יחיאל מיכל אפשטיין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יחיאל מיכל אפשטיין
בעל הערוך השולחן
ערוך השולחן.JPG
תאריך לידה כ' בשבט תקפ"ט
מקום לידה ברית המועצות
תאריך פטירה כ"ב באדר ב' תרס"ח
מקום פעילות אוקראינה
תפקידים נוספים אב בית דין בעיר החסידית נובוז'יבקוב באוקראינה
חיבוריו ערוך השולחן
השתייכות ליטא

רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (כ' בשבט תקפ"ט, - כ"ב באדר ב' תרס"ח). רב, פוסק ומחבר הספר ערוך השולחן על ארבעת חלקי השולחן ערוך. מכונה גם 'ערוך השולחן' על שם ספרו.

תולדות חיים[עריכה]

הרב אפשטין נולד בעיר בוברויסק בבלארוס לראשקא ור' אהרן יצחק הלוי, שהיה תלמיד חכם וסוחר. משפחתו, משפחת אפשטיין היא נצר למשפחת בנבנשתי הספרדית, ולרבי אהרון הלוי, שלו מיוחס חיבור ספר החינוך.

הרב אפשטיין נשא לאישה את בתו של ר' יעקב ברלין (אביו של הנצי"ב מוולוז'ין), ושאף להתעסק במסחר ולא ברבנות, אולם לאחר שהשליש שהופקד בידו כסף הנדוניה שלו פשט את הרגל, וחוסר הצלחתו במסחר, קיבל עליו הרב אפשטיין להתמנות לרב.

בשנת תרכ"ה, בגיל 27, מונה כאב בית דין בעיר החסידית נובוז'יבקוב באוקראינה. אף שבעצמו היה נצר למשפחת מתנגדים, התייחס הרב אפשטיין באהדה לחסידות. לאחר שהתמנה לרב בעיר, נסע הרב אפשטיין לתקופה לאדמו"ר מחב"ד הצמח צדק, ולמד ממנו את דרכי פסיקת ההלכה.

בשנת תרמ"ג, בגיל 45, עבר לנובהרדוק שם שימש כרב העיר 34 שנה. הרב אפשטיין הוא אביו של הרב ברוך הלוי אפשטין, סבו של הרב מאיר בר-אילן וגיסו וחותנו של הנצי"ב, ראש ישיבת וולוז'ין (בתו של הרב אפשטיין הייתה אשתו השנייה של הנצי"ב).

הרב אפשטיין היה ידוע כ"גדול המסמיכים" בשל המספר הרב של רבנים שהסמיך, ובפרט אלו מהם שהפכו לגדולי תורה ידועים. בין הרבנים הידועים שהסמיך, הרב איסר זלמן מלצר, רבי אברהם יצחק קוק, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב שלמה יוסף זוין והרב יוסף אליהו הנקין.

נפטר בנובהרדוק בכ"ב אדר ב' תרס"ח.[1]

קשריו עם אדמו"ר הצמח צדק[עריכה]

רבי יחיאל מיכל שהה בליובאוויטש תקופה מסוימת, ועזב אותה לאחר תקופה קצרה. יש אומרים בגלל מעשה מסוים שפגם בכבודו או ביזהו[2].

בנו של רבי יחיאל מיכל, ר' ברוך אפשטיין, בנקאי ותלמיד חכם, כותב בספרו 'מקור ברוך' כי הוא שהה במחיצתו של הצ"צ במשך למעלה מחודש ימים, ובכל יום ויום היה נכנס אליו פעם או פעמיים, ובכל פעם שהה במחיצתו כמה וכמה שעות[3] אף הפציר בו שיתעכב אצלו עוד שבוע ימים[4]

ר' יהושע מונדשיין טען[5] שהדבר אינו מתאים כלל עם המציאות - מכיון שלדברי ר' ברוך[6] הביקור היה לאחר תר"כ ואילך[7], ואדמו"ר הצ"צ נפטר בחודש ניסן תרכ"ו, אחרי שהיה חולה יותר משש שנים רצופות[8], מאז חודש כסלו תר"כ ('בית רבי' שם). בשנת תרכ"א או תרכ"ב נפטרה אשתו הרבנית, "ומאז היה סגור ומסוגר ולא היה רוצה שיסעו אליו... ומעט מזעיר היה שהיה מכניסם לחדרו על יחידות... וגם הד"ח שהיה אומר בשנים אלו היה קשה לשמוע ולהבין מחמת חלישותו"[9]. בנוסף, פרטים רבים בתיאורו של ר' ברוך אינם מתאימים למציאות.

לדבריו, מגמתו של ה'מקור ברוך' ברורה: פסקיו של אביו כלל וכלל לא היו מקובלים בקהל חסידים, ובכך שהוא בדה את הסיפור אודות הקירובים העצומים מצד הצ"צ, ואשר ממנו קיבל את דרכי ההוראה שלא סר מהם כל ימיו, ועוד קיבל ממנו פרטים וכללים בלימוד הקבלה(!) - היה ה'מקור ברוך' סבור שעל-ידי זה תשתנה תדמיתו של אביו בעיני הציבור.

לקריאה נוספת[עריכה]

הערות שוליים

  1. מקורות לקטע זה - הויקפידיה העברית.
  2. ר' יהושע מונדשיין.[דרוש מקור]
  3. מקור ברוך בתחילת פרק כ.
  4. עמ' 1630.
  5. בכתבתו שבקישורים חיצוניים.
  6. עמ' 1234.
  7. "בתחילת שנות השלשים למאה זו, למניננו", לשונו של המקור ברוך.
  8. 'בית רבי', ג, פרק ו, ומקורו במכתבו של האדמו"ר מקאפוסט נכד הצ"צ.
  9. שם