קמץ

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קמץ
קמץ.jpg
אותיות האל"ף בי"ת
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ  
נקודות
אָ אַ אֵ אֶ אְ
  וׂ אֻ וּ אִ
חילופי אותיות
אתב"ש · אלב"מ · אכב"י ·
רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה
סוגי אותיות
אתוון רברבין · אתוון זעירין
המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה
רשימו · אש שחורה · אש לבנה

נקודת הקָמץ הנקודה הראשונה, מכוונת בסדר הנקודות כנגד ספירת הכתר שהיא הספירה הראשונה, שבה תחילת ההשפעה וממילא גם צמצום ההשפעה בבחינת קמיצה.

צורתה[עריכה]

צורת הקמץ היא כצורת הפתח אך עם נקודה מתחתיה. רמזים רבים נאמרו בצורה זו[1]. ישנם סידורים שבטעות צויירה בהם הקמץ כצורת קו מאוזן ומתחתיו קו מאונך, מה שכמובן טעות גמורה.

הברתה[עריכה]

גם הברת הקמץ כך היא שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא נקמצים השפתים ובפתח נפתחים השפתים[2]. כלל זה תקף דווקא לפי ההברה האשכנזית (ולפי הברת חסידי פולין הפה נקמץ לגמרי בצורה מעוגלת), אך לפי ההברה הספרדית הקמץ והפתח שוים (מה שמערער את נכונות הברה זו). ההברה התימנית לעומת זאת, שוה להברה האשכנזית הכללית (שבה דוברים חסידי חב"ד).

כחלק מהחדשנות שבשפה העברית הציונית, נקבעה הגיית השפה בהברה שבין האשכנזית לספרדית - את ה"קמץ" אומרים כ"פתח", את ה"צירה" כ"סגול" וה"תיו" (הרפה) שנשמעת כ"סמך" שינו הם לכזו הנשמעת כ"טית". את ה"עין" וה"חית" לא עשו מהגרון.

בחסידות[עריכה]

בזוהר הקדוש מובא[3]: וציורא דיליה כגוונא דא איהי דיוקנא דקמ"ץ, דאיהו ניצוץ ורקיע, ניצוץ איהו כוכב, ועליה אתמר דרך ככב מיעקב, רקיע וקם שבט מישראל, ניצוץ איהו ככב חמה דנהרא ברקיעא, עטרה על רישיה, לתתא אתפלג א' כגוונא דא א' סיהרא דתחות רקיע ותרוייהו בציורא דא כד ייתי סמא"ל לאסתכלא בה לתתא אסתכלת לעילא, ואתכסיאת אנפהא מניה, והדרת אנפהא מניה לתתא, ואיהי אתרחקא מניה.

מפרש המגיד ממעזריטש: אם האדם מקטין את עצמו ואינו חושב עצמו לכלום, אז כביכול גם הקב"ה מצמצם שכינתו ושורה עליו. משל לאב שיש לו בן קטן ואהוב מאוד. וכאשר רוצה האב להשתעשע עם בנו הקטן החביב בכדי להיות לו לנחת, הנה האב לא ידבר עמו כפי שכלו הגדול והרחב, מפני שהבן לא יכול לקבלו ולהבינו. אלא מחמת גודל אהבה [עזה שיש לבנו חביבו] מצמצם שכלו הגדול והרחב עד אין קץ, ומדבר עם בנו כפי שכלו הקצר והקטן. ועל ידי זה יכול הבן להשיגו, ומשיב לאביו כפי שכלו, ויש לאביו נחת גדול מזה.

וזה כוונת התיקוני זוהר במאמר "רקיע וניצוץ". פירוש לפי שכלו של האב הוא דומה לרקיע שהוא שכל המתפשט ורחב עד מאוד, וכשהוא מצמצם שכלו כפי שכל בן הקטן נעשה מרקיע ניצוץ. לכך בנקודת קמץ הניצוץ תחת הרקיע[4].

ראו עוד[עריכה]

הערות שוליים

  1. ראה לקמן בפסקה #בחסידות
  2. אגרת הקודש פרק ה'
  3. תיקוני זהר דף טו, ב
  4. אור תורה שלח עמ' קמ