבכ"ח באייר תרס"ד עלה לארץ הקודש לכהן כרבן של יפו והמושבות, שם פישר בין קהילת חב"ד למתנגדים ובין האשכנזים לספרדים.

בסוף תרע"ד יצא לברלין להשתתף בכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל. אך עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה היא התבטלה והרב קוק נותר באירופה ללא יכולת לשוב ארצה. זמן מה שהה בס. גאלן בשווייץ עד שהוזמן לכהן כרב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, והוא נעתר להזמנה לאחר שקהילת חסידי בעלז בלונדון קיבלה את תנאו שברגע שיתאפשר לחזור לארץ ישראל, הוא יחזור מיידית אליה. בתקופה זו שימש כמזכירו ומשמשו החסיד החב"די ר' שמעון גליצנשטיין.

בג' באלול תרע"ט חזר לארץ לאחר שהוזמן בידי 'הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס' לכהן כרבה האשכנזי הראשי של ירושלים. לאחר התלבטותו נענה להפצרות הרבות ובטבת תר"ף התקבל רשמית כרבה של הקהילה האשכנזית בירושלים. עם זאת חלק גדול מהקהילה האשכנזית התנגד למינויו בשל דיעותיו המתקדמות, ובעקבות זאת הקימו את העדה החרדית ולרבה נבחר הרב יוסף חיים זוננפלד ותוארו הוא: 'גאב"ד העדה החרדית', במערכה זו היו רוב חסידי חב"ד לצד הרב זוננפלד, בהסתייגות מדרכו הציונית של הרב קוק, שמנוגדת לדרך חב"ד, ובין המכתירים של הרב זוננפלד נמצאו גם נציגי כולל חב"ד הרב משה הורנשטיין והרב יוסף לוי חגיז. גם רבי חיים נאה, פעל יחד עם הרב זוננפלד נגד חלק מפעולותיו של הרב קוק בירושלים, כבחירת נשים ונסיונותיו להחדרת הנהגות חדשניות בארץ הקודש[1].

בשנת תרפ"א הקים הממשל הבריטי בארץ מוסד רבנות כללי, שיועד לייצג את תושבים היהודים של ארץ ישראל בפני השלטונות (לאחר הקמת המדינה נקרא גוף זה בשם הרבנות הראשית לישראל) והרב קוק מונה לכהן כרבה הראשי האשכנזי בארץ ישראל והרב יעקב מאיר מונה להיות הראשון לציון והרב הראשי הספרדי בארץ ישראל.

בשנת תרפ"ד הקים את ישיבת 'מרכז הרב' בירושלים.

חיבר ספרי הלכה רבים, ספרי הגות ועוד. רובם יצאו לאור לאחר פטירתו.

נפטר בג' אלול תרצ"ה, במלאות שש עשרה שנה בדיוק לשובו לארץ הקודש והתיישבותו בירושלים, נטמן בבית הקברות בהר הזיתים.

הקשר לחב"ד[עריכה]

מברקו של הרב קוק להצלת אדמו"ר הריי"צ מהמאסר (תרגום): "מידע חמור התקבל. הרבי שניאורסון מליובאוויטש נאסר בלנינגרד על ידי הבולשביקים. לנסות מקסימום כדי לשחרר. לדווח תוצאות"

הרב קוק הוא מגזע אדמו"ר הצמח-צדק מצד אימו, ובמשך השנים היה בקשר עם חסידי חב"ד ואדמו"ר הריי"צ. אמו פערל-ז'אלאטה היתה בתו של רבי רפאל, תלמיד ישיבת וולוז'ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר הצמח צדק. רבי רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את השטיבעל החבד"י בגריבה, עיירת הולדתו של הרב קוק, במחוז קורלאנד שבלטביה. רבי רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיעחוזר הגדול ר' יחזקאל יאנווער "החוזר מקאפוסט" לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. הרב הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של "החוזר" והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני תלמידיו.

בי' בכסלו תר"פ שלחו נציגי חשובי המוסדות האשכנזיים בירושלים מכתב לרב קוק שבו מבקשים ממנו להענות לרצונם לראותו מכהן ברבנות ירושלים[2]. בין החותמים של המכתב היה נציג כולל חב"ד, הרב דוב באייוער ליפמן. זאת לעומת שאר נציגי חב"ד שהזמינו את הרב זוננפלד דוקא לכהן כרב[3].

עם אדמו"ר הריי"צ[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: חסרים פרטים מהותיים אודות ביקור הרבי הרי"צ אצלו, ועוד.

בערב ראש חודש תמוז תרפ"ז, בעת מאסר אדמו"ר הריי"צ, שיגר הרב קוק מברק אל משרדי ארגון הג'וינט בארצות הברית: "מידע חמור התקבל. הרבי שניאורסון מליובאוויטש נאסר בלנינגרד על ידי הבולשביקים. לנסות מקסימום כדי לשחרר. לדווח תוצאות".

בשנת תרפ"ט ביקר הריי"צ בארץ ישראל, ובמהלך ביקורו ביקר גם אצל הרב קוק והודה לו על פועלו למען שחרורו. לקראת יב' תמוז תרפ"ח פרסם הרב קוק מודעה בעיתון מהתקופה, יחד עם הרב זוננפלד, הקוראת לציבור להשתתף בהתוועדות י"ב תמוז לרגל שחרור הרבי הריי"צ.

במהלך ביקור אדמו"ר הריי"צ בארץ הקודש, נפגש עם הרב קוק. לאחר הביקור, שלח אדמו"ר הריי"צ אגרת אל הרב קוק: "כבוד ידידי הרה"ג הנודע והמפורסם בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב עה"י פטה"ח כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק שליט"א". האגרת עצמה המודפסת באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב' ע' ר', מדברת על פרעות תרפ"ט, ובה כותב האדמו"ר גם: "ועתה לקראת השנה החדשה... הנני לברך את כת"ר שליט"א ולהתברך מאתו בברכת שנה טובה ומתוקה"[4] ולסיום לאחר החתימה: "פ"ש וברכה לבנו הרה"ג רבי צבי יהודה שליט"א".

סייע ליהודים רבים ובהם חסידי חב"ד לצאת מברית המועצות.

כאשר חלה הרב קוק, ביקשו רבני חב"ד להתפלל עבורו, ואדמו"ר הריי"צ שיגר אליו מכתב מיוחד בו הודיע כי תלמידי ישיבת תומכי תמימים אטווצק שבפולין התפללו לרפואתו[דרוש מקור].

ראו גם[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

קישורים חיצונים[עריכה]

הקודם:
-
הרב הראשי האשכנזי
ט"ז אדר - תרפ"א - ג' אלול - תרצ"ה
הבא:
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג

הערות שוליים

  1. נודע בשיעורים ע' 100-104
  2. במכתב כתבו בין השאר: בעתו ובזמנו הודענו לרבנו הגדול את געגועי ירושלים להדר"ג ואת חפצה האדיר לראות כבוד רבנו לרב ראשי בירושלים... אנו מרשים לעצמנו לחלות את פני הדר"ג ולהסכים לרצון ירושלים..."
  3. ראה בערכו
  4. ראה המכתב באגרות קודש