ברכות השחר

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברכות השחר הם ברכות ההודאה שתיקנו חכמים לברך בבוקר.

נוסח הברכות[עריכה]

מברכים על פי הנוסח אשר ייסד אדמו"ר הזקן, הנודע בשם נוסח האר"י.

המתפלל בנוסח האר"י מתפלל בנוסח זה גם כשמתפלל עם ציבור שמתפללים בנוסח אחר, ואין בזה משום "לא תתגודדו", שמשמעו איסור עשיית אגודות-אגודות בעניינים של קדושה.

מותר לשנות בברכות השחר מנוסח אשכנז וספרד לנוסח האר"י, בתנאי שיהיה זה בקביעות.

את ברכת "על נטילת ידים" שחרית - מברכים כשהידיים נגובות, מוגבהות עד מקום פיאות הראש, ופרודות.

מברכים את כל הברכות של "ברכות השחר" אפילו אם לא נתחייב בהם, כגון שהיה ניעור כל הלילה ולא פשט את בגדיו ולא לבש אחרים. אלא שבמקרה כזה, שניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן - אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר. אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן, יכול לברך מיד כשנתחייב, ובלבד שיהיה מחצות הלילה והלאה.

ענין התפילה וברכות השחר עבודת וביטול הלב[עריכה]

דבור התפלה הוא רק שיהיה הקול מעורר הכוונה, אך התפילה עצמה היא עבודת הלב, ולכן היא במקום הקרבנות, ועבודת הקרבנות היתה תלויה בכהנא בעובדא וברעותא דליבא כנזכר בזהר.

מהות עבודה זו, היא שתהיה כוונתו ומחשבתו דבוקה בה', להיות מרכבה אליו יתברך, ולמסור נפשו ורצונו לה' יתברך, להיות לו רק רצון אחד, ולב אחד לאביו שבשמים, שלא להפרד מיחודו ואחדותו יתברך, על ידי סור מרע ועשה טוב, דהיינו כד אתכפייא סטרא אחרא, אזי יאיר עליו אור ה' על נפשו.

תקנת ברכות השחר[עריכה]

על דרך זה, תקנו חז"ל את ברכות השחר, בהם אומרים את התיבות: בא"י אלהינו מלך העולם, ומבקשים על חידוש האלקות בבריאה בפנימיות, דבר השייך בפרט בעת כזאת שהקב"ה מחדש את הבריאה.

הויה[עריכה]

הענין בכך הוא, כי אנו מבקשים שיומשך בחינת הויה להוות העולמות, שלא יופסק חיותם וקיומם, ולא יסתלק למעלה כטבע האש ח"ו.

אלקינו[עריכה]

בנוסף לכך אנו ממשיכים ומבקשים: שיהיה בחינת אלהינו, שנהיה בטלים אליו בחינת מרכבה אליו יתברך עד שיקרא שמו עלינו שהוא אלהינו, וכמו שאנו אומרים: אלהי אברהם, על שם שהוא - אברהם אבינו, - היה כל חייו עבודתו להיות בבחינת מרכבה ולא להיות דבר יש ונפרד בפני עצמו.

מלך העולם[עריכה]

גם המשך הברכה מורה על ענין זה:

מלך העולם, פירוש: מה שהוא מהוה ומחיה העולמות להיות יש ונפרד בפני עצמו, הוא מפני היותו מלך שמו נקרא, ואין מלך בלא עם מלשון עוממות דברים זרים ונפרדים, שאם יהיה לאדם הרבה בנים אין נקרא שמו מלך עליהם, ולכן מהווה הקדוש ברוך הוא את העולם בבחינת הסתר דווקא, ולא בחינת בן שהוא ביטול.

מה שאין כן ישראל נקראים בנים למקום, ברא כרעא דאבוה, כמו שהרגל בטלה אצל הראש.

מקורות[עריכה]

לקוטי תורה פרשת אחרי

חגירת אבנט[עריכה]

באחד ממכתבי רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, כותב כי יש לומר את ברכות השחר בחגירת אבנט. אבל אעפ"כ ראו שמנהגו של הרבי היה שלא לחגור אבנט בברכות השחר.[1].

  1. ספר מעשה מלך