אברהם ישעיהו קרליץ

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם ישעיהו קרליץ
קרליץ.jpg
מנהיג רוחני ומחבר ספרים
החזון איש
לידה תרל"ט
קוסובה
פטירה ט"ו בחשוון תשי"ד
בני ברק
מקום פעילות בני ברק
השתייכות ליטא
חיבוריו חזון איש

הרב אברהם ישעיהו קרליץ (מכונה החזון איש, תרל"ט - ט"ו בחשוון תשי"ד) היה רב, פוסק וממנהיגי הציבור הליטאי.

תולדות חיים[עריכה]

הרב קרליץ נולד בשנת תרל"ט לרב שמריהו יוסף קרליץ. אביו היה גאון וצדיק, שכל ימיו חי בהשראת ספרי השל"ה הקדוש וספר התניא[1] ורב בעיירה קוסובה. אמו ראשה לאה הייתה בתו של הרב שאול קצנלנבויגן.

בקוסובה היה מתבודד בבית המדרש ולמד לבדו בהתמדה כשאיש אינו יודע את טיבו ושם גם פירסם את ספרו הראשון בעילום שם. היה גם מפרסם מאמרי עת בעלונים שונים שיצאו באותה עת, תחת שם הכותב "אי"ש החפץ בעילום שמו". הרב חיים עוזר גרודזינסקי הכירו והעריכו ואף הגיב על דבריו באותם עלונים.

הרב קרליץ החשיב את עצמו לתלמיד הגר"א בשיטת לימודו, הנהגותיו ופסיקותיו[2] והתנגד ללימוד התניא[3]. יש הטוענים בשם עדים עלומים כי נהג ללבוש בגדי שבת ביום החרם שהטילו על החסידים[4].

בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל והיה מעורר על נושאים שונים בהלכה ומחה על פרצות שונות: נגד החולבים בשבת ונגד המוכרים את שדותיהם בשמיטה. כמה מפסקיו בהלכה נחשבים לחידוש על פני הפסקים המקובלים מרבני ארץ ישראל מדורי דורות, בנושא; שמיטה, שיעורים, ברכות הנהנין ועוד.

דעתו של החזון איש, שראוי לחבוש פאה דווקא, כיון שהיא מכסה היטב את השיער[5]. כך נוהגים גם תלמידיו, ורוב בני משפחת קרליץ[6]. הרב חיים קניבסקי אף העיד שכך נהגה אשתו של החזון איש[7].

נפטר מהתקף לב בליל שבת, ט"ו בחשוון בשנת תשי"ד ומנוחתו כבוד בבני ברק.

קשריו עם רבותינו נשיאנו[עריכה]

במכתב להרב אברהם גולדברג מייעץ אדמו"ר הריי"צ להתייעץ עם החזון איש (בענין שעליו שאלו) "ויעשה כהוראתו ויהיה להצלחה ברוחניות ובגשמיות"[8].

התייחסות מעניינת של הרבי התרחשה תקופה אחרי פטירתו של החזון איש בפורים תשט"ז. זאת בעקבות אמירה של החסיד ר' רפאל נחמן כהן שהתבטא בהתוועדות חסידית, כי החזון איש בשמים מקנא בילד חסידי שלמד כמה שורות תניא. הדבר נודע למעריציו ועורר את זעמם, ורבים התלוננו על כך לרבי. בהתוועדות פורים תשט"ז הזכיר הרבי את הסיפור בצטטו את הטענות שנשלחו כיצד ניתן לומר כך על "גדול שבגדולים ופוסק, יהודי שידע ללמוד וישב כל ימיו באוהלה של תורה"[9] וביאר שיש צדק בדבריו. והוא על פי מאמר חז"ל[10]: "עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק . . כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו", וביאר הרבי כי מחד גיסא הנשמה למעלה מכירה במעלת העבודה ולימוד התורה שישנה בחופת חבירו (ובעניינו תורת החסידות) (דבר שלא הכיר בה בהיותו בעולם הזה) ושם היא משתוקקת להכירה וללמדה, ומאידך היות ולא עסק בה (ובפרט שהיה ברצון ואף התנגד לה) אין מניחים אותה להיכנס לחופה, לפי שתשובה אינה מועלת רק בעולם הזה. ומסיבה זו היא רק "נכווית" מהחופה.[11]

בספר משבחי רבי[12] מובאת עדותו של הרב חיים יהודה קרינסקי שמספר כי חודשים ספורים לאחר פטירת החזו"א, ביקר הרבי אצל האדמו"ר אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ והרבי אמר שהחזון איש לא הביא שמחה לבני ברק, אולם כאשר אחד החסידים החל לדבר דברי גנאי, אמר הרבי ש"אין לדבר נגדו מאחר שהיה ירא שמים.". כשאחד מהנוכחים במעמד הוסיף שהיה למדן - ענה הרבי: "אבל גם לימודו היה ביראת שמים.".

הרב איסר פרנקל כתב ספר בשם 'יחידי סגולה' - תולדותיהם והליכותיהם של מ"ז מגדולי ישראל - ובו הופיעו לצד פרק על אדמו"ר הריי"צ גם פרק על החזון איש ועל גדולים אחרים. במכתב שכתב לו הרבי העיר:[13] "ועוד הערה קטנה, וגדולה בזה הנחיצות בדורנו אשר רבו השמים חשך לאור ואור לחשך וגו', כי בספרו מעורבים יחד יחידים מסוגים שונים וגם הפכים. ועל פי מליצת הזהר אשר קבורת משה היא בתורה ושאין קוברים זה אצל זה אלא אוהבים זל"ז, הנה גם בקו זה לא תמיד נשמר בספרו. והרי יש מקום לחלקם בחלקים שונים, אם מאיזה טעם שהוא רוצים לכתוב אודות כולם - או על כל פנים שבמאמר אחד למאמר הסמוך לו, לא יהיו האישים מנגדים אחד לחבירו, שכל זה נוגע ביותר כנ"ל - שיש להישמר שלא לגרום לטעות הקורא התמים לומר שכל הבאים בספר אחד שכנים הם גם בגדלותם וביראתם, וד"ל ברמיזה".

על ספרו של חסיד חב"ד הרב ניסן טלושקין "טהרת המים", כתב החזו"א את הסכמתו, ואף התבטא כי "עבר על כל הספר והוא ספר טוב"[14].

קבלה של החזון איש לישיבת אחי תמימים בתל אביב

בשנת תש"ה נכתבה קבלה על סכום של 10 לירות שנתרמו על ידי הרב קרליץ לישיבת חב"ד אחי תמימים תל אביב.

קו התאריך[עריכה]

בימי מלחמת העולם השנייה כשפליטים רבים שהו בקובה שביפן הנמצאת מעבר לקו התאריך, התעוררה בעיה הלכתית בנוגע לחגיגת השבתות והחגים. השאלה נשאלה לגדולי ישראל ומהחזון איש הגיע תשובה שפסק כי יש לשמור על יום ראשון היפני כשבת היהודית. הצטרף לפסק גם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק[15]. כעבור זמן הגיעו תשובות מגדולי ישראל אחרים שפסקו כי יש לשבות ביום השבת המקובל ביפן ולא ביום ראשון[16]. הרבי סבר ששיטתם של החזון איש והרב סולובייצי'ק בנוגע לקו התאריך דחוקה ביותר[17]. קבוצה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים מפולין ששהתה במקום נהגה כפסק של רוב הרבנים, ותלמידי ישיבת מיר נהגה כחזון איש. כשהגיע יום כיפור היו שצמו יומיים רצופים, חסידי חב"ד קיבלו את יום רביעי כיום הכיפורים ואילו למחרת אכלו ל'שיעורין'. הרבי התייחס לכך בסעודה של מוצאי יום הכיפורים בשנת תשכ"א והזכיר כי ביפן נהגו חסידי חב"ד לחומרא ושבתו מעשיית מלאכה שני ימים וכן בנוגע ליום הכיפורים השתדלו לאכול ביום השני פחות מהשיעור[18].

עם הגרא"ח נאה[עריכה]

מכתב מאדמו"ר הריי"צ בו הוא מורה להתייעץ עם ה"חזון איש"

בראשית שנות השי"נים התעוררה מחלוקת הלכתית בין הרב ר' אברהם חיים נאה לבין החזון איש בנושא השיעור בתורה (כזית, כביצה וכו'). גדולי הרבנים בארץ ישראל ומחוצה לה סברו כמו ר' חיים נאה, נגד דעת החזון איש. ספרים וחוברות רבים יצאו מאת החזון איש וגיסו הסטייפלר ומאת ר' חיים נאה, כאשר כל אחד מגונן על עמדתו ותוקף את עמדת השני.

למרות המחלוקת, היו החזון איש ור' חיים נאה בקשר מכתבים ואף נפגשו. כמו כן היו ביניהם ביטויי הערכה; החזון איש כתב לר' חיים נאה: "כבוד ידיד נפשי שליט"א", ור' חיים נאה כתב לו "לכבוד הגאון פאר הדור צדיק יסוד עולם וכו' כבוד קדושת מו"ה אברהם ישעי' קרליץ שליט"א בעל חזון איש"

חזית דתית[עריכה]

כאשר עלה על הפרק רעיון איחוד מפלגת אגודת ישראל עם המפד"ל התנגד לכך החזון איש והרבי היה בעד. חבר הכנסת מר שלמה לורנץ הגיע לרבי בשליחות החזון איש. בפגישה זו הסביר לו הרבי את עמדתו ונראה כי לורנץ השתכנע, אך החזון איש סרב וטען כי "אנחנו והמפד"ל איננו שווים בהשקפה". כלפי טענה זו תמה הרבי: "כנסת זו 'השקפה'?!"[19].

משפחתו[עריכה]

לרב קרליץ לא היו ילדים. אחת מאחיותיו הייתה נשואה לרב יעקב ישראל קנייבסקי, בנם הוא הרב חיים קנייבסקי.

אחות נוספת נישאה לרב נחום מאיר קרליץ[20]. בנם היה הרב נסים קרליץ, שהיה מקורב לדודו.

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים

  1. עדות ר' משה אילביצקי, המודיע, ערב שבועות תשמ"ז.
  2. 'החזון איש היה בדורותיו' ע' כ"ה.
  3. 'רבים השיב' ע' 51
  4. על כך נכתב בספר החזון איש (בנימין בראון), עמוד 180: "הרב נתן קמנצקי אף מביא עדות שלפיה החזון איש המשיך לציין בלבוש חגיגי את יום השנה להטלת החרם על החסידים על ידי הגר"א, כמנהג קהילות אחדות בליטא, גם בשבתו בארץ ישראל". ובספר הנזכר מביא באריכות את ההתנגדות של החזו"א ללימוד חסידות וקבלה, וגם מציין כי בספרי החזו"א ספרי אדמו"ר הזקן לא מצוטטים מכלי ראשון. אך ראה במאמרו של הרב יהושע ענבל בישורון כה' תשעד' שזו טעות והחזו"א בכורות כה' ב' מצטט מתוך "שו"ע של הגר"ז"
  5. ספר דינים והנהגות מהחזון איש, חלק ב' פרק ח' אות ט'
  6. ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד, תשובות הגר"ח קניבסקי בשם החזון איש
  7. ספר אורחות רבנו הקהילות יעקב, חלק ג' אות ס"ג; "מאיר עוז", סימן ע"ה סעיף ב' אות ב'. וראו עוד בספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' - מעשה רב): "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו (החזו"א)... היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה... מה שלבשה אשתי - אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאזורים שלנו כך נהגו ללכת"
  8. מכתב היסטורי: הרבי הריי"צ מליובאוויטש המליץ לשמוע לחזון איש
  9. על פי סרט ההקלטה מההתוועדות.
  10. בבא בתרא ע"ה, א.
  11. תורת מנחם חלק טז עמוד 158.
  12. משבחי רבי, עמ' 126.
  13. אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך י"א עמוד שמ"ז.
  14. במבוא לספר "טהרת מים" בהוצאה החדשה.
  15. כמקובל בידו פסקו של אביו מר' חיים סולובייצ'יק.
  16. בין הפוסקים: רבי אברהם מרדכי אלתר, הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק (רבה של ירושלים) והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי.
  17. אגרות קודש חלק כ"א אגרת ח'ס"ו.
  18. בית משיח עמ' 612. שאלה זו התעוררה שוב בעניין ספירת העומר, כאשר הרב בצלאל וילשנסקי נסע בחודש אייר תש"ט מפריז לאוסטרליה, ושאל את הרבי בקשר לספירת העומר - האם השתנתה לגביו הספירה, ומתי יחגוג את חג השבועות אותו צריך לחגוג ביום החמישים? על כך השיבו הרבי בפלפול ארוך המודפס באגרות קודש כרך ג' אגרת תצ"ד. בשנים מאוחרות יותר, המליץ הרבי בגלל הספיקות שבדבר, שלא לעבור את קו התאריך בימי ספירת העומר, וכאשר שלוחים נסעו למזרח, היו עוצרים בארץ הקודש, ורק אז היו ממשיכים הלאה.
  19. הרבי תמה: "כנסת זו 'השקפה'?!" קישור לאתר חב"ד אינפו
  20. שם משפחתו המקורי של הרב נחום מאיר היה ציבולניק, והוא שינהו לשם המשפחה של חותנו.