יחזקאל לנדא

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף הנודע ביהודה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנודע ביהודה
ציונו של הנודע ביהודה

הגאון רבי יחזקאל לנדאו, הידוע בכינויו הנודע ביהודה על שם ספרו, וכן בכינוי הצל"ח על שם ספרו (ציון לנפש חי'). (י"ח בחשוון ה'תע"ד - י"ז באייר ה'תקנ"ג), רבה של העיר פראג, היה בתקופתו של הבעל שם טוב, ואף היה קירבה משפחתית בין נשותיהם.

וכמו שאמר הרבי בהתוועדות יום שמחת תורה תשל"ו: לנודע ביהודה היתה שייכות לבעל שם טוב דלא כאותן הסבורים שהוא חלק על שיטת הבעש"ט, כפי שכבר נתברר שאין הדברים נכונים. ('שיחות קודש' תשל"ו כרך א' עמ' 118).

הנודע ביהודה והבעל שם טוב[עריכה]

אשתו וכן בתו של הנודע ביהודה כיבדו מאד את הבעל שם טוב וביתו אף היתה משרתת בביתו.

לאחר שנפטר רבי חיים בן עטר האור החיים הקדוש בארץ ישראל, קרע עליו הבעל שם טוב - שהיה במזיבוז' - קריעה. כשסיפרה זאת בתו של ר' יחזקאל לנדא לאביה, אמר, שעל פי הלכה אסור למי שאינו נוכח במקום יציאת הנשמה, לעשות קריעה. כששמע על כך הבעש"ט אמר "ומה אעשה שהייתי נוכח שם בשעת פטירתו".

פעם אחת נפגשו הנודע ביהודה עם הבעל שם טוב. שאל הנודע ביהודה את הבעל שם טוב, האם נכון הדבר שאתם יודעים מחשבות, ענה הבעל שם טוב: אכן נכון הדבר. נענה הבעל שם טוב ואמר לנודע ביהודה: "שאלה לי אליך, הלא התפילה גבוהה היא מאוד, שמתקנין את כל העולמות העליונים על ידה, ואיך חשבתם היום בעת התפילה ברמב"ם פלוני מוקשה". אמר לו הנודע ביהודה: אמת נכון הדבר, אך הענין הוא, שאצל המלך ישנם שרים שונים המשרתים את המלך, יש אחד העוסק בתיקון ענייני המדינה, ויש אחד העוסק בקשרי המלחמה, והנה זה העוסק בתקון רואה ובודק את כל הנצרך לתיקון המדינה, לעשות גשרים יקרים מאוד וחומות גדולים ויקרים במקומות הנצרכים, והכל תלוי בידו מה שצריך לתקן, אך העוסק בענייני המלחמה, כשרואה לפעמים לצרכי המלחמה לתסור איזה גשר או להרוס איזה חומה הרשות בידו לעשות באין מוחה, כן אנחנו עוסקים במלחמתה של תורה וכאשר אנו צריכים לברר איזה הלכה אין אנו מביטין לפעמים, אף כשבאה מחשבה תוך התפילה, שמע זאת הבעל שם טוב ושתק.

לאחר תקופה התקיימה אסיפה גדולה בוועד העיר ירוסלב, ושם התאספו חכמי התורה של העיר לתיקון עניני הכלל, ואמר אחד מהם: עד מתי יהיה לנו זה למוקש, הבעל שם טוב במנהגיו הזרים, נוסח ספרד ותקנותיו השונים שתיקן, וראש האסיפה היה רבי באיש אב"ד דק"ק פרנקפורט הגדול הידוע, ומכיון שלא ידע מה להכריע בנושא גורלי זה, הוא התייעץ עם הנודע ביהודה אם הוא יודע מידע כל שהוא אודות מהותו של הבעל שם טוב, ואז סיפר לו הנודע ביהודה את אשר קרה איתו מעשה זה, שמכך ראה ללא ספק שהבעל שם טוב יודע מחשבות. נענה רבי אביש: איש שכזה היודע מחשבות אין עלינו לתקנו[1].

לרב יש סעייתא דשמיא[עריכה]

בהתוועדות[2] הסביר הרבי כיצד ניתן לסמוך על פסק-דין של רב, כאשר אינו אלא בשר-ודם, בעת שמדובר בדיני תורתנו הקדושה שהם "תורת אמת".

אלא, הסביר הרבי מכיוון ש"לא יאונה לצדיק כל אוון", וכוונת הרב ורצונו הוא לפסוק דין על-פי תורת-אמת מבלי להתחשב במציאותו האישית ובישות שלו – וגם אם לשם כך עליו לחזור בו מדברים שאמר יום קודם או אפילו כמחצית השעה לפני כן, כאשר מתברר לו שהדברים לא תאמו את הדין – הרי במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא ו"רצון יראיו יעשה", הנה מכיוון שעניין זה נוגע למעשה בפועל יש לו סייעתא דשמיא שיוכל לפסוק ולכוון כפי האמת, ומצד זה סומכים על רב.

כאן המשיך הרבי:

וכידוע המעשה עם ה"נודע ביהודה", בבואו לכהן כרב בפראג, שהיתה עיר מלאה חכמים וסופרים. היה גדול מרובם, והיו כאלה שחשבו עצמם שהם גדולים ממנו וביקשו לקנטרו בהלכה. הציגו לפניו כמה-וכמה שאלות, ועל כולם השיב כדבעי. מלבד שאלה אחת שפסק באופן מסויים, בזמן שלכאורה הפסק-דין היה צריך להיות באופן אחר. כשנשאל הנודע-ביהודה כיצד אירע שהשיב שלא כהוגן, השיב:

בטוחני שהשאלה לא היתה שאלה הנוגעת למעשה בפועל, אלא 'שאלה' שהמציאו. וביאר, שאם השאלה היתה נוגעת לפועל היתה לו סייעתא דשמיא, שיוכל לכוון ולפסוק לפי האמת. מה שאין כן במה שאינו נוגע למעשה – אינני אלא בשר ודם, ופסקתי כפי שיד שכלי מגעת ולא יותר, ולכן אירעה טעות.

בהזדמנות נוספת[3] סיפר הרבי סיפור זה כך:

פראג היתה עיר ואם בישראל ובה היו לומדים גדולים אשר היו סבורים שאין יאה לעיר כזו שיכהן במשרת הרבנות רב צעיר כל כך ("יכול הוא לכהן ביאמפעל – אך לא בפראג") והסדר היה אז – על דרך הלשון בש"ס (בבא קמא עה,א) שהיו מקפחים בהלכות – הרב (בראשית בחירתו למשרת רבנות) היה אומר דרשה בעמקות מלאה סברות וכו', היו בוחנים אותו, וכן היו שואלים אותו שאלות וכו'.

וכן נהגו בנודע ביהודה: שאלוהו שאלות שונות – והחליטו מראש שאם יענה על כולן כדבעי, טוב; ואם 'יתפסוהו' בדבר שלא ישיב כדבעי, אזי יכריזו שהוא מתאים לכהן כרב בעיר אחרת, אך לא בפראג... עד אשר פעם אחת "ה' סייע בידם" [=כנראה שהמבחן' היה בכמה ימים נפרדים] והם הצליחו להכשילו בתשובה.

הנודע ביהודה הסביר את פשר העובדה התמוהה שהצליחו להכשילו בדבר הלכה – שכנראה ה"שאלה" היתה תיאורטית ולא מעשית. כלומר: בעצם נדרש הסבר איך ניתן לצפות שבשר-ודם יפסוק בדיני תורה ("אפילו אם הוא רבה של פראג בעל ראש טוב") כאשר ישנה ירידת הדורות ("אם הראשונים בני מלאכים כו'")? אלא – הסביר הנודע ביהודה – מכיוון שמינויו נעשה על-פי תורה, הרי "לא יאונה לצדיק כל אוון", ואז למרות שמצד שכלו (אנושי) אינו שייך לכוון לרצון העליון, הרי מצד הסיוע שיש לו מלמעלה בכוחו לפסוק כדי שלא להכשיל את ישראל, מה שאין כן כשהדבר נוגע לכבודו של הרב (כבודו של בשר-ודם)!... ואכן בדקו ומצאו שה"שאלה" לא היתה נוגעת למעשה-בפועל.

בש"פ נשא י"ד סיוון תשל"ו[4] חזר הרבי על הסיפור בקצרה אך חידד והרחיב בפרט האחרון:

כשהדברים נוגעים למעשה – מסייע השם-יתברך בידי הרב, שכן מה אשם היהודי שזקוק לדעת חוות-דעת מעשית. לא כן בנוגע לכבודו של הרב – אין בשמים חיוב להתאמץ לכבוד הרב.

פסק דין של רב זוכה להסכמת הקב"ה

האדמו"ר מסדיגורא שליט"א ביקר פעמיים ב'יחידות' אצל הרבי. בשתי ההזדמנויות, הן בביקור הראשון בד' תמוז תש"מ ('בצל החכמה' עמ' 102) והן בשני, בט"ו טבת תשד"מ (שם עמ' 241 ואילך), סיפר לו הרבי אותו סיפור עם ה"נודע ביהודה". בכל אחת מההזדמנויות הללו הוסיף הרבי אי אלו פרטים עליהם נצביע: בשניהם הדגיש הרבי את חשיבות פסקי-דין של רב, כאשר בראשונה ציין כי פסק-דין רבני מקבל תוקף של משה רבינו, שהרי הרב הוא סמוך איש מפי איש עד משה (ראה מסכת ראש השנה כה, א במשנה; ועוד).

עוד הוסיף הרבי את דברי הרמב"ן בנימוק הדין בעדים זוממין שאם "הרגו – אין נהרגין" – ש"לא ייתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלקים הוא ובקרב אלקים ישפוט. . מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על-ידם ועמהם בדבר המשפט" (רמב"ן על הפסוק שופטים יט, ט. וראה גם כסף משנה לרמב"ם הלכות עדות פרק כ' הלכה ב).

ביחידות השנייה ציין את מאמר חז"ל "איני מבקש כו' אלא לפי כחן" (בהקשר לכוח המוענק לרב), וכן את הציווי "לא תסור" שבעלי-בתים צריכים לפסקי-דין של הרב.

בראשונה ציין הרבי שהמעשה אירע כ"שהגיע פעם לעיר שהיו בה הרבה לומדים שסבר שידיעותיהם בלימוד עולות על ידיעותיו", ובשנייה ציין לגבי העיר פראג שהיו בה הרבה לומדים בעלי "איפכא מסתברא".

גדולי החסידות אודות הנודע ביהודה[עריכה]

בבית רבי[5] כי הבעל שם טוב היה קרובו של הנודע ביהודה, אשתו של הנודע ביהודה העריצה אותו מאוד, ואילו הנודע ביהודה עצמו התנגד לשיטתו ועם זאת כיבדו מאוד באופן אישי. פעם נאבדה אבידה בבית הנודע ביהודה והבעל שם טוב מצא אותה ברוח הקודש והנודע ביהודה הוכרח להודות על כך.

גדולי החסידות העריכו אותו. רבי חיים מצאנז סיפר, כי לפני ירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם התנגדו המלאכים לירידת הנשמה מחשש שתחזיר בתשובה את כל כלל ישראל, וכבר מנוי וגמור היה שלא להוריד את נשמת הבעל שם טוב לעולם, עד שאמר הנודע ביהודה שהוא ירד לעולם להתנגד לשיטתו. נמצא כי בזכות הנודע ביהודה זכינו להתגלות אורו של הבעל שם טוב.[6]

לאחר פטירתו של רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל ה"תולדות", נתגלגל ובא ספרו אצל הנודע ביהודה, וזה ביטלו מכל וכל, ואף נהג בו מנהג בזיון [7]. בעל ה"תולדות" בא בחלום אל צעיר תלמידיו רבי יעקב שמשון משיפטווקא וצווהו לילך אצל הרב מפראג להעמידו על טעותו. לאחר שהתלמיד הלך לגאון, והוכיח גאונות מפליאה, וסיפר לגאון כי הוא הינו מצעירי תלמידיו של התולדות, קיבל הנודע ביהודה את דבריו, וחזר בו מהתנגדותו לספר.[8]

כשרבי פנחס הורביץ, תלמידו של המגיד ממזריטש, הדפיס את ספרו "ההפלאה", ביקש הנודע ביהודה לראותו. כשראה את גאונותו של המחבר, התפלא מאוד ואמר אני מקנא בגאון הזה (בעל ההפלאה) שחיבר כזה ספר ואני לא זכיתי לחבר ספר כזה, ושאל בתמיהה כיצד יש לחסיד - העוסק במשך היום גם בזוהר, קבלה, תפילה באריכות - זמן לחבר חיבור כזה על תורת הנגלה? אין זה אלא שמתוך שחסידים הם תורתן משתמרת. פסקיו התקבלו ביותר בקרב הפוסקים. אדמו"ר הזקן העריכו מאוד. אף אדמו"ר הצמח צדק מצטט בתשובותיו את פסקי הנודע ביהודה.

מובא בספר "דור דעה" שסיפר מבעל "תורת חסד" שאמר אדמו"ר הצמח צדק בשם אדמו"ר הזקן:"הרב מפראג היה יחיד בדורו בהוראותיו, והיה ה' איתו שקלע אל השערה ולא החטיא המטרה האמיתית בכל דבר אשר הורה".

ה"נודע ביהודה" כמו רבים מחכמי דורו פחד מהתפתחות החסידות ומהשיטה החדשה של הבעש"ט, בשער של ספרו כתב ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם. וזאת מחמת מנהג החסידים לומר "לשם יחוד" לפני כל מצוה, דבר שלא שייך לרבים לדעתו.

נכדו הדפיס שוב את ספר סבו ומכיוון שהחסידים כבר הוכיחו את נאמנותם לתורה ולמצוות רשם את הפסוק המדוייק שבתהילים ללא השינוי שעשה סבו הדגול. "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ורשעים יכשלו בם". וחלם שראה את סבו שאמר לו:, סבך הפך את כל הרשעים לחסידים ואתה מה עשית? הפכתה את כל החסידים לרשעים !!

לקריאה נוספת[עריכה]

ניצוצי רבי

הערות שוליים

  1. כתבי הר"ר יאשיא שו"ב עמ' י"ח אות מ"ט "שמעתי מר 'אהרן אב"ד דק" קראשקוב".
  2. ש"פ שלח תשל"ד (שיחות קודש תשל"ד כרך ב' עמ' 205
  3. יום שמחת תורה תשל"ו – 'שיחות קודש' תשל"ו כרך א' עמ' 119
  4. שם כרך ב' עמ' 330
  5. פרק כח
  6. מפיהם ולא מפי כתבם, ברוקלין תש"ס.
  7. בית רבי שם.
  8. הרב מאיר אליטוב