הלל

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

תפילת ההלל הוא הוספה לתפילה הנאמרת בימי חג ומועד לאחר תפילת שמונה עשרה, בה אומרים מזמורי תהילים בתוספת ברכה בהתחלה ובסוף.

אמירת ההלל

עוד קודם קביעת נוסח התפילה על ידי חז"ל, נאמרו פרקי ההלל בבית המקדש בזמן הקרבת קרבן הפסח, אך ללא ברכה לפניו ולאחריו. בהמשך, כזכר לכך, נקבעה אמירתו כחלק מנוסח הגדה של פסח.

כאשר תקנו חז"ל את נוסח התפילה, קבעו לומר את ההלל בתפילת שחרית של ימי המועדים: היום הראשון של חג הפסח, שבועות, ימי חג הסוכות ושמיני עצרת ובשמונת ימי חנוכה. בימים אלו תקנו חז"ל לגמור את ההלל, מבלי לדלג על חלק מהפרקים.

בשונה ממנהג ארץ ישראל בתקופת התנאים, נקבע המנהג בבבל לקרוא את ההלל גם בראש חודש, אך לדלג על שני חצאי פרקים באמצעו.

בנוסף, גם בכל ימי חג הפסח מלבד יומו הראשון קוראים את ההלל בדילוג.

בראש השנה ויום כיפור אין אומרים הלל כלל, משום שהם ימי דין, וכן אין אומרים הלל בפורים.

חיובו וברכותיו

בספרי הפוסקים מופיעה מחלוקת נרחבת אם אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה דרבנן.

בתורת החסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.