ביעור חמץ
מצוות ביעור חמץ, היא מצווה שבערב פסח בחצות יושבת החמץ מכל בתי ישראל.
גדר המצווה
הרבי מבאר[1], כי במצות ביעור חמץ, כל זמן שעוסק בביעורו עד שנתבער בפועל אינו עובר על מצות תשביתו. דזהו גדר המצוה - לעשות מה שביכולתו לבער החמץ, ואם מתעסק בזה ה"ה עוסק בקיום המצוה.
ובלשון אדמו"ר הזקן "מתחילת שעה ז'... כל רגע ורגע שנמצא חמץ ברשותו ואינו מתעסק לבערו הוא עובר על מ"ע של תורה", משא"כ כשמתעסק בביעורו הרי ההתעסקות היא חלק מקיום המצוה היינו ההתעסקות בהכנת הביעור, ולא רק העסק בעצם הביעור.
ואין זה שייך לדין אונס רחמנא פטריה שנאמר, שמאותו רגע של מציאת החמץ הרי הוא עובר על מצות השבתה, אלא שכל הזמן הנדרש כדי לבערו נחשב כאנוס, ורחמנא פטריה, דזה שייך רק אם כבר חל החיוב ונאנס ע"י דבר צדדי שמעכב קיומו, אבל אם מעצם טבע הדברים אי אפשר לקיים החיוב מבלי שהיית זמן או הכנה והכשרה מוקדמת הרי זהו חלק מהחיוב.
