אתוון זעירין

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתוון זעירין
זעירא.jpg
המילה "ויקרא" עם א זעירא
אותיות האל"ף בי"ת
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ  
נקודות
אָ אַ אֵ אֶ אְ
  וׂ אֻ וּ אִ
חילופי אותיות
אתב"ש · אלב"מ · אכב"י ·
רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה
סוגי אותיות
אתוון רברבין · אתוון זעירין
המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה
רשימו · אש שחורה · אש לבנה

אתוון זעירין (= אותיות קטנות, מכונות לעיתים גם בשם אתוון דקיקין) הוא כינוי לאותיות האל"ף-בי"ת בתנ"ך שעל פי חכמי המסורה כתיבתם צריכה להיות קטנה יותר ביחס לשאר האותיות הרגילות. באותיות אלו ישנם רמזים שונים ומשמעות פנימית.

היסטוריה[עריכה]

חכמי המסורה מנו אותיות מסויימות בתנ"ך שיכתבו אותן בספר תורה קטנות יותר בגודלן ביחס לשאר האותיות, ולדעת חלק מהראשונים כתיבת אותיות אלו בצורה זו היא הלכה למשה מסיני[1].

בכל התנ"ך יש אל"ף-בי"ת שלם של אותיות קטנות[2].

להלכה, השינוי בכתיבת האותיות הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד מותר לקרוא בספר תורה שהאותיות הקטנות שבו נכתבו כרגיל באותו גודל של שאר האותיות - ולכתחילה באם ישנו ספר תורה אחר, לא יוציאו ספר זה עד שיתקנו אותו.

כבר במדרשי חז"ל ישנה התייחסות למשמעות של השינוי באותיות אלו במסורה[3].

בנוגע לאותיות אלו פסק הרמב"ם להלכה:

י.png ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש י.png
– רמב"ם, יד החזקה, הלכות תפלין ומזוזה וספר תורה פ"ז הלכה ח


בתורת החסידות[עריכה]

תורת החסידות מסבירה על פי המופיע בזוהר[4] שמקומן של אותיות אלו הוא בספירת המלכות, של עולם האצילות היורדת ונעשית 'ראש לשועלים' לעולמות שלמטה ממנה[5], וכאשר נכתב בתורה באותיות זעירות, הדבר מורה על הסתרת החיות האלוקית[6], והוא בכח שם אלקים[7], הרומז על יחודא תתאה.

הדוגמא המבוארת לזה בחסידות היא מהפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", שכתובה בה' קטנה - הואיל והחיות האלוקית בעולמות היא מוסתרת ומגיעה מבחינת מלכות[8].

לאחר טקס ההכנסה לחדר של אדמו"ר הצמח צדק על ידי סבו אדמו"ר הזקן במהלכו החלו ללמוד עמו את הפסוקים הראשונים מספר ויקרא, שאל הנכד את הסבא מדוע האות אל"ף בתיבת 'ויקרא' היא אות קטנה, והסבא השיב לו שאדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, והקב"ה מעיד עליו שחכמתו מרובה מחכמת מלאכי השרת, והוא הכיר במעלת עצמו והחשיב את עצמו, ולכן נכשל בחטא עץ הדעת. לעומתו, גם משה רבנו הכיר במעלת עצמו, אך לא רק שלא התגאה בכך, אלא אדרבה, הדבר גרם לו ללב נשבר ונדכה, והוא היה שפל בעיני עצמו, בחושבו שאם ליהודי אחר, שאינו בנו של עמרם, היתה נשמה גבוהה כזו, וזכות אבות כזאת, היה הלה בודאי טוב יותר ממנו[9].

בהשאלה[עריכה]

בתורת החסידות מוסבר[10] שאותיות הדיבור נקראות גם הם בשם 'אתוון זעירין' היות והן מכילות בתוכן מעט ביחס לאותיות המחשבה שיכולות להכיל הרבה יותר (ולכן הן נקראות בשם אתוון רברבין).

כמו כן מוסבר בחסידות שהמדות שבלב נקראות בשם אתוון זעירין[11].

לפני יציאתו של הרב לייבל פוזנר לשליחות, נכנס ליחידות אצל אדמו"ר הריי"צ שאמר לו: "אצל השני צריכים לראות את המעלות ולא להתעלם מהחסרונות. אצל חסידים אומרים שבתורה ישנם אתוון רברבין ואתוון זעירין, את המעלות של השני צריכים לראות באתוון רברבין, ואילו את חסרונותיו צריכים לראות באתוון זעירין".

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים

  1. מרדכי למסכת מנחות, פרק ג'.
  2. אותיות אלו נמנו במסורה גדולה - ויקרא, ובמדרש אותיות ומעשה רוקח על המקום, וכן במחזור ויטרי עמוד 683: א של "ויקרא"; ב של "הב הב"; ג של "וגוש עפר"; ד של "אדם עשק, או של "עשק בדם"; ה של "בהבראם", ויש אומרים של "וכבשה", או של "ונפשו לא חיה"; ו של "בריתי שלום" ושל "לשוא", או של "נפשו", או של "בנפשו", ויש אומרים של "ונפשו לא חיה", ויש אומרים של "נעו עורים", ויש אומרים של "לא יגרע מצדיק עינו"; ז של "ויזתא"; ח של "חף אנכי"; ט של "טבעו בארץ", או של "יסר מעלי שבטו", ויש מוסיפים של "וטהרתם ואחר תבאו", או של "וטהרתם מכל טומאותיכם"; י של "צור ילדך תשי", או של "ילדך", ויש אומרים של "פינחס"; כ של "ולבכתה"; ל של "לוא", או של "אליכם"; מ של "על מוקדה", ומ הראשונה של "ממרים", ויש מוסיפים של "מפריד אלוף"; ם של "וטהרתם", או של "וטהרתים מכל נכר"; נ של "נטע ארן", ושל "ונבושזבן", או של "נעו עורים", או של "ונרגן", או של "דברי נרגן", ושל "נפתלי אילה שלוחה", ושל "נפלה ולא תוסיף"; ן של "נטע ארן", ושל "ונבושזבן" ושל "ונרגן מפריד אלוף", או של "דברי נרגן", ויש אומרים של "נבחן"; ס של "יצפנני בסכה", ושל "בסופה ובשערה דרכו"; ע של "לעות אדם בריבו"; פ ראשונה של "בשפרפרא", ויש מוסיפים של "וכפר אדמתו עמו", ושל "פיה פתחה בחכמה"; צ של "וצוחת ירושלים", ויש אומרים של "ובחוצות ירושלים", ויש מוסיפים של "צדיק לעולם בל ימוט", ושתי צדי"ן של "וצדקה תציל"; ץ של "על פני פרץ", ויש אומרים של "יפרצני פרץ"; ק של "קצתי בחיי", ושל "לשמצה בקמיהם", ויש מוסיפים של "וקברום", ושל "בהולד לו את יצחק", ושל "ויזרע יצחק"; ר של "יערי, ויש אומרים של "כמנור אורגים", ויש אומרים של "ואורגים חורי", ויש אומרים של "פרמשתא, ויש אומרים של "פרשנדתא", ויש אומרים של "ראשית בכורי"; ש של "פרשנדתא", ויש אומרים של "פרמשתא", ויש אומרים של "עשו", ת של "פרמשתא", ויש אומרים של "פרשנדתא", ויש אומרים ת שניה של "ותכתב אסתר".
  3. ראו לדוגמא ילקוט שמעוני איוב רמז תתקה על הפסוק 'צור ילדת תשי' (ובאור התורה במדבר א עמוד ח, משווה חילוק זו עם ה'יגדל נא כח א-דני' שם מופיעה יו"ד רבתי.
  4. ספר שמות יתרו עב, ב. תרומה קלב, א. תצוה קפ, ב. פקודי רס, ב. במדבר פרשת שלח קסה, א. ועוד.
  5. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח חלק ב' עמוד תרעא.
  6. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"ב עמוד תשלז.
  7. מאמרי אדמו"ר הזקן תקסז עמוד רנט.
  8. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"ב עמוד תשלז.
  9. הובא והתבאר בלקוטי שיחות חלק י"ז עמוד 1.
  10. לקוטי תורה פרשת צו יז, ב.
  11. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ח"א עמוד ו.