ברוך שאמר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברוך שאמר, היא ברכה הנאמרת קודם אמירת פסוקי דזמרה.

מקור ברכה זו בפיתקה שנפלה מן השמים ובו פ"ז (87) תיבות, וסימנה: "ראשו כתם פז[1]".

אמירה זו היא כעין התחלה לפסוקי דזמרה. שהרי תוכן אמירת פסוקי דזמרה, הוא על פי מאמר חז"ל מתחלה יסדר אדם שבחו של מקום, בגדולת ורוממות אין סוף ב"ה, לעורר התשוקה והצמאון בנפש הבהמית, להתבונן בכבוד המלך, בסידור שבחיו, איך שהוא "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם", דהיינו באמירה אחת ובמאמר אחד, וכמו שכתוב בזהר במחשבה אחד ברא את העולם, שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות וקורא הדורות מראש, וכולם נסקרים בסקירה אחת.

זהו גם המשך הברכה, "יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים מֶלֶךְ" שבא לבאר ענין אחדות ה'. ועל זה אומר "יָחִיד" שפירושו, שהוא יתברך קיים לבדו בדיוק כמו קודם שנברא העולם, וכמו שאנו אומרים בתפילה אתה הוא עד שלא נברא ואתה הוא משנברא העולם ללא כל שינוי, וכמו שאומר הנביא אני ה' לא שניתי, שאף לאחר שנברא העולם אין עוד מלבדו, והביאור בזה הוא כיון ש"חֵי הָעוֹלָמִים מֶלֶךְ" היינו שחיות כל העולמות הרוחניים והעולם הגשמי, שהרי חיות כל העולמות "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" אינו אלא מבחינת "מלך" - ספירת המלכות שהיא דרגה נחותה בו יתברך, והוא כמשל הדיבור באדם לגבי מהותו ועצמותו שאין לו ערך כלל ואם כן מובן איך שאין העולמות תופסים מקום כלל לגביו יתברך.

המשך הברכה אודות בגדולת ה' הוא "מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד", פירוש למעלה עד אין קץ, ולמטה עד אין תכלית, בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית, כמו שאומרים בתפילה: הַכֹּל יְרוֹמְמוּךָ סֶּלָה, וְכֹל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, משמעות המילה "סלה" היא, בלי הפסק עד רום המעלות.

השפעת ההתבוננות[עריכה]

בכח התבוננות זו, להפך את נפש הבהמית, שתתפעל מגדולת אין סוף ברוך הוא ורוממותו, עד שתתלהט ותתלהב בתשוקה וצמאון לה' ולדבקה בו יתברך, עד שישוב ויתהפך כח המתאוה שבה לאהבת השם[2].

הערות שוליים

  1. שיר השירים, ה, יא
  2. אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה פרשת נשא כח ב.