ליקוטי אמרים - פרק כ"א

ספר התניא
דף השער וההקדמה
דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

פרק כ"א של ספר התניא ממשיך לבאר את ענין אחדותו של הקב"ה. בפרק זה מבואר החילוק שבין דבר ה', שבו נבראו כל העולמות, לבין דיבור התחתון של האדם, שדבר ה' אינו מובדל ממנו, אלא מאוחדות אצלו בתכלית היחוד, שכל הצמצומים והעלמות הם רק לגבי הנבראים ולא לפני הקב"ה.

מבוא לפרק

בפרק הקודם התחיל אדמו"ר הזקן לבאר את ענין אחדות ה'. שם בואר שכולא קמיה כלא חשיב, שכל התהוות העולמות הם רק מבחינת דבר ה', שהוא דיבור אחד הנמשך ממנו. בפרק זה יבואר החילוק בין דבר ה' לבין דיבורו של האדם. שדבר ה' אינו נפרד ח"ו מן הקב"ה, וכל הצמצומים הם רק לגבי הנבראים בלבד.

גוף הפרק

פרק כא

פרק כא והנה מדת הקב"ה שלא כמדת בשר ודם שהאדם כשמדבר דבור הרי הבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה אבל הקב"ה אין דבורו מובדל ממנו יתברך ח"ו כי אין דבר חוץ ממנו ולית אתר פנוי מיניה ולכן אין דבורו יתברך כדבורינו ח"ו [כמו שאין מחשבתו כמחשבתינו כדכתיב "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכתיב "כן גבהו דרכי מדרכיכם" וגו'] ולא נקרא דבורו יתברך בשם דבור רק על דרך משל כמו שדבור התחתון שבאדם הוא מגלה לשומעים מה שהיה צפון ונעלם במחשבתו כך למעלה באין סוף ברוך הוא יציאת האור והחיות ממנו יתברך מההעלם אל הגילוי לברוא עולמות ולהחיותם נקרא בשם דבור והן הן עשרה מאמרות שבהן נברא העולם וכן שאר כל התורה נביאים וכתובים שהשיגו הנביאים במראה נבואתם. והרי דבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית היחוד דרך משל כמו דבורו ומחשבתו של אדם בעודן בכח חכמתו ושכלו או בתשוקה וחמדה שבלבו קודם שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחינת אותיות שאז היו אותיות המחשבה והדבור הזה הנמשכות מחמדה ותשוקה זו בכח בלב ומיוחדות שם בתכלית היחוד בשרשן שהן החכמה ושכל שבמוח וחמדה ותשוקה שבלב. וככה ממש דרך משל מיוחדות דבורו ומחשבתו של הקב"ה בתכלית היחוד במהותו ועצמותו יתברך גם אחר שיצא דבורו יתברך אל הפועל בבריאות העולמות כמו שהיה מיוחד עמו קודם בריאת העולמות ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך אלא אל הברואים המקבלים חיותם מבחינת דבורו יתברך בבחינת יציאתו כבר אל הפועל בבריאת העולמות שמתלבש בהם להחיותם על ידי השתלשלות מעלה לעלול וירידת המדרגות בצמצומים רבים ושונים עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם ממנו ולא יתבטלו במציאות וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדבורו יתברך שלא יתגלה בבחינת גילוי רב שלא יוכלו התחתונים לקבל ולכן גם כן נדמה להם אור וחיות הדבור של מקום ברוך הוא המלובש בהם כאלו הוא דבר מובדל ממהותו ועצמותו יתברך רק שנמשך ממנו יתברך כמו דבור של אדם מנפשו. אך לגבי הקב"ה אין שום צמצום והסתר והעלם מסתיר ומעלים לפניו וכחשכה כאורה כדכתיב "גם חשך לא יחשיך ממך" וגו' משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו יתברך ח"ו אלא כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה כמו שכתוב כי ה' הוא הא־להים וכמו שמבואר במקום אחר ולכן קמיה כולא כלא חשיב ממש:

מושגים יסודיים בפרק

• כולא קמיה כלא חשיב
• אחדות ה'

הקודם: פרק כ'

פרקי לקוטי אמרים

הבא: פרק כ"ב