חסידי פולין

רבי פנחס מנחם אלתר מגור בביקור אצל הרבי

חסידי פולין הוא כינוי (בעגה החב"דית) לחסידויות הכלליות שהולכים בדרך הבעל שם טוב, ורובם גם בדרך המגיד ממזריטש, אך בדרך הדגשה על חג"ת. בין חסידויות אלו לחסידות חב"ד שררו תמיד חילוקי דיעות על מידת הצורך בשימת דגש על ההבנה השכלית וההעמקה ברזי פנימיות התורה בהם עסקה תורת חב"ד, כמו גם ביחס לדרישת חסידות חב"ד כי כל חסיד יעבוד את עבודתו בכוחות עצמו, בעוד וחסידי פולין הסתמכו על עבודתו של רבם.

חילוקי דיעות אלו לרוב לא גרמו לפילוג בין חסידות חב"ד לשאר החסידויות, ולכן גם צדיקים שדרכם בחסידות הייתה שונה מאוד מדרך חב"ד, כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי מרדכי מטשרנוביל - שאף הביע את דעתו השונה מדרכם של נשיאי חב"ד - השתדכו עם נשיאי חב"ד. וכן בכל הפעולות הציבוריות והפרטיות שררה אהבת נפש שלא תתואר במילים בין נשיאי חב"ד לשאר האדמו"רים ההולכים בדרך החסידות הכללית.

היסטוריה

ערך מורחב – רבי אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)

בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את תורת החסידות באופן שיהיה מובן לפשוטי העם. ספר התניא היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את תורת החסידות באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם מקאליסק יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה אדמו"ר הזקן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים". הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה" אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. אדמו"ר הזקן השיב לו על כך. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק.

בשנת תק"ס פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו ומסכים על כך שדרכו של אדמו"ר הזקן לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה".

המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי אשר מסטולין, ואילו רבי לוי יצחק מברדיטשוב תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי נחמן מברסלב ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם אדמו"ר הזקן ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת.

מחלוקת השיטות

מיעוט אמירת תורה והסתמכות על הצדיק

כאשר התקיימה חתונת בת אדמו"ר האמצעי לרבי יעקב ישראל מטשרקאס אמר אדמו"ר האמצעי כמה דרושים בחתונה. לעומת זאת המגיד מטשרנוביל התנגד לריבוי אמירת תורה, ולכן כשביקשו ממנו לומר תורה אמר: יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם - יש לומר מעט תורה אך העיקר היא לרחוץ את הרגילות, והשענו תחת העץ - להשען על הצדיק שיקשר את האדם להקב"ה בעבודת ה'.

שני יסודות אלו מנוגדים לתורת חב"ד שלפיה יש להרבות בלימוד חסידות, ועל ידי זה יוכל לקיים האדם בעצמו מוח שליט על הלב, וכמבואר בספר התניא שאם אין ביד האדם להמציא בלבו בפועל אהבה ויראה, ביכלתו להסתפק במה שהוא יכול דהיינו דחילו ורחימו שכליים בצירוף אהבה המסותרת, ואין לאדם להשען על הצדיק בעבודתו אלא לעבוד בעצמו את ה'.

ביסודות אלו סברו הרבה מחסידויות פולין כשיטת טשרנוביל. וכן מובא בשם רבי פנחס מקוריץ: "אמר אין לאדם לשמוע דברי תורה יותר מדאי, כי עי"כ נעשית חכמתו מרובה ממעשיו, רק לשמוע ד"א ולקיימו ואחר כך לשמוע עוד ולקיימו". דברים דומים כותב רבי מנחם מנדל מויטבסק בספרו פרי הארץ.

שונה היא חסידות ברסלב שאמנם הדגישה את ההסתמכות על הצדיק יותר משאר חסידי פולין באופן קיצוני ביותר, אך לעומת זאת דגלה בלימוד ספרי חסידות של רבי נחמן מברסלב העוסקים בדברים עמוקים ביותר.

מנהגי פולין ונהגתם בחב"ד

מלבושי חסידי פולין

אדמו"ר הרש"ב דיבר אודות מעלת עניין החיצוניות של פולין שזהו עניין הלבושים, באמרו:"אני מיצר ודואג על שאין אנו דרים בפולין".

גם אדמו"ר הריי"צ שיבח מאוד את מלבושי חסידי פולין שניכרים מאוד במלבושיהם היהודיים, ואמר שהלואי והיה יכול להנהיג גם הוא מלבושים אלו בחב"ד.

אמירת תחנון בימי הילולא

הרבי סיפר: שאלתי פעם אצל מו"ח אדמו"ר מהו הטעם שאצל חסידי חב"ד נוהגים לומר תחנון ביאָרצייט של צדיקים (דלא כמנהג חסידי פולין).

והשיב, שזהו הזמן היותר טוב לבקש ולפעול כו' ("וואו איז דאָ אַ בעסערע צייט אויף אויסבעטן").

ביאר הרבי: הביאור בזה - שאצל פולין אין אומרים תחנון, מפני שהעלייה שביום היאָרצייט אצל הצדיק ש"באמונתו יְחַי'" פועלת עליה אצל כל מקושריו, שנמצאים במעמד ומצב שלמעלה מהענינים שצריכים לומר עליהם תחנון (אף שאין זה בדרך פנימיות); אבל חסידי חב"ד, שתובעים מהם פנימיות ועבודה דוקא, רוצים להעלות ("מיטנעמען") גם את הגוף, גוף רחוץ ("אַ אָפּגעוואַשענעם גוף"), ולכן גם אז אומרים תחנון..

לבישת גארטל

אחד הדברים המאפיינים את חסידי חב"ד לעומת חסידי פולין הוא בנוגע ללבישת הגארטל, והוא הימנעותם של הבחורים לפני חתונתם מלבישת הגארטל. ההסבר לכך הוא היות שהגארטל קשור עם בחינת ה'מקיפים', דבר שאדם מתחיל להיות קשור אליו רק לאחר חתונתו.

עם זאת, נהוג אצל חסידי חב"ד לחגור גומי מעל הציצית מתחת לחולצה, דבר המסייע גם למתיחת הציצית שלא תתקמט מתחת לבגדים - דבר המהווה בעיה הלכתית לפי שיטת אדמו"ר הזקן. חלק מהבחורים נוהגים לחגור גארטל דק במקום הגומי.

יוצא מהכלל הוא חגירת גארטל בשעת כניסה ליחידות או בשעת כתיבת פדיון נפש לרבי, דבר הנהוג גם אצל בחורים לא נשואים.

מצוה טאנץ

רבי גבריאל ציננער שאל את הרבי מדוע לא נהגו חסידי חב"ד במנהג המצוה טאנץ כפי מנהג חסידי פולין. הרבי השיב לו במכתב כי לא שמע הטעם בזה, אבל לפי מה שרואים בפועל מה שנשתשלשל מזה בכמה וכמה חתונות, ניתן להבין את הטעם שלא נהגו בזה, וכמו שמצינו במדרש לענין דברים טובים שנהגו בהם האבות הקדושים ונפסלו מחמת שנשתלשל מהם הנהגה שלא כראוי (עיין ספרי ופרש"י על שופטים טז, כב). אך למעשה כתב ש"אין עניני למעט בשמחות בני ישראל", ושלמעשה ישאלו בזה מורה הוראה.

ראו גם

• חסידות הכללית

קישורים חיצוניים

• חסידי חב"ד או חסידי פה לין?